תנועת פארק משטוטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תנועת פארק משטוטס
Մաշտոցի պուրակի շարժում
לוגו יוזמת "העיר הזאת שייכת לנו" של תנועת פארק משטוטס
חלק מתנועת אוקיופיי
תאריך התחלה 11 בפברואר 2012
תאריך סיום 2 במאי 2012
מקום פארק משטוטס, ירוואן
קואורדינטות 40°10′55″N 44°30′35″E / 40.18192261°N 44.50966111°E / 40.18192261; 44.50966111
משך העימות 3 חודשים
עילה הריסת בתי עסק במתחם הפארק
מטרה שימור אתרי טבע בעיר, סביבתנות, כוח אזרחי, אנטי-אוליגרכיה
שיטת המאבק
הצדדים במאבק
פעילי שימור הסביבה, אזרחים/תושבי ירוואן, ארגונים חוץ-ממשלתיים לזכויות אזרחיות ממשלת ארמניה, עיריית ירוואן, המשטרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תנועת פארק משטוטס ארמנית: Մաշտոցի պուրակի շարժում), הידועה גם בהאשטאגז  #SaveMashtotsPark ו OccupyMashtots החלה כמחאה ב-11 בפברואר 2012 בפארק משטוטס, שבירוואן.[1] את ההפגנה ערכה יוזמת "העיר הזאת שייכת לנו", יוזמה אזרחית אשר צמחה והפכה לתנועת מחאה בקנה מידה רחב. הסוגיות העיקריות בהן עסקה התנועה היו בנייה לא חוקית, או בנייה אשר אינה עומדת בסטנדרטים, והרס של עצים ואזורים ירוקים בירוואן. כשהתנועה התרחבה, היא הפכה לתנועה העוסקת בזכות האזרחים להגדרה עצמית, מלחמה נגד שחיתות ונגד האוליגרכיה, והתעדוף של אינטרסים ציבוריים על אינטרסים פרטיים. בעת שתנועת ה-Occupy בארצות הברית – אשר שמשה כהשראה לתנועת פארק משטוטס – פעלה נגד המערכת הבירוקרטית אשר גרמה לאי שוויון כלכלי וחברתי, תנועת פארק משטוטס הגדירה עצמה באופן חברתי-כלכלי שונה במעט, בשל ההקשר של האוליגרכיה הארמנית, שלדבריה מאפשרת לקבוצה ספציפית של אנשים לחיות מעל החוק – אלו שיש להם המשאבים הכלכליים והפוליטיים, וכך האינטרסים שלהם מתועדפים על פני אלו של העם.[2]

תחילת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השורשים של תנועת פארק משטוטס הם בתנועות הסביבתניות של שנות ה-2000 המאוחרות בארמניה, כאשר יוזמות אזרחיות קמו כדי להגן על מספר בהיבטים של הטבע הארמני אשר היו פתאום בסכנת הכחדה  – ביניהם, יער טגהוט,[3] מפל טרצ'קן,[4] קג'אראן,[5] ועוד; יוזמות עירוניות בירוואן נלחמו על שימור גנים, אנדרטאות, מבנים היסטוריים ואזוריים ירוקים. אחת ממייסדות ומנהיגות הקבוצה "העיר הזאת שייכת לנו", סופיה מנוקיאן, סיפרה לתקשורת שהאזור של פארק משטוטס היה מוזנח כבר הרבה זמן. שרק חלק ממנו הצליח לפעול כפארק, והשאר היה מלא זבל, ולא טופל על ידי העירייה. היא ראתה את ההזנחה של העירייה כתירוץ להחרבת הפארק, וטענה שהאחריות של העירייה הייתה דווקא לשקם את הירוק, ולא להחריבו למען רווחים אישיים של בעלי חברות נדל"ן.[6]

פיצוי לקיוסקים ברחוב אבוביאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בינואר 2011, הרשויות של עיריית ירוואן החלו לפרק קיוסקים במרכז העיר, ברחוב אבוביאן. דווח אז בתקשורת, שמכיוון שבעלי הקיוסקים פעלו על פי חוזי שכירות ולא היו הפרות, העירייה הגיעה להסכם עמם לתנאים של פירוק – ספציפית, שהם יפוצו על הקיוסקים הקיימים, ויקבלו חדשים במיקום חדש.[7] המטרה הייתה לפתח את השדרה ולהפכה לאזור מסחרי בנוי.

