המינהל הראשי השני של הק.ג.ב.
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 1954 |
| סוכנות קודמת | המשרד לביטחון המדינה |
| תאריך פירוק | 1991 |
| סוכנות מחליפה |
שירות הביטחון הבין-רפובליקני סוכנות הביטחון הפדרלית של רוסיה |
| מטה מרכזי | לוביאנקה, מוסקבה |
  | |
המינהל הראשי השני של הק.ג.ב. (Второе гла́вное управле́ние КГБ СССР) הייתה יחידה מבנית של הוועדה לביטחון המדינה של ברית המועצות, האחראית לסיכול ריגול ותפקדה בפועל כשירות ביטחון הפנים של ברית המועצות ממרץ 1954 עד דצמבר 1991, עת הוחלפה על ידי שירות הביטחון הבין-רפובליקני וסוכנות הביטחון הפדרלית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1941 על הריגול הנגדי הייתה אחראית המנהלה השנייה של הנ.ק.ו.ד.. בהמשך, כאשר הוקם הקומיסריון העממי לביטחון המדינה פעלה המנהלה השנייה בארגון כגוף ביטחון הפנים, שכלל לא רק את המנהלה השנייה (ריגול נגדי), אלא גם את המנהלה השלישית (החשאית-פוליטית) של הנ.ק.ו.ד. זה היה ב-1943. בשנת 1946 אורגנה מחדש המנהלה השנייה למנהלה הראשית השנייה של הארגון, שכונה כבר המשרד לביטחון המדינה.
בשנת 1953, אוחדו מינהל 1 ו-2 לגוף אחד בשם מנהלת המודיעין הראשית של מינהל הביון הראשי ומשרד ביטחון המדינה של ברית המועצות. עם זאת, התברר עד מהרה כי איחוד מבנים כמו מודיעין וריגול נגדי אינו רווחי בשל אופיו המסורבל ביותר של מנגנון כזה. האגפים פוצלו, אך הם מוזגו אל תוך גופים גדולים יותר - משרד הפנים והמשרד לביטחון המדינה. הריגול הנגדי הפך למינהל הראשי הראשון והחליף את המודיעין.
שנה לאחר מכן נוצר הק.ג.ב. ותפקידי ריגול נגדי הועברו לאחריות המינהל הראשי השני שנותר גוף הריגול הנגדי העיקרי בברית המועצות עד להתפרקותה.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מחלקה 1 (ארצות הברית)
- חטיבה 2 (בריטניה)
- המחלקה השלישית (גרמניה)
- חטיבה 4 (מזרח)
- מחלקה 5
- המחלקה השישית (ארגוני מהגרים)
- המחלקה השביעית (לוחמה בטרור) (בניגוד למחלקה השביעית של המנהלה החמישית, עבודתה התבססה על מעקב אחר ערוצי הכניסה של אזרחים זרים למדינה ומניעה של טרוריסטים להשתמש בכיסוי המשימות הקבועות של מדינות זרות) [1]
- המחלקה השמינית (זרים בברית המועצות)
- המחלקה התשיעית (תחקיר)
- המחלקה העשירית (אבטחת דיפלומטים ומעקב חיצוני)
- המחלקה ה-11
- המחלקה ה-12 (התפתחויות ביולוגיות)
בשנת 1955 הפכה המחלקה העשירית למחלקה לפיקוח חיצוני והגנה על הסגל הדיפלומטי.
לאחר רפורמת שלפין, שכתוצאה ממנה נכללו במינהל השני, מנהל 4, 5 ו-6 של הק.ג.ב. מיום 15 בפברואר 1960.
שש המחלקות הראשונות נותרו זהות, השאר קיבלו צורה זו:
- המחלקה השמינית (עלונים אנטי-סובייטיים ומכתבים אנונימיים)
- מחלקה 9 (תעשייה)
- המחלקה העשירית (זרים המגיעים לברית המועצות דרך מוסדות המדע והתרבות ללמוד באוניברסיטאות;)
- המחלקה ה-11 (אנשי דת ולאומנים בורגניים)
- המחלקה ה-12 (תעשייה)
- המחלקה ה-13 (התעשייה הגרעינית)
- מחלקה 14 (תחבורה)
- המחלקה ה-16 (הברחות ועסקאות מטבע בלתי חוקיות)
בהמשך, התרחשו שינויים מבניים רבים, בפרט, חלק מהמחלקות בוטלו, אך לאחר מכן שוחזרו תחת אותם שמות, אך עם יעדים שונים, נוצרה מחלקה 5 נפרדת על בסיס כמה מחלקות. כתוצאה מהרפורמות, המינהל הראשי השני נראה כך, בשנות השמונים:
- מינהל "A" (אנליטי)
- מינהל "N" (מדעי ומבצעי)
- שירות "P" (מודיעין רדיו)
- שירות "Z"
- מחלקה 1 (ארצות הברית)
- מחלקה 2 (בריטניה, קנדה, מדינות סקנדינביה)
- המחלקה השלישית (גרמניה המערבית)
- מחלקה 4 (יפן, דרום מזרח אסיה)
- מחלקה 5 (אסיה, אפריקה, מזרח תיכון)
- המחלקה השישית (ריגול נגדי בערוץ השהייה קצרה של זרים בברית המועצות)
- המחלקה השביעית (עיתונות זרה)
- מחלקה 8 (אמריקה הלטינית)
- מחלקה 9 (מערב אירופה)
- המחלקה העשירית (הברחות ועסקאות מטבע בלתי חוקיות)
- מחלקה 11 (מלחמה בטרור)
- מחלקה ה-12 (משרד החוץ, האוניברסיטה הדיפלומטית)
- מחלקה 13 (מאבק בבגידה ליווי אזרחים סובייטים בחו"ל)
- מחלקה 14 (משחקי פעולה)
- מחלקה 15 (ציוד מבצעי)
- מחלקה 16 (סין)
- המחלקה ה-17 (יחסים עוינים בחו"ל)
- המחלקה ה-18 (ניהול חטיבות אזוריות)
- מחלקה 19 (פיקוח על שגרירויות המדינות הקפיטליסטיות)
- מחלקה 20 (תיאום ריגול נגדי של סוכנויות ביטחון במדינות סוציאליסטיות)
- מחלקה 21
- מחלקת משאבי אנוש
- מכון המחקר "תחזית" (בעיות מידע)
ראשי המינהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיוטר פדוטוב (1954–1956)
- אולג גריבאנוב (1956–1964)
- סרגיי באניקוב (1964–1967)
- גאורגי צאיניוב (1967–1970)
- גריגורי גריגורנקו (1970–1983)
- איוואן מרקלוב (1983–1989)
- ויקטור גרושקו (1989–1991)
- גנאדי טיטוב (1991)
- פיודור מיאסניקוב (1991)