הצגת המקור של הדף "בית המשפט הגבוה לצדק"

{{הממשל בישראל}}
'''בית המשפט הגבוה לצדק''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''בג"ץ''') הוא אחד התפקידים שממלא [[בית המשפט העליון]] ב[[ישראל|מדינת ישראל]]. במסגרת זו בית המשפט דן בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה ונגד גופים אחרים או אישים הממלאים תפקידים ציבוריים במדינה. בסמכותו של בג"ץ לדון בכל עניין שהוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק, ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר. כללי הדיון בבג"ץ מוסדרים על פי {{סחפ|תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984}}, ועוצבו בפסיקות בג"ץ לאורך השנים. מעמדו של בג"ץ, סמכויותיו ודרכי פעולתו הם בין מאפייניו הייחודיים של [[המשפט בישראל]].
[[קובץ:יצחק עמית גילה כנפי שטייניץ ועופר גרוסקופף בגץ וליד דקה.jpg|ממוזער|השופטים [[יצחק עמית]], [[גילה כנפי-שטייניץ|גילה כנפי שטייניץ]] ו[[עופר גרוסקופף]] בדיון בג"ץ בעתירה לשחרור גופת [[וליד דקה]], אוגוסט 2024]]

==היסטוריה==
לפני הקמת [[בית המשפט העליון]] מילא [[בית המשפט המחוזי בתל אביב]] את תפקיד בית הדין הגבוה לצדק. התכנסות ראשונה של בית המשפט הגבוה לצדק הייתה ב-8 ביולי 1948 בדרישת [[הביאס קורפוס]] לגבי עצורי ה[[אלטלנה]]. בית הדין, בהרכב של [[נתן ברדקי]], [[שניאור זלמן חשין]] ו[[שלום קסאן]] הוציא צו על תנאי נגד המדינה.{{הערה|{{מעריב||הוצא צו על תנאי נגד שר הבטחון|19480708|28}}{{ש}}{{המשקיף||היום תוברר תביעה ל"הביאס קורפוס" בענין הלל קוק ומרידור|19480708|59}}}} צו על תנאי נוסף של בג"ץ התל אביבי ניתן נגד המדינה על סירוב לתת לאישה לצאת מהמדינה.{{הערה|{{מעריב||הוצא צו על תנאי נגד שר העליה|19480801|35}}}} לאחר הקמת בית המשפט העליון עברו אליו סמכויות בית הדין הגבוה לצדק.

ברבות השנים עלה העומס על [[בית המשפט העליון]]. בשנת 1980 הציעה ועדת לנדוי מתווה להקלת העומס, אולם הצעותיה לא יושמו. בשנות ה-90 החל [[בג"ץ]] להעביר נושאים לבית המשפט המחוזי בדרך של פסיקה. בראשית שנות ה-90, בבג"ץ פסטרנק,{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-nd-5-050-l.pdf בג"ץ 991/91 דוד פסטרנק בע"מ נ' שר הבינוי והשיכון], ניתן ב-12 בספטמבר 1991}} הועברו ענייני [[מכרז]]ים לבתי המשפט האזרחיים. לאחר מכן הועבר הדיון בחברות ב[[רשות מקומית]] לבתי משפט אזרחיים ברע"א 1287/92.{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-ne-5-159-l.pdf רע"א 1287/92 אבנר בוסקילה, ראש המועצה הדתית טבריה נ' שאול צמח], ניתן ב-9 בנובמבר 1992}} בבג"ץ 1921/94{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-ng-4-237-l.pdf בג"ץ 1921/94 יוסף סוקר נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשייה, מחוז ירושלים], ניתן ב-6 ביולי 1994}} הועברו ענייני התכנון והבנייה לבתי המשפט האזרחיים. בעקבות זאת, אישרה הכנסת בשנת 1997 חוק להקמת בתי משפט מנהליים העוסקים בענייני תכנון ובנייה.{{הערה|{{משפט וממשל|[[אורי גורן]] ו[[מיכאל בירנהק|מיכאל דן בירנהק]]|בית המשפט לעניינים מנהליים|2021/11/12-goren|ד', תשנ"ז}}}} בשנת 2000 אושר [[חוק בתי משפט לעניינים מינהליים]], שהעביר עניינים נוספים ל[[בית משפט לעניינים מינהליים|בתי משפט לעניינים מנהליים]].

ביולי 2018 השלימה [[שרת המשפטים]] [[איילת שקד]], עם [[שר הביטחון]] [[אביגדור ליברמן]] והח"כים [[ניסן סלומינסקי]] ו[[בצלאל סמוטריץ']], מהלך שיזמה והמעביר סמכויות שיפוט ב[[יהודה ושומרון]] מבג"ץ ל[[בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים]], כערכאה ראשונה.{{הערה|שם=חגיגות|{{כיפה|משה ויסטוך|"חגיגות השמאל קיצוני הסתיימה": סמכויות שיפוט ביו"ש הוצאו מידי בג"ץ|חדשות/חגיגות-השמאל-קיצוני-הסתיימה-סמכויות-שיפוט-ביוש-הוצאו-מיד/|17 ביולי, 2018}}.}}

ב-16 באפריל 2020 שודר לראשונה ב[[שידור חי]] דיון משפטי בבג"ץ, על פי עקרון [[פומביות הדיון]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=DQj3SNRYGxw&t=4s|הכותב=|כותרת=סרטון ביוטיוב ובו מהלך הדיון המלא (כשבע שעות)|אתר=|תאריך=}}</ref>

==סמכותו של בג"ץ==
סמכויותיו של בג"ץ מוגדרות ב[[חוק יסוד: השפיטה]], ב{{סחפ|חוק-יסוד: השפיטה|סעיף 15|סעיף 15(ג) ו-(ד)}}:

{{ציטוט|תוכן=
(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

(ד) מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק -
: (1) לתת צווים על שחרור אנשים שנעצרו או נאסרו שלא כדין;
: (2) לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין - להימנע מלפעול;
: (3) לתת צווים לבתי משפט, לבתי דין ולגופים ואנשים בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין-שיפוטיות על פי דין - למעט בתי משפט שחוק זה דן בהם ולמעט בתי דין דתיים - לדון בעניין פלוני או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בעניין פלוני, ולבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה שלא כדין;
: (4) לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בעניין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בעניין פלוני שלא לפי סמכותם; ובלבד שלא ייזקק בית המשפט לבקשה לפי פסקה זו אם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהייתה לו; ואם לא הייתה לו הזדמנות סבירה לעורר שאלת הסמכות עד שניתנה החלטה על ידי בית הדין הדתי, רשאי בית המשפט לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה על ידי בית הדין הדתי ללא סמכות.}}

ביולי 2023 אישרה הכנסת תיקון ל[[חוק יסוד: השפיטה]] שבו נקבע שבית משפט לא ידון בעניין [[עילת הסבירות|סבירות]] החלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר.{{הערה|{{הצעת חוק|2207472|חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3)}}}} כנגד התיקון הוגשה [[בג"ץ עילת הסבירות|עתירה לבג"ץ]] שנידונה בהרכב מלא של כל שופטי [[בית המשפט העליון]], ובינואר 2024 התיקון בוטל.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/media/22483/full-verdict-of-supreme-court-regarding-reasonableness-bill-january-1-2024.pdf|כותרת=פסק הדין המלא של בג״ץ בעניין ביטול עילת הסבירות|אתר=המכון הישראלי לדמוקרטיה|תאריך=1.1.2024}}</ref>

בית המשפט העליון מהווה ערכאת [[ערעור]] על החלטות של בתי משפט נמוכים ממנו בהיררכיה של מערכת המשפט, אך אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות של [[בית משפט|בתי דין]] שמחוץ להיררכיה זו, כגון [[בית הדין הרבני]] ועל חלק מההחלטות של [[בית הדין לעבודה]]. עם זאת, ניתן לעתור לבג"ץ נגד החלטות של בתי דין אלה, כאשר נפל בהן פגם מהותי, ההופך אותן לבלתי סבירות ביותר. אך במקרים המעטים יחסית שבהם דן בג"ץ לגופן של עתירות כאלה, קורה לעיתים שהוא הופך על פיה את החלטת בית הדין.

