הצגת המקור של הדף "המתחם הצרפתי בירושלים"

{{שכונה
| שם = 
| שם בשפת המקור = 
| סמל = 
| תמונה = [[קובץ:אכסניית נוטרדאם בירושלים.jpg|250px]]
| כיתוב = אכסניית "נוטרדאם דה ז'רוזלם"
| שם נוסף = 
| עיר = {{דגל|ירושלים||+}}
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
| תאריך ייסוד = 1851
| מייסדים = הרוזן דה פיילא
| על שם = 
| קואורדינטות = {{coord|31|46|47.4|N|35|13|32.4|E|type:landmark|display=inline,title}}
| מפה = {{מיקום מפורט בישראל|שם=המתחם הצרפתי בירושלים|מפה נוספת=ירושלים|רוחב=31.779823|אורך=35.225656|כיוון כתב=ימינה|כותרת=לא|מוגדלת=כן}}
| קטגוריה = 
}} 
[[קובץ:French_Compound_Jerusalem.jpg|300px|שמאל|ממוזער|המתחם הצרפתי בתצ"א משנות ה-1930]]
[[קובץ:המתחם_הצרפתי.jpg|300px|שמאל|ממוזער|המתחם הצרפתי לצד [[מגרש הרוסים]] במפת שיק 1894]]
'''המתחם הצרפתי בירושלים''' הוא מתחם ב[[ירושלים]], שנבנה בשלבים ברבע האחרון של [[המאה ה-19]], בחסות הרוזן דה פיילא, מ[[צרפת]], בין [[מגרש הרוסים]] לבין הפינה הצפון מערבית של [[חומות ירושלים|חומות העיר העתיקה]], שבה נפרץ ב-[[1889]] [[השער החדש]].

המתחם כולל את בית החולים סן לואי, [[מנזר נוטרדאם דה פראנס]], שהפך לאכסניית נוטר דאם דה פרנס (כיום נוטר דאם דה ז'רוזלם), מנזר האחיות המתקנות (נהרס חלקית ב-[[1948]] ולגמרי לאחר מלחמת ששת הימים) ואת [[מנזר סן ונסן דה פול]]. בקרבת המבנים החדשים שנבנו על ידי הצרפתים התמקמה גם [[הקונסוליה הצרפתית בירושלים|הקונסוליה הצרפתית]] במבנה שכור שנהרס עם הרחבת [[כיכר ספרא]].

== הפעילות הצרפתית בארץ הקודש ==
מאז נחתם הסכם ה[[קפיטולציות]] ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] בין [[פרנסואה הראשון]] ל[[סולימאן המפואר]] הייתה [[צרפת]] בעלת בריתם של ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]]. היחסים [[דיפלומטיה|הדיפלומטיים]] הרצופים והידידות ששררה בין שתי המעצמות במשך מאות שנים הבטיחו לצרפת חסות על מרבית הנתינים הזרים הנוצריים. צרפת פרשה את חסותה על כל ה[[נצרות|נוצרים]] ובעיקר על [[הכנסייה הקתולית]], ובכך קנתה לה יתרון ניכר על מדינות [[אירופה]] אחרות. בזכות חסות זו רכשה לעצמה צרפת יתרון עצום בכלכלה, דת ומוניטין על פני כל [[מדינה מערבית]] אחרת ב[[ארץ ישראל]]. 

ב-[[1774]] הוכרה [[רוסיה]] על ידי הסולטאן כנותנת חסות לערבים בני [[נצרות אורתודוקסית|הדת היוונית-אורתודוקסית]] בתחומי כל האימפריה וצרפת נותרה נותנת החסות לכנסייה הקתולית. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], בעקבות התחרות בין המעצמות שהושפעה מה[[לאומיות]] הגואה, החל כל השג של הנזירים היוונים בתחרות מול הנזירים הלטיניים (קתולים מערבים) להיתפס גם כהישג של הרוסים מול הצרפתים ולהפך. 

