הצגת המקור של הדף "אגם החולה"

{{גוף מים
| שם = אגם החולה
| תמונה = Lake Huleh & Mt. Hermon from the Safad road 1940 1946.jpg
| כיתוב = אגם החולה והר החרמון מהדרך לצפת, [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]]
| מיקום = {{דגל|ישראל}} [[הגליל העליון]], [[ישראל]]
| סוג = אגם מים מתוקים
| שטח = 14
| גובה = 68
| אורך = 5.5
| רוחב ממוצע = 4.5 ק"מ
| עומק מרבי = 6
| מדינות באגן הניקוז = [[ישראל]]
| מפה = {{ממי|סוג=אגם}}
}}[[קובץ:Hula_lake_wooden_bridge.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גשר עץ על אגם החולה]]
[[קובץ:Agamon_HaHula_–_Hula_Valley.jpg|ממוזער|250x250 פיקסלים|מבט על אגמון החולה, ברקע [[רמת הגולן|הרי גולן]]]]
'''אגם החולה''' (נודע גם בשם '''ים סומכי''', '''ים סובכי''' או '''מי מרום''') (ב[[ערבית]]: بحيرة الحولة) היה [[אגם]] [[מים מתוקים]] בדרום [[עמק החולה]], שהיווה חלק ממערכת [[נהר הירדן]] ו[[ייבוש החולה|יובש]] ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. האגם השתרע על שטח של כ-14 קמ"ר, ומ[[צפון]] לו השתרעו [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] בשטח של כ-30 קמ"ר, ושטחים נוספים שהוצפו בעונת ה[[חורף]] והרחיבו את שטחי הביצות.

האגם וביצותיו היוו בית גידול חשוב למגוון רחב של צמחים ובעלי חיים, רבים מהם [[אנדמיות (ביולוגיה)|אנדמיים]] לאזור. בתקופת [[המנדט הבריטי]] ועד לשנות ה-50, התקיימה סביב האגם פעילות דיג וחקלאות, והשפעות של ההתיישבות האנושית גרמו לשינויים משמעותיים במערכת האקולוגית של האגם.

במהלך שנות ה-50, בוצע [[ייבוש החולה|ייבוש האגם]] כחלק מפרויקט לאומי שנועד להרחיב את השטחים החקלאיים ולהקטין את תופעת המלריה באזור. המהלך עורר ויכוחים ציבוריים רבים בשל השפעותיו הסביבתיות והאקולוגיות. בשנים האחרונות, התבצעו מאמצים לשיקום חלקי של האגם ולשחזור חלק מהמגוון הביולוגי שאפיין את המקום בעבר.

כיום, אזור החולה משמש כאתר טבע ותיירות חשוב, המושך אליו מבקרים מכל העולם ומרכזי מבקרים מציעים מידע והדרכה על ההיסטוריה והאקולוגיה של האגם.

==יצירה והתהוות==
אגם החולה נוצר ב[[שקע (גאולוגיה)|שקע]] שהוא חלק מ[[הבקע הסורי-אפריקני]]. בסוף תקופת ה[[פליוקן]] ותחילת ה[[פליסטוקן]], היה במקום אגם שהיה מקושר בחלק מהתקופה לאגמים נוספים מדרום לו, באזור [[הכנרת]] של ימינו. בתקופה שחונה יחסית, לפני כ-450,000 שנים, ירד מפלס מי האגם והתפתחה בו ביצה. נופו הייחודי של [[עמק החולה]] כפי שהוא מוכר לנו כיום עוצב במידה רבה על ידי התרוממות טקטונית של בלוק [[רמת כורזים|כורזים]] מחד, ושקיעתו של [[גראבן]] עמק החולה מאידך. התרוממותו של בלוק כורזים, שמדרום לעמק החולה המכוסה בחלקו העליון ב[[בזלת]], יצר מחסום בינו לבין הכנרת, ששיאו בגובה כ-270 מטר מעל מפלס הכנרת. הבזלת על בלוק כורזים קדומה להתרוממותו ולחסימת העמק. בעקבות זאת החל השקע להתמלא מחדש במים, ונוצר אגם רחב ידיים, שבשיאו השתרע ככל הנראה עד ל[[קו גובה|קו הגובה]] 200 מטרים מעל [[גובה פני הים]], ועומקו הגיע לכ-150 מטרים.{{הערה|1=[[יהודה קרמון]], '''עמק חולה הצפוני''', [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס|הוצאת י"ל מאגנס]], 1956, עמ' 37-39}} בשלב מסוים, עקב פעילות העתקה, החל להיווצר פתח צר במחסום, סמוך ל[[גשר בנות יעקב]] של ימינו, ונוצר ערוץ הירדן שדרכו התנקזו מי האגם וזרמו לעבר הכנרת. במרוצת השנים הצטמצם האגם בשל העמקת מוצא הירדן דרומה, הפחתת ה[[גשם|גשמים]] בתקופות מסוימות ומילוי בסחף נהרות. השטח המישורי שמצפון לאגם הפך בהדרגה לביצה, כשחלקים ממנו התייבשו ב[[קיץ]] והוצפו בחורף. לפני כ-3,000 שנים התייצב מפלס האגם בגובה שבין 67 ל-69 מ' מעל פני הים, ועומקו פחת למטרים בודדים, כפי שהיה עד לייבושו במאה העשרים.

