הצגת המקור של הדף "המחאה החברתית בישראל (2011)"

{{מפנה|מחאת האוהלים|מחאה בעלת שם דומה בשנות ה-90|מחאות דיור בישראל#מחאת האוהלים (1990)|מחאות דיור בישראל}}
{{מאבק אזרחי
| שם = המחאה החברתית בישראל 2011
| תמונה = [[קובץ:Israel Housing Protests Tel Aviv August 27 2011.jpg|250px]]
| כיתוב = מפגינים במסגרת המחאה החברתית, [[תל אביב-יפו]], 27 באוגוסט 2011
| תאריך התחלה = [[14 ביולי]] [[2011]]
| תאריך סיום = הסתיימה בהדרגה במהלך השנים 2011–2012
| אירועים קשורים = [[מחאת הקוטג']]
| מקום = מוקדים שונים ברחבי ישראל
| עילה = יוקר המחיה בדיור ובתחומים נוספים
}}
{{היסטוריה כלכלית של מדינת ישראל}}
[[קובץ:Israel Housing Protests Beersheba Aug 13 2011a.jpg|250px|שמאל|ממוזער|מפגינים במסגרת המחאה החברתית, [[באר שבע]], 13 באוגוסט 2011]]
'''המחאה החברתית בישראל''' (מכונה גם '''מחאת הדיור''', ו'''מחאת האוהלים''') הייתה סדרת פעולות [[מחאה]] ו[[הפגנה|הפגנות]] שהתקיימו ברחבי [[ישראל]] בקיץ [[2011]]. המחאה החלה עם פעולת מחאה של [[דפני ליף]] כנגד מצב שוק הדיור בישראל, לאחר שהתקשתה [[שכירות|לשכור]] דירה ב[[תל אביב]].{{הערה|{{TheMarker|שלומית צור, ירון כהן-צמח|וידיאו // מחאת הדיור: "אדם ללא דירה הוא לא אדם"|realestate/1.669408|15 ביולי 2011}}.}} המחאה התרחבה וכללה נושאים רבים בתחום החברתי-כלכלי. המחאה החלה בקבוצת מחאה ב[[רשת חברתית מקוונת|רשת החברתית המקוונת]] [[פייסבוק]], שהובילה להקמת [[אוהל]]ים ב[[שדרות רוטשילד]] ב[[תל אביב]]. בהמשך קמו אוהלים בערים נוספות והתרחבו לכדי "[[מאהל מחאה|ערי אוהלים]]" שכללו מאות אוהלים בו זמנית.

בעקבות המחאה והפגנות הענק, הודיעה [[ממשלת ישראל]] על שורת צעדים שיינקטו לפתרון מצוקת הדיור, חלקם כבר היו בהליכי תכנון ואשרור וחלקם צעדים חדשים שהוצגו כמענה לדרישות המוחים.{{הערה|{{nrg|טל שחף|נתניהו: נאשר 50 אלף דירות, נבנה לשכירות מוזלת|263/592|26 ביולי 2011|1|2}}}} בנוסף, הוקמה [[ועדת טרכטנברג]] בראשות פרופ' [[מנואל טרכטנברג]] (לימים [[חבר הכנסת]]), במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת [[יוקר המחיה]] במדינת ישראל ולפערים החברתיים. בהמשך, קיבלה הממשלה באופן חלקי את המלצות הוועדה.

== רקע ==
{{ערך מורחב|משבר הדיור בישראל}}
[[קובץ:Bet Ze Ohel logo 2011.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אחד מ[[סמליל]]י המחאה. עוצב על ידי יותם קלנר בהשראת [[פזמון|שיר]] הילדים "[[אלף בית (שיר)|אלף בית]]" של [[נעמי שמר]]]]
[[קובץ:Demonstration against the housing prices in Haifa 30.7.2011 - Yitshak Garden, Ahuza (10).JPG|שמאל|ממוזער|250px|כרזת "העם דורש צדק חברתי" בהפגנה בחיפה ב-30 ביולי 2011]]
ברקע למחאות עומדת [[משבר הדיור בישראל|העלייה ההדרגתית במחירי הדיור בישראל]] שהחלה משנת 2007 ועליית מחירים כללית בישראל. בין השנים 1996–2007, מחירי הדירות ירדו ב-44.4% ביחס לשכר הממוצע במשק. אולם מאז התחלפה המגמה ומחירי הדירות עלו באופן חד - מ-2007 ועד 2011 עלו מחירי הדירות ב-38.5% ביחס לשכר הממוצע במשק והגיעו ליחס הגבוה ביותר שנרשם מאז 1998. העלייה החדה במחירי הדיור הורגשה במיוחד באזור [[גוש דן]] ובערים הגדולות. העלייה במחירים נבעה מסיבות שונות, ובהן ריבית נמוכה, מחסור מצטבר של כ-65,000 יחידות דיור{{הערה|1=[http://www.nrg.co.il/images/news1/conclusions/dior.pdf הדיור - עיקרי ההמלצות], [[ועדת טרכטנברג|דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (דו"ח ועדת טרכטנברג)]], 26 בספטמבר 2011{{קישור שבור|18.5.2020}}}} והחלטת [[משרד האוצר]] בשנת 2007 להגביל את הבנייה במרכז כדי לגרום לעליית מחירים ובכך לאלץ רוכשים רבים לעבור ל[[פריפריה]].{{הערה|1={{nrg|עידו אפרתי|האוצר החליט: הבנייה במרכז תיפסק - מחירי הנדל"ן יזנקו|770/234|7 באוגוסט 2008|16|1}}}} בנוסף, עליית מחירי המזון הייתה הסיבה ל[[מחאת הקוטג']] שהחלה ביוני אותה שנה וגררה [[חרם צרכנים]]. תהליך נוסף היו הקיצוצים בתקציבים האזרחיים והחברתיים של הממשלה שהתבצעו מאז 2003 והחלישו את [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]]. כמו כן בשנים שלפני המחאה המשיכה מגמת הגידול באי-ה[[שוויון]], שגרמה לכך שה[[צמיחה כלכלית|צמיחה]] לא חלחלה לשכר של רוב האזרחים, בזמן שחלק גדול מעלויות המחיה המשיכו להתייקר.

