ברוס שאנל
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1940 (בן 83) ג'קסונוויל, טקסס, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה |
Bruce McMeans  |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1959 – שנות ה-70 (פעילות רציפה) |
| מקום לימודים |
תיכון גרייפויין |
| עיסוק | זמר, פזמונאי |
| סוגה | רוק אנד רול, פופ, רוקאבילי, קאנטרי |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים | סמאש רקורדס, קולקטבלס רקורדס, מרקורי רקורדס (בריטניה) |
| שיתופי פעולה בולטים | עם הזמר ונגן המפוחית דלברט מק'קלינטון |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ברוס שאנל (באנגלית: Bruce Channel; נולד בשם ברוס מק'מינס ב-28 בנובמבר 1940[1]) הוא זמר אמריקאי, שנודע בשל להיטו משנת 1962 "Hey! Baby" ("היי! בייבי").
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית הקריירה שלו שר שאנל בתוכנית הרדיו "לואיזיאנה היירייד" (Louisiana Hayride), ואז חבר לנַגָן המפוחית דלברט מק'קלינטון (Delbert McClinton) והשניים הופיעו יחד בסגנון קאנטרי. בשנת 1959 כתב שאנל את השיר "Hey! Baby" יחד עם מרגרט קוב, והופיע עם השיר במשך שנתיים לפני שהקליט אותו עם מפיק התקליטים ביל סמית' מפורט וורת', טקסס.[1] השיר הופץ תחילה על ידי הלייבל LeCam של ביל סמית', אך כשהחל לצבור אהדה בקרב הקהל ולמכור עותקים רבים, נרכש על ידי חברת ההפצה "סמאש" (Smash).[1] השיר הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד האמריקאי במרץ 1962, ונשאר במיקום זה במצעד במשך שלושה שבועות. במצעד הבריטי הגיע השיר עד למקום השני ב-1962.[2] הסינגל נמכר במעל למיליון עותקים, ועוטר בדיסק מוזהב.[3] אף על פי ששאנל נחשב לעיתים זמר של להיט אחד, ארבעה סינגלים נוספים שהוציא התברגו לרשימת 100 הסינגלים המובילים של מגזין בילבורד, לרבות השיר "Number One Man" שהגיע למקום ה-52 במצעד.
שאנל ערך סיבוב הופעות באירופה, ובאחת מהופעותיו אף הופיעו הביטלס כהופעת החימום, כאשר הם עדיין היו אלמוניים.[1] ג'ון לנון, שהיה מאזין לשיר "Hey! Baby" במכונת הלהיטים שלו, היה מרותק מנגינת המפוחית של מק'קלינטון בשיר.[1] אגדה אורבנית מספרת שהיה זה מק'קלינטון אשר לימד את ג'ון לנון את אמנות הנגינה במפוחית, אך באותו זמן כבר הספיק לנון לנגן בכמה הופעות חיות במפוחית. קטע הנגינה במפוחית בשיר "Hey! Baby" שימש ללנון מקור השראה בסינגל הראשון של הביטלס, "Love Me Do" (1962), שבו ניגן בכלי, וכן בכמה שירים מאוחרים יותר של הביטלס;[1] הקטע אף שימש השראה לקטע המפוחית בשיר "I Remember You" של פרנק אייפילד.
סוד ההצלחה של השיר "Hey! Baby" טמון בחזרה על התו הראשון, כשברקע ליווי קצבי. אמצעי זה שולב גם בלהיט "Sherry" של להקת ארבע העונות שיצא לאחר מכן ב-1962, וגם בלהיטה של להקת הביטלס "I Should Have Known Better" (מהאלבום A Hard Day's Night - משנת 1964).
להיטו היחיד של שאנל מלבד "Hey! Baby" שהגיע לרשימת 40 הסינגלים המובילים במצעד הסינגלים הבריטי היה "Keep On" מיוני 1968, שהגיע למקום ה-12 במצעד; את השיר כתב ויין קרסון תומפסון והפיק דייל הוקינס.[1][2] שאנל לא אהב לערוך סיבובי הופעות, ולכן החליט לבסוף להשתקע בנשוויל, טנסי ולעסוק בכתיבת שירים.[1] הוא חיבר כמה שירי קאנטרי שזכו בפרסי BMI בשנות ה-70 וה-80: "As Long As I'm Rockin' With You" בביצועו של ג'ון קונלי; "Don't Worry 'bout Me Baby" בביצועה של ג'ייני פריק; "Party Time" בביצועו של ט.ג. שפרד; "You're the Best" (שכתב יחד עם קיירן קיין, שגם ביצע את השיר); ו-"Stand Up" בביצועו של מל מק'דניאל.
בשנת 1995 הקליט שאנל את גרסתו שלו לשיר "Stand Up" שחיבר, בלייבל Ice House שבממפיס, טנסי. לצדו ניגן במפוחית דלברט מק'קלינטון, שאף הקליט עמו שירים נוספים, לרבות גרסה "כבדה" יותר של "Hey! Baby". ב-2002 הקליט שאנל עם הזמר-יוצר לארי הנלי (יוצא להקת הניוביטס) פרויקט שנקרא "Original Copy".
שאנל נכלל בהיכל התהילה של הרוקבילי. להיטו "Hey! Baby" זכה לחידושים, בהם לחידוש של DJ Ötzi האוסטרי בשנת 2000, שיצא כסינגל שזכה להצלחה רבה באירופה. השיר אף כלול ברפרטואר של הרכבי מארש אמריקאיים שונים, ובאוניברסיטת פנסילבניה נהוגה מסורת שלפיה שר כל הקהל באצטדיון את השיר ברבע השלישי של משחקי הבית של קבוצת הפוטבול המקומית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוס שאנל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ברוס שאנל, באתר Last.fm (באנגלית)
ברוס שאנל, באתר AllMusic (באנגלית)
ברוס שאנל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ברוס שאנל, באתר Yandex.Music (ברוסית)
ברוס שאנל, באתר Discogs (באנגלית)
ברוס שאנל, באתר Songkick (באנגלית)- ברוס שאנל, באתר Genius
ברוס שאנל, באתר בילבורד (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Biography by Richie Uterberger". Allmusic.com. Retrieved 20 August 2012.
- ^ 1 2 Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 100. ISBN 1-904994-10-5.
- ^ Murrells, Joseph (1978). The Book of Golden Discs (2nd ed.). London: Barrie and Jenkins Ltd. p. 143. ISBN 0-214-20512-6.