צ'רנוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "טשרנוביץ" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טשרנוביץ (פירושונים).
צ'רנוביץ
Чернівці

Coat of arms of Chernivtsi.svg
סמל העיר

Flag of Chernivtsi.png
דגל העיר

Chernivtsi Theatre 2007.JPG
התיאטרון של צ'רנוביץ
מדינה אוקראינהFlag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט מחוז צ'רנוביץFlag of Chernivtsi Oblast.svg צ'רנוביץ
חבל ארץ בוקובינה
ראש העיר קספרוק אלכסיי
שטח 153 קמ"ר
גובה 248±1 מטר
תאריך ייסוד 1408
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

242,300 (2001)
1625 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות 48°18′0″N 25°56′0″E / 48.30000°N 25.93333°E / 48.30000; 25.93333קואורדינטות: 48°18′0″N 25°56′0″E / 48.30000°N 25.93333°E / 48.30000; 25.93333
אזור זמן UTC +2
http://www.city.cv.ua
אוניברסיטת צ'רנוביץ

צ'רנוביץאוקראינית: Чернівці, "צֶ'רְנִיבְצִי"; ברוסית: Черновцы, "צֶ'רְנוֹבְצִי"; ברומנית: Cernăuţi, "צֶ'רְנַאוּץ", בגרמנית Czernowitz "צ'רנוביץ", ביידיש: טשערנאָוויץ) היא עיר מחוז באוקראינה, השוכנת על גדת הנהר פרוט, סמוך לגבול עם צפון רומניה, כ-650 ק"מ מן הבירה קייב. שטח העיר כ-150 קמ"ר.

צ'רנוביץ עיר מודרנית, ובה מבנים בעלי אדריכלות נאה, פסלים, אנדרטות, פארקים ירוקים וכיכרות רבות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של העיר במבצר עתיק מתקופת רוס של קייב, ששמו "Chern" - "שחור". המבצר שכן על הגדה השמאלית של הנהר פרוט, בגבולה הדרומי של ווהלין, ונקרא "שחור" בשל צבען הכהה של חומותיו והאדמה השחורה הפורייה שסביבו.

בשנת 1259 הכובשים המונגולים הרסו את המבצר. בעקבות הכיבוש התפתח היישוב במיקום אסטרטגי נוח יותר, על הגדה הימנית של הנהר פרוט.

בין השנים 1359-1774 הייתה צ'רנוביץ חלק מנסיכות מולדובה.

צ'רנוביץ מוזכרת לראשונה בכתובים ב-8 באוקטובר 1408, במכתב מהשליט אלכסנדרו הטוב לסוחרים בלמברג, ותאריך זה נחוג כל שנה כ"יום העיר".

ב-1457 נעשתה צ'רנוביץ עיר מסחר מרכזית. העיר נהרסה כמה פעמים בתקופה העות'מאנית. מ-1774 ועד 1919 שלטה בה אוסטריה במסגרות מדיניות שונות, והעיר הייתה לבירת ארץ הכתר בוקובינה. חלק ניכר מבתי העיר שסגנונם אירופי עתיק, מקורם בתקופה זו, הנחשבת בעיני תושבי העיר ל"תור הזהב". לאחר התפרקות אוסטרו-הונגריה ב-1918, ממלכת רומניה שלטה בצ'רנוביץ ובסביבתה עד 1940, אז תפס הצבא האדום את העיר והיא סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה השייכת לברית המועצות.

בתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, תפסה רומניה את השליטה בעיר וברוב אוקראינה הדרומית. לאחר הצלחת הצבא האדום בהדיפת צבאות מעצמות הציר, שבה העיר ב-1944 לשליטה סובייטית.

מ-1950 הידלדלה במהירות האוכלוסייה הרומנית בצ'רנוביץ ונהייתה מיעוט. כשהסובייטים השתלטו על בוקובינה, נמלטו רומנים רבים לרומניה או גורשו לסיביר. מ-1991, עם התמוטטות הגוש הסובייטי, שייכת העיר לאוקראינה העצמאית. המיעוט הרומני בעיר ממשיך להצטמצם, בשל התבוללות תרבותית והגירה לרומניה.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אוכלוסייה
1775 2,300
1794 5,000
1832 11,000
1869 34,000
1890 54,200
1910 87,100
1930 112,400
1941 78,800
1970 187,000
1984 238,000
1989 295,000
2001 240,600
2013 259,897

