אייברי פישר

אייברי פישר
Avery Fisher

אין תמונה חופשית
לידה	4 במרץ 1906 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	26 בפברואר 1994 (בגיל 87) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ניו יורק תיכון דוויט קלינטון

אייברי רוברט פישר (באנגלית: Avery Robert Fisher;‏ 4 במרץ 1906 - 26 בפברואר 1994) היה כנר חובב, חלוץ בתחום שיעתוק צליל היי פידליטי, מייסד חברת הרדיו הפילהרמונית ו"פישר אלקטרוניקה", ופילנתרופ יהודי אמריקאי, שתרם מיליוני דולארים לארגוני אמנויות ולאוניברסיטאות.

קורות חיים

ילדות ונעורים

אייברי פישר נולד בברוקלין, מדינת ניו יורק, הצעיר בששת ילדיהם של צ'ארלס (אנשל) (1946-1868) ומרי (מרים) (בייראך מנעוריה) (1945-1869). הוריו היו יהודים, שהיגרו לארצות הברית מקייב, אז חלק מרוסיה בשנת 1903, שלוש שנים לפני הולדתו.

פישר סיפר, שמשיכתו למוזיקה החלה באוסף הגדול של גלילי הקלטה של אביו וכי כל אחד במשפחתו נדרש ללמוד לנגן. "נולדתי למשפחה מוזיקלית. כל אחד מילדיהם של הורי נהנה מהזדמנות ללמוד נגינה. אבא עבר מאחד לשני: כינור, פסנתר, כינור, פסנתר, כינור"

פישר למד בתיכון דוויט קלנינטון, סיים את אוניברסיטת ניו יורק בתואר ראשון להנדסה בשנת 1929 ולאחר זאת עבד במשך שש שנים בהוצאת ספרים ועיצובם. במשך הזמן הזה החל פישר, כנר חובב, לערוך ניסויים בעיצוב שמע ואקוסטיקה. הוא רצה לבנות רדיו שהמוזיקה שישמיע תהיה כמו נגינה של תזמורת חיה - רדיו שישיג הפקת היי פידליטי של הצליל המקורי.

ראשית קריירה

פישר הסביר את רצונו לעזוב את ההוצאה לאור ולעבור לעיצוב שמע במילים אלה, "כך התחלתי להתפרנס למחייתי כשסיימתי את הקולג'. עבדתי עם בית הוצאה לאור, דוֹד, מִיד ושות' - שלהם אני חייב הכל, אם לרדת לשורש הדברים. עבדתי בבית ההוצאה אצל האדם היחיד האכזרי ביותר שפגשתי בחיי - ואינני מגזים. האיש הזה היה מבוגר ממני רק בשנה. הוא היה בנו של הבוס, ואני חושב שהוא זיהה את החשש שלי בנושא עבודה, כל עבודה שהיא. התחלתי לעבוד שם בשנת 1933, אחרי שעבדתי בסוכנות הפרסום שטיפלה בחשבון שלהם. הסוכנות הזאת נסגרה כשהבנקים נסגרו באותה שנה, ואני נשארתי מובטל למשך כשישה חודשים. בסתיו של אותה שנה, פניתי אל "דוד ומיד" לשאול, אם יוכלו להיעזר בשירותי, והם שכרו אותי ב-$18 לשבוע. אחרי כשישה חודשים, אולי מתוך רגש אשמה או משהו, נתנו לי תוספת של שני דולר. עשיתי שם אותה עבודה שעשיתי בשבילם בסוכנות, והסוכנות גבתה מהם $100 לעיצוב עלון קידום מכירות. הייתי מוציא שניים או שלושה עלונים כאלה בשבוע, ועדיין קיבלתי רק 18 או 20 דולר.

פישר המשיך, "ב-1937 שמתי לב, שמחלקת הפרסום של דוד ומיד קונה את תחריטי הצילום שלהם ממקור אחד ומחלקת ייצור הספרים קונה ממקור אחר. אם יאחדו את שתי הקניות האלה ויקנו ממקור אחד, יוכלו לחסוך, הודות להנחת הכמות שיקבלו, כמעט 10,000 דולר לשנה. הלכתי לממונה עלי, אד דוד, ואמרתי לו את זה. הוא אמר, ,זה רעיון מעולה, פישר.' הוא מעולם לא קרא לי בשמי הפרטי - תמיד בשם המשפחה, כמו נער סיפון. הוא אמר, אני חושב שאעשה משהו בעניין מזה,' וכך עשו. ואני אמרתי, ,דרך אגב, אעריך זאת מאד אם אוכל לקבל תוספת של חמישה דולר לשכרי.' הוא היה יכול להגיד, ,טוב, לא ברגע זה.' אבל מה שהוא אמר היה, ,מה, לא. קרוב לוודאי שנוכל להשיג איזה בחור מייל לעשות את העבודה שלך בפחות ממה שאנו משלמים לך.' אותו יום אמרתי לעצמי, ,אני צריך להסתלק מכאן כך או אחרת,' והתחלתי להרכיב מכשירי רדיו-פונוגרף לחברים. עשיתי זאת כעבודה נוספת, והמשכתי בכך במשך שנים אחדות עד שהייתי בעמדה שאפשרה לי להתפטר ולהקדיש את כל זמני לעבודה הזאת. עד 1943, כבר הבאתי את החברה שלי, פילהרמוניק רדיו, לנקודה שבה יכולתי להוציא ממנה די כסף למחייתי. אז כבר היו לי אישה וילד. מכאן שאני חייב להם (דוד ומיד) הכל, כי באמת אהבתי את עבודתי כמעצב ספרים, והוצאתי מתחת ידי כמה דברים משובחים, שזכו בפרסים. אחד הספרים שעיצבתי נקרא Grassroot Jungles, שהיה לאחד מ-50 הספרים המצטיינים של השנה לעיצוב גרפי - מבין 40,000 כותרים - ואד דוד לא הרשה לי מעולם לציין את שמי בספר כאחראי לעיצוב. אם כן, הרי לך תשובה ארוכה לשאלתך הפשוטה, מה הביא אותי לעסוק בהיי-פיי. זה היה מעשה של יאוש - וגם של אהבה, משום שבאמת נהניתי מהאזנה לציוד טוב."

