תיאטרון יהודי (קולוז'וואר)
התיאטרון היהודי של קולוז'וואר (בהונגרית: Kolozsvári Zsidó Színház, במקור התיאטרון היהודי קונקורדיה (בהונגרית: Concordia Zsidó Színház), היה להקת שחקנים שנאסרה הופעתם בתיאטרון ההונגרי מ-1941 כתוצאה מהחוק היהודי השני עד פברואר 1944. ההופעות שלהם נערכו בימי שלישי ושבת ב"בית פועלי הבנייה" (Építőmunkás Otthon), לימים מועדון פועלי הברזל (Vasmunkás). החברים התחלפו לעיתים קרובות עקב זימונים למחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי סעיף IV של החוק משנת 1939 (הידוע בכינויו "החוק היהודי השני"), "יהודי אינו יכול להיות במאי תיאטרון, מזכיר אמנותי או עובד המוגדר בשם כלשהו שמכתיב את הכיוון האינטלקטואלי או האמנותי של התיאטרון." אחרי תכתיב ווינה, תחולת החוק התרחבה גם לצפון טרנסילבניה, כך שהתיאטרון הלאומי של קלוז'-נאפוקה נאלץ לפטר את השחקנים היהודים שלו.[1]
השחקנים שנשארו ללא עבודה הקימו בפברואר 1941 להקה עצמאית תחת השם "להקת הגיבור" לאחר מכן "פעילות אמנותית קונקורדיה" ואחר כך "התיאטרון היהודי של קולוז'וואר" בראשות שאנדור פורגאץ' ולאחר מכן מיהאי פקטה. שחקנים התקבלו מכל הארץ. בתיאטרון ההונגרי בטרגו מורש היו שלושה חברים יהודים: הרקדן-קומיקאין ינה שוגאר, הסוברט-פרימדונה אלווירה וויטיצקי והקומיקאי בופו מיקלוש סבאדקאי. מפקד הכוחות ההונגרים שנכנסו לעיר אסר על השתתפותם בתוקף מיידי ולכן השלושה נסעו לקולוז'וואר. יוליה אראני, איבויה קניבש ויוז'ף פירדי (פרידמן) הצטרפו לחברה מבודפשט. האחרון שהגיע היה ג'רג' קובאץ', דמות מוכרת בתיאטרון ההונגרי של טרנסילבניה, אותו הצליח יאנוש קמני להישאר בתיאטרון הלאומי עד סוף העונה של 1941. גם חובבי אמנות שיחקו בלהקה. התיאטרון קיבל רישיון הפעלה בהתערבותו של יאנוש קמני. קמני דאג לתפעול התיאטרון גם מבחינה כלכלית. בנוסף סיפק להם תפאורות, תלבושות ואביזרים מהתיאטרון הלאומי ההונגרי בקלוז'וואר, בו היה הבמאי וחילק בין כמה השחקנים את הדיבידנדים שקיבל מבנק טרנסילבניה.
תוכנית התיאטרון צונזרה, לא הותר להדפיס כרזות. למרות זאת, נערכו הצגות באופן קבוע, וההצגות פורסמו בעל פה. מדי יום שני קיבלו השחקנים כרטיסי תיאטרון בשווי משכורתם, אותם נאלצו למכור בעצמם עבור 2–3 ההצגות שנערכו בסוף השבוע.
לאחר הקמת הגטו גורשו רוב חברי הלהקה לאושוויץ.
ההצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Oszip Dimov: Szomorúságának énekese - 1941. február 13.
- Johann Henning Berger: Özönvíz
- Molnár Ferenc: Az ördög
- Friedrich Hebbel: Judit
- Zágon István: Marika
- Bródy Sándor: Lyon Lea
- Katona József: Bánk bán
- Stefan Zweig: Jeremiás
- Bús Fekete László: János
- Márai Sándor: Kaland
- Lengyel Menyhért: Tájfun
- László Miklós: Illatszertár
- Henri Bernstein: A tolvaj
- Henrik Ibsen: Kísértetek
- Molnár Ferenc: Marsall, Ibolya, Előjáték a Lear királyhoz (három egyfelvonásos)
- Vaszary János: Angyalt vettem feleségül (vígjáték)
- Lengyel Menyhért: Antónia
- Szántó Armand – Szécsen Mihály: Gyertyafény (vígjáték)
- Lestyán Sándor: Potyautas (vígjáték)
- Bókay János: A rossz asszony (vígjáték)
- Bús Fekete László: A hálás kis nő (operett)
- Bús Fekete László: A nóta vége (operett)
- Szép Ernő: Május
- Török Rezső: Huszárcsók
- Bónyi Adorján: Egy kis senki
- Szilágyi László – Márkus Alfréd: Nem leszek hálátlan (operett) - 1944. február 23.
- Gellért Lajos – Weingréb István: Timosa - 1944. március 7.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kötő József: Közhasznú esmeretek tára: Színjátszó személyek Erdélyben 1919–1940. Kolozsvár: Polis. 2009. ISBN 978 606 542 004 5
- Lőwy Dániel: A Kálváriától a tragédiáig: Kolozsvár zsidó lakosságának története. Kolozsvár: Koinónia. 2005. 126–131. o. ISBN 973 7605 02 0
- Lőwy Dániel: A kolozsvári Concordia zsidó színház története. Múlt és Jövő, 1. sz. (2000) 75–79. o. arch .
- Lőwy Dániel: Kitaszítottak színháza. A rövid életű kolozsvári Zsidó Színház és a színészeinek sorsa. Színház, LIV. évf. 6. sz. (2021) 31–34. o. ISSN 0039-8136
- Magyar színházművészeti lexikon. Főszerk. Székely György. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963 05 6635 4
- Szígyártó Sándor: A kolozsvári Zsidó Színház 1941 őszétől 1944 márciusáig. Honismeret, XXIII. évf. 6. sz. (1995) 80–81. o. arch .
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gidó Attila: Erdélyi zsidó intézmények a két világháború között. Korunk, (2002. április)
- Gidó Attila: Az erdélyi zsidó intézmények identitásformáló szerepe a két világháború között. Korunk, (2004. szeptember)
- Lőwy Dániel: A tiszavirág-életű Concordia zsidó színház. In Kincses Kolozsvár Kalendáriuma. 2016-2017. Főszerk. H. Szabó Gyula. Kolozsvár: Erdélyi Magyar Nemzeti Tanács–Kriterion. 2016. 282–284. o. ISBN 978-973-26-1160-9
- Traseul memoriei evreiești în Cluj-Napoca. www.cluj.travel. cluj.travel arch
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A színház igazgatójának, Kemény Jánosnak sikerült ugyan ideiglenes mentességet szereznie Kovács György számára, de csak az 1940/41-es évadra.