ב-[[1860]] החלו הרוסים בבניית [[מגרש הרוסים]]. המתחם הרוסי המרשים מחוץ לחומות העיר העתיקה נבנה על השלוחה הגאוגרפית הגבוהה ביותר באזור (גבוהה בעשרים מטר מהמקום הגבוה ביותר בעיר העתיקה), במרחק כ-300 מטר מהפינה הצפון-מערבית של חומת העיר העתיקה. במקביל נבנו השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, [[משכנות שאננים]], ו[[בית היתומים שנלר]].
הפעילות הצרפתית בירושלים, לעומת זאת, הייתה קלושה עד שנות השבעים של המאה ה-19 והתבטאה בעיקר בפעילות של מספר מסדרי נשים.

== הרוזן דה פיילא (Comte de Piellat)==
ברבע האחרון של [[המאה ה-19]] וברבע הראשון של [[המאה ה-20]] פעל בארץ ישראל הרוזן הצרפתי [[מארי פול אמדה דה פיילא]] (Comte Marie Paul Amedee de Piellat) והיה לאחת מן הדמויות הבולטות ביותר מאחורי מפעלי הקתולים הצרפתים. דה פיילא הגיע לארץ בפעם הראשונה ב-[[1874]] בגיל עשרים ושלוש למסע צליינות. מאז הגיע לארץ עוד פעמיים וריכז את כל מרצו והונו בארץ הקודש ולשם כך אף ויתר על רכוש רב בצרפת. הוא סייר בארץ, ערך מסע סובב [[ים המלח]], עסק בחפירות ובמחקר [[דמוגרפיה|דמוגרפי]]. כמו כן סייע דה פיילא ברכישת קרקעות רבות למסדרים קתוליים צרפתים שונים ב[[ירושלים]], [[אבו גוש|אבו ע'וש]] ו[[חיפה]].
ב-[[1876]], בביקורו השני, רכש דה פיילא, יחד עם אמו, שטח קרקע נרחב בין הפינה הצפון מערבית של חומת העיר לבין [[מגרש הרוסים]].

'''סיבות לבחירת השטח'''

* נגישות מצוינת ל[[שער יפו]] ו[[שער שכם]] ([[השער החדש]] עוד לא היה קיים): כל נתיב חשוב לירושלים ממערב, צפון ודרום עבר על פני המגרש. 
* המגרש חצץ בין העיר העתיקה למגרש הרוסים ובנייה גבוהה עליו עשויה הייתה להסתיר במידה רבה את הבניינים של הרוסים מעיני המשקיף מכיוון העיר העתיקה.
* קרבה ל[[כנסיית הקבר]] בעיר העתיקה. 
* זיהוי של המגרש כמקום מחנהו של האביר וגיבור [[מסע הצלב הראשון]], הנסיך הנורמנדי [[טנקרד]] (Tancred), שהסתער מכאן, לפי המסורת, על חומת העיר לכבשה. הסעיף הזה מעניין במיוחד בהקשר של זהות לאומית של הצרפתים הפעילים בארץ הקודש והראייה שלהם את [[מסעי הצלב]] כחלק מפעילות לאומית צרפתית.

== בית החולים סן לואי (Saint Louis) ==
{{הפניה לערך מורחב|בית החולים הצרפתי סן לואי}} 
[[קובץ:St_Louis_Jerusalem.jpg|שמאל|ממוזער|300px|בית החולים סן לואי]]
בית החולים נוסד ב-[[1851]] ביוזמת [[הפטריארכיה הלטינית]] של ירושלים. הוא נקרא על שם [[לואי התשיעי מלך צרפת|לואי התשיעי]] מלך [[צרפת]] שהוביל שני [[מסע צלב|מסעי צלב]] ([[מסע הצלב השביעי|שביעי]] ו[[מסע הצלב השמיני|שמיני]]) למזרח התיכון ואף נפל בשבי המוסלמים ב[[מצרים]]. המוסד שכן תחילה בבניין קטן בין החומות, סמוך ל[[שער יפו]] בבניין הראשון של הפטריארכיה הלטינית והופעל על ידי נזירות מהמסדר הצרפתי [[סן-ג'וזף]]. (מסדר האחיות סן ג'וזף של ההתגלות נוסד בשנת [[1832]] בצרפת ושם לו למטרה לשלוח אחיות לכל מקום בעולם בו תידרש פעולה רפואית וסיעודית). 

