אבו סואר
 סמל חיל האוויר המצרי | |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| סוג השדה | צבאי | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות | 1942–הווה (כ־82 שנים) | ||||||||||||||
| מפעיל |
 חיל האוויר המצרי | ||||||||||||||
| בעלים |
 צבא מצרים | ||||||||||||||
| עיר סמוכה | אסמאעיליה | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 30°34′20″N 032°05′45″E / 30.57222°N 32.09583°E | ||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 14 מטר (46 רגל) | ||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
אבו סואר הוא בסיס טיסה של חיל האוויר המצרי, הממוקם כ-17 קילומטרים ממערב לאסמאעיליה וכ-116 קילומטרים מצפון מזרח לקהיר. מיקומו נועד לאפשר הגנה על תעלת סואץ.
במהלך המערכה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה שימש הבסיס יחידות של חיל האוויר המלכותי הבריטי ושל חילות האוויר של צבא ארצות הברית. להק ההפצצה ה-367 של חיל האוויר התשיעי של ארצות הברית פעל מהבסיס בין החודשים נובמבר 1942 לפברואר 1943, והפעיל ממנו ארבע טייסות של מפציצי קונסולידייטד B-24 ליברייטור.
אבו סואר היה אחד מהבסיסים האחרונים במצרים, שהופעלו על ידי חיל האוויר המלכותי הבריטי. הבסיס הועבר למצרים ב-14 באפריל 1956. לאחר מלחמת סיני היה בו בסיס של כוח המשקיפים הקנדי.[1]
בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים היו ממוקמות בבסיס טייסות מפציצים מדגם איליושין Il-28, שהיוו סיכון משמעותי לעורף הישראלי, וטייסות מטוסי יירוט חדישים מדגם מיג 21. ב-22 במאי 1967, כאשר ישראל ושכנותיה הערביות החלו להתקרב לעבר עימות, ביקר נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר בבסיס אבו סואר ונפגש עם טייסים ומפקדים של חיל האוויר המצרי. בפני קהל רב נאצר הכריז על כוונתו לסגור את מצרי טיראן בפני ישראל והצהיר "כעת אנו עומדים לקראת עימות עם ישראל" והוסיף, "אם היהודים מאיימים עלינו במלחמה, אני אומר להם בבקשה, אנו ערוכים למלחמה".[2][3]
במבצע מוקד, עם פתיחת המלחמה, הותקף הבסיס על ידי חיל האוויר הישראלי בשני גלים: בגל הראשון תקפו את הבסיס שבע רביעיות של מטוסי קרב, ובגל השני עוד חמש רביעיות. המספר הרב של התקיפות נדרש בשל מסלולי הבטון שהיו בבסיס, שהיה צורך לפגוע בהם שוב ושוב עד יציאתם משירות. במהלך התקיפות התחוללו מעל הבסיס קרבות אוויר בהם הופלו ארבעה מטוסי מיג 21 מצריים ומטוס דאסו מיסטר IV ישראלי אחד.
לאחר מלחמת ששת הימים לא הופעל הבסיס, בשל היותו בטווח הארטילריה הישראלית.[4] במהלך מלחמת ההתשה מוקמו בבסיס סוללות טילי קרקע-אוויר, שהותקפו פעמים רבות על ידי חיל האוויר הישראלי.[5]
נכון ל-2019, מפעיל חיל האוויר המצרי מבסיס אבו סואר את טייסת מטוסי הקרב הטקטיים ה-60, המפעילה מטוסי ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון מדגמי C ו-D. הטייסת היא חלק מהכנף הקרבית הטקטית ה-262.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Pearson's Peacekeepers: Canada and the United Nations Emergency Force, 1956-67, p. 121.
- ^ משה דיין: אבני דרך, עמ' 393.
- ^ פסח מלובני, כשטייסי חיל האוויר המצרי פגשו את ג'מאל עבד אל-נאצר עמ' 32–33 בחוברת מבט מל"מ מס' 81 מיולי 2018
- ^ דני שלום, "רוח רפאים מעל קהיר: חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967 - 1970)", עמ' 87.
- ^ דני שלום, "רוח רפאים מעל קהיר", במקומות רבים.
- ^ על פי אתר Scramble, ממוקמת בבסיס גם טייסת מטוסי הקרב הטקטיים ה-64, המפעילה גם היא מטוסי F-16C ו-D. מאוחזר באתר Wayback Machine.