==שמות האגם==
ב[[תנ"ך]] אין אזכור מפורש של אגם החולה. [[מסורת|מסורות]] [[יהדות|יהודיות]] ו[[נצרות|נוצריות]] זיהו אותו עם '''מֵי מֵרוֹם''', מקום [[מלחמת מלכי הצפון|המערכה]] בין [[יהושע בן נון]] לבין ברית מלכי כנען.{{הערה|{{תנך|יהושע|יא|ה}}}} אולם ה[[ארכאולוג]] [[ג'ון גרסטנג]] חלק על זיהוי זה ובניתוח מעמיק של השטח בהשוואה לתיאור המקראי הגיע למסקנה כי יש לזהות את מי מרום עם אזור [[מארון א-ראס]] שב[[לבנון]].{{הערה|1=John Garstang, ''The Foundation of Bible History: Joshua, Judges''. London: Constable & Co. 1931, pp. 192-197|כיוון=שמאל}} זיהוי זה התקבל על רבים מחוקרי [[ארץ ישראל]] ו[[פרשני המקרא]], בהם [[יוסף ברסלבי]], [[יחזקאל קויפמן]] ואחרים. אף על פי כן יש המשתמשים בשם זה גם כיום ככינוי לאגם החולה.

בכתבי [[יוסף בן מתתיהו]] נקרא האגם בשם Semachonites שתורגם ל"'''יאור סמך'''", וכן Ulatha, '''חולתא'''.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://benyehuda.org/read/30908|כותרת=עבר הירדן היהודי: מזמן בית־שני עד המאה האחרונה של ימי־הבינים / שמואל קליין - פרויקט בן־יהודה|אתר=benyehuda.org|תאריך_וידוא=2022-04-14}}</ref> ב[[תלמוד]] מכונה האגם "'''ימה של סיבכי'''"{{הערה|שם=בבלי בבא בתרא|{{בבלי|בבא בתרא|עד|ב}}}}{{הערה|{{בבלי|בכורות|נה}}}} ובנוסחים אחרים '''ים סבכו''', '''ים סומכי''' או '''ים סמכו''', וב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]]{{הערה|{{ירושלמי|שקלים|ו|ב}}}} מוזכר בשם ים של סמכו ובנוסחים אחרים ים סיבוכא או ים סבכי. פרשנים משערים כי השמות נגזרו מסבך צמחי הביצה או מעושר הדגה באגם (המילה "סַ֫מַכּ" ב[[ערבית]] משמעותה "דגים").

השם '''ימא דחולתא''' נזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי,{{הערה|{{ירושלמי|כלאים|ט|ג}}}} וב[[תלמוד הבבלי]] נזכרת גם הגרסה '''ימה של חילת''' ו'''ימה של חילתא'''.{{הערה|שם=בבלי בבא בתרא}} כמו כן, חבל "חולתא" מצוין כאחת הנחלות שנתן [[אוגוסטוס קיסר]] ל[[הורדוס]].{{הערה|[[יוסף בן-מתתיהו]], [[קדמוניות היהודים]], ט"ו, י'}} סבורים כי מקור השם במילה "חילת", כנראה שם של מין צמח [[קנה]], [[סוף]] או [[גומא]]. השם ה[[ערבית|ערבי]] "בחירת אל-חולה" נגזר כנראה משם זה, ונזכר לראשונה בכתבי [[גאוגרף|גאוגרפים]] [[ערבים|ערביים]] מ[[ימי הביניים]].{{הערה|שם=ברסלבסקי|1=[[יוסף ברסלבי|יוסף ברסלבסקי]], '''[[הידעת את הארץ]]''', כרך א' - הגליל ועמקי הצפון. הוצאת הקבוץ המאוחד תש"ז}}
שמות נוספים שהיו לאגם בפי המוסלמים בימי הביניים היו "בחירת קדיס" (אגם קדש) על שם העיר הקדומה [[תל קדש|קדש]] הסמוכה ממערב, וכן "ימת בניס" ו"בחירת אל ח'יט". הצלבנים כינו אותו "ימת מלחה".{{הערה|1=עמנואל הראובני, '''קום והתהלך בארץ, מדריך שמורות טבע בישראל''', "שמורת החולה", הוצאת משרד הביטחון, מאי 1986}} במספר מקורות, גם מודרניים, ניתן למצוא התייחסות אל האגם כ"ימה".