בין נשיא בית הדין הארצי לעבודה, [[מנחם גולדברג]], ל[[נשיא בית המשפט העליון]], [[אהרן ברק]], התקיימה מחלוקת משפטית בשאלת היחסים בין בית הדין לעבודה ל[[בג"ץ]]. גולדברג, כקודמו [[צבי בר-ניב|בר-ניב]], ראה את בית הדין הארצי לעבודה כערכאה עליונה בנושאים הנדונים בו.{{הערה|{{למנויים}} מנחם גולדברג, [https://www.nevo.co.il/books/כתבי%20עת/כתבי%20עת/הפרקליט/כרך%20לח/haperaklit-38-2-1-263.pdf על היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה], '''[[הפרקליט]]''' ל"ח, תשמ"ח-תשמ"ט}} ברק, לעומתו, התיר עתירות לבג"ץ נגד פסיקתו של [[בית הדין הארצי לעבודה]].{{הערה|{{למנויים}} אהרן ברק, [https://www.nevo.co.il/books/כתבי%20עת/כתבי%20עת/הפרקליט/כרך%20לח/haperaklit-38-2-1-245.pdf ביקורת שיפוטית ואחריות ממלכתית - היקף הביקורת של בית המשפט העליון על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה], '''הפרקליט''' ל"ח, תשמ"ח-תשמ"ט}}

[[בית משפט לעניינים מינהליים|בתי המשפט לעניינים מינהליים]] הוקמו ב[[ישראל]] מכוח [[חוק בתי משפט לעניינים מינהליים]], התש"ס-2000, במטרה להסמיך את [[בית המשפט המחוזי]] (בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים) לדון בעניינים מנהליים אשר נדונו בעבר ב[[בג"ץ]]. לפני כן, החל בג"ץ להעביר נושאים לבית המשפט המחוזי בדרך של פסיקה.

בהתייחס להחלטות [[בית דין רבני|בתי דין רבניים]] מנה בג"ץ את המקרים הבאים שבהם יראה מקום להתערב{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09102230.z01|סוג=בג"ץ|עותר=פלוני|משיב=בית הדין האזורי באשדוד|ניתן ב=3 בינואר 2010}}}}:
* ההכרעה ניתנה ב[[חריגה מסמכות]]
* ההכרעה פוגעת ב[[כללי הצדק הטבעי]]
* ישנה בהכרעה סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי
* מצב בו נדרש סעד מן הצדק אשר אינו בסמכותו של בית משפט או בית-דין אחר.

===הפולמוס סביב גבולות סמכותו של בית המשפט===
[[ביקורת שיפוטית]] על החלטות [[הרשות המבצעת]] מקובלת למדי, ונחשבת לכלי חיוני בשמירה על [[זכויות האדם]] וכגורם מאזן לכוחה של הרשות המבצעת. ביקורת שיפוטית על החלטות [[הרשות המחוקקת]] מקובלת במרבית המדינות הדמוקרטיות (לרבות [[ישראל]]), אך מתבצעת בתדירות נמוכה יותר מביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה.

שופט בית המשפט העליון [[שמעון אגרנט]] קבע ב-1970 כי "האזרח הבא לקבול על החלטה או פעולה של רשות ציבורית אינו חייב עוד להראות, לעניין זה, כי אותה החלטה או פעולה פוגעת בזכות שלו".{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/e-24-69000287.pdf בג"ץ 287/69 שמחה מירון נ' שר העבודה]}} למרות זאת, במהלך [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] נקטו בתי המשפט מדיניות זהירה ומצמצמת כשנתבקשו להתערב בהחלטות גופי שלטון{{מקור|נושא=ישראל}}. ב-1970 עתרו חיילי [[מילואים]] נגד [[שר הביטחון]] בשל הפטור שהוענק לאברכים משירות בצה"ל. העתירה נדחתה בנימוק ש"לא הצליחו העותרים לבסס [[זכות עמידה]], אשר מצדיקה דיון בבית-משפט זה בנושא שעל-פניו נראה כבלתי-שפיט".{{הערה|[http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/166229.rtf בג"ץ 40/70 נגד שר הביטחון]}}

החל מ[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] אימץ בג"ץ מדיניות של ביטול החלטות מנהליות גם כשהתקבלו לפי סמכות שבחוק, במקרים שבהם סבר שההחלטות לוקות בחוסר [[עילת הסבירות|סבירות]] קיצוני.{{הערה|{{הארץ|זאב סגל|בג"ץ יתערב רק אם יגלה חוסר סבירות קיצוני בהחלטת היועץ המשפטי|1.977887|29 ביוני 2004}}{{ש}}מיכל טמיר, [http://www.hapraklit.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/nun1_6.pdf על חוקתיות ועל סבירות: בעקבות בג"ץ 5636/01 בקמן נ' שר העבודה והרווחה], '''[[הפרקליט]]''' נ, תשס"ח}} בנוסף הרחיב בג"ץ את [[זכות עמידה|זכות העמידה]] ופתח את דלתותיו בפני עותרים ציבוריים כדוגמת [[האגודה לזכויות האזרח]] ו[[התנועה למען איכות השלטון בישראל]], בניגוד לתפיסה הקודמת לפיה רק מי שנפגע אישית רשאי להגיש עתירה לבג"ץ. "זכות העמידה" שימשה בעבר ככלי מרסן, והיא זכורה מן העתירה להעמיד לדין את [[לאה רבין]], אשר [[דחייה על הסף|נדחתה על הסף]] בטענה שמגיש העתירה לא נפגע אישית, ועל כן אין לו זכות עמידה{{מקור|נושא=ישראל}}.

[[אהרן ברק]] ואחרים קשרו את השינויים לשינויים דומים שהתרחשו בפסיקה במדינות מערביות אחרות.{{הערה|[http://psakim.com/verdicts/no-cat/בגצ-91086-נגד-בבית-המשפט-העליון-בשבתו-כבית/ בג"ץ 910/86, סעיף 18]. שופט בית המשפט העליון [[אלפרד ויתקון]] ציין כבר ב-1976 כי "בשנים האחרונות ניכרת בעולם, הנטייה לפתוח את שערי בית-המשפט לכל דורש: [http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/166229.rtf בג"ץ 763/75 רסלר נגד שר האוצר]}} הנשיא [[מאיר שמגר]] הצביע על שינויים בפסיקה האנגלית, בהקשר לשינוי עמדתו בעניין זכות העמידה.{{הערה|[http://srv1.jpg.co.il/4/563359bc131ff.jpg בג"ץ 852/86 [[שולמית אלוני]] ואחרים נ' שר המשפטים, ויליאם נקש]}}

תחת הנהגתו של הנשיא [[אהרן ברק]] אימץ בג"ץ את הגישה המכונה [[אקטיביזם שיפוטי]], שבעיני אישים מסוימים יצרה מצב שבו "בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו".{{הערה|שם=ברק-ארז|[[דפנה ברק-ארז]], [http://www.hapraklit.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/nun1_2.pdf מהפכת השפיטות: הערכת מצב], '''הפרקליט''' נ', תשס"ח}} לכך מצטרפת [[המהפכה החוקתית]], שגם אותה הוביל ברק, ולפיה פסקאות ההגבלה שבשני חוקי יסוד, [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]] ו[[חוק יסוד: חופש העיסוק]], שנחקקו בשנת 1992, מקנות לבתי המשפט סמכות להכריז על בטלותם של חוקים שעומדים בסתירה לחוקי היסוד. בנוסף, גם חוקים שקדמו לחוקי היסוד ואינם כפופים לפסקאות ההגבלה, פורשו לפי עקרון ה[[מידתיות#בחוקי מדינת ישראל|מידתיות]]: הסמכות המוקנית בהם לפגיעה בחירויות הפרט כפופה לכך שהפגיעה אכן צפויה להוביל להשגת המטרה, שלא יהיה ניתן להשיגה באמצעות פגיעה פחותה יותר, ושיש יחס ראוי בין חומרת הפגיעה לבין גודל התועלת. במקרים שבהם סברו שופטי בג"ץ כי החלטה של גורמי הממשל אינה ממלאת תנאים אלה הם פסלו אותה.

בעיני אישים מסוימים, לצד השינוי בגבולות מעורבותו, הרחבת זכות עמידה והנכונות לבחון סוגיות ולהעריך סבירות ומידתיות יצרו רושם כאילו בית המשפט הוא גורם מרכזי, אך בפועל, הנטייה המובהקת של בג״ץ היא להימנע מלהתערב בהכרעות השלטוניות. כך העותרים המשחרים לפתחו של בית המשפט, כמו גם חלק ממבקריו של בית המשפט, מניחים כי תחומי ההתערבות רחבים יותר מכפי שהם למעשה. עילת הסבירות עצמה וכלים משפטיים אחרים לעיתים משמשים ככלי מרסן.{{הערה|שם=ברק-ארז}}<ref>{{דין ודברים|[[ברק מדינה]]|ארבעה מיתוסים על ביקורת שיפוטית|2021/11/c2_2|ג', תשס"ח}}</ref>

יש שטענו כי התערבותו של בית המשפט העליון בשיקול דעתה של הרשות המבצעת והסמכות שנטל לעצמו לבטל חוקים של הכנסת מהווים פגיעה משמעותית ב[[דמוקרטיה]], משום שהכנסת והממשלה נבחרו בבחירות דמוקרטיות, בניגוד לשופטים. עוד טענו גורמים משפטיים ואחרים שהתערבות זו פוגעת בעקרון [[הפרדת הרשויות]] וב[[שלטון החוק]], המסמיכים את הכנסת והממשלה לפעול בתחומי סמכותם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://mida.org.il/2019/03/10/ציון-נכשל-בדמוקרטיה-בגץ-חיסל-סופית-את/|הכותב=שוקי שגב|כותרת=ציון נכשל בדמוקרטיה: בג”ץ חיסל סופית את עקרון הפרדת הרשויות|אתר=מידה|תאריך=מרץ 2019}}</ref>

