הצגת המקור של הדף "יהדות גאורגיה"

[[קובץ:Jewish house in Georgia.jpg|300px|ממוזער|שמאל|בית יהודי בגאורגיה]]
[[קובץ:Ketuba from Georgia2.jpg|ממוזער|כתובה מגאורגיה]]
'''יהדות גאורגיה''' היא קהילה [[יהדות|יהודית]] עתיקת יומין אשר שכנה בארץ [[גאורגיה]] מאות שנים, ויש טוענים{{הערה|גרשון בן אורן, וולף מוסקוביץ, "[http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_31.5(1).pdf מאפייני לשון הדיבור של יהדות גאורגיה]"}} כי ראשיתה עוד מימי חורבן [[בית המקדש הראשון]] וגירוש היהודים מ[[ארץ ישראל]] על ידי [[נבוכדנצר השני|נבוכדנצר]]. 

היהודים הגאורגים חיו באופן מסורתי בנפרד, ברובע היהודי שבכל [[עיר]] או [[כפר]], שנקרא "שכונת היהודים", ושם בדרך כלל נמצאו כל מבני הקהילה. קהילת יהודי [[גאורגיה]] מורכבת משתי קהילות עיקריות:
* קהילת היהודים המקומיים, "הגאורגים", שהתיישבו בגאורגיה כבר בתקופה הקדומה, והיוו את רוב יהודי המדינה;
* קהילה קטנה של [[יהדות מזרח אירופה|יהודים ממזרח אירופה]], שברחו ממקום מושבם בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], ואף מעט לפני כן, והתיישבו ב[[טביליסי]], [[עיר בירה|בירת]] המדינה. בפי היהודים המקומיים הם נקראו "אשכֶּנַזימֶבּי".
* קהילה של [[יהודים הרריים]] ("קווקזים").

הקהילה, שנאמדה בכ-100,000 איש ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]], הייתה מורכבת ברובה ביהודים גאורגים מקומיים וממיעוט של קווקזים. רוב בני הקהילה [[עלייה לארץ ישראל|עלו לישראל]] ממניעים אידאולוגיים במטרה להגשים את חלומם עתיק היומין לעלות לארץ הקודש. חלקם [[הגירה|היגרו]] מישראל ל[[ארצות הברית]], ל[[רוסיה]], ל[[בלגיה]], ל[[אוסטריה]], ל[[ספרד]] ולמדינות נוספות, ממניעים כלכליים.

בעבר, נעשה שימוש בכינוי "'''גרוּזינים'''" לבני העדה ש[[עלו לישראל]], אך כיום נחשב זה ל[[כינוי גנאי]] מבחינת בני העדה אשר מחו על כך, ועל-כן פחת השימוש בו.

== מקור יהדות גאורגיה ==
[[קובץ:Ketuba from Georgia.jpg|ממוזער|כתובה מגאורגיה]]
[[קובץ:Kutaisi cemetery of Jews 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבה בבית הקברות היהודי ב[[כותאיסי]]]]
בעוד רוב בני העדות היהודיות ב[[קווקז]] טוענים להשתייכות לצאצאי [[עשרת השבטים]] האבודים, שנלקחו בשבי על ידי [[שלמנאסר]],{{הערה|נתן אליהשווילי, [http://benyehuda.org/eliashvili/02.html היהודים הגרוזים מראשית בואם לגאורגיה עד חצי המאה הי"ט], באתר פרויקט בן יהודה}} שהושיבם ב"חלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי"{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יז|ו|קצר=כן}}}} ([[727 לפנה"ס|727]]-[[722 לפנה"ס]]), הרי שעל פי המסורת של יהדות גאורגיה, בניה הם צאצאי היהודים מ[[ממלכת יהודה]] שהוגלו על ידי [[נבוכדנצר השני|נבוכדנצר]], מלך [[בבל]]. [[כארתליס צחוברבה]], המסמך הכתוב הקדום ביותר שעליו ידוע, שמתאר את דברי ימי גאורגיה, מציין: "אז כבש נבוכדנצר המלך את [[ירושלים]], ויהודים שנמלטו ממנה באו אל [[כארתלי]]...". קשה לקבוע אם הדברים מבוססים על מסורת בת-תוקף או שמדובר בהשפעה מאוחרת של אמונת היהודים בקווקז, אולם ידוע כי לאחר [[חורבן בית ראשון]] ו[[חורבן בית שני]] היגרו יהודים לקווקז מ[[ממלכת פרס|פרס]], [[מדי]] ו[[כורדיסטן]].{{הערה|י. בן צבי, "יהודי גרוּזיה", נדחי ישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' 188-189}} [[יונתן בן עוזיאל]] מפרש את "ההרמונה"{{הערה|{{תנ"ך|עמוס|ד|ג|קצר=כן}}}} ואת "ממלכת מני{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|נא|כז|קצר=כן}}}} כ[[ארמניה]], ומכאן שבתקופתו, ב[[המאה ה-1 לפנה"ס|מאה ה-1 לפנה"ס]], הייתה קהילה יהודית בחבל ארץ הגובל בגאורגיה.

חוקרים ניסו למצוא סימוכין לקדמוניות היהודים בגאורגיה גם ב[[תלמוד]]. השם "איבריה" [[הגייה|נהגה]] ב[[יוונית]] וב[[לטינית]] כ"איבריקה", ומכאן הגיע לתלמוד כ"אפריקי", לפי הפסוק בתלמוד תמיד ל"ב א'; סנהדרין צ"ד א' "להיכא אגלי להו מר זוטרא אמר: לאפריקי", ואפריקי, אם כך, היא הממלכה הגאורגית הקדומה [[איבריה הקווקזית|איבריה]], ולדעתם הגיע [[רבי עקיבא]]{{הערה|ר"ה כ"ו א'}} עד לגאורגיה.
ה[[היסטוריון]] [[יוסף בן מתתיהו]] זיהה את [[משך]] המקראי כאבי המשכיים, שבט פרוטו-[[איבריה הקווקזית|איברי]] שחי באזור [[קפדוקיה]], וקישר גם את שם עירם מזקה לשמו של משך. בתקופות מאוחרות יותר קושר שמו של משך גם לשם ה[[:קטגוריה:גאורגיה: מחוזות היסטוריים|מחוז]] [[מסכתי]] ([[סאמצחה-ג'אוואחתי]]) שב[[גאורגיה]], או ל[[ערי גאורגיה|עיר]] [[מצחתה]], הבירה ההיסטורית של גאורגיה. עם זאת, ניסיונות אלה למציאת סימוכין למוצאם של יהודי גאורגיה מעשרת השבטים, אינם מעוגנים בהוכחות המתבססות על מחקרים.

