נ.ק.ו.ד.

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קומיסריון הפנים העממי
Народный комиссариат внутренних дел СССР
Emblema NKVD.svg
סמל הנקוו"ד
שר לברנטי בריה (אחרון)
שנת הקמה 10 ביולי 1934
שנת פירוק 1946

קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצותרוסית: Народный комиссариат внутренних дел СССР, НКВД СССР) היה המשרד הממשלתי והגוף המרכזי לענייני ביטחון ושיטור של ברית המועצות, והגוף העיקרי שעסק בריגול פנים. מטה הארגון היה בכיכר דזרז'ינסקי 1 במוסקבה (לימים, כיכר לוביאנקה).

הנקוו"ד ריכז תחתיו סמכויות אכיפה רבות, לרבות אחזקת מערך הגולאג, דיכוי ורדיפת מתנגדים למשטר ותפקידים ביטחון המדינה וביקורת הגבולות. הנקוו"ד הוקם ב-10 ביולי 1934 והתקיים לאורך שנות ה-30 ותקופת מלחמת העולם השנייה והיה המנגנון העיקרי שניהל את מדיניות הטיהורים של סטלין עד לפירוק הארגון בשנת 1946.

הנקוו"ד לא היסס לענות את נחקריו ולהשתמש נגדם בשיטות כוחניות לחילוץ הודאות, כולל רצח בני משפחתם או הגלייתם לסיביר. החקירות נמשכו ברציפות במשך ימים ולילות ארוכים ללא מזון או שינה, עד אשר הנחקר המותש הסכים להודות בכל דבר על מנת להפסיק את ייסוריו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקוו"ד הוקם בקיץ 1934 לאחר שכוחות ביטחון הפנים בברית המועצות אורגנו מחדש תוך הקמת "אן-קה-וה-דה" (להלן: נקוו"ד) ושילוב ה-ГПУ ("ג.פ.או.") בארגון זה.

למפקד הנקוו"ד הראשון נתמנה גנריך יגודה, אשר החל מיד במעצרים נרחבים, שכללו בין היתר את מעצרם של לב קמנייב, גרגורי זינובייב ואיוון סמירנוב, ממנהיגי הקומוניזם הוותיקים, והאשים אותם יחד עם 13 נאשמים אחרים בקשר לרציחת סטלין ומנהיגים אחרים בניצוחו של לאון טרוצקי. כל הנאשמים נמצאו אשמים והוצאו להורג ב-25 באוגוסט 1936.

יגודה כשל במציאת ראיות מספיקות להאשמת ניקולאי בוכרין בפשע כלשהו, ועל כן הודח בידי סטלין ותחתיו נתמנה לתפקיד ניקולאי יז'וב.

בשנת 1936 נעצרו ניקולאי בוכארין, אלכסיי ריקוב, גנריך יגודה, ניקולאי קרסטינסקי וקריסטיאן רקובסקי בחשד לניסיון נוסף להתנקש בחיי סטלין, שוב כביכול בניצוחו של טרוצקי. הם נמצאו אשמים והוצאו להורג.

הנקוו"ד היה מעורב גם במלחמת האזרחים בספרד, ואלכסנדר אורלוב פעל לתמיכה בכוחות הרפובליקניים ולאימונם.

הטיהורים הגדולים שערך סטלין באמצעות הנקוו"ד הגיעו לממדים מבהילים עם רצח טרוצקי במקסיקו ב-20 באוגוסט 1940. לאחר מותו של טרוצקי נותר סטלין לבדו מכל 15 חברי הממשלה הבולשביקית המקורית. 10 מהם הוצאו להורג ו-4 מתו, לעתים בנסיבות מסתוריות.

מתוך 1,966 משתתפי ועידת המפלגה הקומוניסטית ב-1939, נעצרו בחמש השנים שלאחר מכן 1,108. רק 70 מתוכם נשפטו במשפט פומבי; כל היתר נשפטו בדלתיים סגורות לפני הוצאתם להורג. מקורות רשמיים טוענים כי בין ינואר 1935 ליוני 1941 עצר הנקוו"ד 19.8 מיליון איש בברית המועצות, מתוכם כ-7 מיליון הוצאו להורג.

בשנת 1938 הוחלף יז'וב (לאחר שגם הוא הוצא להורג) בלברנטי בריה. בעקבות כך רוב מפקדי הנקוו"ד של יז'וב הוצאו להורג. בריה פיקד על הארגון עד 1953, כאשר כבר נקרא "ק.ג.ב.".

בפברואר 1941 פוצל המשרד לשניים: משרד הפנים, בראשות בריה, והמשרד לביטחון המדינה, בראשות וסבולוד מרקולוב. עם תחילת השתתפותה של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה ב-20 ביולי 1941 המשרד אוחד בראשות בריה, ומרקולוב מונה לסגן הראשון שלו. ב-17 באוקטובר 1941 הוועדה המיוחדת של המשרד קיבלה רשות להחליט על עונשים כולל עונש מוות. לא היה ניתן לערער על ההחלטה. הנחיה זו הייתה בתוקף עד 1 בספטמבר 1953. הוועדה טיפלה במספר רב של תיקים. כך, למשל, דווח שבישיבה שהתקיימה ב-10 בפברואר 1950 הוועדה טיפלה ב-1592 תיקים וקיבלה החלטות לגבי העונש.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקו"ד נכללו היחידות הבאות:

  • ענף ראשי לביטחון המדינה - גה-פה-או לשעבר
  • ענף ראשי למשטרה
  • ענף ראשי למשמר הגבול
  • ענף ראשי לכבאות
  • ענף ראשי למחנות עבודה (גולאג)
  • ענף לרישום אוכלוסין
  • ענפי מינהל

לאחר פירוק הנקוו"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 קוצצו סמכויות הנקוו"ד והוקם המשרד לביטחון המדינה (מ.ג.ב.) (ברוסית: Министерство государственной безопасности, Ministerstvo Gosudarstvennoi Bezopasnosti) שהיה שמה של המשטרה החשאית הסובייטית בשנים 1943-1953. בתקופת 1943 (כאשר הוא פוצל ממשרד הפנים) ועד לשנת 1946 הוא נקרא "נ.ק.ג.ב." - נרודני קומיסריאט גוסודרסטוונוי בזופסנוסטי - Народный комиссариат государственной безопасности). עם שינוי שמו בשנת 1946 ומינוי שר חדש, החלו להעביר לאחריותו של המשרד תפקידים שונים של האם. וה. דה (המשרד לענייני פנים של רוסיה), ובמקביל, תפקידי ביון חוץ הוצאו מאחריותו של המשרד. ביון חוץ חזר לאחריות המשרד רק בשנת 1951. ב-4 ביולי 1951 ויקטור אבאקומוב, שעמד בראש המשרד, הועבר מתפקידו, וב-11 ביולי אותה שנה נעצר. במהלך סתיו 1951 נעצרו רבים מראשי המשרד.

בשנת 1953, ביום פטירת יוסיף סטלין, המשרד אוחד עם משרד הפנים ובראש המשרד המאוחד הועמד לברנטי בריה.

באותה תקופה עמדו בראש הארגון וסולוד מרקולוב (1946), ויקטור אבאקומוב (1946 - 1951), סרגיי אגולטסוב (1951), סמיון איגנטייב (1951 - 1953).

ראשי נקוו"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי הנקוו"ד היו למעשה שרים ותפקידם כונה רשמית 'הקומיסר העממי לענייני פנים'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]