מנגד, המצדדים באקטיביזם השיפוטי טענו כי הוא מאזן את כוחו של השלטון ומעניק הגנה רחבה יותר לזכויות הפרט. עוד הם טענו כי תפקיד בית המשפט העליון, בין השאר, למתוח [[ביקורת שיפוטית]] על החלטות [[הרשות המבצעת]].{{הערה|שם=פלאטו|[http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/754483.rtf בג"ץ 306/81 שמואל פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת], ניתן ב-30 ביולי 1981}}{{הערה|[http://www.lawdata.co.il/UpLoad/PsakDin/166229.rtf בג"ץ 910/86 יהודה רסלר נגד שר הביטחון]}}

גבולות סמכותו של בג"ץ מעסיקים לא רק את הפוליטיקאים אלא גם את המשפטנים. ויכוח ציבורי התעורר סביב הסכמתו של בג"ץ לדון בעתירה נגד מינויו של [[דני חלוץ]] ל[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]]. דוגמה לכך הם דבריה של פרופ' [[רות גביזון]]:
{{ציטוט|תוכן=אם אכן גס לבו של חלוץ במותם של אזרחים אגב פעולות צבאיות – לא ראוי שיהיה קצין בכיר בצה"ל. טוב שקמה זעקה, וטוב שהאלוף הסביר למה התכוון. עתירה לבג"ץ נגד מינויו היא עניין אחר לגמרי. העובדה כי בית המשפט דרש מן האלוף להסביר את עצמו פעם נוספת נראית, שוב, כהכנסת דיון ציבורי חשוב לתוך מסגרת שאינה הולמת. ההחלטה מי יהיה סגן רמטכ"ל אינה צריכה להיחתך בבית המשפט הגבוה לצדק על סמך התבטאויות פומביות שנויות במחלוקת{{הערה|{{ynet|[[רות גביזון]]|דן חלוץ ובג"ץ|3010931|29 בנובמבר 2004}}}}}} גם שופט בית המשפט העליון בדימוס [[יעקב טירקל]] הביע דעתו שבג"ץ דן בנושאים שאינו אמור להתערב בהם.<ref>{{כיפה|אלעד הומינר|השופט בדימוס יעקב טירקל: "בית המשפט העליון מתערב בנושאים שהוא לא אמור לגעת בהם"|חדשות/960164-השופט-בדימוס-יעקב-טירקל-בית-המשפט-העליון-מתערב-בנושאים-שהו|4 במאי 2020}}</ref>

ביחס לחקיקה, בית המשפט העליון בישראל נוהג בריסון יחסי לפי משפטנים. נכון לשנת 2022, נפסלו בישראל 22 חוקים בתקופה של 27 שנה.{{הערה|{{המכון הישראלי לדמוקרטיה|[[ד"ר עמיר פוקס]]|כמה חוקים נפסלו עד היום על ידי בג"ץ?|22273|8 בנובמבר 2022}}}} [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]] וה[[שופט]] בדימוס [[אליהו מצא]] פרסמו השוואה של מספר הפסילות הממוצע לשנה ביחס למדינות אחרות, כדי להמחיש את הטענה כי בהשוואה לנהוג בעולם, נוהג בג"ץ בישראל בריסון רב בהתערבות בחקיקת הכנסת.{{הערה|{{גלובס|אליהו מצא|פסקת התגברות או פסקת השתלטות?|1001234149|3 במאי 2018}}}}{{הערה|{{מידה|כותב=שמחה רוטמן|כותרת=איבדו את הבלמים: האקטיביזם השיפוטי של בג”ץ לא עוצר|מספר כתבה=59020|תאריך=23 באפריל 2018}}|שם=רוטמן}} ד"ר בל יוסף, חוקרת משפט ציבורי, מוסיפה וטוענת כי יש לכנסת יכולת להגיב לפסיקת בית המשפט העליון והיא משתמשת בה בפועל. מחקרה הראה כי מקרב כל החוקים שבית המשפט ביטל עד סוף שנת 2016 – 73% הובילו לתגובה פוליטית של המחוקק.{{הערה|{{משפט ועסקים|בל יוסף|"הדיאלוג החוקתי בישראל: שתי נקודות מבט"|2020/01/08/vol22_yosef|כב 327 (2019)}}, בעמ' 412.}}{{הערה|בל יוסף, [https://strategicassessment.inss.org.il/wp-content/uploads/antq/f-3195584185.pdf מדוע אין כל צורך ביוזמות החקיקה לשינוי מערכת המשפט?] עדכן אסטרטגי 22, באתר [http://www.inss.org.il/he המכון למחקרי ביטחון לאומי], יולי 2022.}}

היו שטענו בג"ץ הוא גוף שמרני מדי, הנוטה כמעט באופן אוטומטי לאמץ את עמדות הממשלה, וזאת בעיקר בסוגיות הקשורות ל[[ביטחון המדינה]] ולאופייה היהודי של המדינה.<ref>{{קישור כללי|כותרת=אקטיביזם שיפוטי? תלוי את מי שואלים|כתובת=https://www.idi.org.il/articles/26838|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-12-31|אתר=www.idi.org.il}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://toravoda.org.il/כתבה/דבר-העורך-גיליון-82-אביעד-עברון-2-2-2-2/|כותרת=אקטיביזם שיפוטי: ההיית או חלמנו חלום? / אביעד הכהן|אתר=נאמני תורה ועבודה|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2022-09-22}}</ref> כך גם ביחס להתערבות של בית המשפט העליון בהגנה על זכויות חברתיות.<ref>{{קישור כללי|כותרת=האם התערבות בית המשפט העליון בהגנה על זכויות חברתיות מרוסנת?|כתובת=https://www.idi.org.il/articles/28735|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-12-31|אתר=www.idi.org.il}}</ref>

עוד היו שטענו כלפי בג"ץ שבעקבות "[[המהפכה החוקתית]]" והאקטיביזם השיפוטי שהנהיג [[אהרן ברק]], נטו שופטי בג"ץ לפסוק לפי ערכיהם ותפישותיהם ולא לפי החוק שחוקקה [[הכנסת]].{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|רוב הישראלים: בג"ץ פוסק בעיקר נגד הדת|3916398|7 ביולי 2010}}{{ש}}{{הארץ|יהונתן ליס|יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין: בג"ץ מסכן את יכולת קיומנו|1.1521582|12 באוקטובר 2011}}{{ש}}{{nrg|בן דרור ימיני|שופטי בג"ץ עוקפים את הדמוקרטיה|784/506|9 בספטמבר 2008|1|1}}{{ש}}[http://www.maariv.co.il/חדשות/פוליטי-מדיני/פרופ-אומן-נגד-בגץ-הבעיה-החמורה-ביותר-של-מדינת-ישראל-454916 פרופ' אומן נגד בג"ץ: "הבעיה החמורה ביותר של מדינת ישראל"], [[מעריב השבוע]], 25 בנובמבר 2014}} היו שטענו כי בג"ץ פועל כ"[[דיקטטורה]] שיפוטית".{{הערה|{{ערוץ7||אנו חיים בדיקטטורה של בג"ץ|176032|9 ביוני 2008}}{{ש}}{{גלובס|[[יובל יועז]]|ח"כ לוין: "קבוצה רדיקלית שמאלנית שולטת בביהמ"ש העליון"|1000711770|1 בינואר 2012}}{{ש}}[[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/2011/04/14807 האם בג"ץ הוא גם השופט, גם המחוקק וגם המבצע], מקור ראשון}}

==אופן פעולתו של בג"ץ==
עתירה עשויה להיות מוגשת כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה ([[ממשלת ישראל|הממשלה]], משרדי הממשלה, פקידי ציבור, הכנסת וכדומה), שלדעת העותר עומדים בסתירה לעקרונות הצדק או לחוקי המדינה. רק מיעוטן של העתירות לבג"ץ מתקבלות. מספרן הרב של העתירות מטיל עומס על שופטי בית המשפט העליון.

אף על פי שבג"ץ הוא הערכאה הראשונה לדיון בעתירות בחלק מהמקרים, הוא ממעט לעסוק בבירורים עובדתיים, ובמחלוקות לגבי העובדות הוא נוטה לקבל את עמדת המשיבים, בהתאם לחזקת התקינות המנהלית. בעבר בג"ץ שמע עדים.{{הערה|ראו למשל: {{חרות||מורים מעידים בבירור הצע"ת בדבר פיטוריה של מורה חב' מק"י|19550920|81}}}} אולם כיום בירורים עובדתיים נעשים כמעט אך ורק על ידי הגשת תצהיר.

