הסטת סחר

הסטת סחר (באנגלית: Trade diversion) היא שינוי בדפוסי סחר בין מדינות כתוצאה מתהליכי אינטגרציה כלכליים. הסטת סחר באה לידי ביטוי כאשר הסחר מוסט ממקור ייצור יעיל יותר הנמצא מחוץ לאזור הסחר החופשי למקור ייצור יעיל פחות בתוך אזור הסחר החופשי.

התפתחות המושג

המושג הסטת סחר נטבע לראשונה בשנת 1950 על ידי הכלכלן היידוע ג'ייקוב וינר (Jacob Viner) בספרו "The Customs Union Issue". וינר טוען בספרו כי איחוד מכסים בין שתי מדינות יכול לגרום ליצירת סחר או הסטת סחר. עוד נטען על ידי וינר, כי יצירת סחר מגדילה את הרווחה במדינה שבה היא מתרחשת, לעומת הסטת הסחר אשר גורמת לירידה ברווחה. ההבחנה של וינר הייתה היסוד לניתוח ההשלכות על הרווחה כתוצאה מאיחוד מכסים.

במשך השנים התאוריה של וינר שונתה והורחבה על ידי כלכלנים שונים שאחד הבולטים שבהם הוא ריצ'רד ליפסי (Richard G. Lipsey). בשונה מהניתוח של וינר טען ליפסי כי הסטת הסחר יכולה לגרום גם לירידה ברווחה אך גם לעלייה ברווחה וזאת אם משכללים את השפעות הצריכה בחישובי הרווחה.

כיצד נוצרת הסטת סחר

כתוצאה מאינטגרציה כלכלית (איחוד מכסים, אזור סחר חופשי ו/או הסכם העדפה) בין שתי מדינות או יותר מוסט הייבוא ממדינה שאינה שותפה לאינטגרציה הכלכלית למדינה השותפה בה. דוגמה: למדינה א' יש מדיניות מכס אחידה (נניח 100%) כלפי מדינה ב' ומדינה ג'. מדינה א' מייבאת מוצר X ממדינה ב' בגלל היתרון היחסי שיש למדינה ב' בייצור מוצר זה על פני מדינה א' ומדינה ג'. אולם, לאחר שמדינה א' נכנסת לאינטגרציה כלכלית עם מדינה ג' המכס על מוצר X יורד וכתוצאה מכך זול יותר לייבא את מוצר X ממדינה ג' מאשר ממדינה ב'. כעת כאשר זול יותר לייבא את המוצר X ממדינה ג', יוסט הסחר (הייבוא) של מדינה א' ממדינה ב' למדינה ג' בגלל שהמחיר הזול יותר. מדינה א' מייבאת כעת ממקור יקר יותר (מדינה ג') לעומת האפשרות לסחור עם מקור זול יותר (מדינה ב') שיש לו יתרון יחסי (על פי מודל ריקארדו).

השפעות חיוביות

• צריכה - בעקבות הסכם הסחר חופשי נהנים הצרכנים מירידת מחירים של מוצרים ומוצרים חליפיים המיובאים ממדינות שחברות בהסכם, לפי כך הצריכה במדינה המייבאת תגדל.
• יצרנים – בעקבות הסכם הסחר בין המדינות יגדל הייצוא של מוצרים מסוימים בין מדינות החברות בו. היצרנים המקומיים של המדינות החברות בהסכם ייהנו מעליה ברווחים ככל שהמחיר שהם מציעים יהיה נמוך יותר מהמחיר הקיים במדינה המייבאת, וככל שיגדל הייצוא של המוצר אותו הם מייצרים. ההשפעה של עליה ברווחי היצרנים המקומיים יכולה לגרום לעליה בתפוקה שלהם ולעליה בתעסוקה באותו ענף במדינה המייצאת.

השפעות שליליות

• יצרנים – בעקבות הסכם הסחר החופשי יגדל היבוא של מוצרים מסוימים בין המדינות החברות בו. היצרנים המקומיים של המדינות החברות בהסכם יסבלו מירידה ברווחים ככל שירד המחיר, ויגדל הייבוא של המוצר אותו הם מייצרים. ההשפעה של הירידה ברווחי היצרנים המקומיים יכולה לגרום לירידה בתפוקה שלהם ולירידה בתעסוקה באותו ענף ייצור במדינה המייבאת.
• הכנסות הממשלה – יורדות מכיוון שהיא לא גובה מכס על יבוא מוצרים ממדינה שאתה היא שותפה בהסכם הסחר החופשי. ירידת ההכנסות של הממשלה עלול לגרום לכך שהוצאות הממשלה ירדו או שתשלומי ההעברה יפחתו או שהחוב הממשלתי יגדל.
• ביטול היתרון היחסי – בשונה ממודל ריקארדו על המסחר הבינלאומי, במקרה של הסטת סחר ישנו עיוות של היתרון היחסי, ולכן נגרמת ירידה ברווחה. מדינה א' הייתה יכולה לייבא את מוצר X במחיר זול יותר אילו הורידה את המכס עליו כאשר הוא מיובא ממדינה ב' ובכך למעשה היה נשמר מחיר המקור ומדינה א' הייתה סוחרת עם המדינה בעלת יתרון יחסי בייצור מוצר X (מדינה ב').

