Stand Up

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Stand Up
אלבום אולפן מאת ג'ת'רו טאל
יצא לאור 25 ביולי 1969
הוקלט 17 באפריל21 במאי 1969
סוגה רוק מתקדם
רוק אנד רול
רוק כבד
מוזיקה אתנית
שפה אנגלית
אורך 37:48
חברת תקליטים Island Records (בריטניה)
הפקה טרי אליס ואיאן אנדרסון
כרונולוגיית ג'ת'רו טאל
This Was
(1968)
Stand Up
(1969)
Benefit
(1970)
סינגלים מ-Stand Up
  1. "Living in the Past"
    תאריך יציאה: 24 באפריל 1969
  2. "Driving Song"
    תאריך יציאה: 24 באפריל 1969
  3. "Bourée"
    תאריך יציאה: ספטמבר 1969
  4. "Fat Man"
    תאריך יציאה: ספטמבר 1969
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סטנד אפאנגלית: Stand Up; בעברית: עמוד זקוף) הוא האלבום השני של להקת ג'ת'רו טאל הבריטית שיצא בשנת 1969. זהו אלבום ייחודי ופורץ דרך שכן הוא כולל שילוב של רוק מתקדם ופרוגרסיב רוק עם שלל סגנונות. האלבום היה מצליח מאוד ומכיל להיטים שמושמעים עד היום ברדיו ובסטרימרי המוזיקה כמו השיר "Bouree" שהוא גרסת כיסוי של המוזיקאי יוהאן סבסטיאן באך ומשלבת מוזיקה קלאסית ורוק אנד רול, או השיר "Nothing Is Easy" שהיה ללהיט ויצא גם כסינגל.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה החלה להקליט את האלבום ב־17 באפריל 1969, החל מהשיר "יום חדש אתמול" (New Day Yeastarday). הם הקליטו את השירים "בחזרה למשפחה" (back to the family) ו"האיש השמן" (Fat Man) ב 21 באפריל; השיר "ג'פרי הולך לכיכר לסטר" (Jeffrey Goes to Leicester Square) הוקלט ב 22 באפריל; השירים "שום דבר לא קל" (Nothing Is Easy) ו-"באוורי" (Bourée) הוקלטו ב 23 באפריל; השיר "מוקדם בבוקר" (Early in the Morning) ב־24 באפריל; השיר "סיבות להמתנה" (Reasons for Waiting) הוקלט ב־26 באפריל, השירים "לאלף אמהות" (For a Thousand Mothers), "נועדנו לדעת" (We Used to Know) ו-"שחק בזמן" (Play in Time) הוקלטו ב -1 במאי ולבסוף, לאחר חודש של עבודת הקלטה מסיבית, הוקלט השיר "התבונן בשמש" (Look Into The Sun) ב 21 במאי. כל השירים הוקלטו באולפני מורגן בצפון לונדון, אך "Bourée" הוקלט באולפני האולימפיאדה בדרום לונדון מכיוון שאולפני מורגן כבר הוזמנו ל־24 באפריל[1].

השגרה הכללית הייתה שהלהקה תגיע לאולפן בשעה 9 בבוקר כדי לעבוד על שיר אחד או שניים ויסיימו בשעה ארבע או חמש אחר הצהריים. מהנדס ההקלטות אנדי ג'ונס ניסה כמה טכניקות חדשות; למשל ב-"יום חדש אתמול" הוא השיג אפקט גיטרה מסתובב וסטריאו-הסטה על ידי סיבוב מיקרופון 'Neumann U67' על הכבל שלו במעגלים רחבים סביב האולפן[2]. השיר "Bourée" הוכיח את המפגש הקשה ביותר, כאשר אנדרסון והלהקה לא היו מרוצים מאף אחת מההקלטות שלהם. הגרסה הסופית נערכה מאוחר יותר עם כמה ניסיונות, כולל ערוצים נוספים שנוספו על ידי אנדרסון. ניתן אף לשמוע בשיר "באוורי" כי התופים נשמעים שונה מבשאר האלבום; הסיבה הייתה שמערכת התופים הייתה מכוונת אחרת באולפני האולימפיאדה מבאולפני מורגן[3][4].

