לדלג לתוכן

בית הכנסת בלוקסמבורג

בית הכנסת בלוקסמבורג
Synagog Stad Lëtzebuerg
מידע כללי
סוג בית כנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום לוקסמבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לוקסמבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1953
תאריך פתיחה רשמי 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל Frantz Kinnen, René Mailliet, Victor Engels עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 49°36′35″N 6°07′18″E / 49.60972°N 6.121659°E / 49.60972; 6.121659
synagogue.lu
(למפת לוקסמבורג רגילה)
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית הכנסת בלוקסמבורגלוקסמבורגית: Synagog Stad Lëtzebuerg) הוא בית כנסת יהודי בעיר לוקסמבורג, לוקסמבורג. בית הכנסת בעיר נהרס על ידי הנאצים בזמן השואה. מבנה חדש נבנה לאחר המלחמה.

בית הכנסת הראשון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הראשון בעיר לוקסמבורג נוסד בשנת 1823 ברחוב דו פטיט-סמינייר (כיום רחוב דה לה קונגרס).[1] הרב שמואל הירש כיהן כרב הראשי הראשון בשנת 1843. בית הכנסת עבר למיקום אחר בשנת 1891 והוחלף על ידי הקונגרס דה נוטרדאם.[2] במקום זה הותקנה אנדרטה לזכר שואת יהודי לוקסמבורג ב־17 ביוני 2018.

בית הכנסת השני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת השני (1894–1943).

בשנת 1894 הוקם בית כנסת חדש בפינת רחוב נוטרדאם ורחוב אלדרינגן.[3] הוא תוכנן על ידי האדריכלים הגרמנים לודוויג לוי וצ'ארלס ארנדט, שפיקחו גם על הבנייה. בית הכנסת נבנה בסגנון נאו-מורי בדומה לבית הכנסת הגדול של פירנצה. היה בו מקום ל-300 אנשים, 150 למתפללים גברים, 120 למתפללות ו-30 מושבים למקהלה ולתלמידי בית הספר. הוא נפתח ב-28 בספטמבר 1894 על ידי הרב הראשי יצחק בלומנשטיין, חברי הממשלה וחברי מועצת העיר.[4] במאי 1941 בית הכנסת חולל על ידי הגסטפו ונהרס בהדרגה עד 1943. הקהילה התקשתה למצוא חברה שתהיה מוכנה לעשות את התיקונים הדרושים.[5]

מצעד נאצי ליד בית הכנסת בלוקסמבורג ב-1941. בית כנסת זה נהרס בשנת 1943.

בית הכנסת השלישי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה תוכניות לבניית בית כנסת שלישי הוגשו על ידי האדריכלים ויקטור אנגלס ורנה מאילייט. חלונות בית הכנסת תוכננו על ידי פרנץ קינן.

הבנייה החלה ב-12 ביוני 1951 בשדרת מונטריי. בית הכנסת נחנך ב-28 ביוני 1953 על ידי הרב הראשי צ'ארלס לרמן בנוכחות ז'אן, דוכס לוקסמבורג.

בנובמבר 2018 הוצב לוח הנצחה במקום בו עמד בית הכנסת שנהרס ברחוב נוטרדאם.[6]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Laurent Moyse & Marc Schoentgen (éditeurs), 2001. La présence juive au Luxembourg du Moyen Âge au XXe siècle. Erausgi vu B'nai Brith Luxembourg. 114 S.
    • Laurent Moyse: Introduction. S. 7-9.
    • Jean-Marie Yante: Heurs et malheurs des établissements juifs dans le Luxembourg (XIIIe siècle-début XVIe siècle). S. 11-20.
    • Joseph Goedert: L'émancipation de la communauté israélite luxembourgeoise et l'administration du culte dans la première moitié du 19e siècle (1801-1855). S. 21-56. (Nodrock aus Galerie 3 vun 1993, S. 345-384.
    • Lucien Blau: Antisémitisme au Grand-Duché de Luxembourg de la fin du XIXe siècle à 1940. S. 57-70.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ J. Goedert 2001 S. 44
  2. ^ Laurent Moyse 2011, S. 145. De Verkafspräis louch bei 20.000 Lëtzebuerger Frang.
  3. ^ Den Deel vun der Ënneschtgaass dee vum Boulevard Royal bis bei d'Chimaysgaass geet, huet deemools rue Marie-Thérèse geheescht - net ze verwiessele mat der avenue Marie-Thérèse. De weideren Deel vun der Ënneschtgaass bis bei d'Kathedral war d'rue Notre-Dame. Dat gesäit een ë. a. gutt op dësem Plang vun 1890.
  4. ^ Plack (2018) op der Fassade vum Ministère de l'éducation nationale et de la formation professionnelle
  5. ^ Laurent Moyse 2011, S. 186.
  6. ^ "9 novembre 1938 - 2018 : L'ancienne synagogue de la rue Notre-Dame commémorée". RTL 5minutes. 10 בנובמבר 2018. נבדק ב-2020-06-03. {{cite journal}}: (עזרה)