ברית אראס
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
ברית אראס או ברית אטרכט (בהולנדית:Unie van Atrecht, בצרפתית:Union d'Arras, בספרדית:Unión de Arrás) הייתה ברית בין רוזנות ארטואה, רוזנות אנו והעיר דואה שבדרום הקתולי של ארצות השפלה ההבסבורגיות אשר נחתם בתחילת שנת 1579 בימי המרד ההולנדי (מלחמת שמונים השנים) שפרץ ב-1566. היא הייתה תוצאה מאי-שביעות רצון לגבי המדיניות הדתית של מנהיג המרד, הנסיך וילם מאוראניה ושל הפרלמנט של הולנד ובמיוחד כלפי הרפובליקה הקלוויניסטית הרדיקלית של גנט שקמה באוקטובר 1577. בני הברית הכריזו ב-6 בינואר 1579 על כוונתם להגן בהחלטיות על הדת הרומית-קתולית במקומותיהם נגד מה שהם ראו כהפרת זכויות גסה מצד הקלווניסטים במחוזות האחרים. החותמים שמו קץ להשתתפותם ב""השכנת הסדר" בגנט (1576), הצהירו על נאמנותם למלך ספרד, פליפה השני וכלפי המושל הכללי מטעם ספרד, אלסנדרו פארנזה וויתרו על כל קשר עם המורדים ההולנדים מהצפון. אחרי ברית אראס ב-26 בינואר 1579 המתנגדים למלך פיליפ השני כרתו את ברית אוטרכט. הצדדים שחתמו על הברית התחילו משא ומתן להשגת שלום נפרד עם כתר ספרד, שהביא להסכם אראס ב-17 במאי 1579. הסכם זה נתן תוקף פורמלי לפיוס החותמים עם מלך ספרד ההבסבורגי. ברית אראס היוותה בסיס לכיבוש מחדש עד אנטוורפן של פלנדריה ושל ברבנט על ידי כוחותיו של אלסנדרו פרנזה והיווה שלב ראשון לחלוקת ארצות השפלה ההבסבורגית בין ארצות השפלה הספרדית להרפובליקה ההולנדית (רפובליקת המחוזות המאוחדים). כמה מהטריטוריות שהשתתפו בברית אראס הן בימינו חלק מצרפת בעקבות הסכם הפירנאים ב-1659, הסכם אאכן ב-1668 והסכמי ניימכן ב-1678.
הנקודות החשובות בברית אראס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההוראות העיקריות של הברית כללו:
- הוצאת החיילים הזרים
- ארגון מועצת המדינה כפי שפעל בימי שלטונו של קרל החמישי (קרלוס הראשון של ספרד)
- שני שלישים מחברי מועצת המדינה יהיו מוסכמים על כל הפרלמנטים המקומיים
- יש להחזיר את כל הפריבילגיות שהתקיימו לפני המרד ההולנדי
- הדת הרומית קתולית היא הדת היחידה. יש לרדוף את הקלוויניזם.
ההקשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות השפלה בימי שלטונם של קרל החמישי ופיליפ השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבעה עשר המחוזות של ארצות השפלה היו אחד מירושות של קרל החמישי, מהדוכסות הבורגונדית של שארל הנמהר. קרל החמישי עצמו נולד בארץ זו בעיר גנט. בבלגיה של היום, וראש בית הבסבורג ומלך ספרד, ב-1519 נבחר קרל החמישי גם כקיסר האימפריה הרומית הקדושה. ב-1549 הגדיר קרל החמישי מחדש את מעמד ארצות השפלה באמצעות סנקציה הפרגמטית שקבעה כי תהיינה אלה ישות נפרדת מהאימפריה הרומית הקדושה לפני תעבורנה בירושה לידי בנו, פיליפ, לעתיד פליפה השני, מלך ספרד. ב-1555 כשהתפטר קרל החמישי מתפקידיו המלכותיים, זכה פיליפ השני בכתר ספרד ובשבעה עשר המחוזות של ארצות השפלה, ובנוסף חבל פראנש-קונטה. השטחים באוסטריה, הונגריה, בוהמיה וכו' שנשלטו על ידי קרל עברו לאחיו, פרדיננד הראשון שנבחר לקיסר. פליפה השני יוצג בכל מחוז (לא ממש כ"מלך ספרד" אלא כ"רוזן פלנדריה", "דוכס ברבנט" וכו') על ידי מושל (סטאטהאודר) ובכלל המחוזות על ידי מושל כללי,תפקיד שאותו מילאה באותה תקופה אחותו למחצה, מרגריטה, מאוסטריה שנעזרה במועצת מדינה. לכל מחוז היה ייצוג (הפרלמנטים המחוזיים - "מעמדות"), אך היה קיים גם פרלמנט של כל ארצות השפלה, "המעמדות הכלליים".