איאן אנדרסון, זמר וחלילן הלהקה, בשנת 1971

מוזיקה באלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה באלבום היא פורצת דרך בתחומה. הלהקה, שהיה זה רק אלבומה השני, הספיקה להתפתח לכיוונים שונים משאר להקות הרוק באותה תקופה. סגנון הנגינה הייחודי של האלבום היה יוצא דופן בסצנה המוזיקלית הבריטית בפרט והעולמית בכלל.

רובם הגדול של השירים מערבים את סגנון הרוק הקלאסי עם שלל מוזיקות אתניות כמו מוזיקה מזרחית, מוזיקה קלאסית ומוזיקה לטינית, וכן תת-סוגות נוספות של הרוק כמו רוק מתקדם, רוק מתקדם ורוק בלוז. הנגינה באלבום, שנכתבה ברובה על ידי סולן הלהקה איאן אנדרסון (שהוא זמר, חלילן, קלידן וגיטריסט), מכילה הרבה מורכבויות מלודיות ושינויי מקצבים פתאומיים. מלבד זאת, חברי הלהקה אף העידו בעצמם כי הנגינה שלהם קריטית יותר משירתו של אנדרסון וכי "אין כלי ראשי בלהקה"[דרוש מקור].

שירתו של אנדרסון, כך ניתן לשמוע, נבלעת בצורה מדויקת בתוך ההרמוניות של שאר הנגנים ואפילו מילות השירים משנות את משקלן כדי להתאים הרמונית לנגינה של כלי הנגינה האחרים. גם טכניקות הנגינה והשימוש בכלים יוצא דופן משאר אלבומי התקופה: למשל, השימוש הניכר בחליל צד, תפקידו הכי חשוב של אנדרסון (על פי דבריו), הוא חריג בנוף הרוק המתקדם ובמוזיקת הרוק בכלל. באלבום ניתן לשמוע סולואי חליל ממושכים יותר מסולואי הגיטרה (כמו בשיר "יום חדש אתמול") או קטעים אינסטרומנטליים מוחלטים שבהם החליל או הגיטרה או שניהם הם התפקידים המרכזיים והשירה איננה דומיננטית כלל (כמו בשיר "נועדנו לדעת");

גם תפקיד התופים (שאותו מבצע קלייב בנקר) מתואם עם רוח המתופפים של התקופה: בשנות השישים והשבעים החלו תפקידי התופים בלהקות רוק ובלוז להיות דומיננטיים, מהלך שהתחיל במתופף להקת קרים ג'ינג'ר בייקר והמשיך במתופפים כמו ג'ון בונהם מלהקת לד זפלין או מתופף להקת דיפ פרפל, איאן פייס. המהלך גרם למתופפים רבים לפרוץ את גבולות המקצבים הפשוטים ולהפוך להיות חלק קריטי ביצירה המלאה, וכמוהם גם התופים באלבום (ובכלל בכל שירי הלהקה) חיוניים ומשתנים תוך שימוש מרבי במקצבים ססגוניים והקשה על תופי ה"טאם טאם".

בראיון משנת 2009 אמר אנדרסון כי הוא סבור שהשיר של להקת האיגלס, "Hotel California", הושפע מהשיר "נועדנו לדעת", אשר מורכב ברובו מסולו גיטרה ממושך. לטענתו האקורדים נלקחו באופן בלתי מודע, וכי הוא שמח ומוחמא[5]. בהמשך הצהיר אנדרסון כי השימוש של האיגלס באקורדים יצר שיר "טוב בהרבה", והוא אינו רואה בו גנבה ספרותית[6].