על פי [[משרד השיכון]], בשנת 2011 נדרשו בישראל כ-138 [[מספר משכורות נדרשות לרכישת דירה|משכורות חודשיות ממוצעות לרכישת דירה]], נתון גבוה ביחס למרבית מדינות העולם. לדוגמה ב[[צרפת]] נדרשות 90 משכורות, ב[[ארצות הברית]] - 60, ב[[שווייץ]] - 42 וב[[שוודיה]] - 30.{{הערה|{{גלובס|עינת פז-פרנקל|עד 187 משכורות לרכישת דירה בישראל, רק 30 בשוודיה|1000683442|18 בספטמבר 2011}}}} עם זאת, הדירות בישראל גדולות יותר באופן משמעותי - השטח הממוצע לדירה חדשה בישראל עומד על 180 מ"ר (ברוטו). לשם השוואה, ב[[דנמרק]] השטח הממוצע לדירה חדשה - 137 מ"ר, בצרפת - 113 מ"ר, ב[[ספרד]] - 97 מ"ר, ב[[אירלנד]] - 88 מ"ר וב[[בריטניה]] - 76 מ"ר.{{הערה|{{גלובס|עינת פז-פרנקל|פרויקט מיוחד: למה הישראלים מתעקשים על דירות גדולות?|1000786149|24 בספטמבר 2012}}}}

אף שהממשלה ניסתה למתן את העלייה במחירי הדיור, מאמציה לא נשאו פרי בקצב משביע רצון. הצעת הממשלה מ-7 במרץ 2011 הציגה תוכנית להקמתן של [[ועדה לדיור לאומי|ועדות לדיור לאומי]], לשם הקמה מהירה של דירות מגורים, לא מנעה את המחאה שהתעוררה כמה חודשים לאחר מכן.{{הערה|{{ynet|צבי לביא|נתניהו: 50 אלף דירות יאושרו תוך 18 חודשים|4038955|7 במרץ 2011}}}}

לתפוצת המחאות תרם גם השימוש ב[[רשת חברתית מקוונת|רשתות חברתיות מקוונות]] שבהן נפוצו הידיעות אודות ההפגנות. השימוש הנרחב הראשון ברשתות חברתיות לצרכים אלה בוצע ב[[גל המחאות בארצות ערב (2011-2010)|סדרת הפגנות רחבות היקף במדינות ערביות במזרח התיכון]]. יש הרואים בשימוש שעשו הצעירים במדינות ערב בכלי טכנולוגי זה, השראה לציבור הצעיר בישראל.{{הערה|{{וואלה!|ניר יהב ואמיר שילה|מחאת הדיור בעיתוני ערב: "האביב הערבי - בישראל"|1846206|1 באוגוסט 2011}}}}

== המחאה ==
=== הקמת המאהלים וארגון המחאה ===
[[קובץ:Real Estate Protest in Tel Aviv 25.7.2011 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מתחם האוהלים ב[[שדרות רוטשילד]] שבתל אביב, 21 ביולי 2011]]
[[קובץ:Daphni Leef.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[דפני ליף]] ויגאל רמבם בהפגנת 21 ביולי 2011 ב[[רחוב אבן גבירול]] ב[[תל אביב]]]]
[[קובץ:Stav Shaffir.JPG|ממוזער|250px|[[סתיו שפיר]] (לימים [[חבר הכנסת|חברת כנסת]] מטעם [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]) בעצרת "צעדת המיליון" ב-3 בספטמבר]]
[[קובץ:Shmuli 074a.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[איציק שמולי]] (לימים [[חבר הכנסת]] מטעם [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]) ממתין לראיון במהלך ההפגנה ב[[כיכר המדינה]] ב-3 בספטמבר]]
המאהל הראשון הוקם ב-14 ביולי 2011 בקצה [[שדרות רוטשילד]] בתל אביב, סמוך ל[[כיכר הבימה]], בעקבות "אירוע" (event) שיצרו [[דפני ליף]], [[סתיו שפיר]], [[רגב קונטס]], [[שיר נוסצקי]], יונתן לוי, רועי נוימן וחברים נוספים כשבוע קודם לכן ברשת החברתית [[פייסבוק]], שבו הם מזמינים אנשים להצטרף אליה למאהל מחאה, אשר לימים הפך למרכז המחאה.{{הערה|{{ynet|בילי פרנקל|מחאת הנדל"ן: שקי שינה בעירייה, אוהלים בכיכר|4095171|13 ביולי 2011}}}} עם הזמן, הצטרפו למחאה זו ארגונים חברתיים שונים ואנשים פרטיים שהרחיבו את הדרישות לצדדים נוספים בפן החברתי-כלכלי.{{הערה|שם=למרות|{{הארץ|דפנה ארד|למרות הסיסמאות על שוויון: המעמדות הגיעו גם לרוטשילד|1.1371633|5 באוגוסט 2011}}}} מרבית המוחים, לפי סקר של קלמן גייר, היו מצביעי מפלגות [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] ו[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]] שכ-300 אלף ממצביעיהן השתתפו בהפגנות, לעומת מפלגת [[הליכוד]] שרק כ-65 אלף ממצביעיה השתתפו בהפגנות.{{הערה|{{nrg|מזל מועלם|שלישיית הגבעות – על ההקצנה בליכוד|323/890|6 בינואר 2012|1|2}}}}

במהרה הוקמו מאהלים נוספים בתל אביב ובערים רבות נוספות בהן ירושלים וחיפה. בניגוד למאהל ברוטשילד ובצפון תל אביב, שהתאפיינו באוכלוסייה מ[[מעמד בינוני|מעמד הסוציו-אקונומי הבינוני]], חלק מהמאהלים החדשים כללו ציבורים נוספים, חלקם ממעמד חלש כגון [[חסר בית|מחוסרי דיור]]. עם הזמן גדלה המחאה וגם [[ארגוני ימין בישראל|גורמי ותנועות ימין]] הצטרפו למחאה. לצד מחאה זו, שכוונה בעיקר לנושא הדיור, השתלבו מחאות נוספות בנושאים אחרים הקשורים ליוקר המחיה כגון "מחאת האימהות" (או "צעדת העגלות").