==היסטוריה==
האגם והביצות היוו במשך ההיסטוריה מכשול בפני פיתוח, הן בשל תנאי השטח והן בשל המחלות שנפוצו סביבם. מסיבות אלו התקיימו רק יישובים מעטים וקטנים סמוך לאגם, וערים גדולות יותר קמו במרחק מה ממנו, ובשטחים גבוהים יותר, כגון [[תל חצור|חצור]] ו[[בניאס (אתר ארכאולוגי)|פניאס]]. יוסף בן מתתיהו מתאר את האגם במידות דומות למידותיו במאה ה-20, ואת השטח הרחב של הביצות מצפון לו:
{{ציטוט|תוכן=...ורוחב היאור הזה שלושים ריס ואורכו שישים, והאגמים אשר לו משתרעים עד דפני, ושם ארץ מעינות מים, אשר מהם יוצא הנהר המכונה הירדן הקטן|מקור=[[מלחמת היהודים]], [http://www.daat.ac.il/daat/vl/milhamot/milhamot11.pdf ד', א', א']}}
היישוב תֶּלָה, הנזכר כגבול הגליל העליון אצל יוסף בן מתתיהו,{{הערה|יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים ג', ג', א'}} מזוהה עם הכפר הערבי תליל ששכן סמוך ל[[יסוד המעלה]] של ימינו, ונמצאו בו שרידים של יישוב יהודי מ[[התקופה הרומית בארץ ישראל|התקופה הרומית]]. אולם מלבדו לא היו כנראה יישובים רבים בשטחים הסמוכים לאגם, אלא רק בצפון עמק החולה. מצב זה נמשך לאורך מאות שנים.

בשנת 725 לערך הגיע [[ויליבלד הקדוש]] ל[[ארץ ישראל]] ומצא את המריאים (ג'מוסים) משוטטים סמוך לאגם החולה.{{הערה|1=משה דוד קאסוטו אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - א : אב - אתרים ירושלים מוסד ביאליק  תש"י - 1950 עמוד: 665}}

ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] התיישבו באזורי הביצות ושטחי ההצפה בני שבט ה[[ערב אל-ע'וארנה|ע'וארנה]], שהתקיימו מרעיית [[עז הבית|עז]]ים ו[[תאו]]יים (ג'מוסים), גידול [[אורז]] ו[[חיטה]] וקליעת מחצלות גומא.
באותה תקופה תיאר [[משה ריישר]] את האגם כך:
{{ציטוט|תוכן=יאור ארוך מהלך ג' שעות ורחב שעה. על שפתו יערים רבים וגם חית השדה ירמושו. בקיץ יחרב ויבש לרוב המקום אשר הירדן יעבור בו. ובחודש ניסן ימלא מים משלג הלבנון מימיו עכורים מאד.|מקור=[[שערי ירושלים (ספר)|שערי ירושלים]], עמ' 31}}

למרות תנאי השטח הקשים החלו יהודי [[צפת]] ו[[ראש פינה]] להכיר בפוטנציאל הכלכלי של האגם והקרקעות סביבו. [[דוד שוב]], ממייסדי ראש פינה, סיפר כי {{ציטוטון|מי האגם דיים להשקות מהם את כל האדמה מסביב. ודגים ידגו באגם לרוב - רֵד המיימה ושָלֵה כאוות נפשך... האדמה מסביב לאגם דשנה ושמנה}}.{{הערה|1=מזכרונות דוד שוב, בקובץ '''[[זכרונות ארץ ישראל]]''' בעריכת [[אברהם יערי]], תש"ז, כרך א', פרק מ"ז, עמ' 535}}

ההתעניינות הביאה את בני [[משפחת עבו]] מצפת לרכוש שטחים על שפתו הדרום-מערבית של האגם. אולם בשל מחלות ה[[מלריה]] ו[[קדחת שחור השתן]] שנפוצו בקרבת האגם, עיבדו אנשי ראש פינה את הקרקעות אך נמנעו מלהתיישב בהן. רק כעבור שנים אחדות, ב-[[1883]], נוסדה במקום המושבה [[יסוד המעלה]], שסבלה קשות מהמחלות והתנאים הקשים בשנותיה הראשונות.

שטח אגם החולה נמסר על ידי השלטון העות'מאני בזיכיון, בשנת 1914, לחמד עומר בייתום ולמיכאל סורסוק, סוחרים מבירות, במטרה לנקז את האגם. במרץ 1918 אישר הממשל הטורקי את הזיכיון, ומסר אותו לחברה שנוסדה לצורך כך בשם "החברה האגררית הסורית-עות'מאנית". בינתיים חלק משטח הזיכיון עבר לשליטה בריטית, וחלק לשליטה צרפתית. ובשנת 1919 פנו בעלי הזיכיון לממשלת המנדט בדרישה להכיר בזיכיון שלהם. [[משרד המושבות]] הסכים להכיר בזיכיון שלהם אך במשך 10 שנים נמשך המשא ומתן. החוכרים קיבלו לבסוף זיכיון מחודש מידי ממשלת המנדט הבריטי והשטח הועבר לידיהם בתחילת 1929. בשנת 1933 בנו החוכרים את [[גשר בנות יעקב]] מחדש ובשנת 1934 בנו סכר על הירדן מצפון לגשר והחלו בהעמקת והרחבת תוואי [[נהר הירדן]]. שטח הזיכיון כלל כ-56.5 קמ"ר, שכללו כ-21.5 קמ"ר ביצות, כ-17 קמ"ר אגם החולה וכ-18.5 קמ"ר אדמה.{{הערה|{{דואר היום||כיצד נמסרה הקונצסיה על אדמת החולה|19350611|26}}}} במאי 1933 הושגה הסכמה בין חברת [[הכשרת היישוב]] לאחד החוכרים על מכירת הזיכיון לחברת הכשרת היישוב. בספטמבר [[1934]] אושרה ההעברה על ידי [[הנציב העליון]] והשטח הועבר לידי חברת הכשרת היישוב בסוף נובמבר 1934.{{הערה|{{דבר||הממשלה מספרת את תולדות זכיון החולה|19350613|47}}}}