==תנאי סף לקבלת סעד==
בפסיקות בית המשפט העליון פותחו במהלך השנים מספר תנאי סף שבהם על העותר לעמוד על מנת שבית המשפט יעניק לו סעד.{{הערה|[[יצחק זמיר]], '''בית המשפט העליון''', [[הוצאת שוקן]], 2022, הפרק "שיקול הדעת בפתח הדיון", עמ' 106–123}} עם זאת, מאז שנות ה-80 מסתמנת מגמה של היחלשות תנאי הסף.
* '''[[זכות עמידה]]''' – על מנת לקנות זכות עמידה נדרש העותר לבג"ץ להראות נזק ספציפי כתוצאה מפעילות הרשות הציבורית שנגדה הוא עותר. בעבר נקבע בפסיקה כי עניין אישי באינטרס ציבורי אינו מספיק כדי להעניק זכות עמידה:
{{ציטוט|תוכן="במקום שהעותר מסתמך לעניין מעמדו, אך [=רק] על הטענה כי החלטת הרשות הציבורית פגעה באינטרס ציבורי-קולקטיבי, שיש לו עניין בו, ובלי שהוא טוען לפגיעה ממשית בתוך רשות היחיד שלו, לא יכיר בית המשפט, על פי הרגיל, בזכות עמידתו ולא יזקק לעתירתו."|מקור=השופט [[שמעון אגרנט|אגרנט]] ב[https://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/e-24-69000287.pdf בג"ץ 287/69 '''שמחה מירון נ' שר העבודה]'''}}
:הדרישה מעותר לבג"ץ הייתה להוכיח כי נגרם לו נזק 'אישי, ממשי, ישיר וייחודי' כדי שיזדקקו לעתירתו. כך שימשה זכות העמידה במשך שנים רבות כמחסום בפני תביעות נגד מדינת ישראל. דוגמה: תביעות נגד דחיית שירות בצבא לבחורי ישיבות, שזכו לדיון ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]], נדחו על הסף ב[[שנות ה-70]] בגלל היעדר זכות עמידה, שכן הפגיעה הנטענת לא הייתה ייחודית לעותר, אלא כללית. אולם, בתהליך הדרגתי הקלו שופטי בית המשפט העליון בדרישות זכות העמידה. תחילה קבע בית המשפט כי הדרישה לזכות עמידה איננה תנאי נוקשה. כך למשל בבג"ץ שמחה מירון, שצוטט לעיל, כתב השופט [[אלפרד ויתקון|ויתקון]] בעניין זה: "עלינו להשתמש בשיקול-דעתנו ולהכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו". בשנות השמונים החל בית המשפט להקל את הדרישה לזכות עמידה, בנימוקים שונים. בשלהי שנות ה-80 וראשית שנות ה-90 כבר בוטלה הדרישה להוכחת נזק אישי וניתנה הכרה ל[[עותר ציבורי|עותר הציבורי]] שטוען לפגיעה באינטרסים כלליים, כמו [[שלטון החוק]]:
{{ציטוט|תוכן="בית המשפט בהלכה פסוקה הרחיב עד מאוד את זכות העמידה של העותר הציבורי. הוא עשה כן מקום שמדובר בעניין בעל אופי ציבורי שיש לו נגיעה לקידומו של שלטון החוק, לאכיפתם של עקרונות חוקתיים, ומקום שמתבקשת התערבות כדי לתקן פגם מהותי בפעולת המינהל הציבורי. מעמדו של העותר הציבורי הוכר גם מקום שהוא אינו יכול להצביע על נגיעה אישית ישירה או על פגיעה אישית בו."|מקור=השופטת [[אילה פרוקצ'יה|א' פרוקצ'יה]] ב{{פס"ד עליון|קישור=03006510_R02.txt|סוג=בג"ץ|עותר=האגודה לזכויות האזרח בישראל|משיב=יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה ואחרים|ניתן ב=23 בינואר 2003}}}}

:עם זאת, נקבע שכאשר יש נפגע פרטי שאינו פונה לבית המשפט נגד פעולת המדינה, לא יוכל עותר ציבורי להביא את העניין בפני בית המשפט, אלא אם נסיבות העניין יוצאות דופן בחשיבותן הציבורית.{{הערה|אהרן גרבר, [https://27da482dm48c5mf5k1jt0w2p-wpengine.netdna-ssl.com/wp-content/uploads/2019/11/KPF098_eBook-51_090919.standing.pdf זכות העמידה במשפט הציבורי בישראל], ספטמבר 2019, באתר [[פורום קהלת]], עמ' 7}}

:בעוד שזכות העמידה במשפט המינהלי הכללי הוכרה על ידי בג"ץ באופן רחב יחסית, והיא אף ניתנת לעותרים שאינם יכולים להוכיח פגיעה באינטרס אישי, הרי שביחס לזכות העמידה ב[[מכרז]]ים ציבוריים התפתחה בבג"ץ ובבתי המשפט לעניינים מנהליים גישה נדיבה פחות.{{הערה|אורן שבת, '''העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים''' (פרלשטיין-גינוסר, 2017), עמ' 346}}
* '''פנייה מוקדמת''' – בטרם פנייה לבג"ץ על העותר לפנות לרשות שבכוונתו לעתור נגדה ולאפשר לה להשיב לפנייתו. בהיעדר פנייה מוקדמת עשויה העתירה להידחות ללא כל בדיקה נוספת על ידי בג"ץ. בג"ץ גם דורש שיינתן לרשות די זמן להגיב ולהתייחס לפנייה המוקדמת ואינו נוהג להתערב בלוח הזמנים שקובעת הרשות לטיפול בפנייה. עתירה נגד [[היועץ המשפטי לממשלה]] שהוגשה רק חודש אחרי הפנייה המוקדמת נדחתה על הסף בגלל אי מיצוי הפנייה המוקדמת.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09101430.z03|סוג=בג"ץ|עותר=י"ב חשון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי ואחרים|משיב=היועץ המשפטי לממשלה ואחרים|ניתן ב=19 בינואר 2010}}}} הפנייה המוקדמת חייבת להיעשות על ידי העותר עצמו, והוא אינו יכול להסתמך על פניות קודמות של אחרים שפנו באותו עניין.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09090740.h03|סוג=בג"ץ|עותר=עו"ד גלעד בנאי|משיב=המפקח על הביטוח משרד האוצר|ניתן ב=7 בפברואר 2010}}}} הפנייה המוקדמת נדרשת לכלול "מיצוי הליכים", כלומר שימוש בכל אמצעי הערעור העומדים לרשות העותר, לפני הפנייה לבג"ץ. במקרה שבו עותרת טענה שהיא פנתה לבג"ץ ולא לערעור בגלל לוח הזמנים קצר והחשש שהמתנה לתוצאות הערעור לא תאפשר פנייה בזמן לבג"ץ, דחה השופט [[יורם דנציגר]] את העתירה וכתב שלכל הפחות היה על העותרת לצרף לעתירה את כתב הערעור שעתיד היה להיות מוגש ביחד עם הצהרה על כוונה להגיש את הערעור.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=10075690.w01|סוג=בג"ץ|עותר=גיטה פיירמן|משיב=משרד הבטחון|ניתן ב=18 באוקטובר 2010}}}}
* '''פנייה ללא [[שיהוי (משפט)|שיהוי]]''' – תנאי סף זה הוא מעין תמונת ראי של תנאי הסף בדבר "פנייה מוקדמת". על העותר לפנות לבג"ץ מייד לאחר שהעניין הופך אקטואלי (אך לאחר שביצע פנייה מוקדמת לרשות ולא קיבל מענה מספק). עיכוב בלתי מוצדק בפנייה לבג"ץ, בפרט כאשר הרשות או אחרים כבר הסתמכו על ההחלטה שנגדה מבוקש הסעד, יביא לדחיית העתירה. במיוחד, "כשמדובר בקיומן של [[בחירות]], חייבים מועדי הפעולה או התגובה להיות קצרים ביותר, שאם לא כן תלקה הפנייה בשיהוי". כך למשל, כאשר תשובת המדינה לפניית העותרים נתקבלה שבוע לפני הבחירות לרב העיר [[אשדוד]] והעתירה עצמה הוגשה ביום הבחירות, סירבה השופטת [[אסתר חיות]] להוציא [[צו ביניים]] נגד קיום הבחירות, כאשר אחד מנימוקיה הוא שיהוי.{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/PADI-NE-4-221-L.pdf ע"א 2219/92 ניצה שפירא-ליבאי נ' מפלגת העבודה הישראלית], צוטט ב-{{פס"ד עליון|קישור=10019170.v01|סוג=בג"ץ|עותר=דוד צוציאשוילי|משיב=השר לשירותי דת|ניתן ב=9 במרץ 2010}}}}
* '''היעדר סעד חלופי''' – בג"ץ ידחה עתירה אם העותר יכול היה לקבל סעד בערכאה משפטית אחרת או במקום אחר.
* '''ניקיון כפיים''' – העותר חייב לבוא לבג"ץ בידיים נקיות, לאחר שהציג בעתירתו את כל העובדות הרלוונטיות באופן אמיתי ומלא.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.michrazim-law.co.il/wp-content/uploads/2017/11/clean-hands-principle-2.pdf|הכותב=ד"ר אורן שבת|כותרת=נקיון כפיים|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|ד"ר אורן שבת, '''העתירה המנהלית והסעדים במכרזים ציבוריים''' (פרלשטיין-גינוסר, 2017), עמ' 392-287}} ניקיון כפיים בא לידי ביטוי גם בהתנהגותו של העותר: נטילת החוק לידיים ועשיית דין עצמית יביאו לדחיית העתירה. {{ציטוטון|חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם}}.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=06000170.R04|סוג=בג"ץ|עותר=מונה צבח ואחרים|משיב=שר הפנים|ניתן ב=23 במרץ 2006}}}}
:כלל זה שימש את השופטים בעת דחיית העתירה של תושבי [[עמונה]] נגד הריסת תשעה בתים ביישוב, כאשר פורסם בתקשורת שהעותרים יתנגדו להריסת הבתים אם בית המשפט ידחה את העתירה. כלל זה שימש את בית המשפט גם במקרה של נואף צבח שעתירה שנייה שלו לבג"ץ, נגד גירושו מן הארץ, נדחתה על הסף משום שלא עמד בסיכום בעקבות העתירה הראשונה שלו.
*'''הימנעות מעניינים תאורטיים''' – בג"ץ לא ידון בעתירה כאשר מדובר במעשה עשוי, והסעד המבוקש הוא תאורטי בלבד. לפיכך, גם אם טענות העותר נכונות העתירה עשויה להידחות מסיבה זו.
*'''היעדר בשלות''' – בג"ץ לא יקבע כי [[חוק שאינו חוקתי|חוק אינו חוקתי]], אם העתירה נעדרת תשתית קונקרטית המוכיחה שהפגיעה הנטענת בזכויות איננה השערתית גרידא ועשויה שלא להתקיים כלל.
*'''שימוש בלשון נאותה''' – עתירה המנוסחת בלשון בוטה עשויה להידחות ולו מטעם זה בלבד.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=10028800.m01|סוג=בג"ץ|עותר=משה בציר|משיב=משרד המשפטים, פרופ' יעקב נאמן ואחרים|ניתן ב=18 באפריל 2010}}}}