בעוד האדריכל הראשי של עיריית ירוואן, נארק סרקזיאן, הכחיש את השמועות שהקיוסקים יעברו לרחוב אראם, העירייה אישרה את הידיעה ב-30 בינואר 2011. הפעילים פתחו במחאה נגד ההרס של האזור הירוק (שמאוחר יותר נקרא בשם "פארק Missak Manouchian") יום קודם לכן. ההפגנה נערכה בהצטלבות של שדרת משטוטס ורחוב אראם במרכז ירוואן, מחוץ למחלקת היולדות של בית החולים מרגאריאן הסמוך. צילומים מהאירוע מראים כי הקיוסקים כבר פורקו באותה העת, אז נציג העירייה הכחיש את קיום התוכנינת.[8]

תגובת הפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת פארק משטוטס ביקשה למנוע את בנייתו של מרכז מסחרי במקום הפארק הירוק. השם, "פארק משטוטס" לא היה השם הרשמי של האזור, אך מאז אירועים אלה הוא עדיין ידוע בשם זה בפי תושבי העיר. החל מ-11 בפברואר 2012, כאשר הפעילים עתרו לעירייה לקבל הסבר משפטי לבנייה המרחשת ונדחו, החלו עשרות מחאות, הפגנות ועצרות במטרה לעצור את בנייה, להציל את הפארק. קבוצה של רופאים ממוסדות רפואיים סמוכים, ביניהם האוניברסיטה הרפואית הלאומית, הזהירו נגד השלכותיה של הבנייה על הבריאות של העיר.[9] הפעילים הגישו עצומה לראש עיר טארון מרגריאן, עליה חתמו כ-10,000 אזרחים.[10]

הסלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר של ה-16 בפברואר, היום השישי של המחאה בפארק (בה ישבו המוחים על המדשאה ונשארו שם 24 שעות ביום), המפגינים כיסו בפלסטיק את אחד השלדים של הקיוסקים, כדי להגן על עצמם מפני השלג הכבד. ניגשו אליהם שלושה גברים בלבוש אזרחי, ככל הנראה – קשורים לפרויקט הבנייה, ודרשו מהם להסיר את הכיסוי. המוחים התנגדו, ואמרו שאין הם מפרים כל חוק. אך הגברים קראו למשטרה, ואלו גם דברו את הסרת היריעה, ואמרו שאם ברצונם הישאר, שיעמדו בשלג. המפגינים החלו להתקשר לחברי פרלמנט שונים, ולמשרד נציב תלונות הציבור, והודיעו להם שהם מנהלים הפגנה בלתי אלימה, ושמנסים למנוע מהם את זכויותיהם האזרחיות. 

בתיווך נציב תלונות הציבור, המפגינים הותרו לשמר את הכיסוי שלהם.[11]

כעבר זמן קצר, נכנסה לפארק משטוטס משאית ערבוב-בטון כדי לספק בטון לאתר הבנייה. כ-40 פעילים חסמו את הדרך כדי למנוע מהמשאית להגיע ליעדה, והמשאית הייתה צריכה לפנות חזרה, כי העיכוב גרם לבטון להתקלקל.

המשטרה איימה לפזר את ההפגנה על הפרת הסדר הציבורי, ואילו נציב תלונות הציבור של ארמניה שוב התערב וקבע כי מחאה שקטה לא מפרה את הסדר הציבורי.[12]

למחרת המשטרה ניסתה לפזר את ההפגנה בכוח, על ידי פינוי המפגינים מהקיוסק שבמחלוקת. המשטרה אז הקיפה את אתר הבנייה, וחסמה את הגישה של המפגינים ושל העיתונות אליו.[13] משאית הבטון חזרה מאוחר יותר – והפעם עמדו בפניה כ-100 מפגינים. חק מהם נשכבו בפני המשאית כדי לחסום את מעברה.

סגן מפקד משטרת ירוואן, רוברט מלקוניאן, אז הודיע לפעילים שבשעה 16:00 יגיע נציג מן העירייה לנהן עמם משא ומתן.[14]

בשעה שנקבע לא הגיע אף נציג מן העירייה. במקום זאת, הגיע המנהל האמנותי של קולנוע ירוואן, עארה ירנג'קיאן, שהיה חבר במועצת הזקנים של ירוואן. הוא לא היה נציג רשמי של העירייה, אך הפעילים פתחו עמו בדיאלוג.