ב-[[1936]] נוסד מדרום ליסוד המעלה [[חולתה|קיבוץ חולתה]], שנשא את שם האגם וכלכלתו התבססה על [[דיג]] עד לייבושו. סמוך ל[[דרדרה]] (אשמורה) שעל שפתו המזרחית של האגם, נוסד ב-[[1947]] [[אייל (קיבוץ)|קיבוץ אייל]]. הגישה לקיבוץ הייתה באמצעות שיט באגם, מחולתה. לאחר שספג התקפות קשות של צבא [[סוריה]] ב[[מלחמת העצמאות]], עזבו המייסדים את המקום בשנת [[1949]] ועברו להתיישב ליד [[כפר סבא]].

שטח העמק הוא 175 קמ"ר, מתוכם 30–60 קמ"ר ביצות. עומק שכבת הכבול הוא 35 מטר.<gallery>
קובץ:Hula 1930s.JPG|אגם החולה, מאזור [[נבי יושע]], [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]
קובץ:Zoltan Kluger. Lake Huleh (near Jesod Hamaleh).jpg|גליל וים החולה, [[זולטן קלוגר]], 1938-1937
קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Working in the Hule Swamps.jpg|חברי קיבוץ [[עמיר]] עובדים באגם החולה, 1940
</gallery>

==חי וצומח==
אגם החולה והביצות סביבו היו עשירים ב[[מגוון ביולוגי]] ייחודי: ישראל שוכנת בצומת חשוב, בין שלוש ה[[יבשת|יבשות]] של [[העולם הישן]] – [[אסיה]], [[אפריקה]] ו[[אירופה]]. כתוצאה ממיקום מרכזי זה, הארץ מהווה מפגש למיני חי וצומח מאזורי תפוצה שונים בעולם. החולה הייתה גבול תפוצה דרומי לעולם החי והצומח של [[האזור האירו-סיבירי]] וגבול תפוצה צפוני לעולם החי והצומח של [[האזור הסהרו-ערבי]] ו[[האזור הסודאני]].

צמחיית האגם התאפיינה ב"חגורות צומח" שהשתנו בהתאם לעומק המים ולמרחק מהגדה, מצמחים צפים או טבולים שכל חלקיהם במים, דרך צמחים ש[[שורש (בוטניקה)|שורש]]יהם בקרקעית האגם ותחתית גבעוליהם במים, ועד לצמחי גדה הגדלים באזור הלח מחוץ לאגם ולביצה. בשולי האגם צמחו [[קנה מצוי]], [[סוף מצוי]], [[אגמון (צמח)|אגמון]], [[אירוס ענף]] ומיני עשבוניים נוספים. שטחים גדולים בביצה היו מכוסים בסבך של [[גומא פפירוס]]. בתוך המים הרדודים גדלו צמחים טבולים למחצה, כגון [[נימפאה לבנה]] ו[[נימפאה תכולה|תכולה]] ו[[נופר צהוב]], ובמים עמוקים יותר צפו [[נאדיד המים]], מיני [[נהרונית]] ועוד.

האגם היה עשיר מאוד בבעלי חיים בזכות התנאים שבו: עושר ב[[חמצן]] בזכות חדירה קלה של חמצן אטמוספירי לכל עומק המים הרדודים, שאליו נוסף חמצן שנוצר במשך שעות היום בתהליך ה[[פוטוסינתזה]] של צמחי המים, ו[[טמפרטורה]] נוחה של המים בזכות חדירת קרינת השמש לכל עומקם. תנאים אלו איפשרו התפתחות של אוכלוסיות [[פיטופלנקטון]] ו[[זואופלנקטון]], אליהם נוספו תוצרי הפירוק האורגני של צמחי הביצה, אשר יחד היוו בסיס יציב ל[[מארג מזון|מארג המזון]] שתמך ב[[מערכת אקולוגית|מערכת האקולוגית]] של האגם והביצה.