למחאה לא הייתה הנהגה רשמית, אך היו כמה פעילים בולטים, בהם [[דפני ליף]], [[סתיו שפיר]], [[איציק שמולי]], [[שיר נוסצקי]], [[רגב קונטס]], יגאל רמב"ם,{{הערה|{{וואלה!||פילוג בגרעין רוטשילד: "יגאל רמב"ם לא שותף יותר"|1852669|21 באוגוסט 2011}}}} [[אלון לי גרין|אלון-לי גרין]], יונתן לוי ואחרים. עם הזמן, התגבשה אופוזיציה כלל ארצית, שכללה פעילים חברתיים כגון זאב גראוור, נפתלי בוהדנה, אביב עזוז ויגאל רמבם. נציגי מאהלים מסוימים טענו כי המטה של דפני וסתיו ריכוזי ואינו פועל בשקיפות ושיתוף. בנוסף הייתה אופוזיציה אשר טענה כי ה[[מחאה פוליטית]], לעומתית ובלתי יעילה.{{הערה|{{הארץ|מי-טל נדלר, מאיה מיכאלי|ממחאה סוקרטית להתנגדות אמיתית|0000017f-e50f-d568-ad7f-f76fa4b10000|26 ביולי 2011}}}}

למחאה הצטרפו תנועות וארגונים רבים. פעילים [[אקטיביזם|אקטיביסטים]] פרסמו את קריאתה של [[דפני ליף]] באתר האינטרנט שלהם.{{הערה|[http://activism.org.il/node/948#comment-937 בית זה אוהל - מצב חירום, לוקחים אוהל ונוקטים עמדה], [http://activism.org.il/node/952 נפגשים בכיכר], באתר "אקטיביזם"{{קישור שבור|18.5.2020}}}} ויזמו הקמת אתר אינטרנט שילווה את המחאה{{הערה|[http://activism.org.il/node/961 J14 יולי 14 - האתר הרשמי], [http://activism.org.il/node/963 תכלס - המדינה היא של כולנו], באתר "אקטיביזם"{{קישור שבור|18.5.2020}}}} בוצע גיוס כספים לטובת המחאה ברשת, גם דרך האתר.{{הערה|שם=כלכליסט, עמיר קורץ|{{כלכליסט|עמיר קורץ|המהפכה המקוונת|3576108|4 ביולי 2012}}, באתר "כלכליסט", 4 יולי 2012}}

גופים ציבוריים דוגמת [[הקרן החדשה לישראל]] העניקה ליווי וסיוע פיננסי למוחים ב[[פריפריה]].{{הערה|{{TheMarker|ליאור דטל|הקרן החדשה תסייע במימון המחאה|news/1.671269|20 ביולי 2011}}}} ארגוני שמאל כמו [[השומר הצעיר]], [[דרור ישראל]] ו[[השמאל הלאומי]] הצטרפו גם הם. ארגוני ימין השתתפו באופן חלקי ומהוסס יותר בהפגנות, בין היתר כי מרביתם תמכו בממשלה. עם זאת, גופים פוליטיים גדולים לא לקחו חלק פעיל במחאה. כמו כן, התגלעו בקיעים בין המשתתפים כשתנועות המזוהות עם הימין, כמו "[[אם תרצו]]", שתמכה תחילה במאבק, הודיעו על פרישתן ממנו בשל מעורבות הקרן החדשה והשמאל הלאומי.{{הערה|{{ישראל היום| יעל ברנובסקי, דן לביא ויורי ילון|"מפסיקים להיות נחמדים"|12093|20 ביולי 2011}}}} כמו כן נוצרו חיכוכים בין מובילי המחאה סביבי עניינים שונים.{{הערה|1=הופיע בריאיון למהדורה המרכזית של [[ערוץ 2]] (30 באוקטובר 2011) עם יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי}}

לצד התמיכה במחאה, אישי ציבור וארגונים שונים החלו להעלות בהדרגה דברי ביקורת על המחאה. עיקר הביקורת שהועלתה מתמקדת בטענות לפיהן השתלטו [[שמאל פוליטי בישראל|תנועות שמאל]] על המחאה במטרה ליצור דעת קהל שתקרא להפלת ה[[ממשלה]].{{הערה|{{וואלה!|יהושע בריינר|מתנחלים: "אנו במצוקת דיור, אך המחאה שמאלנית"|1844729|27 ביולי 2011}}}}{{הערה|{{TheMarker|איתן אבריאל|כך הרג השמאל הישראלי את המחאה|0000017f-db24-db5a-a57f-db6eca2e0000|4 בפברואר 2014}}}}

===הפגנות הענק===
המארגנים לא הסתפקו בהקמת המאהלים, אלא יזמו הפגנות ענק אחדות. יתרה מכך, גופים מאורגנים גדולים כמו [[ההסתדרות]] בראשותו של [[עופר עיני]], [[תנועת דרור-ישראל]] והתאחדות הסטודנטים בראשותו של [[איציק שמולי]] הצטרפו למחאה. במקביל, חלק ניכר מהמימון להפגנות הגיע מ[[גיוס תרומות]] ברשת.{{הערה|שם=כלכליסט, עמיר קורץ}} כתוצאה מכך, התפתח מאוד הבסיס הלוגיסטי של ההפגנות. כמו כן, הצטרפו למחאה פעילים חברתיים מוכרים ואישי ציבור. חלק ניכר מן ההפגנות כללו הופעות של זמרים ואמנים רבים.