עבודה למען הקהילה ופילנתרופיה

פישר, פילנתרופ לאורך שנים, ישב במועצות המנהלים של מרכז לינקולן לאמנויות הבמה, הפילהרמונית של ניו יורק, האגודה למוזיקה קאמרית של מרכז לינקולן ובית הספר למוזיקה ופסטיבל מרלבורו. כמו כן יצר בשנת 1974 את תוכנית אייברי פישר לאמנים, הכוללת את פרס אייברי פישר ומלגות אייברי פישר לפיתוח קריירה.

פרס אייברי פישר

אייברי פישר הוא שיזם תוכנית זו ב-1974.

זוכה "פרס אייברי פישר" עמנואל אקס אמר על הפרס, "אחת הבעיות שניצבת לפני מוזיקאים היא, שאנחנו כל הזמן עומדים למשפט. ניסיתי לא להסתמך על דעה חיצונית, משום שאם אתה עושה זאת, אתה עלול לצאת מדעתך, והסוף הוא, שאינך יכול לבטוח בשיפוט שלך עצמך. באופן כללי, גם אינני מאמין בפרסים. הגמול מצוי בתוכך פנימה. אבל "פרס אייברי פישר" היא הכרה מיוחדת במינה, ומה שגורם לסיפוק הכביר שהוא מעניק היא העובדה, שהוא מגיע מן השווים לך, שממליצים עליך לקבלתו - שאומרים, ,הוא מנגן היטב, הוא עושה דברים טובים והוא ראוי להיות פסנתרן אמריקאי.' אינני חושב, שהמטרה היא בהכרח לקדם את הקריירות שלנו. זה יותר כמו פרס פוליצר או פרס נובל, בכך שהוא מכיר בעובדה, שהשגת משהו ראוי לשמו."

מרכז אייברי פישר למוזיקה ומדיה

מרכז אייברי פישר למוזיקה ומדיה (שנקרא במקור "חדר ההאזנה של אייברי פישר") בספריית אלמר הולמס בובסט של אוניברסיטת ניו יורק נוסד בשנת 1987 בעזרת קרן אייברי וג'אנט פישר. פישר הסביר את הסיבה לתרומתו למחלקת הספריות של אוניברסיטת ניו יורק, "הייתי בוגר אוניברסיטת ניו יורק," אמר, "ואני חייב להם הרבה מאוד, משום שלמדתי שם במלגת עובד."

תרומות נוספות ממשפחת פישר עזרו למרכז אייברי פישר לרכוש ציוד חדש בשנת 20017.

מרכז אייברי פישר למוזיקה ומדיה, מערכת של 8 ספריות ו-6 מיליון ספרים, הוא אחד ממרכז המדיה האקדמיים הגדולים בעולם. המרכז ממוקם בקומה השביעית של ספריית בובסט באוניברסיטת ניו יורק. אוסף הווידאו של מרכז פישר, הכולל DVD, בלו-ריי וקלטות ודאו מכיל מגוון רחב של יצירות קלאסיות ובנות-זמננו, הן אמריקאיות והן מרחבי העולם. סדרות טלוויזיה, מופעי במה וקונצרטים, סרטי תעודה וסרטים אמנותיים כלולים באוסף הספרייה. מתקני מרכז אייברי פישר כוללים חדרי מדיה שיתופיים, כמו גם חדר לריכוז, מצויד בשיא השכלול והחדשנות. כאחד ממרכזי המדיה האקדמיים הגדולים בעולם, הואט מכיל יותר מ-100 תאים להאזנה ולצפייה בווידאו ו-3 חדרי כיתות מועשרים במדיה. סטודנטים וחוקרים משתמשים בשנה ביותר מ-100,000 הקלטות שמע ווידאו במרכז אייברי פישר.

קישורים חיצוניים

• ספריית אוניברסיטת ניו יורק, על אודות אייברי פישר
• יוטיוב, אייברי פישר מתראיין אצל ברברה-לי דיאמונשטיין-שפילפוגל 1979