על פי [[מובסס חורנאצי]],{{הערה|מובסס חורנאצי (Մովսես Խորենացի) - [[כרוניקה|כרוניקון]] ו[[היסטוריון]] [[ארמניה|ארמני]] מ[[המאה ה-5]].}} המחבר המשמעותי ביותר של "ההיסטוריה של ארמניה ב[[ימי הביניים]]", [[מוצא של שושלת בגרט|מוצאה של שושלת המלוכה הבגרטית]], שהעמידה מלכים ב[[גאורגיה]] ובארמניה, היה מאחד משועי [[שבט יהודה|יהודה]], שנשבה על ידי נבוכדנצר.{{הערה|[[סיריל טואומנוף]], "איבריה בערב שלטון הבגרטידים", עמ' 22, cited in: Suny (1994), p. 349}} סמל המלך [[דוד]] אף מופיע ב[[שלט האצולה של שושלת בגרטיוני|שלט האצולה של השושלת]]. גם משפחות אחרות מן האצולה הגאורגית היו, לפי מקור זה, ממוצא יהודי. מכאן נובע לכאורה כי היהודים נמצאו בגאורגיה באותה תקופה, אלא שחוקרים מתקופות מאוחרות יותר מפריכים דעה זו.

טענה נוספת שקנתה לה אחיזה בתקופת העצמאות הגאורגית המוקדמת, תקופת [[הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה]], הייתה כי היהודים הם גאורגים במוצאם, שקיבלו עליהם את היהדות (בדומה ל[[כוזרים]]). ביטוי לטענה זו אף נמצא במסמכי הצבא ה[[נאצים|נאצי]], שהגיע לפאתי גאורגיה והתחבט בשאלה האם יהודי גאורגיה הם ממוצא יהודי או גאורגי. המקור לטענה זו היו שני סטודנטים, יוסף ומיכאל חננאשווילי, שטענו כי יהודי גאורגיה הם גאורגים בני דת משה, ולפיכך אין הצדקה להתארגנות על בסיס לאומי-תרבותי. עמדה זו מצאה אוזן קשבת בקרב ראשי [[המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית (מנשביקית)|המפלגה המנשביקית]]. דעה זו התאימה גם ליהודים אמידים מאותה התקופה שסברו כי עדיף לקשור את גורלם עם גורל התנועה הלאומית הגאורגית.

ספר דברי הימים של גאורגיה "[[הרשומות הגאורגיות|כארתליס צחוברבה]]" מייחס את בואם של היהודים לגאורגיה לתקופת חורבן הבית הראשון: {{ציטוט|תוכן=אז כבש נבוכדנצר המלך את [[ירושלים]] ויהודים שנמלטו ממנה באו אל [[כארתלי]] וביקשו אדמה מה"מַמַסַחליסי" (בית האב) של [[מצחתה]] תמורת תשלום [[מס גולגולת]]. הוא נתן להם אדמה ליד [[אראגווי (נהר)|אראגווי]], על המעיין הנקרא בשם זאנאווי, והושיבם שם. המקום שניתן להם תמורת תשלום מס גולגולת נקרא עכשיו חרק, בגלל המס.|מקור=כארתליס צחוברבה{{הערה|מתוך תרגום לעברית במאמרו של גרשון בן אורן, "מאפייני לשון הדיבור של יהודי גרוּזיה", עמ' 99.}}}}
במקום אחר, מספר הכארתליס צחוברבה על פליטים יהודים שהגיעו לגאורגיה לאחר שהוגלו על ידי [[אספסיאנוס]] והתיישבו ב[[מצחתה]] ליד אחיהם שישבו שם זה מכבר.

האמור בכארתליס צחוברבה קושר את יהודי גאורגיה עם סיפור [[צליבה|צליבתו]] של [[ישו]]. מסופר בה כי שליחים מירושלים התייצבו בפני יהודי גאורגיה ממצחתה, וביקשו נציגים שייקחו חלק במשפטו של ישו. שניים מראשי היהודים יצאו לירושלים. הם נכחו בעת [[צליבת ישו]] וקנו את כותנתו של ישו מחייל רומאי מ[[גבעת הגולגולתא]] שב[[ירושלים]], מקום קבורתו של ישו. בשובם למצחתה, יצאה צידוניה לקבל את פניהם, חיבקה את הכותונת, ונפלה ומתה מצער על מותו של ישו. את גלימתה לא ניתן היה להסיר ממנה, ולכן היא נקברה כשהכותונת בזרועותיה, ובמקום קבורתה הוקמה כנסיית [[סווטיצחובלי]]. ייתכן כי האמור רומז לכך שבקרב היהודים שהתגוררו בגאורגיה היו "[[יהודים נוצרים]]" עוד לפני ש[[נינו הקדושה]] [[המרת דת|ניצרה]] את ה[[גאורגים]].

סיפורי האגדה על הקדושה נינו מספרים כי היא התקבלה בסבר פנים יפות על ידי יהודי מצחתה ודיברה בשפה העברית. בין תלמידיה היו [[אביתר הכהן]], וצידוניה. אביתר נקרא על פי האגדה "אוּריאע'וֹפּילי" ("יהודי לשעבר"); צידוניה, שהלכה אחר נינו ועמה שש אמהות יהודיות, הייתה עדה למעשי הנפלאות שלה. המתנצרים גרמו לפילוג בקהילה היהודית. היו כאלה שביקשו לסקול את אביתר באבנים, ורק התערבותו של המלך [[מיריאן השלישי מלך איבריה|מיריאן השלישי]] הצילה אותו מידם. אף שיהודי מצחתה היו יעד ראשון להפצת הנצרות, הוטבלו רק חמישים משפחות מצאצאי בר-אבא (הגנב שניצל מן הצליבה לצדו של ישו, והגיע על פי האגדה למצחתה), בעוד רוב תושבי כארתלי הוטבלו על ידי נינו ובראשם המלך מיריאן השלישי ואשתו ננה.

