Van Halen (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Van Halen
אלבום אולפן מאת ואן היילן
יצא לאור 10 בפברואר 1978
הוקלט 29 באוגוסט - 4 באוקטובר 1977
מקום הקלטה Sunset Sound Recorders, Hollywood
סוגה הארד רוק, הבי מטאל
שפה אנגלית
אורך 35:34
חברת תקליטים Warner Bros
הפקה טד טמפלמן
כרונולוגיית אלבומים של ואן היילן
Van Halen
(1978) 		Van Halen II
(1979)

Van Halen הוא אלבום האולפן הראשון של להקת הרוק האמריקאית ואן היילן, שיצא לאור ב-10 בפברואר 1978 על ידי חברת התקליטים Warner Bros. Records. האלבום נחשב לאחד מאלבומי הבכורה הגדולים ביותר במוזיקת הרוק,[1] [2] האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה, והגיע בשיאו למקום ה-19 במצעד הבילבורד 200.[3] הוא נמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים בארצות הברית, קיבל מעמד של אלבום יהלום מאיגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA) והיה לאחד האלבומים הנמכרים ביותר במדינה.[4]

הסולו שברצועה האינסטרומנטלית "Eruption" נחשב לאחד מקטעי הסולו הגדולים בכל הזמנים.[5] בשנת 2020 האלבום דורג במקום ה-292 ברשימת "500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים" של הרולינג סטון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הקליטה דמואים של עשרה שירים בנובמבר 1976 במספר סשנים ב-Village Recorders במערב לוס אנג'לס ובאולפני Electric Lady בניו יורק, בהפקה ובמימון של ג'ין סימונס מלהקת Kiss.[6] אך קלטת ההדגמה בת שלוש הרצועות משכה עניין מועט מחברות התקליטים, והמנהל של Kiss, ביל אוקוין, אף סירב לנהל את הלהקה.[6] ואן היילן לא היה בטוח לגבי איכות החומרים שבאלבום, מכיוון שהם לא השתמשו בהקלטות בציוד שלהם.[7] לאחר הקלטת ההדגמות סימונס עזב לטובת סיבוב הופעות עם Kiss, אך אמר שינסה להשיג לואן היילן חוזה תקליטים לאחר מכן.

לאחר הקלטת ההדגמות, הוצע ללהקה להשתתף במספר הופעות. במופע בעיר הולדתם, פסדינה, המנהל העתידי של הקבוצה, מרשל ברל, גילה את הלהקה. הוא והיזם המוזיקלי קים פאולי יזמו הופעה משותפת של הלהקה יחד עם להקת הפאנק רוק Venus and the Razorblades במועדון הלילה Whisky a Go Go שבהוליווד.[8] הלהקה זכתה לתשומת לבם של מו אוסטין וטד טמפלמן מחברת המדיה ״האחים וורנר״, שנכחו שניהם בהופעה של הלהקה במועדון סטארווד ב-3 בפברואר 1977. בהמשך, הלהקה חתמה על חוזה עם וורנר. [9] [10]

הקלטת אלבום הבכורה, עם המפיק טד טמפלמן, החלה ב-29 באוגוסט 1977.[11] הרצועות הוקלטו בזמן קצר, במספר סשנים, בין 31 באוגוסט ל-8 בספטמבר 1977.[12] העבודה על האלבום הסתיימה ב-4 באוקטובר, עם המיקס הסופי של הרצועות "Little Dreamer Eruption" (אשר כונה בפשטות "גיטרה סולו" במסמכי האולפן). בסך הכל, הפקת האלבום עלתה כ-54,000 דולר.[13]

"לא היה לנו המון חומרים", נזכר הבסיסט מייקל אנתוני, "אז בעצם פשוט לקחנו את ההופעה החיה שלנו ואת כל השירים שהכרנו והלכנו על זה. כל העבודה על האלבום ארכה רק כמה שבועות. טד טמפלמן רצה לעשות תקליט גיטרה גדול ועוצמתי, והיה לו את כל מה שהוא היה צריך עם מה שאדי עשה".[14]

לאחר מכן הלהקה יצאה לסיבוב ההופעות ב-3 במרץ 1978 באולם האירועים Aragon בשיקגו, וביצעו הופעות חימום ללהקות Journey ו־Montrose בארצות הברית.[15] [16] מאוחר יותר הם חיממו את להקת ההבי מטאל בלאק סבאת׳ באירופה ובארצות הברית.[17]

תמונות השער של האלבום ואן היילן צולמו במועדון שהופיעו בו בהתחלה- Whisky a Go Go, הגיטרה שמופיעה על העטיפה היא מדגם Frankenstrat, בהתאמה אישית בסגנון פנדר סטראטוקסטר.

