אימפרטור אלכסנדר השלישי (אוניית מערכה, 1901)
 | |
| אניית המערכה אימפרטור אלכסנדר השלישי בצילום מ-1905 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה |
אוניית מערכה  |
| צי | הצי הרוסי הקיסרי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה |
סדרת בורודינו |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | המספנות הבלטיות סנקט פטרבורג |
| תחילת הבנייה | יולי 1889 |
| הושקה | נובמבר 1901 |
| תקופת הפעילות | 1 בספטמבר 1904 – 27 במאי 1905 (269 ימים) |
| אחריתה | טובעה בקרב צושימה 27 במאי 1905 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת רוסיה-יפן |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 13,516 טון, 14,151 טון מרבי |
| אורך | 121 מטר |
| רוחב | 23.2 מטר |
| שוקע | 7.9 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18 קשר (33 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 28 קצינים, 754 מלחים |
| הנעה | 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים, 12 דוודים מסוג בלוויל בהספק 15,800 כ"ס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| כמות הדלק | 1,580 טון פחם |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון מסוג קרופ דופן 193 מ"מ צריחים 254 מ"מ סיפון 51 מ"מ מחיצה נגד טורפדו 25 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחי 305 מ"מ בשני צריחים 6 תותחי 152 מ"מ בשני צריחים 20 תותחי 75 מ"מ 20 תותחי 47 מ"מ 4 צינורות טורפדו 381 מ"מ |
  | |
אימפרטור אלכסנדר השלישי הייתה אוניית מערכה מסוג פרה-דרדנוט שנקראה על שם אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה. אונייה זו השתתפה במלחמת רוסיה–יפן. היא הייתה אחת מחמש אוניות מערכה רוסיות חדישות מסדרת בורודינו, והשנייה מסוג זה שנבנתה, אשר היו חלק מהצי הבלטי.
תכנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספינות מסדרת בורודינו התבססו על התכנון של אוניית המערכה הרוסית צארביץ' שנבנתה בצרפת, ששונו כדי להתאים לציוד ולשיטות הבנייה הרוסיים. הם נבנו במסגרת תוכנית 1898 "לצורכי המזרח הרחוק" של ריכוז עשר אוניות מערכה באוקיינוס השקט. האימפרטור אלכסנדר השלישי הייתה באורך כולל של 397 רגל (121 מ'), ברוחב של 76 רגל 1 אינץ' (23.19 מ') ושוקע של כ-29 רגל 2 אינץ' (8.9 מ') בתפוסה מלאה. הדחק האונייה נועד להיות 13,516 טון ארוך (13,733 ט'), אולם היא סבלה מעודף משקל של יותר מ-600 טון ארוך (610 ט') ולמעשה דחקה 14,181 טון ארוך (14,409 ט'). זה גרם לבעיה במהלך ניסויים ימיים ב-6 באוקטובר 1903, כאשר היא ביצעה סיבוב במהירות גבוהה שגרמה לה לנטות ב-15° והציפה את העמדות של תותחי ה-75 מ"מ (3 אינץ'). הצוות המיועד שלה כלל 28 קצינים ו-754 מתגייסים, למרות שהיא נשאה 826–846 אנשי צוות בשירות.
הספינה הונעה על ידי זוג מנועי קיטור אנכיים תלת-דרגתיים בעלי ארבעה צילינדרים, שכל אחד מהם הניע גל מדחף אחד, תוך שימוש בקיטור שנוצר על ידי 20 דודי בלוויל. המנועים פיתחו הספק אינדיקטורי של 15,800 כוחות סוס (11,800 קילוואט) ותוכננו להגיע למהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). עם זאת, האימפרטור אלכסנדר השלישי הגיעה למהירות מרבית של 17.7 קשרים (32.8 קמ"ש) מ-16,225 כוחות סוס (12,099 קילוואט) במהלך ניסויי המכונות הרשמיים שלה ב-23 ביולי 1903. היא נשאה מספיק פחם כדי לתת לה טווח של 2,590 מיילים ימיים (4,800 ק"מ; 2,980 מייל) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש).