בין בעלי החיים באגם נמנו שבעה מינים שונים של [[דג]]י [[אמנון (דג)|אמנוּן]],{{הערה|שם=ברסלבסקי}} וכן מיני [[בינית (דג)|בינית]] (ברבוס), [[שפמנון]] ודגים נוספים. מלבד דגים, חיו באגם, בביצות ובסבך סביבם [[יונקים]] כגון [[לוטרה]], [[תן]], [[תאו]], [[נמייה|נמיה]], [[חתול ביצות]], [[חזיר בר]] ו[[מכרסמים]] שונים, [[זוחלים]] כגון מיני [[צבים]], ומיני [[דו-חיים]], בהם המין ה[[אנדמיות (מיון עולם הטבע)|אנדמי]] [[עגולשון שחור-גחון]]. שפע הדגה ושאר בעלי החיים היווה מוקד משיכה ל[[נדידת עופות|עופות נודדים]], שהפכו את החולה לתחנה חשובה בדרכם מאירופה לאפריקה ובחזרה. בין העופות בלטו ה[[קורמורן]], ה[[אגמייה מצויה|אגמייה]], ה[[סופית מצויה|סופית]], ומינים שונים של [[אנפתיים]], [[חופמאים]], [[טבלניים]], [[ברווזיים]] ועוד. חלק מהעופות הנודדים אף נשארו לקנן במקום. בין אלו תועדו כעשרים זוגות של [[מרומית שחורה]], מין עוף ממשפחת ה[[שחפיתיים]], שאזור הקינון הדרומי ביותר שלו, מלבד החולה, היה שפך ה[[דנובה]] ל[[הים השחור|ים השחור]], ואשר קינן כאן על "איים" צפים שיצרו צמחי [[קרנן טבוע]] במים הרדודים בצפון האגם.{{הערה|1=עזי פז, "דיוקנה של שמורה: שמורת החולה", '''[[טבע וארץ]]''' י"א/ב', 1969, עמ' 60-65}} בסבך הגומא והקנים חיו [[ציפורי שיר]] רבות וכן [[דורסי יום]] כ[[זרון סוף|זרון הסוף]] וה[[עיטם לבן-זנב|עיטם לבן-הזנב]], שזה היה מקום תפוצתו היחיד ב[[ארץ ישראל]].

שני אוספים משמרים מגוון של מינים מעולם החי העשיר של אגם החולה: אוסף [[האוניברסיטה העברית]] שנאסף על ידי משלחת [[זואולוגיה|זואולוגים]] בתחילת שנות ה-40, ואוסף [[פוחלץ|פוחלצים]] ב[[מוזיאון בית אוסישקין]] שבקיבוץ [[דן (קיבוץ)|דן]].

<gallery mode="packed">
קובץ:Donkeys in Lake Hulaa 2 (cropped).jpg|[[חמור]]ים באגמון החולה
קובץ:Haula swamps 1923.jpg|[[תאו]]אים באגם החולה, [[1923]]
קובץ:Hula lake animals.jpg|בעלי חיים באגם החולה
קובץ:Hula Marsh 1930s.JPG|[[תאו]]אים בביצות החולה על רקע החרמון, שנות ה-30 או ה-40
</gallery>

==דיג==
[[קובץ:yamatahula.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[כלי שיט לדיג|סירת הדיג]] של קיבוץ [[חולתה]] באגם, [[1943]]]]
זיכיון על הדיג בימת החולה היה בידי סלאם ביי סלאט מ[[ביירות]]. בשנת 1934 שולם לו סכום של 200,000 לירות ארץ ישראליות תמורת הזיכיון{{הערה|{{מעריב|א. בן יוסף|קיבוץ ומושבה נצים על דגי ה"חולה"|19520314|34}}}} ובשנת 1936, עם הקמת קיבוץ "[[חולתה]]", הקיבוץ התפרנס מדיג במקום. ניסיונות של אנשי "[[יסוד המעלה]]" לדוג גם הם באגם, נתקלו בפעילות אלימה של אנשי חולתה. לאחר [[קום מדינת ישראל]] קיבלו אנשי יסוד המעלה רישיון לדוג באגמון החולה, אולם לאחר שנה הרישיון בוטל בלחץ אנשי חולתה. אנשי יסוד המעלה שהמשיכו לדוג במקום אף נדונו למאסר.{{הערה|{{מעריב||דייגים - למאסר|19520306|13}}}}

במרץ 1952 קבעה ועדה של [[משרד החקלאות]] שיש מספיק [[דג]]ה באגם לדיג של אנשי יסוד המעלה לצד אנשי חולתה, ובעקבות זאת חודש הרישיון של אנשי יסוד המעלה. אולם, אנשי חולתה התנגדו לקביעה זאת, בטענה שלאנשי יסוד המעלה די והותר אדמות חקלאיות לפרנסתם, בעוד 70%–85% מפרנסתם של אנשי חולתה היא מהדיג.{{הערה|1=[[עזריאל קרליבך]], [http://jpress.org.il/Default/Scripting/ArticleWin_TAU.asp?From=Search&Key=MAR/1952/03/31/3/Ar00300.xml&CollName=MAR_1948_1957&DOCID=92918&PageLabelPrint=3&Skin=TAUHe&enter=true&Publication=MAR&Hs=advanced&AW=1346836134580&sPublication=MAR&tauLanguage=&sScopeID=DR&sSorting=Score%2cdesc&sQuery=&rEntityType=&sSearchInAll=false&sDateFrom=%2530%2533%252f%2533%2531%252f%2531%2539%2535%2532&sDateTo=%2530%2533%252f%2533%2531%252f%2531%2539%2535%2532&RefineQueryView=&StartFrom=20&ViewMode=HTML סכסוך החולה], מעריב, 31 במרץ 1952}} ניסיונם של אנשי יסוד המעלה לדוג נתקל בפעילות אלימה של אנשי חולתה, שהטביעו את הסירה של אנשי יסוד המעלה.{{הערה|{{מעריב|מ. טננבוים|הסכסוך על גדות החולה|19520716|34}}}}