סביר כי רעיונות הנצרות מצאו הד בקרב [[מצחתה#יהודי מצחתה|יהודי מצחתה]] וגאורגיה בכלל, כיוון שראו בה סוג של התחדשות האמונה היהודית, וזאת עוד בטרם נתקבלו על ידי הגאורגים עצמם, שאמונתם הושפעה מן הדת הפרסית. מצד שני, ייתכן כי מסורת זו טופחה על ידי הכנסייה מתוך מטרה לחזק את מעמדה של הנצרות בגאורגיה בתחילת דרכה ולהעניק לה לגיטימציה. כך או אחרת, ניתן להסיק ממסורת זו על קיומו של יישוב יהודי גדול ומבוסס בגאורגיה בתחילת [[המאה ה-4]], אם כי לא ניתן לדעת מה היה גודלו.

עדות נוספת לקיומה של קהילה יהודית במצחתה ב[[המאה ה-6|מאה ה-6]] מצויה במקור גאורגי המספר על צעיר פרסי שברח מארצו למצחתה כדי לבחור בין ה[[נצרות]] לבין ה[[יהדות]]. במקור זה מתואר מעמדו של [[בית כנסת|בית התפילה היהודי]] כשווה ערך ל[[כנסייה|בתי התפילה של הנוצרים]].
[[קובץ:Oni Synagogue, building.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת המפואר ב[[אוני (עיר)|אוני]]]]
היהודים כונו בשם "אוּריה" או "הוּריה", כינוי הרווח בכל המקורות הגאורגיים, הן המוקדמים והן מ[[ימי הביניים המאוחרים]]. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] תפס את מקומו הכינוי "איבּראילי", בעוד הכינוי "אוריה" הפך לכינוי גנאי ליהודים. ה"כארתליס צחוברבה" נערך רק במאה ה-11, לכן יש להתייחס בספקנות למובא בו, גם אם הדברים הכתובים בו נסמכים על מקורות קדומים מאוד, שכן ייתכן שמקורם ברצון לקשר את בואם של היהודים לגאורגיה למאורעות היסטוריים ידועים. עם זאת, יש להניח כי היישוב היהודי בגאורגיה קדם לספירה הנוצרית.

גאורגיה שכנה בטווח ההשפעה של האימפריות המזרחיות הגדולות של [[העת העתיקה]] - [[אשור]], [[בבל]] ו[[ממלכת פרס|פרס]] - וקיימה עמן קשרי [[מסחר]] ו[[תרבות]]. יהודים היו עשויים להגיע לגאורגיה כסוחרים, כמהגרים או כפליטים, מן המקומות השונים שבהם נפוצו במרחב גדול זה, בעיקר בתקופה שבה הייתה גאורגיה חלק מן [[האימפריה הפרסית]]. מכל מקום, בימי קדם ובימי הביניים קיימו יהודי גאורגיה קשרים הן עם יהודי [[ארץ ישראל]] והן עם [[יהדות בבל|יהודי בבל]]. למעשה, הם קיבלו הנחיות מראש הגולה ב[[בגדאד]] בענייני דת. קשר זה הוא שעיצב את יהודי גאורגיה כעדה מזרחית, שכן על פי הנחיות אלה קבעו מנהיגי יהדות גאורגיה את מחזור החיים, את מחזור השנה ואת נוסח תפילותיהם. אך במשך הדורות, כבר בתקופה הקדומה, נוספו שלל מנהגים במסורת המקום, כך שעדה זו הפכה לעדה עצמאית בעלת מסורת ייחודית ומנהגים עתיקים, משל עצמה.

גם בארמניה, שכנתה הדרומית של גאורגיה, התקיים בין המאה [[המאה ה-1|הראשונה]] ל[[המאה ה-4|מאה הרביעית]] יישוב יהודי גדול. "כארתליס צחוברבה" מספר כי ה[[עברית]] הייתה בין הלשונות הנפוצות ב[[גאורגיה]]: "וידברו בכארתלי שש שפות, [[ארמנית]], [[גאורגית]], [[כוזרית]], [[ארמית]], עברית ו[[יוונית]], וידעו את השפות האלה כל מלכי כארתלי אבות ואמהות." עובדה זו מלמדת אותנו עד כמה נפוצה הייתה המסורת בדבר קיום קהילה יהודית בגאורגיה. עניין נוסף המחזק טענה זו היא הימצאותה של [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] ארמית באותיות עבריות בסביבות מצחתה על [[קבר]]ו של יהודה גורך.

== ימי הביניים ==
[[קובץ:Tbilisi synagogue, Hanukkah - prayer 03.jpg|שמאל|ממוזער|180px|מתפללים בבית כנסת ב[[טביליסי]], [[חנוכה]]]]
העדויות על קורות היהודים בגאורגיה ב[[ימי הביניים]] מועטות. עם זאת, [[מרקו פולו]], שעבר בגאורגיה ב-[[1272]], מציין כי יהודים יושבים ב[[טיפליס]] אבל מספרם אינו גדול. ספר דברי ימי גאורגיה מספר על סוחר גדול ("דיד-ואצ'ארי"), זנכן זרובבל, שנשלח על ידי חצר המלוכה להביא את חתנה של [[תמר מלכת גאורגיה|המלכה תמר]] מ[[רוסיה]]. [[הפלישה המונגולית לגאורגיה]] ששמה קץ לעצמאותה של גאורגיה והמיט עליה הרס וחורבן, פגעה גם ביהודים. עם זאת, רמז לקיומם של מרכז תורה ויצירה רוחנית בקרב יהודי גאורגיה ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] ניתן למצוא בכתביו של רבי [[ישעיה מתבריז|ישעיה]] מ[[תבריז]]. במבוא לספרו הקבלי "ספר הכבוד" הוא מציג את עצמו כ"ישעיה המכונה בשם רב בן הרב רבנו יהוסף אלתפליסי ז"ל". בנוסף, קיימת עדות של רבי [[אברהם אבן דאוד]] המספר על נאמנותן של קהילות ישראל בגאורגיה ליהדות הרבנית.