עטיפת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב עטיפת האלבום החל בביקור בניו הייבן בקונטיקט במהלך סיבוב הופעות של הלהקה בסוף פברואר 1969. בניהולו של המפיק טרי אליס, הכירה הלהקה אמן עץ בשם ג'יימס גרשו (אנ') שהציע לבצע חיתוך עץ של חברי הלהקה בתור תמונת עטיפה לאלבום[1]. לאחר שגרשו הציע כמה סקיצות, אחד מציוריו נבחר. כריכת האלבום הייתה חיתוך עץ שעיצב גרשו, ונפתחה במקור כמו ספר פופ-אפ לילדים כך שחיתוך העץ של חברי הלהקה בלט החוצה, והעלה את שם האלבום. האלבום אף זכה ב'פרס ניו מיוזיקל אקספרס' על עטיפת האלבום הטובה ביותר בשנת 1969. מסיבות חוסר תקציב, האיור הקופץ לא הועבר להוצאת האלבום משנת 1973 והכריכה נשארה ציור בלבד.

נושא האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שלא מדובר באלבום קונספט, הוא עדיין מלא מבחינה לירית בהתייחסויות ליחסיו של אנדרסון עם הוריו, במיוחד בשיר "בחזרה למשפחה" ו"לאלף אמהות". אפשר היה למצוא באלבום אף שירה תצפיתית, כמו ב"איש שמן" ו-"ג'פרי הולך לכיכר לסטר". החיים הקשים שלפני הצלחת הלהקה תוארו בשיר "נועדנו לדעת" - בזכרם את החיים הקשים שהיו לאנדרסון והבסיסט גלן קורניק אשר נמצאים בראש הקבוצה. גם שיר זה מתאר קשיים כלכליים ופיזים שחוו וקשורים במידה מסוימת ליחסם עם המשפחה. השיר "חוזר למשפחה", על אף שהוא במחצה שיר בדיחה, מספר על אנדרסון, מוטרד מחיי היום יום המתישים, מתכנן חופשה בפרוורים אצל משפחתו כדי לברוח מהעיסוק הבלתי פוסק של חיי העיר. אך כשהוא מגיע לבית משפחתו הוריו לא נחמדים אליו ואחותו צוחקת על שערו ומבישה אותו. ניתן לראות שיר זה, על אף מנגינתו השמחה, כשיר תלונה של אנדרסון להתנהגות משפחתו.

ביקורות ודירוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות ממגיזינים/אתרים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic 3.5/5
The Village Voice 3/5
PopMatters 4/5
Record Collector 4/5
Rolling Stone 4/5
The Daily Vault 5/5
Sea of Tranquility 4.5/5
Encyclopedia of Popular Music 5/5

האלבום קיבל לביקורות מעורבות עם יציאתו, אך ביקורות מאוחרות יותר שיבחו את האלבום בכללותו, ואת ההפקה והמוזיקליות.

הסקירה על הרולינג סטון משנת 1969 הייתה חיובית למדי, וקבעה כי באלבום "יש כמות קטנה יחסית של ראנץ', אמיתית לצורה, אבל הוא די נפלא", וגם כי "האלבום לא ממש פאנקי, אלא יצירה מעוצבת בקפידה. [אין שום סטריליות משתמעת] שראוי להאזנה מדוקדקת. בתקופה שרבים מהכוכבים הוותיקים מקרטעים, זה תענוג מיוחד לשמוע קול חדש וחשוב."[7]

בסקירה עכשווית של הרולינג סטונס האלבום קיבל ביקורות חיוביות פחות: המבקר ראה בעטיפה היקרה את החלק "המרשים ביותר" של האלבום וג'תרו טאל כלהקה חיה טובה אך עדיין לא מסוגלת להפיק מהדורה "מעניינת מוזיקלית"[דרוש מקור].

בסקירת וויליג' וויס, המבקר האמריקני רוברט כריסטגאו חזר על חוסר אהבתו ללהקה, אך שפט את האלבום כ"נאות"[8] בלבד.

