לדלג לתוכן

תיאום עין-יד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאום בין ידיים

תיאום עין-יד (או תפקוד קואורדינטיבי של כף היד) היא היכולת להזיז אובייקט בתוך יד, בעזרת אגודל ואצבעות הנמצאות במנח המתאים ביותר להפעלת האובייקט. זהו מרכיב חיוני בפיתוח שליטה במוטוריקה עדינה.[1] יכולת זו דורשת קואורדינציה בין תנועת שרירי היד לבין תנועת שרירי העין בהתאם למידע החזותי המתקבל ממנה. ותאום בו זמני של המבנים המוחיים השולטים בעיניים וביד.[2] תאום עין-יד תקין מאפשר לבצע פעילות ממוקדת מטרה הכוללת: תכנון, התכוננות ושלבים להשגת המטרה, את לעומת תנועת יד אקראית שבה אין מטרה ואין צורך בתאום מוחי (קורטיקלי) בין העין ליד.

הקשר בין תאום עין יד למיומנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאום עין יד המתפתח במהלך הינקות, ומגיע לבשלות לקראת בית הספר, מהווה את אחד היסודות לרכישת מיומנויות מורכבות הדורשות: תכנון, התכוננות ושלבים להשגת המטרה, כמו ריקוד, נגינה או בישול. תיאום עין יד המתפתח מלידה ומגיע לבשלות לקראת בית הספר, מהווה את אחד היסודות לרכישת המיומנויות האלו[3]

תאום עין יד - כל יד מבצעת פעולה שונה

4 שלבים בתאום עין יד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. שלב ההושטה: תנועה מכוונת של הזרוע וכף היד לקראת מטרה.
  2. שלב התפיסה: כף היד נפתחת והאצבעות נסגרות בתנועה מכוונת ובכוח מתואם.
  3. שלב ההפעלה (מניפולציה): תנועה קואורדינטיבית, מדויקת ומתואמת על החפץ בעזרת כף היד והאצבעות.
  4. שלב השחרור: פתיחה קואורדינטיבית של האצבעות בזמן ובמיקום מדויקים.
שלבי התפתחות תאום עין יד

התפתחות תיאום עין יד מלידה ללמידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עד גיל 4 חודשים: מעבר מרפלקסים לתגובות, יצירת קשר עין עם הסביבה, הושטת ידיים מקרית ולא מתואמת (קואורדינטיבית)
  • 4 - 8 חודשים: התפתחות ראשונית של קשר עין - יד, נשיאת משקל על כף היד והתחלה של תגובות קואורדינטיביות המאפשרות: נגיעה בצעצוע, תפיסת חפץ, העברת חפץ מיד ליד, ומשחק ממוקד מטרה כמו הקשת חפץ בחפץ, החזקת בקבוק וכו'.
  • 8-18 חודשים (עד גיל שנה וחצי): השלמת מיומנויות היסוד. הליכה, מלים ראשונות ומעבר ממשחק אקראי למשחק ממוקד מטרה: הכנסת חפצים או בדידים למיכל, השחלה טבעות, בנית מגדל קוביות ומשחקי כדור.
  • גיל 2-3 שנים: פעילויות הדורשות תאום בין שתי הידיים כמו השחלת חרוז, אחזקת צבע, קריעת נייר ומשחקי כדור. ופעילויות הדורשות ויסות כוח כמו דפדוף בספר, השחלת חרוזים, או אחיזת צבע.
  • גיל 3-4 שנים: רכישת מיומנויות קדם – למידה כמו משחקי כדור, נסיעה באופניים (מוטוריקה גסה) ציור עיגול, גזירת נייר במספרים (מוטוריקה עדינה), יכולת לנהל שיחה ולהקשיב לסיפורים (שפה ותקשורת) והשתתפות במשחקים עם בני הגיל (חיברות)
  • גיל 4-6 שנים: רכישת מיומנויות למידה המהוות בסיס לקריאה, חשבון, כתיבה ותפקוד בחיי יום יום. מיומנויות המאפשרות רכישת יידע והשתלבות במסגרת הכיתתית. לדוגמה: העתקת מספרים ואותיות ישרות, פתרון תרגיל פשוט ועצמאות בלבוש, ניקיון ואכילה.[4]

במקרים בהם יש קושי בתיאום עין-יד, מופנה האדם לטיפול ברפוי-בעיסוק, כדי לאבחן ולטפל. הטיפול מסייע בפיתוח עצמאות, שיפור מיומנויות למידה, פנאי וחברה. מטרת ההתערבות בריפוי בעיסוק לקדם את ההשתתפות בתחומי החיים השונים במשחק, למידה, בתפקודי יום יום בסיסיים, כמו לבוש, אכילה ופעילות בשעות הפנאי. [5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיאום עין-יד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ royal children hospital, in hand manipulation, Occupational Therapy – Kids health information
  2. ^ Radu Predoiu, Eye-Hand Coordination - an overview, הגדרה Procedia - Social and Behavioral Sciences Volume 187, 2015, עמ' Pages 107-112
  3. ^ משרד החינוך, מיומנויות, באתר פורטל עובדי הוראה
  4. ^ קל - קידום למידה, קידום פוטנציאל הלמידה 0-6 שנים, באתר קל - קידום למידה
  5. ^ כללית מושלם, הכל על ריפוי בעיסוק