רבי [[בנימין מטודלה]] מונה את יהודי גאורגיה ("ארץ גורון הנקראים גרגנין, היושבים על נהר גיחון, והם הגרגשי מתעסקים בדת הנוצרית") בין אלה אשר "ראש הגולה נותן להם רשות בכל הקהילות האלו לשום על כל קהל וקהל רב וחזן, כי הם באים אליו לקחת הסמיכה ורשות ומביאים לפניו דורונות ומתנות", דהיינו, בסוף [[המאה ה-12]] כבר היו יהודי גאורגיה במעגל ההשפעה של ישיבות בבל. רבי [[פתחיה מרגנשבורג]], עשר שנים לאחר מכן, מספר על מיעוט מספרם של היהודים בגאורגיה.

בשנת [[1328]] העניק המלך [[אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] למי שהיה [[בישוף|קתוליקוס]] לשעבר, ה[[פטריארך]] דמטריוס, גם 27 משפחות של יהודים, וזאת כנראה על פי הנוהג ה[[פאודליזם|פאודלי]] של [[עבדות האוצר]]. הקיסר אלכסנדר הראשון ידוע גם בשל רדיפתו את יהודי גאורגיה. בימי הביניים, באופן כללי, היו מוסדות השלטון, ה[[כנסייה]] והפאודלים אדוני היהודים - שהיו למעשה [[צמית]]ים. ערכם של היהודים כצמיתים היה רב, כיוון שהם עסקו הן ב[[מסחר]] והן במלאכה, ולא רק ב[[עבודת אדמה]] כיתר הצמיתים.

באותה תקופה התיישבו באזור טביליסי גם יהודים מ[[כורדיסטן]] ה[[איראן|איראנית]], שדיברו להג של [[ארמית]] חדשה, ויהודי גאורגיה קראו להם "[[לחלוחים]]". כן הייתה הגירה של יהודי ההרים (התאתים), שנקראו על ידי יהודי גאורגיה "[[ק'ובלים]]", על שם [[קובה (אזרבייג'ן)|קובה]] שב[[דאגסטן]].
{{-}}

== המאה ה-19 ==
: ראו גם: '''[[יהדות רוסיה#רוסיה הצארית (סוף המאה ה-15 - 1917)|יהדות האימפריה הרוסית]]''', '''[[תחום המושב]]''', '''[[תקנת 1804]]'''
{| border=1 align=left cellpadding=4 cellspacing=0 style="margin: 0.5em 1em 1em 1em; background: #f9f9f9; border: 2px #aaaaaa solid; border-collapse: collapse; font-size: 95%;" width=33%
|- style="background: #f9f9f1;"
!colspan=3|מספר יהודי גאורגיה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]
|- style="background: #ccccff;"
!colspan=3|על פי מפקד משנת [[1835]]{{הערה|על פי מפקד משנת 1835 ישבו בגאורגיה ובעבר-הקווקז 12,234 יהודים}}
|- style="background: #f9f9f1;"
![[ערי גאורגיה|עיר]]
!מספר היהודים
!הערות
|-align=right
|align=right|[[כותאיסי]]||1,476||{{הערה|בתוכם 133 [[קראים]]}}
|-align=right
|align=right|[[גורי (עיר)|גורי]]||1,040||
|-align=right
|align=right|[[אחלציחה]]||623||
|-align=right
|align=right|[[טיפליס]]||61||
|-style="background: #ccccff;"
!colspan=3|על פי מפקד משנת [[1897]]{{הערה|על פי מפקד משנת 1897 ישבו בגאורגיה 18,574. מהם 6,665 יהודים מקומיים}}
|- style="background: #ccccff;"
|-align=right
|align=right|[[פלך טביליסי]]||9,710||
|-align=right
|align=right|[[פלך כותאיסי]]||8,864||
|}
סיפוח [[כארתלי-קאחתי|גאורגיה]] ל[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] ב-[[1801]], בעקבות [[חוזה גאורגייבסק]], גרם לשינויים בקהילה היהודית בגאורגיה. תחילה חל שיפור הדרגתי במצב הביטחון, דבר שהקל על ה[[רוכל]]ים שהסתובבו בדרכים, אך מצב ה[[צמית]]ים לא השתנה. הפקידות הרוסית לרוב לא התערבה בענייני הנסיכים הגאורגים, ואלו המשיכו לעשות בצמיתיהם ככל העולה על רוחם. כאשר פנו יהודים לעזרת השלטונות כדי שיגנו עליהם מפני עריצות אדוניהם, פסקו אלו לטובת היהודים רק לעיתים רחוקות. היהודים, כשאר תושבי גאורגיה, נאלצו להתמודד עם אטימות לבה של הביורוקרטיה הרוסית, ולעיתים הוצבו בפניהם קשיים חדשים, כמו הגבלות על חופש המסחר.

המדיניות הרוסית כלפי היהודים נעה בין הגבלות מחמירות לניסיונות רפורמה נאורים יותר, שהוגשמו באופן מוגבל. השלטונות הרוסיים נהגו ביהודי גאורגיה בתחילה כבשאר ה[[גאורגים]] בגאורגיה. [[חוקת 1804]] התירה את התיישבותם של היהודים ה"אירופיים" בקווקז. אולם רק מספר מועט של בעלי מלאכה הגיעו לגאורגיה. פקודת הסנאט משנת [[1825]] אסרה על ההתיישבות היהודים בקווקז, ו"התקנות בדבר היהודים", בשנת [[1827]], שהוציא משרד הפנים הרוסי, היו צו גירוש ליהודים המקומיים וליהודים הזרים. התערבותם המהירה של השלטונות המקומיים מנעה את גירושם של היהודים המקומיים. משנת [[1835]] הוצאה גאורגיה מכלל השטחים המותרים להתיישבות יהודים. עלתה אף בעיית גירוש היהודים משם, אולם השלטונות המקומיים התנגדו לגירוש וטענו כי חלק ניכר מהיהודים עוסקים בחקלאות ומסחר וחלקם צמיתים.