סקירת AllMusic הרטרוספקטיבית הייתה חיובית, והמבקר ברוס אדר כתב כי הלהקה "גיבשה את הצליל שלה" עם האלבום, והביאה השפעה של "מוזיקה עממית לאנגלית" במספר שירים, על בסיס בלוז-רוק כולל[9]. שון מרפי מעיתון פופ-מאטרס כתב באופן נחרץ יותר שהאלבום היה "מסמך משמעותי ממה שהתברר כרגע חלק חשוב מאוד בהיסטוריה של הרוק ... מסמך שנוצר בחלון אמנותי שנסגר במהירות, בלוז קדם פרוג אבל פוסט-בריטי ו רוק פסיכדלי". הוא שיבח את המוזיקליות של הנגנים והעיר את הדוגמאות הראשונות ל"הליריקן מהמעלה הראשונה" שאנדרסון ייהפך במהרה. "גיוס הגיטריסט מרטין באר" אמר "יצר חבורה רעננה של יצירות מגוונות אך חזקות באופן אחיד"[10].

האלבום נבחר למקום 513 ברשימת 1000 האלבומים הגדולים של כל הזמנים שחיבר קולין לארקין במהדורה השלישית (2000)[11].

דירוגי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Picto infobox music.png
‏  מצעדים ודירוגים
מדינה מצעד מיקום שיא תואר
Flag of Australia (converted).svg אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 12
Flag of Italy.svg איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 92
Flag of the United States.svg ארצות הברית בילבורד 200 20 זהב
Flag of the United Kingdom.svg בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 1
Flag of Germany.svg גרמניה GfK – טופ 100 5
Flag of Denmark.svg דנמרק טראקליסטן 5
Flag of the Netherlands.svg הולנד מצעד האלבומים ההולנדי 4
Flag of Norway.svg נורווגיה ווה גה ליסטה 5
Flag of Canada (Pantone).svg קנדה מצעד האלבומים הקנדי 20

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Picto infobox music.png
‏  Bourée/Fat Man
מדינה מצעד מיקום שיא תואר
Flag of the Netherlands.svg הולנד מצעד השירים ההולנדי 5
Picto infobox music.png
‏  Living in the Past/Driving Song
מדינה מצעד מיקום שיא תואר
Flag of the United Kingdom.svg בריטניה מצעד הסינגלים הבריטי 3

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צד א'
מס' שם משך
1. A New Day Yesterday 4:10
2. Jeffrey Goes to Leicester Square 2:12
3. Bourée 3:46
4. Back to the Family 3:48
5. Look Into the Sun 4:20
צד ב'
מס' שם משך
1. Nothing Is Easy 4:25
2. Fat Man 2:52
3. We Used to Know 4:00
4. Reasons for Waiting 4:05
5. For a Thousand Mothers 4:13

נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Brian Rabey, A passion play : the story of Ian Anderson and Jethro Tull, London : Soundcheck, 2013, עמ' 52, ISBN 978-0-9571442-4-8
  2. ^ Scott Allen Nollen, Jethro Tull: A History of the Band, 1968-2001, McFarland, 2001-11-21, עמ' 44, ISBN 978-0-7864-1101-6. (באנגלית)
  3. ^ Scott Allen Nollen, עמ' 48
  4. ^ Brian Rabey, עמ' 52-53
  5. ^ Songfacts, Ian Anderson of Jethro Tull : Songwriter Interviews, www.songfacts.com (באנגלית)
  6. ^ Guitar Center: Music Instruments, Accessories and Equipment, web.musicaficionado.com (באנגלית) (ארכיון)
  7. ^ Ben Gerson, Ben Gerson, Stand Up, Rolling Stone, ‏1969-12-13 (בAmerican English)
  8. ^ Robert Christgau: Consumer Guide (8): Feb. 26, 1970, www.robertchristgau.com
  9. ^ Stand Up - Jethro Tull | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית), בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2020 
  10. ^ Jethro Tull: Stand Up (Expanded Collector's Edition), PopMatters, ‏2010-12-02 (באנגלית)
  11. ^ Colin Larkin, All Time Top 1000 Albums, Virgin, 1999, ISBN 978-0-7535-0354-6. (באנגלית)