הסוללה הראשית של הספינה כללה ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) מותקנים בשני צריחי תותחים, אחד בקדמת ואחד מאחורי המבנה. החימוש המשני כלל 12 תותחי קאנה 6 אינץ' (152 מ"מ) מהירי ירי (QF), המורכבים בצריחים עם תותחים. מספר תותחים קטנים יותר נישאו להגנה מפני טרפדות. אלה כללו עשרים תותחי QF בקוטר 75 מ"מ ועשרים תותחי הוצ'קיס בקוטר 47 מ"מ (1.9 אינץ'). היא הייתה חמושה גם בארבעה צינורות טורפדו בגודל 15 אינץ' (381 מ"מ), אחד בחרטום ואחד בירכתיים מעל המים ושניים שקועים. חגורת שריון קו המים של האימפרטור אלכסנדר השלישי הייתה מורכבת משריון קרופ ועובי 5.7–7.64 אינץ' (145–194 מ"מ). לשריון של צריחי התותחים שלה היה עובי מרבי של 10 אינץ' (254 מ"מ) ועובי הסיפון שלה נע בין 1 ל-2 אינץ' (25 עד 51 מ"מ). הסיפון התחתון המשוריין בגודל 1.5 אינץ' (38 מ"מ) התעקל כלפי מטה ויצר מחיצה אטומה נגד טורפדו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניית האימפרטור אלכסנדר השלישי, על שמו של הצאר אלכסנדר השלישי, החלה ב-5 בספטמבר 1899 במפעל הבלטי בסנקט פטרבורג. שדרית הספינה הונחה ב-23 במאי 1900 והיא הושקה ב-3 באוגוסט 1901. באוגוסט 1902 היא הייתה ברוואל לביקורו של הקייזר הגרמני, וילהלם השני, והשתתפה בתמרוני צי משולבים עם ספינות מהצי הגרמני הקיסרי. היא הושלמה בנובמבר 1903 בעלות של 13,979,000 רובל.
ב-15 באוקטובר 1904, האימפרטור אלכסנדר השלישי הפליגה לפורט ארתור מליבאו יחד עם כלי השיט האחרים של שייטת האוקיינוס השקט השנייה, בפיקודו הכללי של תת אדמירל זינובי רוז'סטבנסקי. רוז'סטבנסקי הוביל את השייטת שלו, כולל האימפרטור אלכסנדר השלישי, במורד החוף האטלנטי של אפריקה, הקיף את כף התקווה הטובה, והגיע לאי נוסי בי מול החוף הצפון-מערבי של מדגסקר ב-9 בינואר 1905, שם הם נשארו שני חודשים בזמן שרוז'סטבנסקי השלים את סידורי הגיוס שלו. השייטת הפליגה למפרץ קמראן, הודו-סין הצרפתית, ב-16 במרץ והגיעה אליה כמעט חודש לאחר מכן כדי להמתין לספינות המיושנות של שייטת האוקיינוס השקט השלישית, בפיקודו של אדמירל משנה ניקולאי נבוגטוב. הספינות האחרונות הגיעו למפרץ קמראן ב-9 במאי והכוח המשולב הפליג לוולדיווסטוק ב-14 במאי. בעוד נתונים מדויקים אינם זמינים עבור האימפרטור אלכסנדר השלישי, סביר להניח שהספינה סבלה מעודף משקל של כ-1,700 טון ארוך (1,700 ט'), שכן היא ואחיותיה הועמסו בפחם ובאספקה אחרת; כל אלה אוחסנו גבוה באוניות והפחיתו את יציבותן. המשקל הנוסף שיקע גם את חגורת השריון של קו המים והותיר רק כ-4 רגל 6 אינץ' (1.4 מ') מחגורת השריון העליונה מעל קו המים.
במהלך קרב צושימה, ב-27 במאי 1905, לאחר שאונית הדגל קניאז סובורוב יצאה מכלל שימוש, תפסה האימפרטור אלכסנדר השלישי את מקומה. היא פנתה לדרום מזרח והובילה את הטור הרוסי עד שנאלצה לעצור לצורך תיקונים. בשעה 6:00 אחה"צ חזרה להשתתף בקרב, יחד עם אחיותיה, אוניות המערכה אוריול ובורודינו. האונייה ספגה הפגזות קשות, איבדה את כושר הציפה והתהפכה וטבעה על כל 840 אנשי הצוות שלה. רק 4 אנשי צוות ניצלו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Historical Dictionary of the Russo Japanese War. rotem Kowner. Scarecrow Press Inc 2006
- Hisrory of The Russo-Japanese War. Cassell's. Cassell and Company 1906
