חוסה מריה בארטו
 | |
| לידה |
16 בנובמבר 1875 טאקנה, פרו  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1948 (בגיל 72) שווייץ |
| מדינה | פרו |
| עיסוק | דיפלומט |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (4 במרץ 2014) |
  | |
חוסה מריה בּארֶטוֹ (בספרדית: José María Barreto; 16 בנובמבר 1875 – 11 באוגוסט 1948) היה דיפלומט פרואני, ממקימי עיתון LETRAS, אשר הנפיק אשרות כניסה לפרו עבור יהודים במלחמת העולם השנייה וזכה לתואר חסיד אומות העולם.[1]
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוסה מריה בארטו נולד בשנת 1875 בטאקנה. הצעיר מבין שלושת ילדיהם של הקולונל פדריקו-מריה בארטו ומריה ונטורו בוסטוס. אחיו הגדול היה פדריקו בארטו, זמר פרואני ידוע, ואחותו הייתה ונטורה בארטו. בתקופת ילדותו, בשנת 1879, נכבשה טאקנה על ידי צ'ילה, אשר החזיקה בה עד לשנת 1929. חוסה מריה ואחיו פדריקו, התנגדו לכיבוש וכתבו ברוח זו בעיתון שערכו – לה ווז דל סור.[2] עיתון זה היה מהעיתונים הפרואניים העיקריים בטקנה, ופעל עד להשמדת בית הדפוס שבו הודפס בידי המון פועלים צ'יליאני.[2] בשנת 1912 פרסם חוסה מריה בארטו את ספרו "הבעיה הפרואנית צ'ילאנית", שבו דן במצבן של טקנה ואריקה (שני חבלי ארץ בפרו) תחת כיבוש צ'יליאני. בנוסף, הוא עבד במערך הדיפלומטיה של פרו והיה חבר באגודות בינלאומיות.[2]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע שנת 1943, בעת פועלו כקונסול פרו בז'נבה, פנתה אל חוסה מריה בארטו הוועדה להצלת פליטים אינטלקטואלים בבקשה להנפיק דרכונים דיפלומטיים לאינטלקטואלים יהודים שהוחזקו במחנה הריכוז ויטל שבדרום צרפת ויועדו להישלח לאושוויץ. עד יולי אותה שנה הנפיק בארטו 27 דרכונים, שלמעשה תרמו להצלת הפליטים ובני משפחותיהם, וזאת בניגוד מוחלט להוראות שנתנה הממשלה הפרואנית, לפיהן נאסר להנפיק דרכונים פרואנים לאנשים ללא רקע פרואני. באופן זה ניצלו בזכות בארטו 58 יהודים, וביניהם 14 ילדים. עם זאת, לאחר שהמשטרה השווייצרית תפסה יהודי המחזיק בדרכון פרואני, היא התחילה בבירורים עם השגרירות הפרואנית לגבי מוצאם. עד מהרה נתגלו מעשיו של בארטו, הוא פוטר ממשרתו והקונסוליה הפרואנית בז'נבה נסגרה. עם זאת, הממשל הפרואני השאיר את בארטו בז'נבה, ללא שכר ולמרות הסכנה שהנאצים ינסו להתנקם בו. על מנת להתקיים, בארטו נעזר במשרד העבודה הבינלאומי. בנובמבר 1943, בדו"ח שכתב על התקרית, הסביר את מעשיו בכך שכוונתו הייתה להציל חיי אדם, מתוך אמונה שיזכה לתמיכה של השלטון הפרואני שלטענתו התנגד לנאצים. בארטו הוסיף וטען כי הדרכונים לא נועדו לאפשר הגירת היהודים לפרו, אלא רק לאפשר להם לעזוב את מחנה הריכוז שבו שהו.[2]
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסה מריה בארטו הוכר בשנת 2014 כחסיד אומות העולם הפרואני הראשון, וב-2016 הוכרה חסידת אומות עולם פרואנית נוספת – איזבל וייל.[3] באפריל 2018 הועלתה הצעת חוק[4] בקונגרס הפרואני שמטרתה להכיר בבארטו כדגם פרואני יוצא דופן להתנהגות דיפלומטית למופת בעתות מלחמה, ובמקביל לבטל את ההצהרה על פיטוריו מהמערך הדיפלומטי. ההצעה אושרה.[4]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ José María Barreto, יד ושם
- ^ 1 2 3 4 Hubert Wieland Conroy, José María Barreto: un diplomático peruano de valor ejemplar
- ^ Yad Vashem, PERU
- ^ 1 2 הקונגרס של פרו, הצעת חוק הקשורה בבארטו
| בקרת זהויות |
|
|---|