לאחר רכישת המגרש על ידי דה פיילא וייעוד חלקו למטרת הקמת בית החולים החלו בבנייתו ב-[[1879]]. את [[אבן פינה|אבן הפינה]] הניח [[בראקו]] (Bracco) הפטריארך הלטיני של [[ירושלים]]. את בניית קומת הקרקע והמרתפים מימן הברון דה פיילא ובנייתם הסתיימה ב-[[1881]], ואילו שתי הקומות העליונות והכנסייה שבתוך המכלול נבנו בכספן של אחיות סן ג'וזף, אשר קיבלו לידיהן את הפעלת המוסד. הבנייה הסתיימה ב-[[1896]]. כדי להבטיח את הכנסותיו הקבועות של בית החולים הוסיף דה פיילא בניין חנויות ליד חומת העיר העתיקה, מול בית החולים. 

דה פיילא ומפעליו קיבלו רק תמיכה מועטה ביותר מן המדינה הצרפתית. בית חולים זה היה המוסד הראשון מחוץ לחומות שעמד לשירות האוכלוסייה המקומית. אמנם, בית חולים במגרש הרוסים נבנה כבר בראשית שנות השישים, אך הוא שירת בעיקר את הצליינים הרוסים. 

סגנון הבנייה של בית החולים אופייני לזה של מוסדות ציבור קתוליים בצרפת באותם ימים, וממזג אלמנטים מה[[רנסאנס]] הצפוני המאוחר ומה[[בארוק]]. בתוך הבניין צבע דה פיילא בעצמו את קירות הכנסייה בדגמי [[צלב]]ים ופרחי חבצלת (סמל המלוכה הצרפתית), ועל קיר החומה העליונה צייר את מגני האבירים הצלבניים שכבשו את ירושלים ואת תמונת ירושלים ביום הכיבוש, וכן דמויות גדולות של אבירים ממסדרי ה[[מסדר אבירי היכל שלמה|טמפלרים]] וה[[הוספיטלרים]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] כיסו הטורקים את ציוריו בשחור והוא חידש אותם לאחר המלחמה. דה פיילא נפטר בבית החולים סן לואי ב-[[1925]].

[[הסכמי שביתת הנשק]] בין [[ישראל]] ל[[ירדן]] בתום [[מלחמת העצמאות]] (1949) הותירו את בית החולים בשטח ישראל בסמוך לגבול שחילק את ירושלים ועבר בין בית החולים לחומות העיר העתיקה. רק תיווכו של ה[[או"ם]] ומשא ומתן עם הירדנים הצליחו להשיב לאחת הנזירות את שיניה התותבות שנשמטו מפיה אל תוך [[שטח מפורז|השטח המפורז]] בין העמדות הירדניות לעמדות הישראליות.

בעקבות פיחות חד במספר עולי הרגל הנוצרים בעקבות חלוקתה של ירושלים הוסב בית החולים ל[[הוספיס]] לטיפול בחולים ב[[מחלות חשוכות מרפא]] ו[[מכון רנטגן]].

== מנזר האחיות המתקנות (Sœurs Marie Reparatrice) ==
[[קובץ:Metaknot.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מנזר האחיות המתקנות בתקופת [[המנדט הבריטי]]]]
מסדר האחיות המתקנות (כך מכונה המסדר בעברית, אם כי תרגומו המדויק יותר יהיה "אגודת אחיות מריה המתקנת") נוסד ב-[[1854]] על ידי אמילי דאוטרמון (Emilie d'Oultremont) ה[[בלגיה|בלגית]]. 