==סדר הדין==
עם הגשת העתירה, יערוך בדרך כלל בג"ץ בירור ראשוני בעניינה. אם נראה לבית המשפט שיש בעתירה ממש, יינתן בעתירה '''צו על תנאי''', שבו נדרשת הרשות לנמק את צעדיה או את מחדליה שנגדם הוגשה העתירה. אם תיכשל הרשות במתן נימוק משכנע לצעדיה, יוציא בג"ץ '''צו מוחלט''', האוסר ביצוע צעדים אלה או המורה לרשות לפעול באופן מסוים.

לעיתים מלווה הדיון בעתירה ב'''צו ביניים''' מטעם בית המשפט, האוסר על הרשות לשנות את המצב הקיים בצעדים בלתי-הפיכים כל עוד מתנהל הדיון בעתירה. לדוגמה: בעת דיון בעתירה שנועדה למנוע [[הריסת מבנים|הריסה של בית]], מורה צו ביניים שלא להרוס את הבית עד לסיום הדיון בעתירה; ללא צו כזה, תוכל הרשות להרוס את הבית, והדיון בבית המשפט יהפוך חסר תועלת.

[[משפט פרוצדורלי|סדר הדין]] בבית המשפט הגבוה לצדק נקבע ב[[s:תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק|תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק]], התשמ"ד-1984, ובנהגים שהשתרשו. ב[[תיק משפטי|תיק]] טיפוסי, סדר ההתרחשויות הוא כדלקמן:
*אתחול העתירה – קרי הגשת '''בקשה למתן צו על תנאי''' – על ידי העותר. <small>(סעיפים 1–4 לתקסדבג"ץ)</small>
**הבקשה מובאת תחילה בפני שופט יחיד; זה רשאי לתת צו על תנאי, להורות על הזמנת העותר לפניו, או להעביר את הבקשה להרכב תלתא (הרכב של שלושה שופטים). <small>(סעיף 5 לתקסדבג"ץ)</small>
***הועברה הבקשה להרכב תלתא, רשאי ההרכב לדחות את העתירה על הסף (במקרה כזה ניתן להטיל הוצאות על העותר), לתת צו על תנאי, או להורות על הזמנת העותר לפניו (דהיינו, לכנס דיון בבקשה). <small>(סעיפים 5–6 לתקסדבג"ץ)</small>
****היה וכונס דיון בבקשה, רשאי בית המשפט (אך אינו חייב) לזמן גם את המשיב לדיון. במקרה כזה, על המשיב להגיש גם '''תגובה בכתב לעתירה''', לפני הדיון. אם בית המשפט הרשה זאת, רשאי העותר להגיש '''תשובה לתגובת המשיב'''. <small>(סעיף 7 לתקסדבג"ץ)</small>
*****אם (לאחר או ללא דיון) נתן בית המשפט צו על תנאי, השאלה כעת היא האם יהפוך לצו מוחלט (קבוע). בשלב זה, רשאי המשיב להגיש '''תצהיר תשובה לצו על תנאי'''. <small>(סעיפים 8–10 לתקסדבג"ץ)</small>
******בשלב זה, העותר והמשיב רשאים, כל אחד, למסור אל הצד השני '''דרישת פרטים נוספים''' באשר לתצהיר התשובה או לעתירה. אם הצד השני לא מסר את הפרטים הנוספים בתוך תקופת הזמן הקבועה בתקנות, יכול הצד הדורש לפנות לבית המשפט ולבקש שיצווה על הצד השני למסור את הפרטים. לאחר שקיבל אחד מהצדדים את הפרטים מן הצד שנגדו, הוא רשאי לתת '''תצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים'''. <small>(סעיפים 11–13 לתקסדבג"ץ)</small>
******הדיון בדבר הפיכתו של צו על תנאי לצו מוחלט מתקיים בפני הרכב שופטים. לפני הדיון, כל צד מגיש '''עיקרי טיעון''', הכוללים בצורה תמציתית את טענותיו של כל צד, בנקודות שהוא רשאי לטעון על פי הצו על תנאי. בדיון עצמו נוכחים שני הצדדים, והם רשאים לתת בו הצהרות בעל פה, ולחקור נגדית את המצהירים של הצד השני. <small>(סעיפים 14–18 לתקסדבג"ץ)</small>
*******כעבור תקופה נוספת, ייתן בית המשפט [[פסק דין]].
*****בית המשפט יכול לתת '''צווי ביניים''' ככל שיראה לנכון. <small>(סעיף 19 לתקסדבג"ץ)</small>

ניתן לעיין בתיקים באמצעות מנגנון הצגת התיקים של בית המשפט העליון, אשר מספק פירוט של כל הדיונים, ההודעות וההחלטות בתיק נתון.{{הערה|[https://supreme.court.gov.il/Pages/HomePage.aspx מנגנון הצגת התיקים של בית המשפט העליון]}}

===שיבוץ השופטים לתיקים===
[[נשיא בית המשפט העליון]] מוסמך לקבוע את הרכבי השופטים שידונו בכל התיקים המגיעים לפתחו, ובכלל זה בעתירות לבג"ץ. בפועל, מסוף [[העשור השני של המאה ה-21]], השיבוץ נעשה במרבית המקרים באופן אקראי לפי לוח תורנויות, למעט עתירות בנושאים רגישים כפי שהוגדרו על ידי הנשיא. באשר לעתירות הנדחות על הסף, עד שנת 2017, השופט היחיד שהיה דן בתחילה בעתירה היה בוחר את שני השופטים שיצורפו אליו לאישור ההחלטה על דחיית העתירה ללא זימון העותר. [[אסתר חיות]] – עם כניסתה לתפקיד הנשיאה – הורתה ששני השופטים הנוספים ייבחרו אף הם לפי לוח התורנויות.{{הערה|{{הארץ|רויטל חובל|נשיאת העליון: שופטי בג"ץ לא יוכלו לבחור מי יישבו לצדם לדון בדחיית עתירות על הסף|1.6695320|4 בדצמבר 2018}}}}

==השפעה==
לעיתים על בית המשפט להתמודד עם [[לאקונה]] ב[[חוק]] או חוסר בחקיקה. כך, המערכת האזרחית, ובראשה בית המשפט העליון, מצאה עצמה תחת אילוץ לספק מענה משפטי לשאלה של ההשלכות הכלכליות של גירושין כאשר המחוקק שותק, היינו, אין חוק שקובע מה יעלה בגורל רכוש המשפחה והרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים. היו ניסיונות חקיקה קודם לכן, ברם מסיבות שונות הם לא צלחו. לכן בג"ץ פיתח בהדרגה את הלכת השיתוף שמהווה [[חקיקה שיפוטית]]. [[הלכת השיתוף]] יצרה מערכת מורכבת של הלכה פסוקה שיצרה מסגרת נורמטיבית מקיפה ומפורטת. חוקים מאוחרים יותר (כמו [[חוק יחסי ממון בין בני זוג]]) ביטלו את הלכת השיתוף ביחס לזוגות שנישאו.

יש להבחין בין חקיקה שיפוטית, שנועדה להשלים חוסר ב[[חקיקה]] וב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]], לבין [[אקטיביזם שיפוטי]], שנוגע לתחומים רבים ובהם [[ביקורת שיפוטית]] על חוקים, [[משפט מנהלי]] ועוד.