ב-23 ביולי 2011, עשרות אלפי מפגינים השתתפו בהפגנת מחאה שנערכה במרכז תל אביב. בשבועות הבאים התקיימו הפגנות גדולות נוספות בערים רבות. כך למשל ב-30 ביולי, התקיימו במקביל כ-10 הפגנות בערים שונות בישראל בהן השתתפו להערכת המשטרה 85 אלף איש.{{הערה|1=[[קלמן ליבסקינד]], [https://www.makorrishon.co.il/nrg/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2710 העיתונות בישראל מתה. יהי זכרה ברוך], באתר [[nrg מעריב]], 5 באוגוסט 2011}}

ב-26 ביולי הצהיר ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] על תוכניות דיור חדשות שנועדו להתמודד עם מצוקת הדיור ולהקל על מצבם הכלכלי של הסטודנטים, רוב ראשי תנועת המחאה דחו את התוכנית משום שהיא לא ענתה על דרישותיהם, וקבעו כי ההפגנות יימשכו.{{הערה|שם=autogenerated1|{{נענע10|עמרי נחמיאס|לבני על תכנית נתניהו: "פועל להוריד אוהלים ולא לבנות בתים"|817606|26 ביולי 2011||news}}{{קישור שבור|18.5.2020}}}}

ב-6 באוגוסט, התקיימה הפגנת ענק בתל אביב ועוד מספר הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ, בהן השתתפו, להערכת [[משטרת ישראל]], 150 אלף איש בתל אביב, עוד 30 אלף בירושלים ועוד אלפים במוקדים נוספים.{{הערה|[http://www.facebook.com/israelpolice/posts/243942998961143 הערכת המשטרה בעמוד הפייסבוק של משטרת ישראל]}}

המחאה לא שקטה אחרי גל ההפגנות הגדולות וב-[[13 באוגוסט]] נערכו הפגנות בכמה מוקדים ברחבי הארץ, ובעיקר באזורי הפריפריה בצפון ובדרום. על פי נתוני התקשורת כ-70 אלף איש הפגינו בכל הארץ.{{הערה|[http://www.maki.org.il/he/workers/125-news/12086-2011-08-12-17-44-36 מעפולה ועד אילת: הפריפריה בחזית המאבק החברתי], באתר מק"י{{קישור שבור|18.5.2020}}}}

ב-3 בספטמבר, התקיימה סדרת הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ שכונתה על ידי המארגנים "צעדת המיליון", בהן השתתפו כ-400,000 איש. בצעדה בתל אביב, שהתקיימה בין [[שדרות רוטשילד]] ל[[כיכר המדינה]], שם נערכה גם העצרת הראשית, השתתפו כ-300 אלף איש. בהפגנות שונות בשאר הארץ השתתפו כ-100 אלף איש נוספים.{{הערה|{{ynet||400 אלף בשיא המחאה: "זה נס קיץ 2011"|4117325|3 בספטמבר 2011}}}} אירועים אלו היו לשיא המחאה, הן בארגון והן בכמות המשתתפים. לאחר מכן דעכו ההפגנות, אם כי הפגנות קטנות יותר נמשכו עוד זמן מה.

כמה מן ההפגנות ואירועי המחאה גלשו לעימותים אלימים עם כוחות המשטרה, חסימות כבישים ו[[הפרות סדר]] שבהם נעצרו עשרות רבות של מפגינים.{{הערה|{{ynet|נרי ברנר|40 עצורים בעיריית ת"א. ליף: קשה לראות אלימות|4119363|7 בספטמבר 2011}}}}

הסיסמאות הבולטות שנקראו בהפגנות היו "העם דורש צדק חברתי" ו"רוצים צדק, לא רוצים צדקה!", וכן סיסמאות נוספות כמו "מדינת רווחה!" ו"עבודה מאורגנת- מדינה מתוקנת". הסיסמאות הציגו דרישה של המוחים למצב של [[צדק חברתי]] מלא. רוב הגישות החברתיות מציגות חברה צודקת כיעד, אולם ישנם חילוקי דעות בין ה[[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] הפוליטיות השונות מהי חברה כזו, ועל כן משמעות רבה לצד המוחה.

'''מחאת העגלות'''

מחאת 'צעדת העגלות' החלה ב-28 ביולי,<ref>{{כלכליסט|אורנה יפת|חזית חדשה לנתניהו: מהיום - ההורים יוצאים לרחוב|3525986|28 ביולי 2011}}</ref> כשבועיים אחרי הקמת האוהלים הראשונים,<ref>{{ynet|רועי קייס|מארגנות מחאת העגלות: הופתענו, זו רק ההתחלה|4101597|28 ביולי 2011}}</ref> על ידי אמהות שרצו להרחיב את המחאה גם לציבור ההורים (יעל ברדה, ענת רוזיליו, נגה קלינגר, שלי דביר, ליאת ורדי בר, תום אלרום). מטרת המחאה הייתה להכיל גם את ציבור המשפחות במחאת האוהלים ולדבר על נדבך נוסף ביוקר המחיה והוא יוקר גידול הילדים בגיל הרך, בשנים עליהן לא חל חוק חינוך חינם ועלויות הפעוטונים נעות בין 2,000-5,000 ש"ח בחודש.<ref>{{ynet||לבעלי ההון יש לכם, אבל לפעוטונים אין?|4108090|13 באוגוסט 2011}}</ref> הדרישה המרכזית של יוזמות המחאה הייתה הרחבת חוק חינוך חינם מתום חופשת הלידה. הסלוגן היה "המשכנתא השנייה" - הכוונה היא לתשלומים שהורים צעירים משלמים על פעוטונים.