בהערות האלבום ניתן קרדיט לתקליטן הרדיו רודני בינגנהיימר ולבסיסט של להקת Kiss ג'ין סימונס.[18] סימונס זוכה בדרך כלל לקרדיט על הגילוי של הלהקה,[19] זאת למרות שלבינגנהיימר מגיע קרדיט על שהציג את ואן היילן לסימונס. "הרבה אנשים תוקעים אותי ברשימת התודות שלהם, למרות שזה לא מגיע לי", העיר סימונס. "אבל האחד שכן הייתי ראוי להיות בו היה התקליט הראשון של ואן היילן - החבר'ה עדיין חייבים לי כמה אלפי דולרים! אבל אני אוהב אותם".

בארצות הברית האלבום הגיע למקום ה-19 במצעד Billboard 200; סינגל הבכורה שלהם, שהוא קאבר לשיר "You Really Got Me" של הקינקס, היה אחד-עשר שבועות, שלושה מהם ב-40 המובילים, במצעד ה-Billboard Hot 100.[20]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שזמן קצר לאחר צאתו בפברואר 1978, ואן היילן נחשב על ידי מעריצים ומבקרים כאחד מאלבומי הבכורה הגדולים ביותר של מוזיקת הרוק, הביקורות הראשוניות עליו היו בעיקר שליליות. לפי הולי ג'ורג'-וורן מהרולינג סטון, עם יציאת האלבום, תקשורת המיינסטרים התמקדה ב"מראה הטוב והאישיות המוחצנת" של רוט, בעוד שהמעריצים והמוזיקאים "היו מרותקים לשליטה בגיטרה של אדי ואן היילן", שכללה "מערך של טכניקות לא שגרתיות".[21] היא מציינת שעוד לפני הופעת הבכורה של הלהקה, "אדי הפך לאגדה בקרב גיטריסטים מקומיים".[21]

המגזין קרנג! נתן לאלבום ביקורת חיובית מאוד. בביקורת נכתב: "קשה להפריז בהשפעה שהייתה להופעת הבכורה של ואן היילן עם יציאתה לאור. עם פיצול עולם המוזיקה בין פאנק, דיסקו ופרוג רוק, ואן היילן שילבו הופעה חיה מסנוורת עם מוטו מעורר מסיבות, ואדי ואן היילן, הגדיר מחדש את מה שאפשר לעשות עם שישה מיתרים. הצליל שלו באלבום הזה - שנקרא 'הצליל החום' - נשאר הגביע הקדוש של גוני הגיטרה".[22] המגזין האמריקאי רקורד וורלד כינה את הסינגל "Jamie's Crying" "חתיכת קצב של נהיגה, שעשוי להיות הסינגל המעניין ביותר של ואן היילן עד כה". ו-"אנרגיית הרוק שלו לעולם לא נגמרת".

בשנת 1994 האלבום דורג במקום השמיני ברשימת 50 אלבומי ההבי מטאל המובילים של קולין לארקין. לארקין תיאר אותו כ"אחד מאלבומי הבכורה הגדולים באמת" של ההבי מטאל.[23] לדברי גארי גראף ודניאל דורכהולץ, שכתבו ביקורת על האלבום ב־MusicHound Rock: The Essential Album Guide (1999), ואן היילן הוא "גן עדן להדבאנגר״ (חובבי הבי מטאל). ו- לפני כן "אף אחד לא שמע או ראה דבר כזה".[24] ב-15 באפריל 2013, דייוויד לי רות' הצהיר בראיון לפודקאסט של ג'יי מור כי האלבום הוא ההקלטה האהובה עליו מבין שאר היצירות של הלהקה.[25]

