הצגת המקור של הדף "המעבדה הלאומית לורנס ברקלי"

'''המעבדה הלאומית לורנס ברקלי''' (ב[[אנגלית]]: '''Lawrence Berkeley National Laboratory''' ובקיצור '''LBNL''', אבל לפעמים ידועה גם כ-'''Berkeley Lab''' או '''LBL''') היא [[המעבדות הלאומיות של משרד האנרגיה האמריקני|מעבדה לאומית אמריקנית]] המופעלת בידי [[אוניברסיטת קליפורניה]], ונמצאת בסמוך ל[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|קמפוס האוניברסיטה בברקלי]].

==היסטוריה==

מקורה של המעבדה ב"מעבדת הקרינה" של [[ארנסט לורנס]], שצמחה בשנות ה-30 של המאה העשרים סביב ה[[ציקלוטרון]] ([[מאיץ חלקיקים|מאיץ החלקיקים]] שלורנס המציא ושהיה המתקדם ביותר בזמנו) והשימושים בו - החל ממחקר בסיסי על [[גרעין האטום]], דרך יצירת [[איזוטופ]]ים ו[[אטום|אטומים]] חדשים, וכלה בשימושים ביולוגיים ורפואיים ב[[רדיואקטיביות|איזוטופים הרדיואקטיביים]] שיוצרו על ידי שימוש בציקלוטרונים.

ב-[[1936]] קיבלה המעבדה מעמד עצמאי, וב-[[1940]] עם גדילתה ובייחוד עם בניית ציקלוטרון גדול חדש יצאה המעבדה מחוץ לתחומי הקמפוס, לאתר הסמוך לו בו היא נמצאת עד היום. בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] לורנס רתם את המעבדה למאמץ המלחמתי, ובפרט לפרויקט פיתוח [[נשק גרעיני|הפצצה הגרעינית]]. לורנס ואנשי המעבדה פיתחו את [[העשרת אורניום#הפרדת איזוטופים אלקטרומגנטית|שיטת ההפרדה האלקטרומגנטית להעשרת אורניום]].
באותה תקופה המעבדה גדלה באופן משמעותי בזכות המימון הממשלתי לפעולותיה, והפכה להתגלמות גישת "המדע הגדול" של פרויקטים הדורשים משאבים רבים וצוותים גדולים של אנשים שבאים מתחומים שונים ומגוונים. אחרי המלחמה לורנס דאג להמשיך את השותפות עם הממסד הביטחוני והממשלתי, והמעבדה הפכה לחלק מרשת המעבדות הלאומיות של [[הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית|הוועדה לאנרגיה אטומית]] שנוסדה אז.

ב-[[1952]] ייסד לורנס יחד עם [[אדוארד טלר]] סניף של המעבדה בליברמור, כ-50 ק"מ ממזרח לברקלי, שהפך למעבדה לאומית עצמאית הנקראת היום [[המעבדה הלאומית לורנס ליברמור]]. מעבדה זו הוקמה בשביל להוות מתחרה ל[[המעבדה הלאומית לוס אלמוס|מעבדה הלאומית לוס אלמוס]], ובמשך הזמן היא ריכזה את המחקר הביטחוני המסווג, בעוד המעבדה בברקלי חזרה לעסוק במחקרים בעלי אופי מדעי אזרחי.

==הישגים==
במעבדת ברקלי התגלו מספר רב של [[יסוד כימי|יסודות כימיים]] מלאכותיים, ובראשם ה[[פלוטוניום]]. בין יסודות אלה גם ה[[ברקליום]] וה[[לורנציום]] שנקראו על שם המעבדה ומייסדה. 11 מהחוקרים במעבדה זכו ב[[פרס נובל|פרסי נובל]] ל[[פרס נובל לפיזיקה|פיזיקה]]
ול[[פרס נובל לכימיה|כימיה]]: לורנס עצמו זכה בפרס לפיזיקה בשנת [[1939]] על המצאת הציקלוטרון; [[גלן סיבורג]] [[אדווין מקמילן|ואדווין מקמילן]] (כימיה, [[1951]]) על גילוי וחקירת ה[[יסוד טרנס אורני|יסודות הטרנס אוראניים]] הראשונים; [[אמיליו סגרה]] ו[[אוון צ'מברלין]] (פיזיקה, [[1959]]) על גילוי ה[[אנטי-פרוטון]]; [[דונלד גלייזר]] (פיזיקה, [[1960]]) על המצאת [[תא בועות|תא הבועות]]; [[מלווין קלווין]] (כימיה, [[1961]]) על גילוי [[מעגל קלווין]] בעזרת האיזוטופ הרדיואקטיבי [[פחמן-14]]; [[לואיס אלוורז]] (פיזיקה, [[1968]]) על גילוי [[חלקיק תת-אטומי|חלקיקים תת-אטומיים]] קצרי חיים (מצבי תהודה) בעזרת תא הבועות; [[יואן לי]] (כימיה, [[1986]]) על חקר הדינמיקה של תהליכים כימיים; [[סטיבן צ'ו]] (פיזיקה, [[1997]]) על קירור אטומים בעזרת קרני [[לייזר]]; [[ג'ורג' סמוט|וג'ורג' סמוט]] (פיזיקה, [[2006]]) על חקר [[קרינת הרקע הקוסמית]].

במעבדה נבנה מאיץ חלקיקים על פי עקרון של [[האצת פלסמה]] שהוא בעל ממדים קטנים בהרבה ממאיצים רגילים.

==מנהלה==
[[אוניברסיטת קליפורניה]] מפעילה את המעבדה עבור משרד האנרגיה. מנהלתית היא מפעילה אותה בנפרד מהקמפוס שלה בברקלי, אולם בפועל יש חפיפה רבה בין שני המוסדות, חוקרים רבים במעבדה מחזיקים במשרה גם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וסטודנטים רבים לתארים מתקדמים בברקלי מבצעים את עבודת המחקר שלהם במעבדה.

במעבדה יש כ-4000 עובדים, מתוכם כ-800 סטודנטים. בנוסף, מתארחים כל שנה כ-3000 חוקרים. המעבדה מכילה 76 בניינים ושוכנת על שטח של כ-0.8 קמ"ר.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אתר רשמי}}
{{רשתות חברתיות}}
{{אוניברסיטת קליפורניה}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:מכוני מחקר אמריקאיים]]
[[קטגוריה:מכוני מחקר פיזיקלי]]
[[קטגוריה:אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]]