ירנג'קיאן טען שלא מדובר ב"הרס" מכיוון שכל המבנים בפארק הם מבנים זמניים ממילא, ובתשובה, המפגינים הראו לו את יסודות הבטון והלבנים עליהם עמדו, וענו שמבנים זמניים אינם קבועים בקרקע ואינם בנויים מחומרים אלה. הם גם הצביעו על הקונסטרוקציה של המבנים, שנועדה להתאים לאופי של הפארק, כמו למשל בוטיק אשר נבנה סביב עץ עם חור בגג, עבור החלק העליון של העץ.

חבר הפרלמנט מטעם מפלגת המורשת, אנהיט בחשיאן, גם הגיע לפארק, והצהיר כי הבנייה היא נדל"ן ולא ניתנת להעברה, וכהוכחה, ציין שהעבודה מבוצעת על ידי רשות הגנים, אשר אמונה על טיפול בעצים וצמחייה, ולא על בנייה. ממשרד ראש העיר יצאה ההצהרה שהמתנגדים רשאיים לפנות לבית משפט עם טענותיהם, ועל כך ענה בחשיאן, "עד שנפנה, יסיימו את הבנייה."[15]

המשך המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחאה לא נפסקה עם התערבות ראשונה זו של המשטרה. התקשורת עסקה רבות במתרחש, והאירוע התלקח בקרב הציבור, ועוד קבוצות הצטרפו למפגינים. כעת, המחאה כבר לא הייתה רק בעד העצים ואזורים ירוקים, אלא באופן מוצהר נגד השימוש במשאבים ציבוריים למען רווחים של היחידים בעלי הכוח, ונגד שחיתות בממשלה. ההשתלטות האזרחית על המקום נמשכה שלושה חודשים.

באפריל, משתתפים וארגונים בעיר ערכו אירוע ציבורי בכותרת "אזרח בעל הכרה-עצמית קובר אוליגרך". באירוע, נערכה לוויה עבור בובה המייצגת אוליגרך.

אך עד מאי, המחאה החלה להיחלש. לא היה ברור מה עוד יכולים האזרחים לעשות: הפעולות של העירייה לא נעשו בכל מסגרת חוקית או משפטית שהיה מאפשר פתרון באמצעות בתי המשפט, והממשלה פשוט התעלמה מהנושא. בתחילת מאי הגיע לפארק נשיא ארמניה, סרז' סרקזיאן, בליווי ראש העיר ירוואן, טארון מרגריאן, לא אמר באופן פומבי: "טארון, עשית הכל נכון. עיריית ירוואן עובדת באופן אפקטיבי. אבל תראה, המקום הזה מכוער". ובכך, למעשה, הוכרע העניין. האמירה "תראה, זה מכוער" הפכה לססמה המייצגת את הפוליטיקה הארמנית, במקום חוק או משפט, בעיני הפעילים האזרחיים.[16]

סיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שלאחר ביקור הנשיא, עובדי חברת הבנייה הפרטית "קנטרון-קנצ'פטום" פירקו את החנויות בפארק. העירייה הוציאה הודעה בשם ראש העיר, שהוא "ימשיך לפעול לשיפור הפארק". ארגונים חוץ-ממשלתיים שהתנגדו לפעולות העירייה, פרסמו הצהרות לפיהן ראש העיר היה אחראי על המצב מתחילתו, בשל הזנחת הפארק, אישור בנייה קלוקלת ובלתי חוקית של בתי עסק בו, ואז החלטה בלתי מבוקרת לפרקם ולשנות את אופי האתר במרכז העיר. הם הצהירו שגורל האתר צריך להיות בידי האזרחים, ולא בעלי עסקים עם אינטרסים בנדל"ן העירוני.[17]

נכון ל-2018, האזור שבצד המזרחי של שדרת משטוטס הוכרזה כפארק מיסאק מנושיאן, בעוד בצד המערבי, המרחב נותר חצי-בנוי. עדיין מתקיימות שם אספות אזרחיות ומחאות.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמעות ארוכת הטווח של המחאה לא הייתה בקיום או פירוק הקיוסקים בפארק, אלא בהולדת תנועה אזרחית שרואה בעצמה בעלת הזכויות הלאומיות בארמניה, הצהירה ארמין אישקיאן, פרופסור בלונדון סקול אוף אקונומיקס. לדבריה, התנועות האזרחיות הארמניות אינן חלק מתנועות בינלאומיות, ושארמניה מבודדת פוליטית. אך עם זאת, אין ההשפעות העולמיות פוסחות עליה, ומדיניות הנאו-ליברלית של הממשלה מולידה תנועות מקבילות ומושפעות מ-Occupy Wallstreet ודומותיה.[18]