עם התגברות המעורבות של בג"ץ לכאורה בהתאם ל[[אקטיביזם שיפוטי|אקטיביזם השיפוטי]] נכנס לשיח הציבורי דיון במה שנקרא "מבחן בג"ץ" – "האם פעולה מסוימת של השלטון תיפסל בעתירה לבג"ץ?" ומוסדות השלטון נמנעים מלכתחילה מלבצע פעולות שיש סיכוי גבוה שייפסלו על ידי בג"ץ או כפי שהדבר מכונה – "לא יעמדו במבחן בג"ץ". כך למשל, המדינה בחרה את האמצעים שננקטו כנגד [[אלג'זירה]] תוך לקיחה בחשבון של "מבחן בג"ץ"{{הערה|{{הארץ|ברק רביד|קטר ניתקה יחסים, ישראל בתגובה מקשה על אל-ג'זירה|1.1243619|3 בפברואר 2009}}}}; בלשכת [[השר לביטחון פנים]] הסבירו את אי ההיענות לבקשת ראש הממשלה למנוע צעדה של אנשי ימין ב[[סילוואן]] בכך ש"היועץ המשפטי לא חשב שזה יעבור מבחן בג"ץ"{{הערה|{{ערוץ7||צעדת הימין תתקיים כמתוכנן|203423|24 באפריל 2010}}}}; השר [[אביגדור ליברמן]] ביקש מאנשי משרדו לבחון האם התניית השתתפות בקורס צוערים בשירות צבאי ולאומי תעמוד במבחן בג"ץ.{{הערה|{{ישראל היום|שלמה צזנה|דרושים: צוערים אחרי שירות|3517|25 באוגוסט 2009}}}} בהתאם לכך, ההשפעה של בג"ץ חורגת בהרבה מההחלטות עצמן בכך שהחלטות שונות לא הגיעו לידי עתירה בפני בית המשפט שכן כבר בתהליך קבלת ההחלטות שוקללה עמדת בית המשפט כפי שנראתה על בסיס פסיקות קודמות, על מנת למנוע את התערבות בג"ץ מלכתחילה.{{הערה|בהתאם לשיטת ה[[תקדים]], מאפיין זה נכון לכל פסיקותיו של בית המשפט העליון, לא רק בשבתו כ[[בג"ץ]], ובמידה רבה נכון גם לגבי פסקי דין של ערכאות נמוכות יותר, המובאים בחשבון בידי מקבלי ההחלטות.}}

במשך שנים, מעמדו והמוניטין של בג"ץ העניק לחיילי וקציני [[צה"ל]] כמו גם לפוליטיקאים ישראלים, חסינות משפטית מפני העמדה לדין בבתי משפט בעולם, וגם ב[[בית הדין הפלילי הבין-לאומי]] בהאג. מדינת ישראל הצליחה להדוף בקשות מעצר בבתי המשפט במדינות מערביות. בדין הבינלאומי מדובר ב[[עקרון המשלימות]]. הכלל קובע כי ההליך בבית הדין הבינלאומי יתקיים רק כאשר המדינה המעורבת אינה מסוגלת או אינה רוצה לנהל הליך ראוי. העיקרון הזה לא היה רלוונטי עבור מדינת ישראל, אם לבג"ץ לא היה מוניטין שהולך לפניו. כך למשל בפרשת [[סלאח שחאדה]]: התביעה הספרדית הסבירה לבית המשפט ב[[ספרד]] ש[[הפרקליטות הצבאית]] בישראל טיפלה בפרשה, ש[[היועץ המשפטי לממשלה]] טיפל בה וגם בית המשפט העליון בישראל.{{הערה|{{חדשות 13|ברוך קרא|קצינים על הכוונת: האם החוקים החדשים יסכנו את החיילים?|item/news/politics/state-policy/israel-supreme-court-903373009/|25 בדצמבר 2022}}}}

== ביקורת ==

בג"ץ סופג ביקורת בחוגים רבים שאינם מרוצים מפסיקותיו, וכן מאלה המבקשים להגבילו ולצמצם את מרחב שיקול הדעת שלו, או לשנות את שיטת מינוי השופטים כך שהרכבו ייצג טוב יותר לתפיסתם את אזרחי המדינה הן מבחינת התמהיל החברתי{{הערה|כגון תת-ייצוג לבני [[עדות המזרח]] ול[[ערביי ישראל|ערבים]]}} הן מבחינת מגוון הדעות הרווחות בציבור. פעמים רבות תוקפים אנשי [[ימין פוליטי בישראל|ימין]] את בג"ץ על פסקי-דין שבעיניהם יש בהם לסייע להשגת מטרות השמאל. במיוחד יש המוטרדים מהמגבלות שמטיל בג"ץ על פעולתה של [[מערכת הביטחון]] בעקבות עתירות של [[פלסטינים]] ועמותות המייצגות את ענייניהם. מאידך, לעיתים תוקפים אנשי שמאל את בג"ץ על כך שלדבריהם הוא מקבל כמעט תמיד את עמדות מערכת הביטחון, גם כאשר יש בכך לדעתם פגיעות חמורות ב[[זכויות האדם]].{{הערה|{{גלובס||"בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש" - ריאיון עם מיכאל ספרד|1000565943|11 ביוני 2010}}{{ש}}{{הארץ|ורד לוי-ברזילי|אצלי זה פוליטי, נקודה|1.1055200|1 בנובמבר 2005}}{{ש}}[https://www.btselem.org/hebrew/publications/summaries/201902_fake_justice צדק לכאורה: אחריותם של שופטי בג"ץ להריסת בתי פלסטינים ולנישולם], באתר "[[בצלם]]", פברואר 2019}}

בקרב הציבור ה[[חרדים|חרדי]] וה[[דתיים לאומיים|דתי]] קיימת תחושת [[ניכור]] כלפי בג"ץ, בשל פסקי-דין המובילים לתוצאה השונה לעיתים מהשקפת עולמם ה[[דת]]ית.{{הערה|1={{וידאו}} [https://www.youtube.com/watch?v=kSBWoihje3M ערוץ הכנסת - ישראל אייכלר: בג"ץ הוא אויב הציבור ושופטי בג"ץ מפרי חוק, 17.4.16], [[ערוץ הכנסת]] ב[[יוטיוב]], 17 באפריל 2016}} הדבר בא לידי ביטוי במיוחד ב[[הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון (1999)|הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון]], שנערכה בשנת [[1999]], ובעצרות ענק שליוו למאסר את [[בג"ץ בית הספר בעמנואל|הורי עמנואל]] בשנת [[2010]], שעיקרו המרכזי היה מחאה נגד מה שנתפס על ידם כהתערבות פסולה של בג"ץ במהות החינוך החרדי.

