לדלג לתוכן

חניה סוכר-זיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חניה סוכר-זיו
Hénia Suchar
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 15 בינואר 1932
צ'רנוביץ, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בפברואר 2010 (בגיל 78)
הרובע העשירי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חניה זיו סוכר (Hénia Suchar;‏ 15 בינואר 1932, צ'רנוביץ5 בפברואר 2010, פריז) הייתה שחקנית קולנוע, זמרת ואמנית ישראלית שחיה ועבדה בצרפת.

קורות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת לישראל סוכר, מבוני באר שבע וחבר ההגנה, ולרחל לישניצמן, בת יבניאל גננת מונטסורי. גדלה במעונות עובדים בתל אביב. למדה פסנתר וקיבלה מלגת לימודים לאקדמיה למוסיקה בפריס, שם גם למדה משחק והחלה בקריירה כשחקנית.

הייתה אשתו של שחקן התיאטרון הצרפתי ז'אק בוביה, בת זוגו של הבמאי הצרפתי פול ברנרד. לאחר נפילת אחיה, זיו סוכר, בקרבות סיני במלחמת ששת הימים הוסיפה את שמו לשם משפחתה. בשנת 1974 פגשה את האדריכל הישראלי אמריקאי אדוארד גרינברג עימו חיה עד לפטירתה, יחד יצרו וקידמו את פרויקט האורבניזם Domobile.

שרה שירים שכתבה והלחינה והוציאה 3 תקליטים. יצרה שטיחי קיר גדולים שהציגה בתערוכות בצרפת ובעולם. הותירה בת.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1960 : Le Cercle vicieux de Max Pécas : Manuella
  • 1963 : Le Jour et l'Heure de René Clément : la résistante en bleu
  • 1965 : Les Grandes Gueules de Robert Enrico : Christiane
  • 1966 : Paris brûle-t-il ? de René Clément : la standardiste à la préfecture
  • 1967 : La Vingt-cinquième Heure d’Henri Verneuil : Nora
  • 1968 : Provinces (émission "La chevelure d'Atalante"), réalisation de Robert Mazoyer
  • 1969 : Le Temps de vivre de Bernard Paul : voix chantée de Marina Vlady (final)
* 1970: אורח בעונה מתה, משה מזרחי : אשת הקצין
  • 1970 : Le Cinéma de papa de Claude Berri : la mère
  • 1972 : L'aventure c'est l'aventure de Claude Lelouch : une militante
  • 1983 : La Scarlatine de Gabriel Aghion : Yaël

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.