Internet Message Access Protocol

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף IMAP)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרוטוקולים במודל TCP/IP
שכבת יישום
HTTP, SMTP, FTP, DNS, DHCP, SSH, RTP, RTSP, IRC, SNMP, SIP, IMAP4, MIME, TELNET, RPC, SOAP, LDAP ...
שכבת תעבורה
TCP, UDP, SCTP, DCCP ...
שכבת רשת
IP, IPv4, IPv6, ICMP, IPX, IGMP ...
שכבת קשר
Ethernet, 10BASE-T, 802.11 WiFi, Token ring, FDDI, ARP...

Internet Message Access Protocolראשי תיבות: IMAP) הוא פרוטוקול אינטרנט לגישה לדואר אלקטרוני שנמצא על שרת מרוחק ממחשב מקומי.

IMAP הוא אחד משני הפרוטוקולים הנפוצים לקבלת דואר אלקטרוני, ומהווה אלטרנטיבה מתקדמת לפרוטוקול POP3. בעוד פרוטוקול POP3 מאפשר למשתמש לעבוד עם תיבת דואר אחת בלבד, היתרון בפרוטוקול IMAP הוא באפשרות עבודה עם מספר תיבות דואר. בנוסף לכך, IMAP מאפשר עבודה יעילה יותר על ידי קריאת חלקים בודדים מתקן ה-MIME.

חסרונו הבולט של הפרוטוקול הוא הקושי לעבוד איתו, ולכן הרבה מהשרתים והלקוחות מממשים אותו בצורה חלקית. מסיבה זו IMAP לא הפך פופולרי כמו POP3‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

IMAP פותח על ידי מארק קריספין בשנת 1986. נודע גם בעבר כ-Internet Mail Access Protocol, ו-Interactive Mail Access Protocol.

תיבות דואר ב־IMAP[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוטוקול מניח שהתיבות מסודרות במבנה היררכי ושישנה תיבת דואר אחת ראשית. לתיבת הדואר הראשית קוראים INBOX. בנוסף לה יכולות להיות עוד תיבות דואר (mail boxes). תיבת דואר יכולה להכיל גם הודעות וגם תיבות דואר אחרות (אם כי לא כל השרתים תומכים באפשרות האחרונה). עובד בפרוטוקול TCP ובפורט 143.

תמיכה בלקוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב לקוחות הדואר תומכים בעבודה מול שרתי IMAP, ביניהם ניתן למנות את Microsoft Outlook, Mozilla Thunderbird, pine ועוד.

עבודה ב־IMAP[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו POP3 ו־SMTP, גם IMAP הוא פרוטוקול טקסטואלי פשוט. אולם בניגוד להם, הלקוח צריך לכתוב תווית ייחודית כלשהי לכל פקודה. הדבר מאפשר לזהות בקלות רבה יותר קצרים בתקשורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]