אחיות מהמסדר הקימו את מנזרן בכספן ב-[[1888]] סמוך למקום בו נפרץ שנה מאוחר יותר [[השער החדש]]. מבנה המנזר היה גדול ומפואר ולו שלוש קומות. המנזר, שנהרס ב-[[1948]], נבנה על אותו המגרש שרכש דה פיילא בשנות השבעים ועליו הוקם בית החולים סן לואי. על גג המנזר השתלטו לוחמי חירות ישראל בתאריך 15/5/1948 בראשות לוחם הלח"י [[עזרא יכין]] אחרי שהיו הראשונים שפרצו למתחם בווינגרד עם הסתלקות הבריטים, תוך רצון לשחרר משם את העיר העתיקה ולחבור ללוחמי הרובע היהודי הנצור. בהתקפה זו נהרגו ארבעה  מהלוחמים : [https://lehi.org.il/?p=1198 יישכר הוברמן], רפאל ממיה ו[https://lehi.org.il/?attachment_id=9717 ניסים הלבר]. כן נהרגה  הלוחמת רחל זלצר (עופרה) ונפצעו עוד עשרות לוחמים ביניהם הלוחם עקיבא, [https://lehi.org.il/?p=1488 דוד חרלפ]. לוחמי הלח"י נאלצו לפנות את המנזר עקב מחסור בתחמושת. קריאתם ל[[דוד שאלתיאל|מפקד ההגנה בירושלים]] לתגבור או לקיחה לאחריותם את המבנים שכבשו - לא צלחה. מנזר זה היווה נקודה אסטרטגית שולטת על כל העיר העתיקה ונקודת מפתח לשליטה בירושלים בהיותו גבוה ועל ציר התנועה צפון דרום ומזרח מערב של ירושלים.
[[קובץ:כריכת הפואמה אחת לזכר הלוחמת רחל זלצר רייס שנהרגה על כיבוש המנזר במלחמת השחרור על ידי לוחמי הלח"י.png|ממוזער|167x167 פיקסלים|כריכת הפואמה אחת]] 
לזכרם כתב המשורר [[יצחק שלו]] את השיר המפורסם "גג מנזר נוטרדם היה לי כנבו". כן נתפרסמו שני שירים לזכרה של  הלוחמת [https://lehi.org.il/?p=1411 רחל זלצר] ,"זכרו אותי" של המשוררת [[מרים ילן-שטקליס|מרים ילן שטקליס]] וכן פואמה 'אחת' של המשוררת [[אנדה עמיר פינקרפלד]], וכן הסיפור 'גגות' של אדריכל [[גדעון חרלפ]] לזכר אביו דוד חרלפ-לוחם לח"י, שלחם לכיבוש המנזר במלחמת העצמאות .

שרידי המנזר נהרסו על ידי [[היסטוריה של חיל ההנדסה הישראלי|חיל הנדסה]] סמוך לניצחון במלחמת ששת הימים . ועליו נבנתה [[כיכר צה"ל (ירושלים)|כיכר צה"ל]] שנקראה בעבר 'כיכר אלנבי'. על המקרקעין של המנזר עובר היום קו הרכבת הקלה . במסגרת הקמת מסלול הרכבת האתר נחפר על ידי [[רשות העתיקות]] ועל ידי הארכאולוגים [[אנט נגר]], ג'רלד פינקלשטיין ויעקב ביליג.
{{-}}

== מנזר סן ונסן דה פול (Hospice Saint Vincent de Paul) ==
{{הפניה לערך מורחב|מנזר סן ונסן דה פול}}
[[קובץ:sanven-jer.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מנזר סן ונסן דה פול]]
מוסד צדקה קתולי ובו [[בית יתומים]], [[בית ספר]] ומחלקה לעיוורים ולחולי נפש, שנוסד ונבנה ב-1888 על ידי בנות הצדקה "Filles de la Charité" שאותו ייסד בצרפת האב ונסן דה פול ב-[[1629]]. 