עמותת השמאל [[בצלם]] פרסמה מאמרים ודוחות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.mekomit.co.il/בצלם-מאשים-את-שופטי-בגץ-אחראים-לנישול/|הכותב=יהלי (יעל) מרום|כותרת=בצלם מאשים את שופטי בג"ץ: אחראים לנישול פלסטינים מבתיהם|אתר=שיחה מקומית|תאריך=2019-02-06|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2023-01-04}}</ref> תחת הכותרת "בג"ץ מכשיר הכיבוש"<ref>https://btselem.org/hebrew/supreme_court_of_occupation</ref> תוך האשמה באחריות לנישול [[פלסטינים]], כולל שופטים שבוקרו מימין. נמתחה ביקורת על כך שהוא מפלה לרעה בדין על סמך נטייה והשתייכות פוליטית. ביוני [[2010]] פרסמה [[רגבים (עמותה)|עמותת רגבים]], עמותת ימין העוסקת בבנייה בקרקעות,{{הערה|{{הארץ|חיים לוינסון|שלום עכשיו, מימינכם|0000017f-db84-d3a5-af7f-fbae26fe0000|18 במאי 2010}}}}<ref>תנועת רגבים - "ימין רך ועדין, בבקשה, אל תקימו לנו את מדינת פלסטין... - Facebook</ref> דו"ח השוואתי המצביע לדבריה על עדיפות הניתנת ב[[בית המשפט העליון]] לארגוני שמאל בשל פסיקותיו בסוגיית הקרקעות. הדו"ח בחן "מקרי ראי" לטענתו, עתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד [[בנייה בלתי חוקית]] ב[[התנחלות|התנחלויות]] לעומת עתירות זהות שהגישו ארגוני ימין נגד בנייה ערבית בלתי חוקית והשווה את המרכיבים הפרוצדורליים של ההליך המשפטי בעתירות השונות. על פי מחברי הדו"ח קיימת אפליה בבית המשפט העליון לטובת ארגוני שמאל המתבטאת בפסיקות לטובתם, בזירוז הליכים, במתן צווים על תנאי למדינה ובהתערבות בהחלטות של רשויות המדינה.{{הערה|שם=דוח|1=[http://www.aleom.org/pic/File/doch%20hashvahot.PDF על עיוות הדין - בג"ץ כמפלטו האחרון של האזרח האמנם?!], באתר רגבים wwwa.aleom.org }}{{הערה|{{NFC|איציק וולף|הקפאה חד-צדדית|222546|}} {{ש}} {{ערוץ7|שמעון כהן|כך נולד דו"ח האובייקטיביות של ביניש|206712|11 ביולי 2010}}}}{{הערה|{{מעריב אונליין|[[קלמן ליבסקינד]]|מורשת ההריסות של נאור: יד קשה אצל היהודים, יד רכה אצל הערבים|journalists/Article-604397|28 באוקטובר 2017}}}} ביוני 2018 פורסם הארגון דו"ח נוסף ומקיף יותר, הבוחן 113 עתירות מימין ומשמאל, בנוגע למבנים בלתי חוקיים ב[[יהודה ושומרון]], שהוגשו בין השנים 2005 ו־2017. הדו"ח מצא פער משמעותי לטובת עתירות השמאל בכל הפרמטרים שנבדקו.{{הערה|{{ערוץ7|עדו בן פורת|עכשיו זה בדוק: בג"ץ מפלה לרעה את עתירות הימין|376445|26 ביוני 2018}}}} אזור [[יהודה ושומרון]] עבר לחזקת [[מדינת ישראל]] לאחר כיבושו ב[[מלחמת ששת הימים]]. ממשלת ישראל העדיפה להשאיר את [[מעמדם המשפטי של יהודה ושומרון|מעמד האזור]] כשטח הנתון ב[[ממשל צבאי]], ולא לספחו ולהחיל עליו את [[המשפט בישראל|החוק הישראלי]] (למעט אזור [[מזרח ירושלים]]). עם ראשית השליטה הישראלית פורסם צו צבאי לפיו חוקי הקרקעות ותכנון הבנייה שחלו על האזור לפני מלחמת ששת הימים ימשיכו לחול באזור, כל זמן שלא שונו על ידי [[צו צבאי|צווים צבאיים]] שהוצאו על ידי אלוף הפיקוד (בהתאם לנאמר ב[[אמנות האג|אמנת האג]] הדנה במערכת החוק בשטחים הנתונים לכיבוש צבאי). על כן חלים ביהודה ושומרון חוקי הקרקעות העות'מאניים, החוקים הבריטיים והחוקים הירדניים (כאשר החוקים החדשים מבטלים את הישנים במקרה של תיקונים לחוק), [[תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|תקנות שעת חירום]] של ממשלת ישראל, וכן הצווים הצבאיים שהוצאו על ידי צה"ל במהלך השנים. חוקי התכנון והבנייה הישראלים שחוקקו לאחר [[1948]] אינם בעלי מעמד רשמי באזור. מצב זה משפיע על פסיקות בית המשפט. מאז 2018 בג"ץ הפך לערכאת ערעור בסוגיית הקרקעות.{{הערה|שם=חגיגות}}

נגד תיקונים ל[[חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)]] הוגשו שלוש פעמים עתירות לבג"ץ, שפסל בשלושת המקרים חלקים מתיקונים אלה. לאחר התיקון השלישי, שבא בעקבות שתי הפסילות הקודמות, פסק בג"ץ באוגוסט 2015 שמרבית הוראות החוק צולחות את מבחן ה[[חוקתיות]], אך קיצר את התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה הנקובה בתיקון זה לשנים-עשר חודשים, וקבע ששוהים השוהים במרכז השהייה ביום מתן פסק הדין שנים-עשר חודשים או יותר ישוחררו ממנו לאלתר.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=14086650.c15|סוג=בג"ץ|עותר=טשומה נגה דסטה ואחרים|משיב=הכנסת ואחרים|ניתן ב=11 באוגוסט 2015}}}} בעקבות זאת יצאו תושבי [[דרום תל אביב]], שראו עצמם נפגעים מפסק הדין, להפגנות נגד בג"ץ.{{הערה|{{וואלה!|דנה ירקצי|הפגנת זעם בדרום תל אביב: "השכונות מלאות במסתננים, מורחים אותנו"|2881109|12 באוגוסט 2015}}}} באוגוסט [[2017]], בעקבות התערבות נוספת של בג"ץ בהסדר לגירוש [[הסתננות מאפריקה לישראל|מסתננים]] למדינה שלישית, החלו הפגנות מחאה שבועיות נגד [[נשיאת בית המשפט העליון]] [[מרים נאור]] שהתקיימו מול ביתה בשכונת [[רחביה]].{{הערה|{{Ynet|1=עדי רוזנברג|2=תושבי דרום ת"א הפגינו מחוץ לבית נשיאת העליון|3=5007961|4=26 באוגוסט 2017}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/892/262.html|הכותב=[[נטעאל בנדל]]|כותרת=תושבי דרום ת"א מפגינים מול ביתה של נשיאת ביהמ"ש העליון|אתר=באתר [[nrg]]|תאריך=26 באוגוסט 2017}}}}

ביולי [[2015]] פסק בג"ץ כי יש להרוס בניינים לא חוקיים ב[[בית אל]], אף על פי שהמדינה פועלת להכשרתם. בעקבות כך ובעקבות דו"ח של עמותת [[רגבים (עמותה)|רגבים]]{{הערה|שם=רגבים|1=[http://regavim.org.il/דוח-חדש-מוכיח-בגץ-מפלה-לרעה-את-עתירות-ה/ דו"ח חדש מוכיח: בג"ץ מפלה לרעה את עתירות הימין], באתר [[רגבים (עמותה)|רגבים]].}} שטען כי הפסיקות מוטות בצורה עקבית נגד יהודים בלבד קמה מחאה שקראה "די לגזענות של בג"ץ" שבמסגרתה היו [[הפגנה|הפגנות]] ב[[ירושלים]] ועל [[כביש 60]]{{הערה|{{בחדרי חרדים||8 נעצרו בהפגנות נגד הריסת הבתים בבית אל|86171}}.}} והתקיימה קריאת [[מגילת איכה]] מול בג"ץ ב[[תשעה באב]].{{הערה|{{ערוץ7|אלירן אהרון|מגילת איכה וקינות מול בג"ץ - וידאו|303047|25 ביולי 2015}}}} לאחר פסק הדין אמר [[חבר הכנסת]] [[מוטי יוגב]] שיש להרים "[[כף (ציוד מכני הנדסי)|כף]] [[דחפור|טרקטור]] [[דחפור די-9 בשירות צה"ל|D-9]]" על בית המשפט, ומאוחר יותר חזר בו מדבריו.{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר וטובה צימוקי|ח"כ יוגב מהבית היהודי: להרים את כף הדחפור על בג"ץ|4685226|29 ביולי 2015}}{{ש}}{{nrg|[[זאב קם]]|ח"כ יוגב: "לעלות על בג"ץ עם טרקטור D9"|713/169|29 ביולי 2015|1|2}}}} בעקבות כך יצא [[היועץ המשפטי לממשלה]] [[יהודה ויינשטיין]] להגנת בג"ץ.{{הערה|{{ynet|טובה צימוקי ואיתמר אייכנר|וינשטיין: "אין לערער על הלגיטימיות של ביהמ"ש"|4685432|29 ביולי 2015}}}} באוקטובר אותה שנה, לאחר שבג"ץ עיכב הריסת בתי [[מחבל]]ים יצא חבר הכנסת יוגב פעם נוספת בביקורת על בג"ץ, ואליו הצטרף [[שר התיירות]], [[יריב לוין]].{{הערה|{{מעריב אונליין|[[אריק בנדר]]|הסערה הפוליטית בעקבות המתקפה החריפה של ח"כ מוטי יוגב על בג"ץ|news/politics/Article-504702|22 באוקטובר 2015}}.}}

מאידך, בעקבות ההיתר שנתן בג"ץ להריסת הכפר [[ח'אן אל-אחמר]], נמתחה עליו ביקורת משמאל.{{הערה|{{מעריב אונליין|אבישי גרינצייג|בג"ץ קבע סופית: הכפר הבדואי חאן אל אח'מר יפונה|news/law/Article-660076|5 בספטמבר 2018}}{{ש}}{{הארץ|מרדכי קרמניצר|החלטת בג"ץ בעניין חאן אל־אחמר: גיבוי משפטי לעושק בחסות המדינה|1.6455753|5 בספטמבר 2018}}}} מאז נדחה פינוי המקום כמה פעמים לאור בקשה של הממשלות השונות, ברקע גם לחץ בינלאומי.