בדו"ח שהגישה וועדת טרכנטברג לראש הממשלה הומלץ להרחיב את חוק חינוך חינם. אחד היישומים הבולטים מדו"ח הוועדה היה הרחבתו של החוק גם לגילאי שלוש.{{הערה|{{המקום|ענת רוזיליו ושלי דביר|היינו חייבות לדבר על נושא כואב: כמה עולה ילד?|project/mahapeha2011-agalot|11 ביולי 2016}}}}

===פירוק המאהלים===
בעקבות ההפגנות ב-3 בספטמבר בהן השתתפו כ-400,000 איש, החליטו חלק ממנהיגי המחאה שהאוהלים מיצו את עצמם ויש לנתב את המחאה לאפיקים שונים. כעבור ימים אחדים פונו מרבית האוהלים, חלקם מרצון וחלקם ביוזמת העיריות.{{הערה|{{הארץ|גדעון לוי|כאילו לא היתה מחאה מעולם|1.1488823|4 באוקטובר 2011}}}}

== תגובות הממשלה ==
ממשלת ישראל הגיבה עוד בתחילת המחאה ופירטה את עשייתה בתחום החברתי-כלכלי. כשהמחאה לא שככה הציגה הממשלה ב-26 ביולי תוכנית מסודרת לטיפול בסוגיות שהעלו המפגינים.
בד בבד עם הצגת התוכניות הללו, עברה בו[[ועדת העבודה, הרווחה והבריאות]] של [[הכנסת]] הרפורמה ב[[מינהל מקרקעי ישראל]], ו[[ועדת הכספים]] אישרה את הצעת שר האוצר, לפטור מ[[מס שבח מקרקעין]] מכירת דירות שתתבצע עד יולי 2013, כ[[תמריץ]] להגדלת היצע הדירות.{{הערה|{{ישראל היום||50 אלף דירות בשנה וחצי|12199|27 ביולי 2011}}}} ב-3 באוגוסט אישרה הכנסת את [[חוק הווד"לים]].

גם האמצעים האלה לא הרגיעו את המוחים וב-8 באוגוסט מינה בנימין נתניהו ועדה בראשותו של [[מנואל טרכטנברג]] לגיבוש המלצות לטיפול בבעיות. [[ועדת טרכטנברג]] התכנסה והגישה את המלצותיה ב-26 בספטמבר לראש הממשלה. חלק מההמלצות התקבלו על ידו.

המוחים לא היו מרוצים מהרכב הוועדה הממשלתית ולא מן התוכניות השונות שהעלתה הממשלה והם גיבשו צוות מומחים אלטרנטיבי שכלל כלכלנים ואישי ציבור, בראשות ה[[פרופסור]]ים [[אביה ספיבק]] ו[[יוסי יונה]] ([[צוות ספיבק-יונה]]).{{הערה|{{כלכליסט|טל ליטמן|פרופ' אביה ספיבק: "איש לא יודע מה המנדט של ועדת טרכטנברג"|3528208|16 באוגוסט 2011}}}} הצוות האלטרנטיבי בחר שלא לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג, כי לא היה מרוצה מהמנדט של הוועדה. יתרה מכך, ב[[מסיבת עיתונאים]] גדולה שהתקיימה ב[[בית סוקולוב]] בתל אביב ב-24 באוגוסט קראו ראשי המוחים ל[[התפטרות]] ועדת טרכטנברג, קריאה שלא זכתה למענה. המוחים נחלקו בינם לבין עצמם, חלק מהם הטיחו ביקורת בצוות האלטרנטיבי על סירובו לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג.

חלק מהמלצות ועדת טרכטנברג יושמו על ידי הממשלה, ובראשן ההצעה ליישם את חוק חינוך חינם גם לילדי גנים, לפתוח את המשק לייבוא מוצרי מזון ולהוריד מכסים על מוצרים נוספים, לעצור את הורדת המיסים הישירים ולהעלות את [[מס רווח הון]] מ-20% ל-25%. בנוסף, המלצה משמעותית נוספת של ועדת טרכטנברג אשר יושמה במלואה הייתה הקמת [[הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות]], הידוע בכינויו "ועדת זקן", אשר מרבית המלצותיו יושמו בפועל.

{{תמונה רחבה|Rotchild-bd-tent-protest-full-panoramic-view.jpg|16380px|תמונה פנורמית של האוהלים בשדרות רוטשילד, מ[[רחוב אלנבי]] עד [[מתחם הבימה]], 3 באוגוסט 2011 ([[מדיה:Rotchild-bd-tent-protest-full-panoramic-view.jpg|להגדלה]])}}

== אחרי המחאה ==
גל המחאה החברתית הסתיים בסוף 2011. בספטמבר 2011 פורקו ה[[אוהל]]ים. הפגנה נוספת התקיימה ב-29 באוקטובר 2011.{{הערה|{{ynet|בועז פיילר ונרי ברנר|רבבות בתל אביב: 'המצב לא דוחה דרישה לצדק'|4140884|29 באוקטובר 2011}}}}{{הערה|{{סרטונים}} {{mako|עזרי עמרם|רבבות הפגינו: "מאבק על המדינה"|1aae4cc77e05331017|news-israel/local|29 באוקטובר 2011}}}} ב[[שנה|שנים]] שלאחר מכן היו עוד מספר אירועים הקשורים למחאה.