[[קובץ:georgian_jew_map.JPG|שמאל|ממוזער|200px|היישובים שבהם התגוררו יהודים בגאורגיה]]
למרות צו הגירוש חזרו יהודים מרוסיה לגאורגיה כיחידים, כשהם עושים שימוש ברישיונות ישיבה זמניים שהוצאו רק לבעלי מלאכה מומחים ונדרשים, או לחיילים לשעבר בצבא הרוסי. חיילים אלה קיבלו היתר מגורים מחוץ ל[[תחום המושב]]. צווי גירוש נוספים הוצאו בשנים [[1815]] ו-[[1847]], ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 נמנו עם היהודים ה[[אשכנזים]] בטביליסי רק כמה עשרות משפחות. בשנת [[1852]] חזרו השלטונות והתירו התיישבות יהודים רוסים בגאורגיה, תוך הגבלות רבות, ומאז חל גידול מתמיד במספרם. החלת הצו לשחרור הצמיתים בגאורגיה בשנת [[1864]] לא שינתה בתחילה מאומה. הנסיכים לא מיהרו לשחרר את היהודים מהתחייבויותיהם, ולאחר שחרורם, נותרו רבים מהם מרוששים וחסרי אמצעי מחיה.
[[קובץ:Georgian Jewish orchestra 1800s.jpg|ימין|ממוזער|250px|להקה של יהודי גאורגיה, [[המאה ה-19]]]]
ההתפתחות הכלכלית של גאורגיה במחצית השנייה של [[המאה ה-19]] השפיעה גם על מצב היהודים: סלילת דרכים ומסילות ברזל, פיתוח הנמלים ב[[הים השחור|ים השחור]] ופיתוח החקלאות והתעשייה הביאו עמם תנופת מסחר. צמח מעמד של סוחרים בקרב היהודים, שעסקו בסחר בין חלקי הארץ השונים וחדרו גם לסחר הבינלאומי. התפתחויות אלו הביאו לשינויים [[דמוגרפיה של גאורגיה|דמוגרפיים]]: קהילות שלמות עקרו מה[[כפר]]ים ל[[ערי גאורגיה|ערים]]. קהילות יהודיות חדשות נוסדו ב[[עיר|ערים]] [[סוחומי]], [[פותי]] ו[[בתומי]] שעל [[חוף]] הים השחור. ב[[טביליסי]], שבה היו בתחילת המאה רק יהודים מעטים, הלך מספרם וגדל. הקהילה היהודית שב[[אחלציחה]], שמעמדה כמרכז לסחר עם [[טורקיה]] נפגע, נידלדלה והלכה לקראת סוף המאה, ויושביה היגרו למרכזי מסחר שונים בקווקז, בעיקר לטביליסי. לעומתה, גדלה הקהילה בכותאיסי במספר אנשיה ובעושרה. עם יהודי [[כותאיסי]] נמנו כמה מסוחריה הגדולים של הארץ, שהנודע בהם היה אהרון אליגולשווילי.
[[קובץ:Oni Synagogue.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת ב[[אוני (עיר)|אוני]]. נוסד בשנת [[1895]]]]

יהודים רבים הגיעו למקום ללא אישורים מתאימים וחיו בחשש מתמיד מפני גירוש. בשנת [[1890]] ישבו בבתומי כמאה משפחות יהודיות אשכנזיות, אך רק ל-47 מתוכן הייתה זכות ישיבה. רוב היהודים עסקו במלאכה, אך היו גם שעסקו בסחר ב[[נפט]], שהגיע בצינור מ[[באקו]] שעל [[הים הכספי]]. השלטונות עצמו עין כל עוד לא התעוררו בעיות כלשהן. גם בערים הגדולות האחרות חיו רבים ללא רישיונות.

עד סוף המאה ה-19 היו היהודים האשכנזים והיהודים המקומיים זרים זה לזה. הגאורגים ראו באשכנזים כופרים. האשכנזים, לעומתם, זלזלו במקומיים וראו בהם אנשים נחשלים. כמעט שלא התקיימו קשרים בין היהודים המקומיים לבין האשכנזים. גם שפתם הייתה שונה.

השלטון הצארי החדש שהובא לגאורגיה על ידי הפקידות ה[[צאר]]ית ו[[הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית|הכנסייה הפרובוסלבית]], שניסתה לדחוק את רגלי הכנסייה הגאורגית המקומית, היה בעל נטיות [[אנטישמיות]], שמצאו הד בקרב חוגים מסוימים באוכלוסייה המקומית. נטיות אלה באו לידי ביטוי בעלילות דם, שכמה מהן לא התפרסמו מעבר לאזור הכפרי שבו התרחשו, אך שתיים מהן עוררו הדים בגאורגיה ומחוצה לה.

=== עלילת הדם בסוראמי ===
ביוני [[1850]] נעלם ילד קטן, בן לזוג מהעיר [[גורי (עיר)|גורי]], שהתארח בבית משפחה ב[[סוראמי]].{{הערה|סוראמי היא עיירת נופש הררית למרגלות [[רכס סוראמי]], שנמצאת כיום ב[[נפת חאשורי]] שב[[מחוזות גאורגיה|מחוז]] [[כארתלי הפנימית]]}} גופתו של הילד נמצאה כעבור ארבעה ימים, והיהודים הואשמו ברציחתו. לאחר מציאת הגופה, הזעיק ראש הפלך דאז, דמיטרי אבשידזה, את רופא השירות. בנתיחה שלאחר המוות נמצאו מים ב[[מוח]]ו של הילד ועשבים ב[[קיבה|קיבתו]], ולפיכך קבע הרופא כי הילד לא הומת בידי אדם. אולם, התושבים לא באו על סיפוקם והאשימו את הרופא בקבלת [[שוחד]]. הם פרצו לבתי היהודים על מנת להתעלל בהם, ובמקביל מנעו מהיהודים להזעיק עזרה. בלילה עלה בידם של ארבעה יהודים להערים על שמירת התושבים, והם יצאו לטביליסי. עוזרו של הנציב שיגר אנשים לחקור את המקרה.