היבט נוסף של מחאה זו הוא שזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של רפובליקת ארמניה בה הייתה נוכחות משמעותית של נשים, הן בכינון התנועה, והן בהפגנות עצמן. על אף אלימות מינית מופגנת מצד המשטרה בהתייחסות למפגינות (בתמונה אחת מפורסמת, שוטר נישק את צווארה של מפגינה אותה עצר), נשים המשיכו להוביל מחאות מאז אותה מחאה היסטורית. ב-2013, נשים התגייסו למחאה הגדולה נגד עלייה בתעריפי התחבורה הציבורית, והציעו הסעות לאזרחים, וב-2015, היו במרכז המחאות נגד העלייה במחירי החשמל. הן גם יצאו לרחובות באירועים נגד הממשלה שהוצתו כאשר קבוצת חמושים השתלטה על תחנת משטרה בירוואן. ג'אנה אלכסניאן, יו"ר הארגון "עיתונאים לזכויות אדם", כתבה שעם השתתפות מוגברת זו, גם גברה האלימות נגדן.[19]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים של תנועות המקושרות למחאות
  • #SaveMashtotsPark – הבלוג של התנועה באנגלית
  • Civic Tribune – אתר בשפה הארמנית אשר מוקדש לתנועה האזרחית "Civic Tribune" בפארק משטוטס
  • This City Belongs to Us – אתר היוזמה אשר התחילה את המחאה
דפי פייסבוק וקבוצות המזוהות עם התנועה
אתרי אינטרנט 

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Protest continues at Mashtots Park". A1+. 2 במרץ 2012. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  2. ^ "Experts: Armenian oligarchy's fate at stake in Mashtots Park". ArmeniaNow. 2 באפריל 2012. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  3. ^ "Copper Mine Menaces Armenia's Teghut Forest". Environment News Service. 11 ביולי 2007. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  4. ^ "Trchkan: Waterfall conservation saga ends in rare victory for Armenian environmentalists". ArmeniaNow. 4 בנובמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  5. ^ "Protests Continue Over Mining Expansion in Kajaran". Asbarez.com. 29 בדצמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  6. ^ Battle over Mashtots Park: Protesters Block City Plan to Build on Yerevan ‘Green Land’, Nanore Barsoumian, The Armenian Weekly, February 29, 2012
  7. ^ "Yerevan authorities begin dismantling kiosks on Abovyan street". ARKA News Agency. 19 בדצמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  8. ^ "Dismantled Abovyan St. Stores Offered Space in Mashtots Park". Hetq.am. 30 בדצמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  9. ^ "Doctors disapprove of construction at Mashtots Park". A1+. 12 במרץ 2012. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  10. ^ "Mashtots Park activists plan a protest in front of the Government building.". Lurer.com. 15 במרץ 2012. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2012. 
  11. ^ "Մաշտոցի այգին այսօր էլ փրկվեց (վիդեո)". Hetq.am. 16 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2012. 
  12. ^ "Activists resume protests on Mashtots avenue to hinder builders' work". ArmeniaNow. 16 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2012. 
  13. ^ "Protestors Block Construction Truck at Mashtots Park". Hetq.am. 17 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2012. 
  14. ^ "Protesters lie in front of vehicle to ban its move". A1+. 17 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2012. 
  15. ^ "Mashtots Park upstages Comedy Club: construction is carried out by Gardening CJSC". ArmeniaNow. 17 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2012. 
  16. ^ Depoliticising protests in Armenia, Gohar Saroyan, oDR, 6 June 2016
  17. ^ Stalls dismantled in Mashtots park of Yerevan, Armine Martirosyan, Caucasian Knot, 03 May 2012,
  18. ^ Self-determined citizens? A new wave of civic activism in Armenia, Ishkanian A., Open Democracy / ISA RC-47: Open Movements, 16 June
  19. ^ Armenia: Daring to Protest While Female, Ani Hakobyan, Chai Khana, 09/07/2017