Isn't She Lovely

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Isn't She Lovely"
סינגל שיווקי בביצוע סטיבי וונדר
מתוך האלבום Songs in the Key of Life
יצא לאור 1976
הוקלט 1975
סוגה מוזיקת נשמה
אורך 6:33 (גרסת האלבום), 3:20 (גרסת הרדיו)
חברת תקליטים מוטאון
כתיבה סטיבי וונדר
לחן סטיבי וונדר עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה סטיבי וונדר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"Isn't She Lovely" (מוכר גם כ-"?Isn't She Lovely"; בעברית: האין היא אהובה?) הוא שיר של הזמר סטיבי וונדר מאלבומו Songs in the Key of Life משנת 1976. מילות השיר חוגגות את הולדת בתו עיישה מוריס. וונדר שיתף פעולה בשיר עם כותב השירים ובעל האולפן של הארלם ברנטה "באני" ג'ונס.[1] השיר פותח את צד 3 של Songs in the Key of Life, ומתחיל עם בכי ראשון של תינוק שהוקלט במהלך לידה ממשית. הקלטה של וונדר רוחץ את עיישה כפעוטה גדולה יותר מובאת לקטע האחרון של השיר, מעורבבת עם סולו שלמפוחית פה. כל הכלים המוזיקליים הנשמעים בשיר מנוגנים על ידי וונדר, מלבד חלק נגינת האורגן שמנוגן על ידי גרג פילינגנס (Greg Phillinganes). במהלך תהליך ההקלטה, הבסיסט ניית'ן ווטס הניח קו של גיטרה בס כדי שישמש כרצועת הדרכה עבור וונדר, אך בסופו של דבר וונדר החליף את זה בביצועי בס משלו באורגן. הגרסה הארוכה של יותר מ-6 דקות שיר לא הוצאה לאור כסינגל שכן וונדר לא היה מוכן לקצר את השיר כך שיתאים כסינגל (7 אינץ' 45 rpm). גם ללא שחרור הסינגל, השיר זכה לכל כך הרבה השמעה עד שהגיע למקום ה-23 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים בינואר 1977. מאז, השיר הפך לסטנדרט של פופ וג'אז, שכוסה בידי הרבה אמנים אחרים.[2] וונדר ביצע את השיר בהופעה חיה בקונצרט יובל היהלום של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת ב-4 ביוני 2012 עם מילים ששונו כדי להתייחס למלכה.[3]

הוצאות לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר לא הוצא כסינגל מסחרי ולכן הוא לא הופיע במצעדים הגדולים בארצות הברית ובבריטניה. עם זאת, בשל ההשמעות המרובות ברדיו, הוא הגיע למקום ה-23 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים של בילבורד ב-29 בינואר 1977.[4] ביוני 2012, אחריי שוונדר הופיע עם השיר בקונצרט יובל היהלום של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, השיר הגיע לבסוף למצעד בבריטניה במקום ה-94 עקב מכירות של ההורדות.

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות כיסוי בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסולן דייוויד פטרון הוציא את השיר ב-1976 שהיה ללהיט מספר 4 בבריטניה בתחילת 1977. הוא בילה תשעה שבועות במצעד, והפך ללהיט ה-54 בגודלו של השנה. הגרסה של פרטון העניקה לו סטטוס של זמר של להיט אחד בבריטניה.
  • גיטריסט הג'אז לי ריטנור כלל את השיר באלבומו האינסטרומנטלי משנת 1977 "Captain Fingers".
  • הפסנתרן/מקיש כלי ההקשה ויקטור פלדמן הקליט גרסת ג'אז אינסטרומנטלית לאלבומו משנת 1977 "The Artful Dodger".[2] פלדמן גם ניגן בקונגה בגרסה של Ritenour שיצאה באותה שנה.
  • הקלריניסט ומוביל הרכבי ביג בנד וודי הרמן הוביל גרסת ביג בנד ב-1978 באלבומו Fatha Herman and his Thundering Herd.
  • הסקספוניסט/מעבד ביל הולמן כלל את השיר באלבומו "The Bill Holman Band" משנת 1987.
  • בשנת 2002, גרסת פאנק רוק הושרה בידי להקת Me First and the Gimme Gimmes ונכללה באלבומם הרביעי "Take a Break."
  • בשנת 2010 הארי סטיילס שר את השיר באודישנים לאקס פקטור.
  • ג'קי טראסון כלל את השיר באלבומו "Smile" משנת 2002.
  • בנובמבר 2012, גרסה אקוסטית הושרה בידי ג'ימי היימן וג'ון וולמסלי, שהגיעה למקום ה-41 במצעד הסינגלים הבריטי.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]