בדצמבר [[2017]] פסק בג"ץ שלמדינה אין סמכות להחזיק ב[[גופות כקלף מיקוח בסכסוך הישראלי-ערבי|גופות מחבלים לצורכי משא ומתן]], והקציב שישה חודשים לחקיקת חוק שיעניק סמכות זו.{{הערה|{{ynet|תלם יהב|בג"ץ: לישראל אין סמכות להחזיק גופות מחבלים לצורך מו"מ|5057018|14 בדצמבר 2017}}}} על פסיקה זו נמתחה ביקורת על ידי [[שרת המשפטים]] [[איילת שקד]], [[שר החינוך]] [[נפתלי בנט]] ושר התיירות לוין,{{הערה|{{הארץ|[[רויטל חובל]], יהונתן ליס, יניב קובוביץ|בג"ץ: למדינה אין סמכות להחזיק גופות מחבלים - יש לחוקק חוק או להשיבן|1.4704751|14 בדצמבר 2017|מנויים=לא}}}} ועל ידי משפחות שכולות של קורבנות [[טרור]].{{הערה|{{ynet|אלישע בן קימון, אחיה ראב"ד וישי פורת|הורים שכולים על בג"ץ גופות המחבלים: "אנחנו מתאבלים, הם ימשיכו לרקוד בהלוויות"|5057095|15 בדצמבר 2017}}.}} [[הקבינט המדיני-ביטחוני]] החליט לפעול לפי המלצת [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[אביחי מנדלבליט]], ולבקש [[דיון נוסף]] בבג"ץ בעניין גופות מחבלים, ועד לתום הדיון לא לקדם את ה[[חקיקה]] שעליה המליץ בג"ץ.{{הערה|{{ynet|טובה צימוקי, איתמר אייכנר, מורן אזולאי ורענן בן צור|הקבינט: גופות המחבלים לא יוחזרו, נבקש דיון נוסף בבג"ץ|5058398|18 בדצמבר 2017}}}} בדיון הנוסף, בהרכב מורחב, הוחלט כי "תקנה 133(3) ל[[תקנות ההגנה]] מסמיכה את המדינה להחזיק ב[[גופות כקלף מיקוח בסכסוך הישראלי-ערבי|גופות מחבלים לצורכי משא ומתן]]".{{הערה|{{פס"ד עליון|סוג=דנג"ץ|קישור=17101900.V12|עותר=מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון ואחרים|משיב=מוחמד עליאן ואחרים|ניתן ב=9 בספטמבר 2019}};{{ש}}{{ynet|יעל פרידסון|בג"ץ שינה את החלטתו: ישראל תוכל להחזיק גופות מחבלים לצורכי מו"מ|5584979|9 בספטמבר 2019}}}}

לפי סקר "מדד שלטון החוק" שערך ה[[פרופסור]] [[אריה רטנר]], אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד מאמון של 80% בשנת [[2000]] ל-60% בשנת [[2014]] ול-49% בשנת [[2017]].{{הערה|{{הארץ|נעה שפיגל|סקר: ירידה באמון הציבור בבית המשפט ובמשטרה|1.4107150|21 במאי 2017}}}} עם זאת, מחקרי דעת קהל מלמדים שמבין שלוש הרשויות, בית המשפט העליון הוא זה שזוכה באמון הגבוה ביותר בקרב הציבור. [[מדד הדמוקרטיה הישראלית]] לשנת 2022 מציג שיעור תמיכה של 42% מהציבור בבית המשפט העליון, לעומת תמיכה של 24% בממשלה, 18.5% בכנסת, ו־8.5% במפלגות. מגמה זאת ניכרת לאורך השנים, כאשר בית המשפט זוכה מאז תחילת המדידות (2003) באופן קבוע לאמון גבוה מכל המוסדות הנבחרים; בממוצע רב־שנתי, בית המשפט זוכה ל־59.5% אמון, בעוד הממשלה זוכה ל־37.5%, הכנסת ל־36.1% והמפלגות ל־21.2%.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/media/19284/מדד-הדמוקרטיה-הישראלית-2022-תקציר.pdf|הכותב=תמר הרמן, אור ענבי, ירון קפלן, אינה אורלי ספוז'ניקוב|כותרת=מדד הדמוקרטיה הישראלית 2022 – תקציר|עמודים=4}}</ref>
[[קובץ:בגץ מסייע לאויב בגץ דקה.jpg|ממוזער|מפגינה מניפה שלט "בגץ מסייע לאויב" בזמן דיון בעתירה לקבורתו של [[וליד דקה|ואליד דקה]]]]
במערכת [[הבחירות לכנסת העשרים ואחת]] יצאה מפלגת "[[הימין החדש]]" בקמפיין שסיסמתו: "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את החמאס",{{הערה|{{גלובס|טל שניידר|נפתלי בנט ואיילת שקד השיקו את קמפיין הימין החדש: "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את החמאס"|1001278349|17 במרץ 2019}}}} וגם מפלגת "[[איחוד מפלגות הימין]]" הכריזה כי תגביל את כוחו של בג"ץ.{{הערה|{{כיפה||איחוד מפלגות הימין בקמפיין נגד בג"צ|חדשות/איחוד-מפלגות-הימין-בקמפיין-נגד-בגצ|19 במרץ 2019}}}}

לעיתים, מי שהוגדרו כתומכי צמצום מעורבות בג"ץ תמכו בפסקי דין שהתערבו בעבודת הממשלה.{{הערה|{{וואלה!|ביני אשכנזי|החלטה דרמטית: בג"ץ ביטל את מינוי מזוז ליו"ר הוועדה למינוי בכירים|3532000|22 בספטמבר 2022}}}}<ref>{{כלכליסט|משה גורלי|פרשנותפסילת מינוי מזוז: כשהימין תומך באקטיביזם שיפוטי|local_news/article/sy19a9t11j|22 בספטמבר 2022}}</ref><ref>{{וואלה!|ברוך קרא|שמרנות מרוחה בצביעות: הימין טוען שאסור לבג"ץ להתערב ואז רץ לבקש ממנו סעד|3534915|13 באוקטובר 2022}}</ref> לפי העיתונאי [[ברוך קרא]], חלק מאותם פונים לבית המשפט יתקפו את בג"ץ במילים הכי בוטות שהם רק יכולים אם הפסיקה לא תהיה לטובתם, ויתייחסו כברורה מאליה אל פסיקה שתהיה בעדם.

==ראו גם==
{{פורטל|'''לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו [[פורטל:חוק ומשפט|פורטל חוק ומשפט]].'''}}
* [[ביקורת שיפוטית]]
* [[אקטיביזם שיפוטי]]
* [[:קטגוריה:פסקי דין של בג"ץ|פסקי דין של בג"ץ]]

==לקריאה נוספת==
* [[יצחק זמיר]], '''בית המשפט העליון''', [[הוצאת שוקן]], 2022
*[[גד ברזילי]], [[אפרים יער-יוכטמן]], [[זאב סגל]], '''בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית'''. הוצאת דיונון/פפירוס, 1994.
*רענן הר זהב, '''סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק'''.
*[[רות גביזון]], [[מרדכי קרמניצר]], [[יואב דותן (משפטן)|יואב דותן]], '''אקטיביזם שיפוטי - בעד ונגד''', הוצאת [[ידיעות ספרים]], 2000.
* [[אמנון רובינשטיין]], "סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק", '''[[עיוני משפט]]''' א, תשל"ב.
*

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=בית המשפט הגבוה לצדק}}
* {{אתר רשמי|http://supreme.court.gov.il/|בית משפט העליון}}
* [http://www.court.gov.il/heb/index.htm אתר הרשות השופטת]
* {{מטח|ניסן נוה|בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ)|8311}}
* {{הארץ|[[יובל יועז]]|טחנות בג"ץ טוחנות לאט, אם בכלל|1.1050396|14 באוקטובר 2005}}
* {{מעשי משפט|אסנת מנדל|על עבודת הפרקליט במחלקת הבג"צים|B/mandel-heb|ב', 2009}}
* {{הארץ|תומר זרחין ואור קשתי|כך מתעלמת המדינה בשיטתיות מהחלטות בג"ץ|1.1192008|5 במרץ 2010}}
* אורן חייקין, "[http://idclawreview.org/2014/11/18/bagatzlive/ בג"ץ בשידור חי - רקע והיסטוריה]" [[משפט ועסקים]] (2014).
* {{משפט וממשל|[[זאב סגל]]|בג״ץ במרקם החברה הישראלית - לאחר חמישים שנה|2021/11/8-segal|ה', תש"ס, עמ' 235–296}}
* {{הקלטה}} [[יצחק זמיר]], [https://glz.co.il/גלצ/תוכניות/האוניברסיטה-המשודרת-שופטים-ומשפטים/בית-המשפט-הגבוה-לצדק-עם-השופט-בדימוס-יצחק-זמיר בית המשפט הגבוה לצדק], הרצאה באתר [[האוניברסיטה המשודרת]] של [[גלי צה"ל]], אוקטובר 2017
* מאיסאנה מוראני, [https://www.adalah.org/uploads/uploads/HCJ_Corona_Report_AUG_21_Heb.pdf תפקוד בג״ץ במצבי חירום - קריאה בהחלטות בית המשפט העליון בתחילת משבר הקורונה], באתר [[עדאלה]], אוגוסט 2021
* {{וידאו}} [https://www.kan.org.il/content/kan/kan-11/p-13276/ שופטים בשר ודם - פרקים מלאים לצפייה ישירה], באתר [[תאגיד השידור הישראלי|כאן – תאגיד השידור הישראלי]]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בית המשפט העליון}}
[[קטגוריה:פסקי דין של בג"ץ|*]]
[[קטגוריה:ישראל: בתי משפט|גבוה לצדק]]
[[קטגוריה:בית המשפט העליון]]