The B-52's (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
The B-52's
The B-52's cover.jpg
אלבום אולפן מאת The B-52's
יצא לאור 6 ביולי 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה גל חדש עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים האחים וורנר, איילנד רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה כריס בלקוול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

The B-52's הוא אלבום הבכורה של להקת הגל החדש מאת'נס, ג'ורג'יה, The B-52's. המילים והאווירה הקיטשיות, וההרמוניות הקליטות, עזרו ללהקה לגייס קהל אוהדים גדול, והיא אז הוציאה מספר סינגלים שטיפסו לראשי המצעדים. את עטיפת האלבום עיצב טוני רייט (קרדיט בעטיפה כ-Sue Ab Surd). האלבום יצא ב-6 ביולי 1979.

The B-52's הגיע בשיאו למספר 59 בבילבורד 200, הסינגל "Rock Lobster" הגיע למספר 56 בבילבורד הוט 100. בשנת 2003, רשת VH1 דירגה את האלבום כמספר 99 מתוך 100 האלבומים הגדולים ביותר של כל הזמנים. זמן קצר לפני מותו, ג'ון לנון אמר שהוא נהנה מהאלבום.[1] בספרו משנת 1995, The Alternative Music Almanac, אלן קרוס הציב את האלבום במקום התשיעי ברשימתו של 10 Classic Alternative Albums. ב-2012, האלבום היה מדורג כמספר 152 ברשימת "רולינג סטון" מגזין, של 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים.[2]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [3]
Christgau's Record Guide A[4]
Encyclopedia of Popular Music [5]
The Great Rock Discography 8/10[6]
Music Story [7][8]
Rolling Stone [9]
The Rolling Stone Album Guide [10]
Select 4/5[11]
Slant Magazine [12]
Spin Alternative Record Guide 10/10[13]

הביקורות על The B-52's היו באופן כללי חיובויות; המבקרים שיבחו את הקיטש ואווירת המסיבה של האלבום.[14] מבקר המוזיקה רוברט כריסטגאו נתן לאלבום ציון של "A−" בטורו ב"וילג' ווייס".[15]

סטיבן תומאס ארלווין מ- AllMusic שיבח את הפאנק (Funk) המשולב עם פאנק (Punk), ואת האומץ של הלהקה להשתטות, בתקופה שבה עמיתיהם בעולם המוזיקה נטו לרצינות. מבקר "רולינג סטון" פט בלאשיל סיכם ש"ב-The B-52's, להקת הריקודים הטובה ביותר מאת'נס הוכיחה שרוקנרול עדיין חשוב, אם זה קשור לסקס ולשיער, ולהזזת הגוף." ב-Slant Magazine כתב סאל סינקמאני כי: "כמו כל מופע מוגזם ומופרע, ייתכן ש the B-52's יימאסו עליך, אבל הלהקה מיקמה את עצמה כאייקון פופולרי — באופן לא מאוד שונה מהענתיקות המוזיקליות אותן היא מחקה [קרי, הביטלס והפופ של שנות ה-60]." האלבום The B-52's נכלל בספר 1001 Albums You Must Hear Before You Die.[16]

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי The B-52's, למעט מקומות שרשום בהם אחרת. 

צד א'
מס' שםכותב(ים)שירת סולו משך
1. Planet Claire הנרי מנסיני, פרד שניידר, קית סטריקלנדשניידר, פירסון 4:35
2. 52 Girls ג'רמי מאיירס, ריקי וילסוןפירסון, ס. וילסון 3:34
3. Dance This Mess Around  פירסון, שניידר, ס. וילסון 4:36
4. Rock Lobster שניידר, ר. וילסוןפירסון, שניידר, ס. וילסון 6:49
צד ב'
מס' שםשירת סולו משך
1. Lava פירסון, ס. וילסון, שניידר 4:54
2. There's a Moon in the Sky (Called the Moon) פירסון, ס. וילסון, שניידר 4:54
3. Hero Worship ס. וילסון 4:07
4. 6060-842 פירסון, ס. וילסון, שניידר 2:48
5. Downtown (קאבר של פטולה קלארק, 1964) פירסון, ס. וילסון 2:57
משך כולל:
39:14