[[הקרן הקיימת]] הציבה לקיבוץ חולתה [[אולטימטום]] שדרש ממנה למנוע פעילות אלימה נגד אנשי יסוד המעלה.{{הערה|{{מעריב||הפוגה בחולה|19520713|24}}}} באוגוסט 1952, לאחר שאנשי חולתה נדונו למספר ימי מאסר{{הערה|{{חרות||אנשי חולתא נידונו למאסר|19520801|96}}}} הושג הסדר בין הצדדים ואנשי חולתה הוציאו את הסירה הטבועה מהאגם, תיקנו והחזירו אותה לאנשי יסוד המעלה.{{הערה|{{מעריב|י. לימור|הדיג בחולה בהתאם להסכם|19520818|25}}}} בסוף שנת [[1955]] התעורר שוב הסכסוך כאשר אנשי חולתה התלוננו שאנשי יסוד המעלה מפעילים שתי סירות במקום סירה אחת, בהתאם להסכם.{{הערה|{{מעריב||נתחדש סכסוך הדיג באגם החולה|19551213|26}}}} ייבוש החולה הביא לסיום הדיג.

==פרויקט הייבוש==
{{הפניה לערך מורחב|ייבוש החולה}}
[[קובץ:HulaHebrew (cropped).png|שמאל|ממוזער|250px|מפת הכנרת וימת החולה לפני תחילת מבצע ייבוש החולה ב-1951]]
ההחלטה על ייבוש האגם והביצות נתקבלה על ידי רשויות המדינה, במטרה להרחיב את שטחי ה[[חקלאות]] של יישובי [[הגליל העליון]]. הייבוש נערך בין השנים [[1951]] ל-[[1958]], ובסיומו הפך שטח האגם והביצות למישור רחב ידיים, המנוקז במערכת תעלות.

מבצע הייבוש עורר מאבק ציבורי נרחב שהוליד את [[החברה להגנת הטבע]], ושבעקבותיו הושאר חלק קטן מהאגם והוקמה בו [[שמורת החולה]], [[שמורת טבע|שמורת הטבע]] הראשונה בישראל. אולם לא היה די בשמורה כדי לשמור על כל עושר המינים של סביבת האגם והביצה. בעקבות הייבוש נעלמו מנוף הארץ מיני חי וצומח ששכנו בחולה בלבד, ומינים אנדמיים, בהם תת-המין [[טברנון חולתי]], ותת המין [[לבנון החולה]], נכחדו כליל. חלק ניכר מהמינים נעלם מהאזור ואוכלוסיותיהם של אחרים הצטמצמו מאוד. עם זאת, בנובמבר [[2011]] דווח כי הצפרדע הנדירה [[עגולשון שחור-גחון]], שעד אז סברו כי נכחדה לחלוטין, נצפתה שוב בשמורת החולה.{{הערה|{{ynet|ארז ארליכמן|תגלית: נמצאה צפרדע שנכחדה בשנות ה-50|4149120|16 בנובמבר 2011}}}}

במהלך השנים לאחר הייבוש הסתבר שחלק גדול מהקרקעות שיובשו אינן טובות לעיבוד, ובנוסף לכך מנע הייבוש שקיעת חומרים אורגניים רבים בביצה, וכעת זרמו חומרים אלו אל הכנרת וגרמו שם לזיהום ופגיעה בדגה ובאיכות המים. בעקבות זאת הוחל בראשית שנות ה-90 בהצפה מבוקרת של חלק משטחי הביצה לשעבר, ויצירת '''[[אגמון חולה]]''', תהליך התורם לשובם של חלק מהעופות הנודדים לאזור.

פרויקט [[ייבוש החולה]] נחשב כיום על ידי רבים כמשגה היסטורי ומשמש כדוגמה לתוצאות התערבות האדם בטבע ללא תכנון מוקדם, שהשלכותיה עלולות לגרום לנזקים בלתי צפויים העולים על שיעור התועלת המתקבלת ממנה. על אף זאת, במבט לאחור, המטרה להכשיר קרקע להתיישבות על חשבון הביצות הוגשמה, ואכן עד היום את מרבית השטח מעבדים הקיבוצים והמושבים באזור.