בינתיים, שיחדו תושבי המקום ילדה יהודייה, שהעידה נגד אביה על כך שהוא החזיק את הילד על ברכיו ופצע אותו, ואילו יהודי אחר אסף את דמו לצורך שימוש ב[[פסח|חג הפסח]]. כשהגיעו החוקרים, פנו מיד לחיפוש ראיות נוספות בבתי היהודים ומצאו פיסת בד מוכתמת בדם (כנראה דם וסת). שלושה חודשים לאחר שהחוקרים אספו את הראיות, זומנו המאשימים לבית המשפט למתן עדות, והיהודים נדרשו להודות באשמה. כיוון שלא הודו, נשלחו למאסר שמונה מלומדים מיהודי סוראמי, ועברו עינויים שם. שניים מהם מתו בעקבות עינויים אלה. יהודי המקום פנו אל הקהילה היהודית ב[[קושטא]], והביאו את העניין לידיעת [[משה מונטיפיורי]]. האחרון פנה לנסיך [[מיכאיל סמיונוביץ' וורונצוב]],{{הערה|'''מיכאיל סמיונוביץ' וורונצוב''' הוא [[פילדמרשל]] ששימש בשנים [[1844]]–[[1854]] כנציב העליון של [[מלכות המשנה של הקווקז]]. הוא דאג לסיפוח מלא של הקווקז לרוסיה. הוא היה איש משכיל ונבון, שעשה לעידוד ההשכלה והתרבות בגאורגיה, ומדיניותו הייתה גמישה בדרך כלל.}} המושל הכללי של ה[[קווקז]] שישב ב[[טביליסי]], בבקשה לטהר את שמם של היהודים. וורונצוב התחמק וטיהר את רשויות המשפט הרוסיות מאשמה של [[עיוות דין]] ואת הסוהרים מאשמת עינויים. מאידך גיסא, הוא טען כי על פי העדויות המצויות כרגע, היהודים שהואשמו הם בגדר חשודים בלבד, ולכן הורה לשחרר את העצורים, ולהמשיך בחקירה. בפועל, לא שוחררו העצורים לבתיהם אלא נשלחו ל[[סיביר]].{{הערה|גרשון בן אורן, "מונטיפיורי ויהודי גאורגיה"}}

=== עלילת הדם בסצ'חרה ===

[[עלילת דם]] מפורסמת יותר התרחשה ב-[[4 באפריל]] [[1878]] ב[[כפר]] פרוויסי ליד [[סצ'חרה]] שב[[נפת סצ'חרה]] [[אימרתי]], שם הואשמו תשעה [[רוכל]]ים יהודים ברצח ילדה נוצרייה בת 6, זארא מודבדזה, ושימוש בדמה ל[[אפיית מצות]]. הם הועמדו למשפט בבית הדין ה[[פלך כותאיסי|מחוזי בכותאיסי]]. דבר העלילה זכה לפרסום רב בעיתונות היהודית ברוסיה, והיא הביאה להתגייסותם של אישים יהודים, ובראשם [[יוסף גינצבורג|הברון גינצבורג]] מ[[סנקט פטרבורג]]. שני [[עורך דין|עורכי דין]] נודעים, קרופניק היהודי ואלכסנדרוב הרוסי, שנקראו להגן על הנאשמים, הצליחו ב-[[13 במרץ]] [[1879]] להפריך את ההאשמות, והנאשמים זוכו.{{הערה|[https://eleven.co.il/article/12268 כותאיסי (КУТАИ´СИ)] מתוך מהדורת האינטרנט של [[אנציקלופדיה יהודית קצרה בלשון הרוסית]]}}

לאחר עלילת הדם בסאצ'חרה והמהומות שאירעו בשנת [[1895]] ב[[כותאיסי]] בין [[נוצרים]] ל[[יהודים]], יצאו המשוררים סרגיי מסחי ואנטון פורצלאדזה להגנת היהודים, תוך הבעת גינוי חריפה לתופעת הקנאות הדתית והלאומית כמנוגדת לתרבות ולמסורת הגאורגית. הגישה האוהדת ליהודים שרווחה בחוגי האינטליגנציה מצאה את ביטויה גם בתחום הפוליטי, כאשר הצירים הגאורגים ב[[הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית|דומה]] הרוסית הגנו לא אחת על ענייני היהודים. סטודנטים [[גאורגים]] עמדו לצד היהודים בזמן הפרעות שפרצו ביהודי [[אודסה]] ב-[[1905]], הגנו עליהם בגופם, ואחד מהם אף שילם על כך בחייו.

=== עליית הגורג'ים לישראל ===
[[קובץ:בית הכנסת המרכזי של עולי גרוזיה בירושלים.jpg|ממוזער|בית הכנסת המרכזי של עולי גאורגיה בשכונת [[זיכרון משה]] ב[[ירושלים]].]]
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 כבר היו קיימות בגאורגיה קהילות של יהודים אירופיים, ויחסים מתוחים שררו בינם לבין היהודים המקומיים.
בשנת [[1863]] החלו יהודים מגאורגיה לעלות ל[[ארץ ישראל]], ובשנת [[1914]] היו בארץ כ-500 עולים מגאורגיה שכונו "גורג'ים" (שמם על פי ה[[האימפריה העות'מאנית|טורקים]] ששלטו בארץ ישראל באותם ימים). הם התגוררו בעיקר ב[[ירושלים]], בין השאר ב[[שכונת הגורג'ים]]. ב[[מפקד אוכלוסין]] משנת [[1916]] צוינו 8 עדות גדולות בירושלים, והגורג'ים נמנו עליהן.{{הערה|[[עוזיאל שמלץ]], [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000317 בעיות מושגיות במחקר של עדות ישראל], עמ' 126, מתוך האתר של [http://jic.tau.ac.il/ פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב].}} למעשה, "שכונת הגורג'ים" הירושלמית קיימת עד היום.