השפעות הסטת סחר על הרווחה

שכלול ההשפעות החיוביות והשליליות של הסטת הסחר יביא לידי ביטוי את מידת ההשפעה של הסטת הסחר על הרווחה במדינה המייבאת. אם כך, הסטת סחר יכולה לגרום במקרים מסוימים לירידה ברווחה של המדינה המייבאת, אולם ישנם מקרים שבהם הסטת סחר תגרום לעלייה ברווחה של המדינה המייבאת. הקביעה אם הרווחה של מדינה תגדל או תרד בעקבות הסטת הסחר תלויה ברמת ההפרש בין מחיר הייצור המקורי של מוצר המיובא במדינות השותפות בהסכם הסחר לבין המחיר הקיים בשאר המדינות שאינן חברות בהסכם הסחר עם המדינה המייבאת. ככל שההפרש גדול יותר, כך הסיכוי שהרווחה תרד גדל.

דוגמאות להסטת סחר

דוגמה להסטת סחר ניתן למצוא בייבוא של פרי הדר למדינות החברות באיחוד האירופאי. עד שנת 1986 נהגו מדינות האיחוד האירופאי לייבא פרות הדר ממדינות שונות באגן הים התיכון. אולם, משנת 1986 משצורפה ספרד לאיחוד האירופאי החלו מדינות האיחוד האירופאי לייבא את פרי ההדר בעיקר מספרד וזאת בגלל שהמכסים של הייבוא ממנה הורדו בהתאם להיותה חברה באיחוד האירופאי. בדוגמה זו ניתן לראות כיצד הסחר של האיחוד האירופאי בפרי ההדר הוסט ממדינות שונות באגן הים התיכון שאינן חברות באיחוד לספרד שנכנסה להסכם סחר עם האיחוד האירופאי עקב ההצטרפות לשורותיו.

דוגמה נוספת להסטת סחר ניתן למצוא במסחר בכבשים בין בריטניה לניו זילנד. לפני הצטרפות בריטניה לאיחוד האירופאי היה עיקר ייבוא הכבשים מניו זילנד, היצרן הזול ביותר. אולם, משהצטרפה בריטניה לאיחוד וכאשר קיבלה את מדיניות הורדת המכסים בין המדינות החברות בו, היה זול יותר לייבא כבשים מצרפת. עיקר ייבוא הכבשים הוסט מניו זילנד לצרפת למרות שמחיר המקור אצל האחרונה אינו זול יותר מניו זילנד. לפיכך, הסחר הוסט וביטל את עיקרון היתרון היחסי ולכן גם את יעילות המשק היות שהיה יכול להיות מסחר וייצור יעיל יותר.

ביבליוגרפיה

• Krugman, Paul. "The Move Toward Trade Zones", Economic Review November/December 1991, pp. 7 – 9.
• Lipsey, Richard G. "The Theory of Customs Unions: Trade diversion and welfare", Economica, vol. XXIV, February 1957, pp. 6- 40.
• Mcmahon Joseph A. European Trade Policy in Agricultural Products, Netherlands: Kluwer Academic Publisher,1988.
• Viner, Jacob. The Customs Union Issue, New York: Carnegie Endowment for international Peace, 1950.

קישורים חיצוניים

• Bela Balassa. "Trade Creation and Trade Diversion in the European Common Market", The Economic Journal, Vol. 77, No. 305 (Mar., 1967), pp. 1-21.
• Kimberly A. Clausing "Trade Creation and Trade Diversion in the Canada - United States Free Trade Agreement", The Canadian Journal of Economics / Revue canadienne d'Economique, Vol. 34, No. 3 (Aug., 2001), pp. 677-696.
• Steven M. Suranovic, International Trade Theory and Policy
• William C. Gruben, NAFTA, Trade Diversion and Mexico’s Textiles and Apparel Boom and Bust
• עומר גנדלר, אינטגרציה אזורית - הסטת סחר ויצירת סחר