גורמיטי (סדרת טלוויזיה, 2008)
מראה
שיר הנושא | "Gormiti, che miti!" |
---|---|
סוגה | פנטזיה בטלוויזיה |
יוצרים | Leandro Consumi, ג׳יאנפרנקו אנרייטו, דוד מישל |
מדבבים בעברית | לירון לב, אורי אומנותי, מירב דמארי, הדר שחף-מעיין, דניאל מגון, צביקה שוורצברג, עפרון אטקין, רונה בקרמן, דור סרוגו, מיכל רשף, מאי יעקובסון, תום שוורצברג, אלי לולאי, שמחה ברבירו, לירון ברנס, ניר רון, מיכה אוזין סליאן, יובל גרבש, גיא רושיניאק, אמנון וולף, אורלי קטן, יורם יוספסברג, עמי מנדלמן, גדי לוי, יואב בר לב, גלעד קלטר, יהונתן מגון, דדי זהר, נורית בנאי קורן, דור צויגנבום |
ארץ מקור |
איטליה צרפת |
שפות | איטלקית, צרפתית |
מספר עונות | 3 |
מספר פרקים | 65 |
הפקה | |
הפצה | נטפליקס |
אורך פרק | 24 דקות |
שידור | |
רשת שידור | Canal J, איטליה 1 |
רשת שידור בישראל | ערוץ הילדים |
תקופת שידור מקורית | 27 באוקטובר 2008 – 11 באוגוסט 2011 |
תקופת שידור בישראל | 14 בפברואר 2010[1] – 2011 |
קישורים חיצוניים | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
גורמיטי או גורמיטי - שובם של אדוניי הטבע (באיטלקית: Gormiti - Il ritorno dei Signori della Natura) היא סדרת טלוויזיה איטלקית מסוגות המדע בדיוני, פנטזיה, פעולה וקומדיה, שיצאה בשנת 2008 על ידי ג'וצ'י פרציוזי (אנ') ואולפני זודיאק ילדים (אנ') כחלק מהזיכיון "גורמיטי", כאשר היא הראשונה מבין שלוש סדרות בעלות אותן שם.
עלילת סדרה עוקבת אחרי ארבעה ילדים רגילים הנבחרים להיות אדוניי הטבע, אשר מגנים על עולם הגורמיטי ועולמם האמיתי מפני גורמיטי האש המרושעים בזמן שתופעות משונות המתרחשות בעולם האחד משפיעות על משהו.
הסדרה שודרה בישראל בדיבוב לעברית בערוץ הילדים וזכתה לפופולריות גבוהה מאוד, החל מ-14 בפברואר 2010 עד שנת 2011.[2] במקביל לשידור הסדרה בישראל, זיכיון הצעצועים החל להיות מופץ בארץ על ידי צעצועי אילנית בשיתוף P.M.I.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "גורמיטי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "גורמיטי", באתר נטפליקס
- "גורמיטי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- "גורמיטי", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעל תאנה-שפריר, יום המשפחה בערוץ הילדים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 בפברואר 2010
- ^ גורמיטי, באתר www.ishim.co.il
- ^ צוות האתר, סדרת גורמיטי בישראל, באתר את זה, 24 בפברואר 2010