מהמרד ההולנדי לביזת אנטוופרן - 1576-1566
[עריכת קוד מקור | עריכה]המתחים הפוליטיים (תפקידם של האצילים המקומיים) והדתיים (סוגיית הקלוויניזם) עמדו במרכז העימות בין האליטות של ארצות השפלה עם פיליפ השני. הם הגיעו לשיא ב-1566 כשפרץ מרד הקבצנים (Révolte des Gueux) ואחר כך "הזעם האיקונוקלסטי" של הקלוויניסטים עם המצור על ולנסיין (1567). באביב 1567 נראה שהמצב התייצב ,אבל פליפה שני החליט לשלוח לאזור כוחות ספרדיים בפיקודו של פרננדו אלבארס דה טולדו, דוכס אלבה. אלבה הגיע באוגוסט 1567 ,יישם מדיניות של דיכוי אכזרי והחליף מהר את מרגרטה מאוסטריה שהתפטרה. ב-1567 הנסיך וילם מאוראניה, חבר במועצת המדינה וסטאדהאודר של הרוזנויות הולנד וזיילנד, יצא לגלות ועמד בהמשך בראש מתקפה נגד כוחותיו של הדוכס אלבה. הלחימה חודשה ב-1572 (עם כיבוש לה בריאל) והפעם ההתקוממות השתלטה על מחוזות הצפון. וילם מאוראניה קבע את מטהו בדלפט בהולנד. ב-1573 הדוכס אלבה הוחלף. יורשו בתפקיד, לואיס דה רקסנס, מת במרץ 1576, כשאין לו מחליף מידי. השלטון הופעל אז על ידי מועצת המדינה ואחר כך על ידי הפרלמנט. באותם הימים, בין 7-4 בנובמבר 1576 חיילים ספרדים ללא שכר ופיקוד, ביצעו פרעות וביזה בעיר אנטוורפן.
מהשכנת הסדר בגנט ועד קרב ז'מבלו 1578-1576
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוכח ביזת אנטוורפן השלטונות הגיבו בהסכם שנקרא "השכנת הסדר בגנט" שנועד ליישר את ההדורים בין הקלוויניסטים לקתולים, בין הנאמנים למלכות ולמורדים, על מנת להחזיר את הביטחון. הם דרשו את נסיגת כוחות המשלחו הספרדי בנובמבר 1546 הגיע ללוקסמבורג המושל הכללי החדש, דון חואן מאוסטריה, אח למחצה של המלך פיליפ השני, ושל מרגרטה מפארמה. רק בפברואר 1577 הרשה לו הפרלמנט ההולנדי להיכנס לבריסל. דון חואן נמלט מהר לנאמור ובדצמבר קיבל שם תגבורות צבאיות בפיקודו של אלסנדרו פארנזה, בנה של מרגרטה מפארמה.
שנת 1578
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1578 אחרי השכנת הסדר בגנט, כל ארצות השפלה ההבסבורגיות היו מאוחדות בהתנגדותן לשלטון הכיבוש של המלך פליפה השני של ספרד, ששלט בהן. הן יצרו את ברית בריסל שהקימה ממשל פורמלי המורכב מהפרלמנט (המעמדות הכלליות) והמושל הכללי שהתמנה על ידי הארכידוכס מתיאס בתחרות עם המושל הכללי המלכותי, דון חואן מאוסטריה. בהתחלה דון חואן הכיר בברית בריסל ואף סיכם איתה על "הצו הנצחי" מ-1577, אבל חזר בו ביולי 1577 וניתק את קשריו עם הפרלמנט ההולנדי. וילם מאוראניה, שעמד בראש המחוזות המורדים - הולנד וזיילנד, מילא תפקיד מוביל במועצת המדינה ,המוסד הפועל בשם הפרלמנט. אחת ההוראות החשובות של "השכנת הסדר בגנט" הייתה הנהגת חופש הדת עבור הקלוויניסטים בהולנד ובזיילנד, והפיכת הדת הקלוויניסטית לדת נסבלת בכל מקום בארצות השפלה, אם כי כל 15 המחוזות האחרים נשארו רשמית בשליטה קתולית. במהרה גם הקלוויניסטים במחוזות אחרים דרשו חופש דת. ברוזנות פלנדריה ובחבל ברבנט הם אף השתמשו בכוח כדי להחליף את השלטון בערים כמו גנט, ברוז' ואנטוורפן ולהשיג את יעדם, למורת רוחם של המנהיגים הקתולים בדרום הארץ. הנסיך וילם ניסה להבטיח שלום אזרחי באמצעות מדיניות "שלום הדת" שכללה חופש פולחן לקתולים ולפרוטסטנטים כאחד בכל שטחי ארצות השפלה. בעזרת תגבורות בפיקודו של אלסנדרו פארנזה, דוכס פארמה, ובנה של מרגרטה מפארמה, חואן מאוסטריה נחל ניצחון ראשון על צבא הפרלמנט בקרב ז'מבלו. זה היה ניצחון ראשון של כוחות המלכות אחרי שנים רבות. תוך המשך הקרבות, טרח דון חואן לפלג את האויבים, לשים טריז בין הקתולים לקלוויניסטים. הוא ניצל את קיומה של הסיעה הקלוויניסטית הרדיקלית, שהשליטה בשנים 1585-1577 באנטוורפן משטר שרדף את הדת הקתולית. עובדה זו לא תאמה את הקו המתון של מנהיגי המרד, שנשאו ונתנו עם נסיכים קתולים כמו הארכידוכס האוסטרי מתיאס ופרנסואה מאנז'ו, אחיו של מלך צרפת, אנרי השלישי. חואן מאוסטריה מת ב 1 באוקטובר 1578 והוחלף מיד על ידי אלסנדרו פארנזה. חתימת הברית באראס על ידי מחוזותיהן הדרומיים של ארצות השפלה הייתה הצלחתו הראשונה של פארנזה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Jonathan Israel, The Dutch Republic: Its Rise, Greatness, and Fall 1477–1806. Oxford: Clarendon Press. 1995 ISBN 0-19-873072-1.