המנזר לא פונה לעיר העתיקה אלא פונה דרומה אל עמק [[ממילא]]. הקומפלקס מורכב משלושה מבנים עיקריים: הבניין המרכזי, מבנה כנסייה נפרד ומבנה של שש עשרה חנויות בחזית הראשית ברחוב ממילא. שכר הדירה שגבה המוסד מבתי העסק היה בו לסייע במימון פעולות המוסד. לחנויות הללו היה חלק משמעותי בהפיכת רחוב ממילא לאזור מסחרי חשוב. 

כיום המנזר הוא אחד המבנים הבודדים ששרדו משכונת [[ממילא]] ההיסטורית שמרבית בתיה נהרסו במסגרת עבודות הפיתוח המאסיבי שנערך במקום.

==אכסניית נוטרדאם דה פרנס (Notre-Dame de France), כיום נוטרדאם דה ז'רוזלם==
{{ערך מורחב|נוטרדאם דה ז'רוזלם}}
===הצורך באכסניה וייסודה===
[[קובץ:THE NOTRE DAME HOSTEL IN JERUSALEM, DURING THE OTTOMAN ERA. צילום אכסניית " נוטר דאס " בירושלים, בתקופת העותומנים בארץ ישראל..jpg|שמאל|ממוזער|300px|אכסניית נוטרדאם (במרכז) בתקופה העות'מאנית. משמאלו מנזר האחיות המתקנות (צולם סביבות 1910)]]
[[קובץ:Notre Dame 1948.jpg|שמאל|ממוזער|300px|האגף המזרחי של בניין נוטרדאם, לאחר שניזוק ב[[מלחמת העצמאות]]]]
[[קובץ:אכסניית נוטרדאם דה פרנס.JPG|ממוזער|300px|נוטרדאם דה פרנס כיום (2012)]]
לאחר שנים אחדות של פעולת תעמולה בצרפת שב הברון דה פיילא ב-[[1882]] לירושלים בראש קבוצת צליינים גדולה ובה יותר מאלף איש. שיירת האלף (Le Grand Caravan de Mille) אורגנה על ידי מסדר האבות ה[[אסומפסיוניסטים]] {{אנ|Assumptionists}} מצרפת (האבות של עליית [[מרים, אם ישו|מרים]] לשמים), אולם היא קמה הודות לפעילות של דה פיילא שיצר קשר עם המסדר בצרפת על מנת לארגן זרם רחב של צליינות אירופית-צרפתית שתהווה משקל נגד לצליינות הרוסית האדירה. צליינים קתוליים צרפתים אמידים הגיעו לחיפה בשתי אוניות פאר, אולם בשעת שהותם בירושלים התברר כי אין האכסניות הקיימות מסוגלות לקלוט מספר גדול כל כך של צליינים קתולים. 

עד אז הצליחו ה[[פרנציסקנים]] לספק את צורכי האכסון של הצליינים הקתולים, אך תוספת של 1,000 איש מעל למקובל לא יכלו לקלוט. בהיעדר מקומות לינה אוכסנו הצליינים במאהל מאולתר, שהוקם על המגרש שבו ניצב היום בניין הנוטרדאם. אנשי שיירת האלף, שגם התרשמו ממפעלם של הרוסים, הבינו את הצורך בהקמת אכסניה גדולה לצליינות הקתולית. דה פיילא נידב את המגרש, בסמוך לבית חולים סן לואי, והצליינים תרמו סכומי כסף גדולים. גם בשנים שלאחר מכן נערכו מגביות ב[[צרפת]] לצורך הקמת המבנה. 

