Cum nimis absurdum

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבולה Cum nimis absurdum

Cum nimis absurdum (קום נימיס אבסורדום – בלטינית "כיוון שזהו אבסורד") – שמה של בולה שהוציא האפיפיור פאולוס הרביעי ב-14 ביולי 1555 שבה הוטלו שורה של גזרות דתיות וכלכליות על היהודים במדינת האפיפיור. מקור שמה של הבולה במילים הפותחות אותה :" Cum nimis absurdum et inconveniens existat ut iudaei, quos propria culpa perpetuae servituti submisit" ("כיוון שזהו אבסורד ואי נוחות גדולים שהיהודים, שבאשמתם נידונו לעבדות נצחית...").

פאולוס הרביעי כיהן בתפקיד חודשיים בלבד לפני שהוציא את הבולה. הבולה חידשה חקיקה אנטי יהודית והטילה על היהודים את החובות והאיסורים הבאים:

  • איסור על יהודים להיות בעלים של נדל"ן, וחיובם למכור מיידית כל נדל"ן שברשותם.
  • חובה על גברים לחבוש כובע צהוב ועל נשים מטפחת ראש צהובה
  • איסור על העסקת משרתים נוצרים.
  • הגבלת העיסוקים המותרים ליהודים לחלפנות כספים בעיקר. הלוואות בריבית התאפשרו תחת פיקוח מחמיר.
  • איסור על עיסוק ברפואה.
  • איסור על קשרים חברתיים בין נוצרים ליהודים.
  • חובת האזנה לדרשות קתוליות בשבת.

הגזרה החשובה ביותר בבולה הייתה חיובם של היהודים להתגורר יחדיו, בנפרד מהנוצרים. גזרה זו הביאה להקמת גטו רומא. מאז שהתיישבו יהודים ברומא במאה הראשונה לפנה"ס ועד הקמת הגטו לא הוגבלו יהודי רומא בבחירת מקום מגוריהם. עם הקמת הגטו הם הופרדו משאר האוכלוסייה לרובע מוקף חומה שבו שלושה שערים שננעלו במשך הלילה. כמו כן הותר ליהודים להתפלל בבית כנסת אחד בלבד בכל עיר. האפיפיור הבא פיוס הרביעי אכף הקמת גטאות ברוב ערי איטליה ויורשו פיוס החמישי המליץ על הקמתם במדינות השכנות.

הטקסט המלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן חוקים וצווים שיחולו על יהודים החיים במדינת הכס הקדוש [שנגזרו על ידי] הבישופ [של רומא] פול, משרתם של משרתי האל, לצורך תיעוד עתידי.

משום שהרי זה חסר כל הגיון ולחלוטין בלתי הולם להיות במצב שבו הנצרות האדוקה מאפשרת ליהודים (שאשמתם, הנובעת ממעשיהם, דנה אותם לעבדות נצחית) גישה לחברתנו ואף לחיות ביננו; אכן, הם אינם מכירים טובה לנוצרים, שכן, במקום להודות על יחסנו האדיב, עולבים בנו, ובינם לבין עצמם, במקום לנהוג כעבדים, מעזים הם לטעון לעליונותם עלינו: אנחנו, שרק לאחרונה למדנו שיהודים אלו ממש בעזות מצח פלשו לרומא ממספר תחומים ושטחים הכפופים למדינות האפיפיוריות, בהיקף כה נרחב עד שלא רק שהתמזגו עם נוצרים (אפילו כשאלה קרובים לכנסיותיהם) כשהם אינם לובשים מלבושים מזהים, אלא שהם שוכנים בבתים, ממש, אפילו השתכנו אלו בבתי אצילי המדינות, התחומים והשטחים, בהם התמהמהו, תוך שהם מנהלים את עסקיהם מתוך בתיהם וברחובות וסוחרים אף בנכסי דלא ניידי; הם אפילו שכרו להם אחיות, עובדות משק בית ונוצרים אחרים להיות להם למשרתים. ועוד, מעזים הם לבצע רשת רחבה של מעשים מבישים, המבזים (ממש) את הנצרות עצמה. בהתחשב בכך שהכנסיה ברומא סובלת את היהודים הללו (ובכך מוכיחה אמונה נוצרית אמיתית) למטרה זו [אנו מצהירים ]: שהם,ניצחו [=התישו] את הדבקות והאדיבות של הכס הקדוש, צריכים לבסוף להכיר בדרכיהם הנלוזות, וצריכים ללא כל שיהוי לראות את האור האמיתי בבסיס האמונה הקאתולית, ולפיכך להסכים שככל שימשיכו בדרכם השגויה, הם מבינים שהם כעת עבדים לאור מעשיהם, בעוד הנוצרים שוחררו באמצעות אדוניהם-אלוהיהם-ישו-הקדוש,  ושיהיה זה בלתי מוצדק שבניהם של הנשים החופשיות ישרתו את בינהן של המשרתות.