==בתרבות הפופולרית==
[[קובץ:Stamp of Israel - Airmail 1956 - 750mil.jpg|100px|ממוזער|שמאל|החולה ב[[בול]] [[דואר אוויר]] של [[1956]]]]
[[קובץ:Peter mirom 003.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מתוך "שירת האגם הגווע" ([[1960]]) מאת [[פטר מירום]].]]
{{חלונית
|תוכן=
...סיור קיץ בלב הביצות - אחד מרבים. חמישה היינו שהוועדנו פנינו לביצה. פילסנו שביל בתוך הגומא הסבוך. מחוז חפצנו - הבריכות הקטנות שנראו לנו מפסגת נבי-יושע. לא קל להגיע למטרה בלב הביצה. צריך להצטייד בחושי התמצאות מעולים, לפעמים במצפן ובתכנון מראש. כי ברגע שאתה חודר אל פנים הביצה, הרי שאתה עטור חורש סבוך ואפלולי, ללא כל אופק; על ראשך וסביבך מתנשאים תפרחות הגומא, ואינך רואה דבר אלא בהיקף של מגע ידך. מתחת לרגליך זורמים מימיה הצוננים של הביצה דרומה, אין אדמה מוצקה לרגליך, והרגלים שוקעות פעם בפעם במרבד הרקבובית אשר במרוצת השנים עתיד אף הוא להיות לכבול. שעות מספר היו דרושות כדי לעבור מרחק של כמה מאות מטרים בסבך הנורא של הצומח. כל שעל נכבש בכוח, כשהגומא המרוסק נדרך לשביל בו אנו חותרים.

ולבסוף, כשהתגברנו על קני הגומא האחרונים ורגלינו עמדו על שפת אחת הבריכות הנכספות, קפאנו מולה כולנו, עינינו קרועות לרוחה, פינו פעור, נושמים עמוק עמוק, תמהים על היופי הכובש - לאות כי כדאי היה עמלנו.

הגענו לשרשרת הבריכות, שנתגלתה לנו ממעלה ההרים, והיא תיאורה של אחת מהן: גדלה 30x50 מטר, והיא עטורה חגורה של קנה וגומא בגובה של 5 מטר. מי הבריכה רדודים, רוגעים, צלולים וזכים. פה ושם צפו על פני משטח המים מעין איים של עלי-ענק, שהסתירו מתחתם שושנות מים זכות וצחורות - אלו הן הנימפיאות הידועות. הן נתגלו לנו לא מעל פני המים, אלא בבואתן היא שנשתקפה במים...
|מקור= משה גרשוני, "מִשׁוּט בחולה", מבפנים י"ח/א', נובמבר 1954, עמ' 69–83
}}
בשונה מהכנרת הסמוכה, שיש לה חשיבות רבה במסורת הנוצרית ואזכורים רבים בתרבות העברית המתחדשת, אגם החולה נזכר אך מעט במקורות קדומים, בדרך כלל בתיאורים גאוגרפיים בלבד. בעת החדשה, המתיישבים הראשונים ביסוד המעלה הביעו תחילה התפעמות מנוף האגם המוקף הרים, כפי שמעיד השיר שכתב ביומנו אחד המתיישבים, מיכאל דוד גרינקר,{{הערה|1=מצוטט בספר '''[[נחשוני החולה]]''' מאת מרדכי חריזמן ו[[יהודה גרינקר]], בהוצאת המועצה המקומית יסוד המעלה, 1958}} עם בואו למקום ב[[סיוון]] [[ה'תרנ"ו|תרנ"ו]]:
{{ציטוט|תוכן=על גדות מי-מרום אשבה,{{ש}}לפני רום גאון הגליל,{{ש}}יפעת הדרו כי רבה{{ש}}מחמודות תבל כליל.

הרים גבנונים סביב ישתרעון,{{ש}}גם חרמון ולבנון יחד,{{ש}}אך שקט אך שלוה יביעון,{{ש}}יניסו כל מגור ופחד...

ולרגליהם ים-סומכי יכרע{{ש}}על פניו מנוחת עולמים{{ש}}בזרועותיו יחבק הרע -<br>הירדן, ידידו מימים.}}
אולם עד מהרה החלו המתיישבים לסבול מהמחלות שנפוצו סביב הביצה, וקורבנות המלריה הרבים הביאו ליצירת שם רע לאגם, שביסס את דימויו כמפגע סביבתי וכונן את ההסכמה הרחבה סביב היוזמה לייבשו. אף על פי כן, נזכר נופו גם בשירו של [[נתן אלתרמן]], "ליל גליל":
{{ציטוט|תוכן=מעלי שמי מרום.<br>לרגלי - מי מרום.<br>על ההר שוכן ענן,<br>שביל בהר מוליך לדן,<br>ערפל בגיא שוכן,<br>שביל מוליך אל הירדן.}}
לעומת איכרי יסוד המעלה, מתיישבי הקיבוץ השכן חולתה ביססו במידה רבה את משקם על הדגה באגם, ולאחר הדברת המלריה בראשית שנות ה-40 החלו לפרסם דברים בשבח האגם ולא רק בגנותו. ב-[[1954]] פרסם איש הקיבוץ משה גרשוני את הרשימה "'''מִשׁוּט בחולה'''" ב"[[מבפנים]]", ביטאון [[הקיבוץ המאוחד]], שבה תיאר את האגם ואת הווי הדייגים בו. ה[[צלם]] איש חולתה [[פטר מירום]] הנציח את נופי האגם בצילומיו ותיעד את החיים לחופו ואת ייבושו בקובץ הצילומים "'''שירת האגם הגווע'''" ([[הוצאת דבר]], 1960). שנים אחדות לאחר מכן הוציא גם ספר לילדים המלווה בצילומיו, "'''הרפתקה באגם'''" (עם סיפור מאת [[ס. יזהר]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1963).