את התוכנית לבניין הענק הכין אחד הנזירים של האבות האסומפסיוניסטים, ה[[ארכיטקט]] אטיין בובה (boubet), שתכנן גם את הכנסייה הקתולית "גבירתנו של ארון הברית" ב[[אבו גוש]]. בניית האכסניה החלה ב-[[1884]] ובהנחת אבן הפינה נכח הקונסול הצרפתי שהדגיש כי חשיבותו של המפעל איננה דתית בלבד, אלא לאומית צרפתית בעיקר. ברוח זו נקרא המוסד "נוטרדאם דה פראנס" (Notre-Dame de France), אך רבים קראו לו 'אכסניית האלף', לזכר שיירת הצליינים של הרוזן.

תחילה נבנה האגף הימני (הצפוני) ומחצית האגף המרכזי שהושלמו ב-[[1888]]. האגף השמאלי והקפלה שבמרכז הושלמו ב-[[1904]]. מעל לקפלה מתנוססים שני מגדלים מפוארים, בנוסח ה[[בארוק]] הצרפתי וביניהם הוצב פסל [[המדונה והילד]].

===תולדות האכסניה===
ממדי הבניין עצומים, והוא למעשה המבנה הבודד הגדול ביותר שנבנה בירושלים עד [[מלחמת העולם הראשונה]]. לראשונה נבנה בניין בגובה ארבע קומות ובו 410 חדרים שהיה ניתן לאכסן בהם כ-1,600 צליינים בבת אחת. המבנה נמסר לידי האבות האסומפסיוניסטים שניהלו אותו בתחילה עד למלחמת העולם הראשונה. אז גורשו הצרפתים על ידי העות'מאנים, עקב היותם אזרחי [[מדינת אויב]]. העות'מאנים עשו שימוש בבניין שכונה על ידם בשם "מנזל". בין היתר ערכו בו אירועים מפוארים לתושבי ירושלים לשם הרמת המורל וחיזוק הרוח הפטריוטית. תיאורים מפורטים של שני נשפים מופיעים בעיתון "החרות" משנת 1915 (1 ביולי ו- 15 בספטמבר).

לאחר כיבוש ירושלים  על ידי הבריטים ב-1917, חזרו הנזירים האסומפסיוניסטים לאכסניה. ב[[מלחמת העולם השנייה]] הופקע המנזר בידי הצבא הבריטי, שהחזיק בו עד בבוקר יומו האחרון של השלטון הבריטי בארץ־ישראל{{הערה|שם=דיין|{{כל העיר1|אריה דיין|הגדנעים הקשישים והמתחם האסטרטגי|19820521|45}}}}.

לאחר עזיבת חייליו של גדוד הרגלים הסקוטי שהתגוררו בחדרי האכסניה, היהודים והערבים כאחד המתינו כדי להשתלט עליו, וזאת בשל חשיבותו הצבאית, בהיותו ממוקם בנקודה גבוהה, שחולשת על הסביבה{{הערה|שם=דיין}}. כנופיות של עיראקים ומתנדבים ערבים מ[[צפון אפריקה]] פרצו למנזר והחלו משתלטים על אגפיו, אך במאי 1948, השתלטו עליו לוחמי הלח"י לראשונה כחלק מ[[מבצע קלשון]], שנועד לתפוס את מעוזי הבריטים בירושלים מיד עם עזיבתם, נכבשה אכסניית נוטרדאם (במסגרת תוכנית "'''קלשון מרכז'''"). יחידה של ה[[אצ"ל]] ניסתה לפרוץ לעיר העתיקה דרך השער החדש. לאחר שלוחמיה הגיעו לאזור [[כיכר צה"ל]], הם נלכדו באש שנורתה ודרך נסיגתם נחסמה. [[פלוגת יהונתן]] של ה[[גדנ"ע]] וכוחות [[חטיבת עציוני]] של [[ההגנה]], חשו לעזרתם, בקרב הקצר שהתנהל בחצר המנזר ברחו הערבים והמנזר נפל. טור של [[הלגיון הירדני]] שביקש להשתלט עליו מחדש ודרך הרחובות יפו ושבטי ישראל, עליהם המנזר חולש, לפרוץ לשכונות היהודיות של [[ירושלים המערבית]], הסתער על המנזר. בקבוק תבערה שהשליך נער בן 16 מהקומה השנייה, הצית את המשוריין הראשון וחסם את התקדמות הטור, שנתקל באש חזקה ופתח במנוסה.{{הערה|שם=מוריס|בני מוריס, '''1948 המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה''', עמוד 185}}{{הערה|{{הצופה||מגעי החומה בלמו את הסתערות הלגיון|19480525|12}}}} אולם לפי התמונה המפורסמת שצולמה לאחר מלחמת ששת הימים, המשורין היה רחוק מחזית המנזר. כמו כן, פוצץ חלק מהאגף המזרחי כדי שההריסות יחסמו את הרחוב ואת התקדמות הלגיון.{{הערה|שם=נוטרדאםשלנו|}}
{{הפניה לערך מורחב|קרב נוטרדאם בירושלים}}