[לפיכך,]

  1. ראשית אנו מבקשים, ככל שנוכל ב[עזרת] אלו-הים, לספק ביעילות, באמצעות [הצו] שנשאר בעמדת כח, אנו מצווים שעד עולם, שבעיר וכמוה בשאר המדינות, התחומים והשטחים הכפופים לכנסיית רומא עצמה, כל היהודים יחיו רק [ברובע] אחד שלו כניסה בודדת ויציאה יחידה, ואם ימצא [רובע יחיד שכזה, אזי] בשניים או שלושה או כמה שידרשו כדי להכילם; [בכל מקרה] הם צרכים לגור זה לצד זה ברחובות המיועדים ולהיות מופרדים כליל [=באופן יסודי]  מאיזורי המגורים של הנוצרים, [כך יאכף] בסמכותנו בעיר ובסמכות נציגנו במדינות האחרות, האדמות, והתחומים שנזכרו לעיל.
  2. יתר על כן, בכל מדינה, תחומים ושטחים שבהם אנון חיים, יהיה להם בית כנסת אחד בלבד, התואם לנוהג המקום, והם לא יבנו חדשים נוספים, וכן לא יוכלו להיות בעלי בניינים. יתר על כן, כל בתי הכנסת שלהם, מלבד זה שהותר, יהרסו ויחרבו. ונכסיהם , אלו שכרגע בבעלותם, עליהם למכרם לנוצרים תוך תקופת שתוגדר מראש על ידי השופטים עצמם.
  3. יתרה מזאת, בנוגע לעניין הזיהוי בכל אשר ימצאו:[לצורך כך] גברים יחבשו כובע, נשים, אכן, יענדו סימן מוכר וידוע, צבוע צהוב, גלוי שלעולם לא יכוסה או יוסתר בשום אופן, וחייב להיות מודבק בחזקה [תפור]; ויתר לכן, לא יוכלו להפטר או להשתחרר מהחובה לחבוש כובע או סימן מסוג זה בלא מגבלה וללא חשיבות לאמתלה או תואנה וללא קשר לדרגתם, רמת חשיבותם או יכולתם לספוג את הצרה [הזו], לא על ידי חצרן הכנסיה, כמרים שליחי האפיפיור או ממוניהם, ולא על ידי נציגי הכס הקדוש וכפיפיו המידיים.
  4. בנוסף, לא יתאפשר שתהיינה להם אחיות או משרתות או כל עובד משק בית נוצרי, וכן לא יוכלו להשתמש בשירותי אשה מינקת נוצריה לילדהם.
  5. הם לא יוכלו לעבוד או שיעבדו עבורם בימי ראשון או בכל חג ציבורי אחר שהוצהר על ידי הכנסייה.
  6. לא יוכלו להפליל נוצרים בכל דרך שהיא, או להכריז על הסכם כשקרי או מזוייף.
  7. וכן הם אינם רשאים לשחק, לאכול או להתידד עם נוצרים.
  8. ואינם יכולים להשתמש במילים שאינן לאטינית או איטלקית בספרי חשבונות קצרי טווח שהם מחזיקים עם נוצרים, ואם ישתמשו בהן, רשומה זו תהיה בלתי מחייבת כלפי הנוצרים [בהליכים משפטיים].
  9. יתרה מזאת, יהודים אלו יוגבלו לעיסוק באיסוף סמרטוטים או cencinariae ( כפי שנקרא בשפת המקום), ולא יוכלו לסחור בתבואה, שעורה וכל סחורה אחרת ההכרחית לקיום אנושי.
  10. ואלו מבניהם הרופאים, אפילו אם יזומנו וידרשו, לא יקחו כל חלק בטיפול בנוצרים.
  11. ולעולם לא יקראו מועדפים [אפילו] על ידי נוצרים עניים.