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

The B-52's
  • פרד שניידר – שירה, כלי הקשה, אפקטים קוליים, מקלדת בס (צד ב' רצועה 3), פסנתר צעצוע (צד א' רצועה 3)
  • קייט פירסון – שירה, אורגן, קלידים, גיטרה בס, גיטרה (צד א' רצועה 2 וצד ב' רצועה 3)
  • קית ' סטריקלנד – תופים, כלי הקשה, אפקטים קוליים
  • סינדי וילסון – שירה, כלי הקשה, גיטרה (צד ב', רצועה 2)
  • ריקי וילסון – גיטרות, אפקטים קוליים
צוות טכני
  • רוברט אש - מפיק שותף, מהנדס
  • קאס ריגבי - עוזר מהנדס
  • טוני רייט בשם "Sue Ab Surd" - ארט דירקטור
  • ג'ורג ' דובוס - צילום
  • טד ג'נסן - מאסטרינג, סטרלינג סאונד, ניו יורק

מצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום

מצעד (1980) מקום
U.S. בילבורד 200[17] 59
UK מצעד האלבומים 22
[[אוסטרליה מצעד האלבומים 3

סינגלים

סינגל מצעד (1980) מקום
"Planet Claire/Rock Lobster/Dance This Mess Around" Billboard Club Play Singles[18] 24
"Rock Lobster" בילבורד הוט 100[18] 56

הסמכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הסמכה
אוסטרליה (ARIA) פלטינה[19]
ארצות הברית (RIAA) פלטינה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ imdb.com
  2. ^ Levy, Joe; Steven Van Zandt (2006) [2005]. "152 | The B-52's - The B-52's". Rolling Stone's 500 Greatest Albums of All Time (מהדורה 3rd). London: Turnaround. ISBN 1-932958-61-4. OCLC 70672814. אורכב מ-המקור ב-2010-04-03. 
  3. ^ Erlewine, Stephen Thomas. "The B-52's – The B-52's". AllMusic. 
  4. ^ Christgau, Robert (1981). "The B-52's: The B-52's". Christgau's Record Guide: Rock Albums of the '70s. Ticknor and Fields. ISBN 0-89919-026-X. 
  5. ^ Larkin, Colin (2011). The Encyclopedia of Popular Music (מהדורה 5th concise). Omnibus Press. ISBN 0-85712-595-8. 
  6. ^ Strong, Martin C. (2004). The Great Rock Discography (מהדורה 7th). Canongate Books. ISBN 1-84195-615-5. 
  7. ^ {{{מקור}}}
  8. ^ "The B-52's". Acclaimed Music. 
  9. ^ Blashill, Pat (16 באוקטובר 2003). "The B-52's: The B-52's". Rolling Stone (933). אורכב מ-המקור ב-June 2, 2007. 
  10. ^ Considine, J. D. (2004). "The B-52's". in Brackett, Nathan; Hoard, Christian. The New Rolling Stone Album Guide. Simon & Schuster. עמ' 67–68. ISBN 0-7432-0169-8. 
  11. ^ Cavanagh, David (יולי 1990). "Flip Your Wig". Select (1): 121. 
  12. ^ Cinquemani, Sal (11 באוקטובר 2003). "The B-52's: The B-52's". Slant Magazine. 
  13. ^ Weisbard, Eric; Marks, Craig, eds. (1995). Spin Alternative Record Guide. Vintage Books. ISBN 0-679-75574-8. 
  14. ^ Carson, Tom (20 בספטמבר 1979). "The B-52's: The B-52's". Rolling Stone (300). אורכב מ-המקור ב-2008-06-21. 
  15. ^ Christgau, Robert (3 בספטמבר 1979). "Christgau's Consumer Guide". The Village Voice. 
  16. ^ Robert Dimery; Michael Lydon (7 בפברואר 2006). 1001 Albums You Must Hear Before You Die: Revised and Updated Edition. Universe. ISBN 0-7893-1371-5. 
  17. ^ The B-52's, באתר Allmusic
  18. ^ 18.0 18.1 The B-52's, באתר Allmusic
  19. ^ "Sale 40 - Lot 489: Australian Record Industry Association Award For The B-52's". Australian Recording Industry Association. Ira & Larry Goldberg Coins & Collectibles. 2011.