רוב העולים היו מהערים הגדולות: [[כותאיסי]], [[אחלציחה]] ו[[צחינוואלי]], ומעיירות והכפרים: [[בנדזה]], [[קולאשי]] ו[[סצ'חרה]]. ב-[[1920]]/[[1921|21]] מנתה קהילה זו 1,700 איש. קבוצה נוספת של יהודים הובאה בשנת [[1929]] על ידי פקידי [[הברון רוטשילד]], שרכש את אדמות היישוב [[בנימינה]] מידי [[פיק"א]] והביא בין היתר גם משפחות של יהודים יוצאי גאורגיה כדי לסייע בחקלאות ובתעשיית הבשמים.{{הערה|[http://www.binyamina.org/yaco.htm www.binyamina.org]|כיוון=שמאל}}

== יהדות גאורגיה במאה ה-20 ==
{{ערך מורחב|הציונות בגאורגיה}}
ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] התגוררו ב[[גאורגיה]] ארבעה עדות יהודיות:
* יהודי גאורגיה המקומיים, שהיוו, על פי אומדן משוער, כ-75% מהאוכלוסייה מתוך סך של 100,000 יהודים;
* יהודים אשכנזים כ-23%;
* [[יהדות כורדיסטן|לחלוחים]]
*[[קובה (אזרבייג'ן)|קובלים]] (ყუბელი) - [[יהודי ההרים]] בפי הגאורגים, שהיוו כ-2% מהאוכלוסייה.{{הערה|על פי אומדן משוער (לפי הערכת גרשון בן אורן במאמרו [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000934 מאפייני לשון הדיבור של יהודי גרוּזיה], עמ' 101, מתוך האתר של [http://jic.tau.ac.il/ פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב].}}

בתחילת [[המאה ה-20]] היה [[ניכור]] בין הרבנים ה[[יהדות אשכנז|אשכנזים]] לבין רבני היהודים המקומיים. השלטון ה[[צאר]]י היה שנוא הן על יהודי גאורגיה והן על ידי הגאורגים המקומיים. לאחר ה[[מהפכת 1905|מהפכה הכושלת של 1905]], גילו השלטונות הרוסיים יחס נוקשה כלפי היהודים שהתגוררו ברחבי [[האימפריה הרוסית]]. יהודי גאורגיה התרחקו מיהודי רוסיה כדי להדגיש את נאמנותם ל[[מונרכיה]].
{{-}}

=== תקופת העצמאות הגאורגית המוקדמת ולאחריה ===
{| border=1 align=left cellpadding=4 cellspacing=0 style="margin: 0.5em 1em 1em 1em; background: #f9f9f9; border: 2px #aaaaaa solid; border-collapse: collapse; font-size: 95%;" width=20%
|-
!colspan=4|רשימת בתי הכנסת בגאורגיה בשנת{{הערה|מקור הנתונים: ארכיב אוקטיאבר'סקוי רבוליוצי. מובאים במאמרה של לילי באזובה, "בתי הכנסת והחיים סביב בית הכנסת בגאורגיה שלאחר המלחמה" ([[מלחמת העולם השנייה]]), בספרו של יעקב רואי, "[http://books.google.com/books?vid=ISBN0714646199&id=bJBH5pxzSyMC&pg=RA2-PA300&lpg=RA2-PA300&ots=xXDcCmIIJU&dq=kutaisi%3Bsachkhere%3Boni&sig=FI0SNLeAWIuml4ODR30LFbNHyl0#PRA2-PA300,M1 יהודים והחיים היהודיים ברוסיה וברוסיה הסובייטית]", 1995, עמ' 300, באנגלית. המאמר עצמו בעמ' 290–300 הרשימה נערכה על ידי השלטונות הסובייטים לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה "לעשות סדר" בכל הקבוצות הדתיות ברחבי ברית המועצות}}1946
|- style="background: #ccccff;"
!בית הכנסת
![[ערי גאורגיה|עיר]]
!שנת{{ש}}הקמה
!הערות
|-align=right
|align=right|אחלציחה||[[יהדות טביליסי|טביליסי]]||[[1885]]||{{הערה|שם=akhaltsikhe|בית הכנסת של הקהילה הדתית של [[אחלציחה]]}}
|-align=right
|align=right|צחינוואלי||[[יהדות טביליסי|טביליסי]]||[[1922]]||{{הערה|בית הכנסת של הקהילה הדתית של [[צחינוואלי]]}}
|-align=right
|align=right|פרסי||[[יהדות טביליסי|טביליסי]]||[[1922]]||{{הערה|בית הכנסת של [[יהודי פרס]]}}
|-align=right
|align=right|אחלציחה||[[יהדות טביליסי|טביליסי]]||[[1864]]||{{הערה|שם=akhaltsikhe}}
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות אחלציחה|אחלציחה]]||[[1880]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות אחלציחה|אחלציחה]]||[[1860]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות כותאיסי|כותאיסי]]||{{הערה|בסוף [[המאה ה-18]] - תחילת [[המאה ה-19]]}}||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות כותאיסי|כותאיסי]]||[[1835]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות כותאיסי|כותאיסי]]||[[1886]]||
|-align=right
|align=right|מספר 1||[[יהדות קולאשי|קולאשי]]||[[1862]]||
|-align=right
|align=right|מספר 2||[[יהדות קולאשי|קולאשי]]||[[1902]]||
|-align=right
|align=right|מספר 3||[[יהדות קולאשי|קולאשי]]||[[1910]]||
|-align=right
|align=right|מספר 4||[[יהדות קולאשי|קולאשי]]|| ||{{הערה|בית הכנסת מספר4 התמוטט ובמקומו הוקם בית הכנסת מספר 5}}
|-align=right
|align=right|מספר 5||[[יהדות קולאשי|קולאשי]]||[[1905]]||
|-align=right
|align=right|ע"ש ספיאשווילי||[[באנדזה]]||[[1910]]||
|-align=right
|align=right|ע"ש אדז'יאשווילי||[[באנדזה]]||[[1916]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[ואני]]||[[1911]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[סוג'ונה]]||[[1822]]||{{הערה|על פי עדויות אחרות בית הכנסת קיים משנת [[1819]]}}
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[זוגדידי]]||[[1944]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות אוני|אוני]]||[[1895]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[כארלי]]|| ||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות סוראמי|סוראמי]]||[[1915]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות צחינוואלי|סטאלינרי]]|| ||{{הערה|סטאלינירי (כיום [[צחינוואלי]]) בית התפילה של ברטי. שנת יסוד לא ידועה}}
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות גורי|גורי]]||[[1944]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[צחאקאיה]]||[[1880]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות סצ'חרה|סצ'חרה]]|| ||{{הערה|שנת יסוד לא ידועה}}
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות סצ'חרה|סצ'חרה]]||[[1903]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות לאילשי|לאילשי]]||[[1880]]||
|-align=right
|align=right|בית כנסת||[[יהדות סוחומי|סוחומי]]|| ||{{הערה|בית כנסת בבית פרטי (באופן לא רשמי). על פי הנתונים הרשמיים לא היו בתי כנסת ב[[סוחומי]]. בשנת [[1950]] נהרס בית הכנסת המקומי על ידי [[מועצת האבחזים]] בהוראת השלטונות הסובייטיים}}
|}
ב-[[26 במאי]] [[1918]] הכריזה [[הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה]] על עצמאותה. הדבר הביא לשינויים רדיקליים בקהילה היהודית בגאורגיה, והיהודים קיבלו [[שוויון זכויות]] מלא במדינה. החידוש באפשרות של [[חופש הביטוי|נאום בחופשיות]], [[חופש העיתונות]] ו[[חופש ההתארגנות]] הובילו לחידוש המעורבות היהודית בחיים הציבוריים.