=== 2012 ===
[[קובץ:ALL GOOG NIGHT.JPG|ממוזער|מאהל מחאה ב[[גן וולובלסקי-קרני]] בתל אביב, אוגוסט 2015. שלטי מחאה מתייחסים ל[[רומן זדורוב]], [[רפי רותם]] ו[[משה סילמן]]]]
בשנת 2012 התקיימו ניסיונות לשחזר ולהמשיך את המחאה אולם הם לא זכו להצלחה, וההתייחסות התקשורתית הייתה מועטה. ב-7 בינואר מחו מפגינים על החלטת עיריית תל אביב לפנות את המאהל ב[[שכונת התקווה]] וכמה מהם נעצרו, בהם [[סתיו שפיר]].{{הערה|{{ynet|גלעד מורג|שכונת התקווה: נעצרו 23 מפגינים, בהם סתיו שפיר|4172402|7 בינואר 2012}}}} הפגנות התקיימו ב-12 במאי, בין היתר בככר רבין בתל אביב, וב-2 ביוני בין היתר במוזיאון תל אביב. ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה ללא אישור בשדרות רוטשילד בתל אביב והתעמתו עם שוטרים.{{הערה|{{ynet|בועז פיילר ושחר חי|צפו: דפני ליף נעצרה, הפעילים חסמו את הניידת|4245902|22 ביוני 2012}}}} ליף שוחררה למחרת, ונזקקה לטיפול רפואי.{{הערה|{{וואלה!||דפני ליף בגבס: שוחררה ממעצר ומיהרה לבית החולים|2543923|23 ביוני 2012}}{{ש}}{{הארץ|כתבי הארץ|דפני ליף ו-11 פעילים נעצרו באלימות ברוטשילד כשניסו להקים מאהל|1.1738049|22 ביוני 2012}}}} בעקבות טענות על [[אלימות משטרתית]] כלפי המפגינים, התקיימה למחרת הפגנת מחאה בתל אביב, במהלכה נופצו חלונות של בנקים סמוך ל[[כיכר רבין]] על ידי מפגינים, ונחסמו לתנועה [[נתיבי איילון]] ורחובות ראשיים בעיר.{{הערה|{{וואלה!|דן מגן ומור שמעוני|הפגנת המחאה החברתית: חלונות סניפי בנקים נופצו|2543983|24 ביוני 2012}}}} בעקבות אירועים אלה הוגשו כתבי אישום נגד דפני ליף ופעילים נוספים, חלקם בוטלו לאחר מכן.{{הערה|{{גלובס|[[יובל יועז]]|היועמ"ש החליט לבטל את כתב האישום נגד דפני ליף|1000928891|1 באפריל 2014}}}} ניפוץ חלונות הבנקים עורר דיון ער, כאשר מתנגדי המחאה ואנשי הפרקליטות הציגו את הניפוץ כהוכחה לאלימות המוחים,{{הערה|{{וואלה!|גלעד גרוסמן|שני משתתפי הפגנה בה הושחתו בנקים לא יורשעו|2621708|3 במרץ 2013}}}} בעוד פעילי המחאה טוענים שהיקף הניפוץ נופח,{{הערה|1{{הארץ|גילי כהןו יניב קובוביץ|85 עצורים בתום הפגנות אלימות של פעילים חברתיים|1.1738420|24 ביוני 2012}}}} או שהניפוץ נעשה בלא כוונה כתוצאה מאלימות משטרתית.

בחורף 2012 התקיים סוף שבוע של דיונים בהשתתפות פעילי המחאה החברתית. הדיונים רוכזו בספר 'שדה אוהלים', שיצא באותה שנה.

ב-14 ביולי 2012, בהפגנה בתל אביב לציון שנה לפרוץ המחאה, [[הצתה עצמית|הצית עצמו]] מפגין בשם [[משה סילמן]], במחאה כנגד יחס רשויות הרווחה אליו.{{הערה|{{ynet||אדם הצית עצמו בהפגנה בת"א, מצבו קשה|4255282|14 ביולי 2012}}{{ש}}{{הארץ|כתבי "הארץ"|משה סילמן שהצית עצמו חילק מכתב: "ישראל שדדה אותי"|1.1775965|14 ביולי 2012}}}} כעבור שישה ימים נפטר סילמן מ[[כוויה|כוויותיו]].{{הערה|{{הארץ|רויטל חובלו דן אבן|מת מפצעיו משה סילמן שהצית את עצמו בהפגנת המחאה החברתית|1.1776692|20 ביולי 2012}}}}

ב-28 בנובמבר 2012, נחתם הסכם בין עיריית ת"א לבין איש המחאה תמיר חג'ג' להעתקת מאהל המחאה משדרות רוטשילד לגן וולובלסקי-קרני (ליד תחנת הרכבת ארלוזורוב).{{הערה|{{שיחה מקומית|דן חיימוביץ'|חיים בצד הדרך: שנה בתמונות עם קהילת מאהל ארלוזורוב-נמיר|שנה-עם-מאהל-ארלוזורוב-נמיר|10 באוקטובר 2014}}}} הסכם זה הוארך חודשית עד אוגוסט 2015, וגם זכה לגושפנקה של בית המשפט בעתירה רוסוב ואח' נ עיריית ת"א ואח' (18790-10-14) בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.{{הערה|{{שיחה מקומית|אבי בלכרמן|הישג זמני: בית המשפט הורה לעכב פינוי מאהל ארלוזורוב|הישג-זמני-בית-המשפט-הורה-לעכב-פינוי-מאה|10 באוקטובר 2014}}{{ש}}{{שיחה מקומית|אבי בלכרמן|בית המשפט: מאהל ארלוזורוב ועיריית ת"א ינהלו מו"מ על הקמת מאהל חלופי|מאהל-ארלוזורוב-מומ|6 בנובמבר 2014}}}}

=== 2013 ===
בינואר 2013, שניים ממנהיגי המחאה החברתית, [[סתיו שפיר]] ו[[איציק שמולי]], נבחרו ל[[הכנסת התשע עשרה|כנסת התשע עשרה]] מטעם [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]].

ב-14 באפריל אישרה הממשלה את הקמת [[קבינט הדיור]] בראשות יאיר לפיד{{הערה|[http://www.pmo.gov.il/Secretary/ministersCommissions/Pages/comDiyur.aspx ועדת שרים לענייני דיור (קבינט דיור)], אתר משרד הפנים}}{{הערה|{{גלובס|לילך ויסמן|אנדורן מונתה למנכ"לית האוצר; הוקם קבינט דיור בראשות לפיד|1000836351|14 באפריל 2013}}}} וב-22 במאי הקבינט התכנס לראשונה.{{הערה|{{וואלה!|גיא קצוביץ'|"מצב החירום בדיור מאיים על דור שלם"|2644516|22 במאי 2013}}}}

ב-11 במאי 2013 נערכו הפגנות בתל אביב ובמספר מוקדים נוספים, בהשתתפות כ-12,000 איש. ההפגנות עמדו בסימן מחאה כנגד [[תקציב המדינה]] לשנים 2013–2014 שגיבש משרד האוצר בראשות [[יאיר לפיד]], הכולל העלאת מיסים וקיצוצים נרחבים בתחומים שונים.{{הערה|{{ynet||כ-12,000 מפגינים ברחבי הארץ: "לפיד, אני בוער"|4378821|11 במאי 2013}}}} הפגנות נוספות נערכו לאחר מכן, במחאה על המדיניות התקציבית של הממשלה ועל הכוונה לייצא [[גז טבעי]] מישראל. ב-13 ביולי 2013 אורגנה הפגנה על ידי דפני ליף, במלאת שנתיים למחאה ושנה למותו של משה סילמן.

