ויליאם מארי, רוזן מנספילד הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם מארי, רוזן מנספילד הראשון
William Murray, 1st Earl of Mansfield
לידה 2 במרץ 1705
סקון, ממלכת סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במרץ 1793 (בגיל 88)
הייגייט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
בן או בת זוג Lady Elizabeth Finch (20 בספטמבר 1738–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
הלורד יושב הראש
פברואר 1783 – 23 בדצמבר 1783
(כ־46 שבועות ו־4 ימים)
Philip Yorke, 1st Earl of Hardwicke
Robert Henley, 1st Earl of Northington
שר האוצר של בריטניה
5 באפריל 1757 – 8 באפריל 1757
(4 ימים)
הנרי בילסון לגה
הנרי בילסון לגה
היועץ המשפטי לממשלה
6 במרץ 1754 – 8 בנובמבר 1756
(שנתיים ו־35 שבועות)
Dudley Ryder
Robert Henley, 1st Earl of Northington
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם מארי, הרוזן הראשון ממנספילדאנגלית: William Murray, 1st Earl of Mansfield;‏ 2 במרץ 170520 במרץ 1793) היה משפטן בריטי, פוליטיקאי, חבר המועצה המלכותית ושופט שידוע כמי שתרם לרפורמה בחוק האנגלי. נולד לאצולה סקוטית, הוא התחנך בפרת', סקוטלנד, לפני שעבר ללונדון בגיל 13 כדי ללמוד בבית הספר ווסטמינסטר. הוא התקבל לכרייסט צ'רץ' באוקספורד במאי 1723 וסיים את לימודיו כעבור ארבע שנים. כשחזר ללונדון מאוקספורד, הוא נקרא ללשכת עורכי הדין ב-23 בנובמבר 1730 וזכה במהרה למוניטין של עורך דין מעולה.

הוא היה מעורב בפוליטיקה החל משנת 1742, תחילה בבחירתו כחבר פרלמנט מטעם בורוברידג', כיום בצפון יורקשייר, ובהמשך במינויו לשופט הראשי. בהיעדרו של תובע חזק, הוא הפך לדובר המרכזי של הממשלה בבית הנבחרים, ונודע ברהיטותו בבית הנבחרים. עם קידומו של סר דודלי ריידר ללורד השופט הראשי בשנת 1754, הוא הפך לתובע הראשי וכאשר ריידר נפטר במפתיע כעבור כמה חודשים, הוא תפס את מקומו כשופט ראשי בבית המשפט העליון.

כמשפטן הבריטי החזק ביותר במאה, החלטותיו של מנספילד שיקפו את עידן ההשכלה והעבירו את המדינה בדרך לביטול העבדות. הוא קידם את המשפט המסחרי בדרכים שעזרו לבסס את המדינה כמובילה עולמית בתעשייה, פיננסים ומסחר. הוא ערך מודרניזציה הן של החוק האנגלי והן של מערכת בתי המשפט האנגלית; הוא קידם רציונליזציה למערכת הגשת התנועות והשקיע ברפורמה באופן שבו ניתנו פסקי דין להפחתת הוצאות הצדדים. הוא כונה מייסד המשפט המסחרי האנגלי. הוא ידוע כיום בזכות פסק דינו בפרשת סומרסט (1772), שם קבע שלעבדות אין בסיס במשפט המקובל ומעולם לא עוגן בחוק (חקיקה) באנגליה, ולכן היא אינה מאושרת בחוק; אולם פסק דין זה לא סיים את סחר העבדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.