דיולה
דיוּלה (ד'יולה או גיוּלה, עם ג או ד מרוככים) (בהונגרית: Gyula, במקורות שונים מופיעות גם הצורות Gyla / Jula / Jila) היה שמם של כמה מנהיגים מההיסטוריה המוקדמת של הונגריה. לשם זה - דיולה - הייתה גם משמעות של תואר הנהגה צבאי בקרב השבטים ההונגרים (לעומת "קָנְדֶה" kende - המנהיגים הרוחניים).
דיולה הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]"דיולה הראשון" היה אחד משבעת המנהיגים השבטיים ההונגרים שכבשו את טרנסילבניה בימי ארפאד. בכרוניקה של שימון קזאי שמו (Jula) מצוין כשלישי בין השבעה.
דיולה השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיולה השני (מהמאה 10) היה ראש השבט ההונגרי (מדיארי או מגיארי) דיולה. לפי הכרוניקות הונגריות שלט בטרנסילבניה עד למחצית המאה העשירית ונשא תואר של דוכס או ווייבוד dux magnus et potens (דוכס גדול וחזק). היה המנהיג ההונגרי הראשון שהתנצר, אבל לפי הפולחן היווני.
חוקרים הונגרים אחדים (כמו גיולה קרישטו) קוראים לו "זומבור דיולה" (בהונגרית: Zombor gyula) ומזהים בו את "זוֹמבוֹר" או "זוּבוֹר" המוזכר בכרוניקה "גסטה הונגארורום" (Gesta Hungarorum) מהמאה ה-13, אף על פי שהמחבר האלמוני (אנונימוס) של הכרוניקה מזכיר כי זומבוד ודיולה (Gyyla/Geula) היו אחים.
בספרי שנה גרמניים בני זמנו מהמאה ה-11 מציינים כי "דיולה הצעיר" או השלישי שהתעמת עם המלך ההונגרי אישטוואן הראשון והקדוש היה דודו של המלך - בלטינית avunculus. מכאן ההשערה כי היה אח של אמו של מלך ולא בן דוד שלה. לפי אנונימוס, דיולה השני היה אב לשתי בנות - קארולד ושארולט. שרולט או שארולטה (Sarolta) הייתה אשתו של גזה ואמו של אישטוואן, המלך ההונגרי הראשון. לפיכך לפי ההשערה של קרישטו -הוא היה גם אביו של גיולה השלישי.
רקע משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי גרסאות אגדיות מסוימות היה בנו הבכור של טוהוטום, אותו מפקד בשרותו של ארפאד, שהביס את השליט הרומני ג'לו והקים את הנסיכות ("ווייבודט" או ווייבודות) של טרנסילבניה. לפי הכרוניקה של אנונימוס - הוא היה נכדו של טוהוטום ובנו של הארקה.
השטחים שבשליטתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי דיולה קרישטו, השטח שבשליטתו הוקף על ידי הנהרות טימיש, מורש, קריש, טיסה ו"טוּטיס" - אולי הבגה. זהו שטח הארץ שנקראה "טורקיה" בכרוניקת הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס, כשהשם טורקי משמש כינוי להונגרים. לפי ההיסטוריון הרומני פלורין קורטה ה"דיולה" ו"הארקה" שלטו באזור הדרומי של אגן הקרפטים. הוא התבסס על מצבורים של ממצאים ביזנטים מהמאה ה-10 שנמצאו במפגש הנהרות מורש וטיסה. לפי ההיסטוריון ההונגרי פטר ואצי, שבטו של דיולה הגיע לטרנסילבניה בעת שלטונו שלו. דיולה קבע את מושבו בעיר אלבה יוליה, בהונגרית דיולאפהרוואר, בשפה רומנית-סלבית ישנה "בליגרד".
התנצרותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי דיווח הכרוניקון הביזנטי יואנס סקיליצס, בשנת 953 גיולה או Γύλας (גולאס) התנצר בקונסטנטינופול בנוכחות הקיסר קונסטנטינוס השביעי שהרים אותו בעצמו מאגן הטבילה. דיולה, הוטבל לנצרות תחת השם "סטפנוס" ובהונגרית - אישטוואן והתכבד בקונסטנטינופול עם התואר "פטריקיוס". בשובו לטרנסילבניה גיולה הביא איתו, לפי עדויות מסוימות, נזיר יווני בשם היירוטאוס שהתמנה לבישוף של אלבה יוליה על ידי הפטריארך תאופילקטוס. סיפור מעשיו והתנצרותו של דיולה השני מוזכר גם בכרוניקות רוסיות מהמאה ה-16.
צאצאיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמצוין לעיל, שתי בנותיו היו קארולד ושארולט, וככל הנראה בנו היה "דיולה השלישי".
דיולה השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"דיולה השלישי" או "דיולה פרוקוי" (המאה ה-11, בהונגרית: Prokuj gyula), ככל הנראה בנו של גיולה זומבור או דיולה השני, ואחי אמו של אישטוואן הגדול, שארולט. הוא מצוין בין השאר בכרוניקה של תיטמר ממרסבורג (975–1018) תחת השם Procui senior. אנונימוס קורא לו "iunior Geula". הוא הראה מגמות בדלניות כלפי הממלכה ההונגרית שבמישור הפאנוני ונתן מקלט פוליטי למתנגדים פוליטיים ודתיים של המלך אישטוואן הראשון, אחיינו. משום כך בשנת 1003 המלך אישטוון, תקף אותו ולקח אותו בשבי יחד עם אשתו ושני בניו[1]. לפי השנתון אלטאיטש:[דרושה הבהרה]
Stephanus rex Ungaricus super avunculum suum Julum regem cum exercitus venit, quem cum apprehendisset cum uxore ac duobus eius filiis, regnum vi ad christianismum compulit
כעבור זמן מה לפי מקורות אחדים הצליח להימלט משבי ומצא מקלט בחצר המלך הפולני בולסלב האמיץ[2]. בסופו של דבר הרשה אישטוואן הגדול לאשתו של דיולה להתאחד איתו בפולין[3]. לדיולה השלישי היו שני בנים: בויה (Boja) או בואה (Bua) ובונהה (Bonyha). הם מרדו במלך פטר אורסאולו וגמרו את חייהם בעינויים על גרדום. הדחתו של דיולה פרוקוי והשתלטותו של המלך אישטוואן שמו קץ להשפעת הכנסייה האורתודוקסית בקרב ההונגרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]Benkő Loránd Észrevételek Erdély déli részeinekkorai Árpád-kori történetéhez - Viaskodás Romantikus Látomásokkala, Erdélyi Múzeum-Egyesület, Kolozsvár 2001
- בספרייה האלקטרונית ברשת בתרגום להונגרית
- באלינט הומאן - על השנתונים אלטאיץ' מגרמניה, בספרייה אלקטרונית ברשת 2003 (בהונגרית)
- Kristó, Gyula (General Editor). Korai magyar történeti lexikon (9-14. század
- Gyula Kristó Histoire de la Hongrie Medievale, tome I Le temps des Arpads, Presses Universitaires de Rennes, 2000 (בתרגום לצרפתית מאת שנטאל פיליפ) (בצרפתית)