=== השפעות המחאה ===
מספר ועדות ממשלתיות וציבוריות קמו בעקבות המחאה או הושפעו ממנה, פרט ל[[ועדת טרכטנברג|וועדת טרכטנברג]]: [[הוועדה להגברת התחרותיות במשק]] (ועדת הריכוזיות), [[ועדת ששינסקי 2]] להטלת מס על רווחים מאוצרות טבע, [[הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות]] (ועדת זקן) ו[[ועדת קדמי לבחינת התחרותיות בענף המזון]]. חלק ממסקנות הוועדות עוגנו בחקיקה ובתקנות בשנים 2013–2015. רפורמה נוספת שניתן לייחס להשפעת המחאה הייתה הפחתת [[דמי ניהול|דמי הניהול]] ב[[קופת גמל|קופות הגמל]] בשנת 2012.{{הערה|{{ynet|צבי לביא|ועדת הכספים אישרה הורדת דמי הניהול בגמל|4195420|27 בפברואר 2012}}}} חלק רפורמות אלו גרמו להוזלה של מוצרי מזון וצריכה בחלק מהענפים, ולמתן שירותים פיננסיים שונים על ידי גופים שהתחרו בבנקים. יעילותו של [[חוק לצמצום השימוש במזומן|חוק המזון]] שנחקק כתוצאה מועדת קדמי נבדקה לאחר 5 שנים, בשנת 2020, והתברר כי החוק אמנם חסך עלויות לרשתות המזון, אולם בפועל לא גולגל החיסכון לצרכנים, אלא הגדיל את הרווח של הרשתות.{{הערה|{{כלכליסט|נורית קדוש|רשות התחרות: יימשך האיסור על ספק להעניק בונוסים לקמעונאים|3843065|2 באוגוסט 2020}}}}

מספר ארגונים חברתיים חדשים קמו בעקבות המחאה, כגון [[המשמר החברתי]] בכנסת, "השדרה" ו"עורו" שלאחר מכן הפכו ל"[[אנו - עושים שינוי|אנו]]". תוצאה נוספת של המחאה הייתה בהקמת [[קואופרטיב]]ים,{{הערה|{{גלובס|רועי ברק|צדק חברתי: המחאה זירזה הקמה של קואופרטיבים חדשים|1000743715|28 באפריל 2012}}}}{{הערה|{{TheMarker|עידו אפרתי|העסקים החברתיים החדשים בעקבות המחאה|markerweek/1.1726849|8 ביוני 2012}}}}{{הערה|{{ynet|אביטל להב|שוב ביחד: הקואופרטיבים חוזרים|4359742|1 באפריל 2013}}}} מתוך כוונה לייצר מודל כלכלי חלופי לחברות בבעלות משקיעים, ולהפחית את יוקר המחיה.

במרץ 2015 נבחרו גם פרופ' מנואל טרכטנברג, שעמד בראש [[ועדת טרכטנברג]], ופרופ' יוסי יונה, שעמד בראש [[צוות ספיבק-יונה]], ל[[הכנסת העשרים|כנסת העשרים]] מטעם [[המחנה הציוני]]. אלה הצטרפו לשני נציגים בולטים של תנועת המחאה שכבר נכנסו קודם לכן לכנסת ברשימת המחנה הציוני: [[סתיו שפיר]] ו[[איציק שמולי]]. קמה מפלגה נוספת, [[מפלגת כולנו]] שחרתה על דגלה את המאבק הכלכלי הממוקד ביוקר המחיה, ובפתרון מצוקת הדיור של הזוגות הצעירים. חלק מהנושאים אותם פעלה מפלגת כולנו לממש במהלך הכנסת העשרים היו סוגיות שעלו במחאה החברתית: תוכנית "מחיר למשתכן" למתן דיור במחיר מפוקח תוך סבסוד עלות הקרקע, האצת תהליכי תכנון אזורי מגורים במטרה להגדיל את היצע הדירות, הסרת חסמי יבוא במטרה ליצור תחרות ב[[מוצרי צריכה]], הפחתת המע"מ, שיקום מערך הדיור הציבורי, תוכנית "נטו משפחה" במענה למחאת העגלות, הרפורמה לתחרות בבנקים באמצעות ועדת שטרום, קרנות [[פנסיה]] בדמי ניהול מוזלים ועוד.

בעקבות המחאה קמה תנועת מתפקדים אשר קראה להתפקד למפלגות המקיימות [[בחירות מקדימות|פריימריז]] ולהשפיע על נציגיהם בכנסת, ואכן חלק מהמוחים התפקדו בעיקר ל[[הליכוד|ליכוד]] ול[[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]]. קבוצה בולטת של מתפקדים שקמה בעקבות המחאה היא [[הליכודניקים החדשים]].{{הערה|{{mako|חדשות 2|"הליכודניקים החדשים": נבצע הפיכה מתוך המפלגה|703f71df8c2a431006|special-mako-news|3 בינואר 2012}}}}

