אפוליוס
 | |
| לידה |
125? M'Daourouch, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
170? (בגיל 45 בערך) קרתגו, האימפריה הרומית |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| שפות היצירה |
לטינית |
| יצירות בולטות |
חמור הזהב, Apologia |
  | |
לוקיוס אפוליוס (לטינית: Lucius Apuleius; 123/5 – 180 לספירה) היה סופר ורטוריקן לטיני ממוצא ברברי, ונודע בראש ובראשונה בשל הרומן הפופולרי שחיבר, חמור הזהב.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפוליוס נולד למשפחה מבוססת בקולוניה הרומית מדאורה (Madaurus) שבנומידיה (צפון-אפריקה של ימינו). אביו כיהן כמגיסטראט פרובינקיאלי, ולוקיוס התחנך עוד מילדותו על ברכי התרבות היוונית-רומית ורכש את השפות היוונית והלטינית בגיל צעיר. משהתבגר רכש לוקיוס השכלה פילוסופית בקרתגו ובאתונה, ערך מסעות באסיה הקטנה ובמצרים, והתגורר זמן-מה גם ברומא, שם למד רטוריקה ושימש כפרקליט. לאחר מכן הוא שב לקרתגו, והתמנה לכהן הפרובינציה.
מקור המידע העיקרי לגבי הביוגרפיה של אפוליוס הוא ה"אפולוגיה" (Apologia) – נאום ההגנה שנשא ככל הנראה בשנת 158/9 לספירה[1] במהלך משפט שנערך לו באשמת כישוף, וזאת לאחר שנישא לאלמנה עשירה בשם פודנטילה (Pudentilla). אפוליוס הואשם, כפי הנראה עקב קנאה, שהטיל על רעייתו כישוף שגרם לה לרצות להנשא לו. נאומו במשפט, שזיכה אותו מאשמה, חושף מידע חשוב על חיי היומיום בנומידיה הרומית, כמו גם על תפיסת עולמו הדתית של אפוליוס עצמו ועמדותיו לגבי סוגים שונים של מאגיה. בנוסף לכך השתמרו גם כמה מסות פילוסופיות שלו, שהחשובות בהן הן "פלורידה" (Florida) ו"על האל של סוקרטס" (De Deo Socratis). אולם החיבור הידוע ביותר שלו הוא ה"מטמורפוזות" (Metamorphoses), או בכינויו המוכר יותר, "חמור הזהב" (Asinus Aureus). רומן הרפתקאות זה הוא הרומן הלטיני היחיד שהשתמר בשלמותו. בתוך סיפור המסגרת הזה נמצא בין היתר סיפור האגדה "קופידון ופסיכה" (אנ').
היהודים אצל אפוליוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפוליוס מתייחס לפחות פעמיים בכתביו ליהודים. ב"אפולוגיה" הוא מציין את משה ואת המכשף יוהאנס (או יאנס) בין מכשפים ידועים שהיו פעילים לאחר זורואסטר ואוסטאנס (אנ').[2] פליניוס הזקן ככל הנראה חשב את יאנס ליהודי, אולם על פי שאר המקורות, יאנס היה קוסם מצרי ויריב של משה, והוא בדרך כלל נזכר בצוותא עם קוסם מצרי אחר, יאמברס (Iambres).
ב"פלורידה"[3] אפוליוס מציין כמה מהעמים שהודו נמצאת מעבר להם ומתאר אותם על פי פעולותיהם, לבושם או התוצרת הטבעית של ארצותיהם, אולם את היהודים בלבד הוא מתייג כבעלי אמונה טפלה.[1]
ב"מטמורפוסיס"[4], אפוליוס מספר שאשת הטוחן בזה לאלים, כאשר הצהירה על אמונתה במי שטענה שהוא האל היחיד. האשה בדתה מנהגים ריקים, הוליכה את כולם שולל, כולל את בעלה, והפקירה את גופה לשתיית יין החל משעות הבוקר, ולתאוותנות מתמשכת. התיאור רומז להשתייכותה ליהדות או לכת יראי-אלוהים, כלומר לחובבי הדת היהודית, אך סביר יותר שאפוליוס התכוון לכך שהייתה נוצרייה.[1]
תרגומי יצירותיו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חמור הזהב. תרגם עמוס קינן. תל אביב, הוצאת ישראל, תשי"ד.
- אמור ופסיכה. תרגם אריה חורשי. תל אביב, הוצאת א' בלוך, 1954.
- אמור ופסיכה. מלטינית יורם ברונובסקי. אריך נוימן: על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי, מגרמנית: מרים רון-בכר. ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1981.
- חמור הזהב. תרגום מלטינית אריה חורשי. תל אביב, הוצאת ירון גולן, 2001.
- פסיכה וקופידון. תרגום מלטינית יואב גלבוע. תל אביב, קתרזיס, 2021.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פלורידה (באנגלית)
- פלורידה ואפולוגיה (באנגלית)
- על האל של סוקרטס (באנגלית)
- אפוליוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אפוליוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אפוליאוס, דף שער בספרייה הלאומית
אפוליוס, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CIX. Apuleius, pp. 201-202
- ^ Apuleius, Apologia, 90
- ^ Apuleius, Florida, 6
- ^ Apuleius, The Golden Asse, IX. 40