בזמן [[ההפוגה השנייה]], ב-19 בספטמבר 1948, הטמינו ערבים חומר נפץ למרגלות האגף המזרחי של הבניין וכתוצאה מהפיצוץ קרסו חלק מקירות האגף.{{הערה|{{דבר||חבלני האויב התנקשו בכנסית נוטרדאם בירושלים קרבות עזים בכל גזרות העיר|19480920|3}}}}

בתום קרבות [[מלחמת העצמאות]] נמצא המנזר על [[הקו העירוני]] בצידו הישראלי. הקו העירוני חצץ בין [[הרובע הנוצרי]] בצפון-מערב העיר העתיקה לבין מוסדות הדת במתחם הצרפתי ועבר בצמוד לחומה הצפונית של העיר העתיקה ו[[השער החדש]] לעבר אזור [[שער שכם]] (הקטע הקרוי כיום רחוב הצנחנים), ומשם נטה שוב צפונה דרך בתי שכונת [[מוסררה]], לאורך התוואי הידוע כיום כ"דרך [[חיל ההנדסה הישראלי|חיל ההנדסה]]" ו"[[שדרות בר-לב]]".{{הערה|{{דבר||מהבוקר־ב-800 הפסקת-אש בירושלים, הוטכם על שיירות מזון להר־הצופים והחלפת משמרות|19481201|2}}}} צה"ל הפקיע לצרכיו את האגף המזרחי, אשר מגגו  ניתן לתצפת על העיר העתיקה.{{הערה|שם=נוטרדאםשלנו|{{מעריב|מ סייר|נוטרדאם שלנו|19701030|92}}}} האכסניה הוחזרה לבעליה ומדינת ישראל הסכימה להשתתף בהוצאות שיקום המבנה.{{הערה|{{הבוקר||ישראל תשתתף בתקוני נוטרדאם |1950/03/06|00402}}}}{{הערה|{{על המשמר||הסכם עם צרפת בענין נזקים למוסדות־דת|19591011|89}}}} חלק מהבניין המשיך לשמש כאכסניה לצליינים, אך גם יהודים התגוררו בו באופן זמני. גג המלון שימש נקודת תצפית לתיירים לעיר העתיקה.{{הערה|שם=צוריאל|}} 
 
לאחר [[מלחמת ששת הימים]], ב-18 ביולי 1967, נערך במקום טקס צנוע, שבו החזיר מפקד [[חטיבת ירושלים]] את האגף המופקע לידי נציג המנזר.{{הערה|{{דבר||הוחזר מינזר "נוטרדאם" בבירה|19670719|27}}}}  בסיום הטקס נמסר לידי הנזירים שי, קופסת עץ זית ועליה כתובת: "לאבות הכנסייה נוטרדאם דה פראנס, בהוקרה ובברכה מצבא ההגנה לישראל". בתוך הקופסה היה מפתח, שסימל את החזרת האגף שהופקע לידי בעליו.{{הערה|שם=נוטרדאםשלנו|}}

