אנדוקתקציה
אֶנְדוֹקֶתֶקְצְיָה (באנגלית: Endocathection) הוא מונח בפסיכולוגיה, המתאר הפניית יתר אנרגיה ליבידינלית של אדם (קתקסיס) לפעילותו הפנימית למחשבותיו ולרגשותיו; ניתן להגדיר מונח זה גם כמתאר מצב של נסיגה מהחיים המעשיים והתעסקות בחיים התאורטיים. מונח זה הוא הפכו של המונח אֶקְסוֹקֶתֶקְצְיָה.
היסטוריה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המונח אֶנְדוֹקֶתֶקְצְיָה טבע הפסיכולוג האמריקני הנרי אלכסנדר מוריי (1893-1988 Henry Alexander Murray) בספרו "חקירות של אישיות" (Explorations in Personality) שיצא לאור בשנת 1938.[1]
Endo: the cathection of thought or emotion for its own sake. A preoccupation with inner activities: feeling fantasies, generalizations, theoretical reflections, artistic conceptions, religious ideas. Withdrawal from practical life.[2]
המונח נבנה בשפה האנגלית (התחילית: endo + המילה cathexis > cathection) אך האטימולוגיה של המילה היא מיוונית שבה המשמעות המילולית של השם אֶנְדוֹקֶתֶקְצְיָה (κάθεξις+ ἔνδον) היא אחיזה חיצונית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Henry Alexander Murray,Dan McAdams, Explorations in Personality, New York: Oxford University Press, 1938 (עמ' 148 ועמ' 210)
- Nevitt Sanford, Self & Society: Social Change And Individual Development, New York 1966 (ראו מהדורת 2009 עמ' 65)
- Gary R. VandenBos, A.P.A. dictionary of psychology, American Psychological Association, 2007