==בתרבות==
המחאה החברתית נמצאה במרכזן של יצירות אחדות:
* חלקו השלישי של ספרו של [[אשכול נבו]], "שלוש קומות", מתרחש על רקע המחאה החברתית. גיבורת חלק זה, השופטת בדימוס דבורה אדלמן, יוצאת למאהל המחאה בשדרות רוטשילד, ושוהה בו ימים אחדים. חלק זה עובד בידי [[דפנה אנגל-מחרז]] ל[[מחזה]] בשם "הקומה השלישית", שהועלה בשנת 2017 ב[[תיאטרון בית ליסין]].{{הערה|[[צבי גורן]], [http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=1&Area=1&ArticleID=28434 הקומה השלישית - מחאה בדימוס], באתר "הבמה", 8 ביוני 2017}}
* [[דני בסן]] ו[[אדם גורליצקי]] הוציאו את השיר "[[מגדלים (שיר של אדם גורליצקי ודני בסן)|מגדלים]]" העוסק באכזבה מתוצאות המחאה החברתית.{{הערה|איילת קליין כהן, [https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/47/ART2/687/527.html לראות אותם היום: דני בסן עדיין מתרגש בהופעות], באתר nrg{{כ}}, 5 באפריל 2014{{ש}}{{שירונט שיר|39387|308|מגדלים}}}}
* בסוף 2014 העלה [[אלכס אנסקי]] את המחזה "נפילה בשידור חי" מאת [[אריה קרישק]] (בימוי: [[אלכס כגן]]) ובו התייחסות ישירה למחאה, לרבות התאבדותו בהצתה עצמית של [[משה סילמן]].
* [[דפני ליף]] ביימה סרט בשם "[[לפני שהרגליים נוגעות בקרקע]]", המתעד את המחאה מנקודת מבטה.

==ראו גם==
{{קישורי פורטל|ישראל|כלכלה}}
* [[מחאות דיור בישראל]]
* [[מחאת הקוטג']]
* [[רמת החיים בישראל]]
* [[מחאת המילקי]]

==לקריאה נוספת==
* אשר שכטר, '''רוטשילד - כרוניקה של מחאה''', קו אדום [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשע"ב 2012. {{ULI|010707882}}
* פרופ' [[אביה ספיבק]] ופרופ' [[יוסי יונה]], '''אפשר גם אחרת – מתווה לכינונה של חברה מתוקנת''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012. {{ULI|010703419}}
* {{צ-ספר|מחבר=אריאל הנדל ([[עורך ראשי]])|שם=קריאת המחאה: לקסיקון פוליטי (2011 –)|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=[[הקיבוץ המאוחד]]|שנת הוצאה=תשע"ג 2012|ISBN=9789650206857}} {{ULI|010836499}}
* {{צ-ספר|מחבר=אלדד רפאלי (תמונות), [[אורלי וילנאי]] ו[[גיא מרוז]] (טקסט)|שם= פתאום קם עם: המחאה החברתית, קיץ 2011|מקום הוצאה=בן שמן|מו"ל=[[מודן הוצאה לאור]]|שנת הוצאה=2011.}} (אלבום תמונות) {{ULI|010437015}}
* {{צ-ספר|מחבר=[[ליאורה בילסקי]] (עורכת)|שם=[[תיאוריה וביקורת]], [http://theory-and-criticism.vanleer.org.il/_cid_44.aspx גליון 41]|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[מכון ון ליר בירושלים|מכון ון ליר]]|שנת הוצאה=קיץ 2013}}, {{ISSN|0792-7223}} (חמישה מאמרים ומסה, בעריכת [[דני פילק]] ו[[אורי רם]], [http://in.bgu.ac.il/humsos/politics/Documents/Staff_Publications/Dani_Filc/Ram%20U.%20and%20Filc%20D.,%20The%2014th%20of%20July%20of%20Daphni%20Leef%20-%20The%20Rise%20and%20Fall%20of%20the%20Social%20Protest,Theory%20and%20Criticism.pdf ה־14 ביולי של דפני ליף: עלייתה ונפילתה של המחאה החברתית].
* {{צ-ספר|מחבר=ברוך אורן (עורך)|שם=[http://shakufbaohel.org.il/index.php?title=שדה_האוהלים שדה האוהלים: מסקנות מהמחאה החברתית]|מקום הוצאה=גבעת עדה|מו"ל=הוצאה עצמית|שנת הוצאה=אביב 2012}} (אוסף דיונים שנערכו על ידי פעילי המחאה החברתית וכן מדריך שימושי בנושא פעולה אזרחית)
* יוסי יונה, '''סדקים בחומה - המחאה החברתית ושובם של הברונים השודדים''', [[כתר ספרים]], 2015. {{ULI|012857852}}
* [[אריה קרישק]], '''קח גפרור בוער''', טפר, 2012 {{ULI|015893736}}
* {{ynet|סיון חילאי|מנהיגי המחאה החברתית מודים: "לא היה לנו סיכוי להצליח"|59596020|1 ביולי 2021}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=המחאה החברתית בישראל 2011}}
* {{אתר רשמי}}
* {{המקום|ענת רוזיליו ושלי דביר|היינו חייבות לדבר על נושא כואב: כמה עולה ילד?|project/mahapeha2011-agalot|11 ביולי 2016}}
* {{פוליטיקה|[[גייל טלשיר]]|המחאה החברתית בראי משבר הדמוקרטיה הישראלית: בין כלכלה, פוליטיקה וזהות|23|1|אביב 2014}}
* {{TheMarker|גיא רולניק|2020: מי מנסה לחסל את המחאה החברתית?|0000017f-e637-df5f-a17f-ffff4f0b0000|12 ביוני 2020}}
* {{mako|אמיר אלון|איומים, טייקונים ו-400 אלף ברחוב: מובילי המחאה החברתית משחזרים|b118e48ad2c5a71026|news-money/2021_q3|1 ביולי 2021}}
* [https://catalog.archives.gov.il/chapter/mehaha-ohalim/ "המחאה החברתית - מחאת האוהלים, 2011" פורסם באתר ארכיון המדינה:]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
{{בנימין נתניהו}}
[[קטגוריה:המחאה החברתית בישראל 2011|*]]
[[קטגוריה:מחאה בישראל]]
[[קטגוריה:ישראל: היסטוריה כלכלית]]
[[קטגוריה:2011 בישראל]]
[[קטגוריה:שדרות רוטשילד]]
[[קטגוריה:מחאות ב-2011 בישראל]]