בשנת 1970, לאחר שהבניין עמד נטוש מספר שנים, מכר אותו מסדר האבות האסומפסיוניסטים ל"[[הימנותא]]", חברת בת של [[הקרן הקיימת לישראל]]. פעולה זו נעשתה ללא אישור [[הכס הקדוש]] ברומא, והביאה מייד למאבק משפטי להחזרת הנכס. [[הכס הקדוש]] טען שלמסדר אין סמכות למכור את הנכס השייך לכלל  הכנסייה הקתולית.{{הערה|{{מעריב||שופט עיכב מכירת מינזר נוטרדם בבירה|19701211|20}}}} בינתיים העבירה [[הימנותא]] את הבניין לרשות [[האוניברסיטה העברית]], וזו עמדה להופכו ל[[מעונות סטודנטים]].{{הערה|{{מעריב||מינזר נוטרדם נרכש ע"י הקק"ל|19701029|21}}}} לאחר שנה וחצי של דיונים הושגה פשרה, הבניין הושב לידי הכנסייה הקתולית, והושב סכום הכסף ששולם עבורו בתוספת ריבית.{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|מנזר נוטרדם הוחזר לואתיקן|19720303|47}}}}

הבניין שופץ כמלון צליינים יוקרתי, בבעלות הוותיקן, במשך כעשר שנים, ונפתח בשם "נוטרדם דה ג'רוזלם" בשנת 1978.{{הערה|שם=צוריאל|{{מעריב|יוסף צוריאל|נוטרדם של ירושלים עוברת תהליך שיקום|19811002|153}}}} משנת 2004 מנוהל המקום על ידי "הלגיונרים של ישו" (Legionaries of Christ) {{אנ|Legionaries of Christ}}.

==ראו גם==
* [[בית סיטון]]
* [[מנזר סן ז'וזף]]

== לקריאה נוספת ==
*דוד קרוינקר, '''אדריכלות בירושלים : הבנייה האירופית-נוצרית מחוץ לחומות 1918-1855''', ירושלים, 1991.
*צבי שילוני, אכסניית הצליינים, נוטר-דאם דה-פראנס בירושלים, "'''[[אריאל (כתב עת)|קרדום]]'''", ספטמבר 1979.
*צבי שילוני, בית החולים הצרפתי סן-לואי בירושלים, "'''קרדום'''", מאי 1979, עמ' 32-29.

==קישורים חיצוניים==
* {{קתדרה|צבי שילוני|מפעָלוֹת הבארון הצרפתי דֶה-פְּיֵילָא בארץ הקודש (1925-1874)|72.12|72, יוני 1994, עמ' 90-63}}
*[http://www.smr.org/en/index.php אתר The Sisters of Marie Reparatrice]
*[http://www.newadvent.org/cathen/15434c.htm הסבר על סן ונסן דה פול מהאתר של האנציקלופדיה הקתולית]
* {{ynet|רון פלד ועמוס פרידלין|הנוטרדאם: הגברת של ירושלים|3711750|10 במאי 2009}}
* {{ארכיון המדינה|מנזר נוטרדם|archives/Archive/0b071706800250e8/File/0b07170680a32686}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{שכונות ירושלים}}
{{בתי חולים בישראל|נסגר=כן}}

{{אתרים נוצריים בארץ ישראל}}
[[קטגוריה:ירושלים: שכונות|מתחם הצרפתי בירושלים, ה]]
[[קטגוריה:ירושלים: כנסיות ומנזרים|מתחם הצרפתי בירושלים, ה]]
[[קטגוריה:ירושלים: מבנים|מתחם הצרפתי בירושלים, ה]]
[[קטגוריה:ירושלים בתקופת השלטון העות'מאני]]