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום זכה למעמד של אלבום זהב ב-24 במאי 1978, וכמה חודשים לאחר מכן, ב-10 באוקטובר 1978, הוא הגיע למעמד של פלטינה. בתוך פחות משנה האלבום מכר יותר ממיליון עותקים בארצות הברית בלבד. ב-22 באוקטובר 1984, האלבום הגיע לסטטוס של מולטי פלטינום x5 . ב-7 באוגוסט 1996,האלבום הגיע למעמד יהלום.[4] בשנת 2003 הרולינג סטון דירג אותו בין 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים במקום 410;[26] במהדורת 2012 של הרשימה הוא דורג במקום ה-415, וב- 2020 במקום 292. ג'ו לוי מהרולינג סטון אמר כי האלבום "הביא לעולם גיבור גיטרה חדש ואיש במה כריזמטי", על אדי ואן היילו ודייוויד לי רות' בהתאמה.[26] לוי הילל את הרצועות "Runnin' with the Devil" ו-"Ain't Talkin' 'Bout Love" ש- "החזירו את הזוהר של הרוק הכבד", ושיבח את "הטכניקה שומטת הלסתות" של אדי ואן היילן ש"העלתה את הרף של גיטרות רוק."[26] בשנת 2006, קוראי המגזין עולם הגיטרה דירגו אותו במקום ה-7 ברשימת אלבומי הגיטרה הגדולים בכל הזמנים. בשנת 2013, הרולינג סטון דירג את האלבום במקום ה-27 ברשימת 100 אלבומי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים.

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועות האלבום
מס' שם משך
1. Runnin' with the Devil 3:36
2. You Really Got Me 1:42
3. Eruption 2:38
4. Ain't Talkin' 'bout Love 3:50
5. I'm the One 3:47
6. Jamie's Cryin 3:31
7. Atomic Punk 3:02
8. Feel Your Love Tonight 3:43
9. Little Dreamer 3:23
10. Ice Cream Man 3:20
11. On Fire 3:01
משך כולל:
 35:34

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "100 Greatest Rock Debut Albums". digitaldreamdoor.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-05-01.
  2. ^ "The 10 Greatest Rock Debut Albums Of All Time". I Love Classic Rock (באנגלית אמריקאית). 17 במאי 2017. נבדק ב-2023-05-01. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Album Chart for 1978-05-27". Music Charts Archive (באנגלית). נבדק ב-2023-05-01.
  4. ^ 1 2 "You searched for van halen - RIAA". RIAA.
  5. ^ "50 greatest guitar solos of all time". NME. 11 בנובמבר 2017. אורכב מהמקור ב-11 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
  6. ^ 1 2 Gill, Tolinski 2021, p. 26.
  7. ^ "Volume: Van Halen - Biography and Discography at HardHarderHeavy". hardharderheavy.de (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2017. נבדק ב-30 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Renoff, Greg. "How punk and new wave resurrected Hollywood's legendary Whisky a Go Go in the 1970s". medium.com/cuepoint. אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2016. נבדק ב-30 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Gill, Tolinski 2021, p. 49.
  10. ^ Tolinski 2010, p. 38.
  11. ^ "Sunset-Sound.pdf" (PDF). Sunset Sound. נבדק ב-3 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Van Halen debut album multitrack master tape boxes".
  13. ^ Gill, Tolinski 2021, p. 55.
  14. ^ musicradar.com/news/guitars/michael-anthony-my-6-career-defining-records-249695
  15. ^ Gill, Tolinski 2021, p. 59.
  16. ^ "Journey's Past Tour Information". journey-tribute.com. נבדק ב-30 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Black Sabbath Online: Tour Dates 1978". אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2009. נבדק ב-2009-07-10. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Van Halen (1978)". albumlinernotes. נבדק ב-3 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Gene Simmons Reveals The Van Halen Demo Most Deserving Of Release: 'It'll Make Your Jaw Drop'". Van Halen News Desk. 10 בדצמבר 2020. נבדק ב-3 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ George-Warren 2001, p. 1028; Whitburn 2010, p. 683
  21. ^ 1 2 George-Warren 2001, p. 1028.
  22. ^ "Van Halen - Where to Start with - Kerrang". 15 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-15 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Larkin 1994, p. 182.
  24. ^ Graff & Durchholz 1999, p. 1187.
  25. ^ "Mohr Stories". YouTube. אורכב מ-המקור ב-2016-04-29. נבדק ב-8 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 3 Levy 2005, p. 203.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Van_Halen_(אלבום)&oldid=38236651"