רוקבילי

רוקבילי
מקורות סגנוניים	רוק אנד רול • קאנטרי • בלוגראס • R&B
מקורות תרבותיים	תחילה עד אמצע שנות ה-50, דרום ארצות הברית
מוצא	ארצות הברית
כלים	גיטרה קלאסית • בס • תופים • קונטרבס • פסנתר • גיטרה חשמלית
נגזרות	גראז' רוק
נושאים קרובים
	קאנטרי רוק

רוקבילי (rockabilly) הוא אחד מסגנונותיו המוקדמים ביותר של הרוק אנד רול, שהתפתח בראשית שנות ה-50 בארצות הברית. הרוקבילי הוא שילוב של קאנטרי ורית'ם אנד בלוז, ומשלב גם מאפיינים של בלוגראס. לעומת הרוק, שבא והתפתח בעקבותיו, הרוקבילי הוא בעל צליל פשוט ושלושת כלי הנגינה העיקריים בו, לצד הזמר, הם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ותופים. לעיתים נוספות גם גיטרה חשמלית ופסנתר^[1].

מקור השם "רוקבילי" הוא הלחם של המילים "רוק" ו"הילבילי" (hillbilly), מונח המתייחס למוזיקת הקאנטרי, שנודעה באותה תקופה גם בכינוי "מוזיקת הילבילי".

סגנון הרוקבילי התפתח במקור בעיקר באזורי דרום ארצות הברית, אולם במהלך אמצע וסוף שנות ה-50 הגיע לשיא הפופולריות שלו, עת היה נפוץ ברחבי ארצות הברית כולה. בין האמנים הבולטים שפיתחו את הסגנון והרחיבו את תפוצתו הם אלביס פרסלי בתחילת דרכו, ביל היילי, ליטל ריצ'רד, ג'וני קאש, באדי הולי, קארל פרקינס, ריקי נלסון ואדי קוקרן. הרוקבילי הותיר השפעה מכרעת על התפתחותה של מוזיקת ותרבות הרוק כולה, והיווה מקור השראה גם ללהקות רוק בריטיות רבות, כגון הביטלס והרולינג סטונז, שבמהלך שנות השישים יגיעו ויכבשו את המצעדים האמריקניים (הפלישה הבריטית). החל מראשית שנות ה-60 דעך סגנון הרוקבילי, כתוצאה מהשינויים שהתחוללו בטעם הקהל בארצות הברית, אף שבבריטניה נותר הסגנון פופולרי עד לאמצע העשור. מותו של באדי הולי בתאונת מטוס ב-1959, וגיוסו של פרסלי לצבא האמריקני ב-1958, הם בין האירועים המרכזיים שהשפיעו על דעיכת הסגנון. אף על פי כן, בשנות השבעים והשמונים שב הרוקבילי לתחייה מחודשת, כחלק ממגמה כללית של חזרה לשורשיה של מוזיקת הרוק, עם הופעתן של להקות צעירות כמו הסטריי קאטס ובלו אנג'ל שחידשו את הסגנון.

תרבות הרוקבילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות השמונים, ובאופן מוגבר בתחילת המאה ה-21, החלו להתקיים קהילות רוקבילי ברחבי העולם. מה שמאחד את הקהילות הללו הוא שילוב של אהבת מוזיקת רוקבילי או רוק שורשי (Root Rock)-- כולל הגרסאות המודרניות כגון Neo-Rockabilly, Horror-billy, ו- Psycho-billy, וכן מוזיקת סווינג, בנוסף לאהבה לאופנת וינטג' ורטרו, בעיקר מהתקופות הקלאסיות של מוזיקת הרוקבילי, עם נטייה לביגוד ואביזרים שהושפעו מעולם הבורלסק ו"נערות פינאפ" (באנגלית: Pinup girls). הסגנון הוא פופולרי במיוחד בקהילות קוויריות ופמיניסטיות.