  12. ועליהם לסגור חשבונותיהם [הלוואה] לחלוטין מדי שלושים ימים;  במידה שעברו פחות משלושים ימים, לא יכולו להספר למנין חודש מלא, אלא רק במניין הימים האמיתי, ויתר על כן, יסיימו את האמדן [=חישוב] לפי מספר זה של ימים ולא לפי תקופה של חודש מלא. בנוסף, הם מנועים ממכירת [טובין שהועמדו] כערבות, שהועמדו במשמרת זמנית תמורה לכספם, אלא אם כן [טובין אלו] הושמו שמונה עשר חודשים מלאים טרם היום בו [הערבון] פג [=אבד/חולט];  בתאריך התפוגה הנזכר לעיל כמספר החודשים, אם היהודים מכרו את פקדון נייר הערך או דומיו הם יחוייבו להעביר כל סכום כסף עודף שהצטבר מניהול ההלוואה לבעלי הערבון.
  13. ותקנות המדינות, התחומים והשטחים (בהם חיו לאורך תקופה) הנוגעים בעיקרם לנוצרים, ישמרו בהקפדה ללא כל יוצא מן הכלל.
  14. ובמקרה שהם, בכל אופן שהוא, במקרה של ליקוי בנזכרים לעיל, ייחשב ויטופל המקרה כפשע: ברומא, אמצעותנו או באמצעות כמורתנו, או על ידי אחרים שהורשו מטעמנו, ובמדינות, התחומים והשטחים המוזכרים לעיל על ידי השופטים השייכים לכל אחד בהתאמה, בדיוק כמו היו אלו מורדים ופושעים בסמכות השיפוט שבהם נעשתה העבירה, הם יואשמו על ידי על הנוצרים, על ידינו ועלי ידי כמורתנו ועשויים להענש לפי ראות עינהן של הרשויות הרלוונטיות והשופטים.
  15. [כל זאת יכנס לתוקף] למרות קיומם של צווים הפוכים וחוקים מטעם שליחי הנצרות, וזאת למרות כל סובלנות קיימת או זכויות מיוחדות והתר [שניתן] ליהודים הללו על ידי כל אפיפיור רומאי קודם לנו והנזכרים מהכס הקדוש או נציגיהם או חצר הכנסייה של רומא, הכמורה הנוצרית או על ידי נציגים רשמיים שלהם, לא משנה חשיבותם או צורתם, ולבכל (אפילו במקרה של המעטה חוזרת) ויחד עם כל תת סעיף חוקי ותקף, ומחיקה וצווים נוספים, אפילו [שיהיו אלו] "צו אפיפיורי" ו"מידע מסוים" ששוב ושוב אושרו וחודשו. במסמך זה , אפילו אם , במקום המעטה מספיקה, הנוגעת להם ולכל הצו החשוב, המיוחד, המדוייק, מופגן ויחידי, אפילו מילה במילה, זאת ועוד, לא על ידי הודעות כלליות, אפילו פסקאות חשובות, הזכרה או כל ביטוי העדפה אחר, או כל דרך מצויינת שנדרשה להשמר, עניינים בחישובות שכזו ואפילו אם מילה במילה, כששום דבר לא נמחק, יוכנסו לתוכם מהצורה המקורית שבמסמך הנוכחי בדעה שלא הובהרו במידה מספקת, דברים אלו ישארו בתוקף במלא כוחם  בעצם השינוי עצמו, במיוחד אנחנו במפורש ממעיטים, ככל שיהיו האחרים [שעשויים להיות] מנוגדים להם.

הוכרז בסנט מארקס, רומא, בשנת אלף חמש מאות חמישים וחמש להתגלמות אל-והינו, יום אחד טרם ה15 ביולי [14 ביולי], בשנה הראשונה לאפיפיורנו [1555].  

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]