היינריך מתיאס פון תורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינריך מתיאס פון תורן
לידה 24 בפברואר 1567
Lipnice nad Sázavou, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בינואר 1640 (בגיל 72)
פרנו, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St. Mary's Cathedral עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Susanna Elisabeth Teuffenbach עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Franz Bernhard Thurn-Valsassina עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת שלושים השנים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרוזן היינריך מתיאס פון תורןגרמנית: Heinrich Matthias von Thurn 24 בפברואר 1567 בוהמיה - 28 בינואר 1640 פרנו) היה אציל בוהמי שנטל חלק פעיל במרד הבוהמי שפתח את מלחמת שלושים השנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-24 בפברואר 1567 בבוהמיה, מנישואיו השניים של אביו פרנץ שהיה ממוצא איטלקי אריסטוקרטי וקיבל מהקיסר נחלה בבוהמיה בתמורה לשירותיו הצבאיים. לאחר מותו של אביו אומץ על ידי דודו יוהאן הקתולי אולם על אף הסביבה הקתולית שבה גר שמר על אמונתו הפרוטסטנטית.

את מרבית ילדותו בילה באוסטריה, בשנת 1585 הצטרף למשלחת הקיסרית שבקרה באיסטנבול ולאחר מכן ביקר בסוריה ובארץ ישראל. לחם לצד הקיסר בקרבות נגד העות'מאנים בהונגריה ובתמורה העניק לו הקיסר את התואר ראש עיריית קרלשטיין וכך הפך לחלק מהאצולה הבוהמית.

אולם מלך בוהמיה מת ובמקומו עלה לשלטון הקיסר פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שהיה קתולי ושנוא על הבוהמים הפרוטסטנטים, הקיסר שלח שליחים לפראג שיכינו את הקרקע לבואו לצורך ביסוס שלטונו, אולם השליחים הושלכו בבוז מחלון בית העירייה וניצלו תודות לערמת אשפה שעליה נחתו, אולם המרד פרץ והתפשט בכל רחבי בוהמיה ואף בנסיכויות גרמניות נוספות.

תורן ארגן צבא והגיע עד וינה וצר עליה, הוא נהנה מסיוע שהגיע אליו תודות לצבאו של ארנסט פון מנספלד אולם הרוזן בקואה בן בריתו של הקיסר הביס את מנספלד בקרב ובעקבות כך נקטעו קווי התקשורת והאספקה של תורן עם פראג והוא נאלץ לסגת מהמצור שהטיל על וינה. במהלך המלחמה נענה להצעתו של גוסטבוס אדולפוס מלך שוודיה להתגייס לצבאו ופיקד על כוחות שוודיים עד שנפל בשבי בקרב ליצן בידי חייליו של שכיר החרב של הקיסר אלברכט פון ולנשטיין. הוא השכיל להתחבב עליו ושוחרר אחר מאסר לא ארוך לחיים אזרחיים כשהוא נאלץ לוותר כמה וויתורים מדיניים.

הוא מת ב-28 בינואר 1640 בפרנו שבליבוניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]