Privilegium de non tolerandis Judaeis

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Privilegium de non tolerandis Judaeisלטינית: הזכות שלא לסבול יהודים, קרי: פְּרִיבִילֵגְיוּם דֵה נוֹן טוֹלֵרַנְדִיס יוּדֵאִיס) היא פריווילגיה שהוענקה לכמה ערים באיחוד הפולני-ליטאי ובמלוכת הבסבורג החל מהמאה ה-16. במסגרת הפריווילגיה, נמנע מיהודים להתגורר בחלקים מסוימים בעיר או להחזיק בה מקרקעין. יתר על כן, נאסר עליהם להיכנס לעיר, פרט לימים שבהם היה מסחר ופעלו בהם השווקים. בלובלין, למשל, הוחלה הפריווילגיה ב-1535.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וילה אורבך ואברהם ויין, פנקס הקהילות, פולין, כרך שביעי, יד ושם, 1999, עמ' 14; לקריאה באנגלית: Lublin, באתר JewishGen
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.