ב-[[2005]] נערכה ב[[ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו|ביתן הלנה רובינשטיין]] ה[[תערוכה]] "עמק החולה", שבה הציג ה[[אמן (אמנות)|אמן]] [[גל וינשטיין]] הגדלות של כמה מצילומיו של פטר מירום מתוך "שירת האגם הגווע", שיצר באמצעות הדבקת [[צמר פלדה]] על לוחות לבנים. את רצפת קומת הכניסה לאולם המוזיאון כיסה וינשטיין בלוחות [[עץ (חומר גלם)|עץ]] מגולפים וחרוטים בדוגמת אדמה יבשה ומחורצת, זכר לאגם שיובש.
ב-[[2009]] נערכה במוזיאון "בית אורי ורמי" בקיבוץ [[אשדות יעקב מאוחד]] תערוכת האמנות ההיסטורית "שירת האגם", שכללה צילומים, סרטים, [[מיצב]]ים ו[[פוחלץ|פוחלצים]]. בנובמבר [[2010]] הועברה התערוכה לגלריה לאמנות ב[[בית אבי חי]] בירושלים.{{הערה|[http://www.bac.org.il/shvnvt/event/taarvkt-shyrt-haagm תערוכת שירת האגם] באתר [[בית אבי חי]]}}

== לקריאה נוספת ==
* [[יהודה קרמון]], '''עמק חולה הצפוני''', [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס|הוצאת י"ל מאגנס]], 1956
* פטר מירום, "'''שירת האגם הגווע'''" [[הוצאת דבר]], 1960
* מיה דואני, '''האגם הנעלם: החולה כסמל להשתנות היחס לסביבה במדינת ישראל''', [[יד יצחק בן צבי]]: ירושלים 2020.

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ימין|ויקישיתוף=Category:Hula lake|שם ויקישיתוף=אגם החולה}}
* {{הארכיון הציוני|החולה}}
* {{מרחב}}
* "היה היה אגם": [https://web.archive.org/web/20170321203454/http://povesham.tk/2012/04/פרק-שני-היה-היה-אגם-על-אגם-החולה-שהיה-ונ/ חלק א'] [https://web.archive.org/web/20170321203616/http://povesham.tk/2012/05/פרק-שלישי-היה-היה-אגם-על-אגם-החולה-שהיה/ וחלק ב'] - [[פודקאסט]] בנושא אגם החולה, במסגרת התוכנית: "פה ושם בארץ ישראל", בהגשת יפתח מזור
* {{ynet|יוסי נחמיאס|אנשי אגם החולה|3435220|9 באוגוסט 2007}}
* {{וואלה!|עדי חשמונאי|התגלית המרתקת על אגם החולה|2788601|27 בספטמבר 2014}}
* תמונות [https://haifa-primo.hosted.exlibrisgroup.com/primo-explore/collectionDiscovery?vid=HAU&inst=972HAI_MAIN&collectionId=81177211900002791&lang=iw_IL מאוסף זלמן גיחון - ביצת החולה] מתוך האוספים הדיגיטליים של [[ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה]]
*[http://idfarchives.bloger.co.il/221016/ חמישים שנה לרשות הטבע והגנים ולשמורת אגם החולה בלוג-מאוצרות ארכיון צה"ל ומעהב"ט]
*[http://dugrinet.co.il/13634/blog/2012/february/26 החולה: ממי מנוחות למי מריבה, סקירה היסטורית. באתר דוגרינט]
*{{הספרנים|איילת רובין|אגם החולה במפות|agamon-hula|26.05.2019}}
* {{סרטונים}} [https://jfc.org.il/news_journal/27626-2/93559-2/ ייבוש החולה, ינואר '''1952'''], באתר [[ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים]]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007467854005171|אגם החולה (ישראל)}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{אגמי הבקע הסורי-אפריקני}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:עמק החולה]]
[[קטגוריה:ביצות בארץ ישראל|חולה]]
[[קטגוריה:מקווי מים בארץ ישראל|חולה, ימת]]
[[קטגוריה:צפרות]]
[[קטגוריה:נהר הירדן]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: היסטוריה]]
[[קטגוריה:מלריה]]
[[קטגוריה:אגמי הבקע הסורי-אפריקני|חולה]]
[[קטגוריה:ישראל: ימות ואגמים|חולה]]