במפקד האוכלוסין משנת 2001 מנתה אוכלוסייתה 240,621 נפש[1]. האוכלוסייה הורכבה מ-65 קבוצות אתניות שונות, העיקריות שבהן:

  • אוקראינים: 79.8 אחוזים
  • רוסים: 11.3 אחוזים
  • רומנים: 4.5 אחוזים
  • מולדובנים: 1.6 אחוזים
  • פולנים: 0.6 אחוזים
  • יהודים: 0.6 אחוזים
  • אחרים: 1.2 אחוזים

קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת קורל של צ'רנוביץ, ה"טמפל" של צ'רנוביץ, נבנה ב-1877 ונשרף על ידי הנאצים ב-9 ביולי 1941

בעבר הייתה בצ'רנוביץ אוכלוסייה יהודית גדולה. רבים מהם הגיעו לצ'רנוביץ בתקופת המשטר האוסטרי, הסובלני יחסית למשטרים באזורים הסמוכים. מעניין במיוחד לגלות שורת מגיני דוד - אות להערכה שרחש האדריכל לרב המקומי, בראש אחד ממגדלי האוניברסיטה המפוארת של העיר, אשר שימש במקור למגורי המטרופוליט הנוצרי. האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת מאוד: רפורמיים, בהנהגת הרב אליעזר אליהו איגל וממשיכיו, שכונו בשם "ההולכים קדימה", אורתודוקסים, בהנהגת הרב בנימין וייס וממשיכיו, שכונו "העומדים"[2], מתבוללים בתרבות הגרמנית, ציוניים, קומוניסטים ובונדיסטים. היהודים בצ'רנוביץ דיברו בשפה המבוססת על הגרמנית הווינאית ומתובלת במילים ובביטויים ביידיש ובאוקראינית. האוכלוסייה החרדית דיברה בעיקר יידיש.

בין השנים 1784-1805 רב העיר היה הרב חיים טירר, מגדולי תנועת החסידות, שנודע בכינוי "רבי חיים מצ'רנוביץ" או "הצ'רנוביצר", ונקרא גם "בעל באר מים חיים", על שם הספר שחיבר.

ביוזמת נתן בירנבאום, ב-1908 נערכה בעיר ועידת הסופרים היהודים של שפת היידיש, שהכריזה על היידיש השפה הלאומית של היהודים.

בשנים 1912-‏1914 שימש סאלו וייסלברגר היהודי כראש העיר. בכתב העת היידי "טשערנאוויצר בלעטער" הופיעו יצירותיהם של איציק מאנגער, אליעזר שטיינברג ומשה אלטמן. כתב העת הופיע בשנים 1938-1928 עד שאסרו השלטונות את פרסומו. עורכו היה שמואל אבא סופר שנרצח ב-1941.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-50,000 יהודים, יותר משליש מאוכלוסיית העיר. באוקטובר 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה הקימו הרומנים את גטו צ'רנוביץ. במרץ 1944 היו בעיר כ-15,000 יהודים, כאשר נכבשה בידי הצבא האדום. לאחר מכן הגיעו לעיר יהודים נוספים מן הסביבה. עם התפרקות ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 היגרו רבים לישראל ולעולם המערבי. כיום חיים בעיר כ-5,000 יהודים בלבד. עשרות בתי כנסת שקקו חיים בצ'רנוביץ בתקופת הזוהר שלה. כיום, בית הכנסת המרכזי משמש בית קולנוע.

בתקופת המשטר הקומוניסטי האנטישמיות ה"קלאסית" בצ'רנוביץ דוכאה לרמה בה הייתה לא ניכרת במרחב הציבורי, פרט למדיניות הדיכוי האנטי-ציוני, למניעת ההתארגנות הקהילתית הכלל-ארצית ולמגבלות מסוימות של "נומרוס קלאוזוס" בקבלה לאוניברסיטה, ללימודי רפואה למשל. בדומה לעוד מקומות בברית המועצות, נאלצו משום כך צעירים יהודים, למרות כישוריהם, לנדוד לאוניברסיטאות בחלקים מרוחקים של ברית המועצות (באזורים בהם היו פחות יהודים מקומיים).

בשנת 2004 חודשה פעילות הקהילה בעיר על ידי שליח הרבי מלובביץ', הרב מנחם-מענדל גליצנשטיין, שמכהן גם כרב המחוז.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצ'רנוביץ שבע ערים תאומות, כדלהלן:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Florence Heymann - Le Crépuscule des lieux, Stock, Paris, 2003 (פלוראנס היימן - דמדומי המקומות - פריז 2003) (בצרפתית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]