שינויים אלה הובילו גם לחידוד את הקשר בין ה[[ציונות|ציונים]] למתנגדיהם. [[דוד באזוב]], ממנהיגי התנועה הציונית בגאורגיה, בנאומו בפני [[ועידת ציוני הקווקז]] ב[[באקו]] בשנת [[1917]], הצליח להפנות את תשומת לבם של המשתתפים והביא לאחת מהצלחות הציונים - ייסוד בית ספר עברי-ציוני ב[[טביליסי]] ב-[[1918]]. בית ספר זה היה מושתת על יסודות [[פדגוגיה|פדגוגיים]] מודרניים. בראשו עמד [[נתן אליהשווילי]], מורה ציוני צעיר מ[[צחינוואלי]] שהגיע באותה שנה להשתקע בעיר, והלימודים בו התקיימו בשיטת [[עברית בעברית]], שיטה שהופעלה קודם לכן על ידי [[אברהם חוולס]], בשנת [[1906]] בצחינוואלי. באותה שנה יצא לאור ב[[כותאיסי]] הדו-שבועון הציוני הראשון בשפה ה[[גאורגית]], "אֶבּראֶליס חמה" ("קול היהודי"). בין הכותבים בביטאון היו דוד באזוב עצמו, בנו [[הרצל באזוב]], נתן אליהשווילי, [[בן ציון אליגולשווילי]] ועוד. מצד שני, חוגים [[יהדות חרדית|חרדים]] שמרניים שהושפעו מרבני [[חב"ד]] בגאורגיה, התנגדו בחריפות לציונות וללימודי החול. בראש הזרם הזה עמד הרב [[ראובן אלואשווילי]] (רבה של כותאיסי), ודמויות מרכזיות בו היו הרב משה דברשווילי והרב שמואל הלוי לויטין.

[[המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית (מנשביקית)|המפלגה הסוציאליסטית המנשביקית]] שהייתה בשלטון ראתה ביהודי גאורגיה חלק בלתי נפרד מן [[גאורגים|העם הגאורגי]] ולא הכירה בזכותם לקיום לאומי נפרד, ובהתאם לקו זה עסקה העיתונות המנשביקית בבעיה היהודית. לכאורה שרר אז בגאורגיה [[חופש עיתונות]], אך מחופש זה נהנו בעיקר המצדדים בהתבוללות. "קול היהודי", שרוב קוראיו היו יהודים, צידד בייחודו של העם היהודי.{{הערה|גרשון בן-אורן (ציצואשווילי), "סקר ביבליוגרפי של יהדות גאורגיה" עמ' 112}}

התכונה בקרב יהודי גאורגיה לקראת הבחירות לאספה הלאומית הגאורגית הייתה רבה. מצד אחד התארגנו הציונים במסגרת של [[הועד הלאומי של יהודי גאורגיה]], שלא זכו, בסופו של דבר להכלל ברשימה המנשביקית. ומצד שני היו מתנגדי הציונות מ[[כותאיסי]], שבחרו נציגים בנפרד. נציגי כותאיסי, חכם [[משה דבראשווילי]], תלמידו של [[אברהם חוולס]] מ[[צחינוואלי]], ו[[יוסף אליגולאשווילי]], שנבחרו להיות בין 109 נציגי המנשביקים שנבחרו לאספה הלאומית הגאורגית.{{הערה|[[המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית (מנשביקית)|המפלגה הסוציאליסטית המנשביקית]] זכתה ל-109 מושבים מתוך 130}} חתימותיהם מתנוססות על הצהרת העצמאות של ה[[הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה|רפובליקה]].

[[המלחמה הסובייטית גאורגית|פלישת הצבא האדום לגאורגיה]] ב-[[1921]] הוציאה את הרוח ממפרשי הציונים ומתנגדיהם. תחילה דגל המשטר החדש במדיניות של כיבוד האמונות הדתיות המקומיות. לא נסגרו בתי כנסת, וגם פעילות [[ציונות|ציונית]] לא נמנעה. זמן קצר לאחר הכיבוש הודיעו השלטונות על פתיחת בית-ספר ממשלתי ליהודי גאורגיה בטביליסי, בשם "בית-ספר עמלני מספר 102", בהנהלת [https://www.elusivedreamsbook.com/ נתן אליהשווילי], ונמסר לו כי העברית תהיה [[מקצועות חובה|מקצוע חובה]] בבית הספר, כשפה הלאומית של היהודים. הייתה זו עמדה תמוהה לנוכח המדיניות ה[[סובייטי]]ת שהייתה עוינת ליהודים ולציונות, עקב רצונם של הסובייטים לתקוע טריז בין תומכי הלאומיות היהודית למתנגדיה, המנשביקים. דבר נוסף שהשפיע על היחס הטוב, הייתה העובדה כי הפלישה הסובייטית לגאורגיה הוצגה כהתקוממות עממית של הבולשביקים הגאורגיים, שבה רוסיה רק באה לעזור.

פעולה זו הביאה לפנייתו של רבה הראשי של [[בתומי]], ורבנים אחרים לוויכוח פומבי בעניין זה. בוויכוח עלבו הרבנים באליהשוולי על כך שכינה את בית הספר "תלמוד תורה". י.ס. רבינוביץ, קומוניסט יהודי ותיק, שנתן את ההוראה לגבי השפה העברית, שילם על כך מחיר אישי כבד. שר החינוך הסובייטי, לונצ'רסקי, החשיד אותו בלאומיות והוא הוצא מן המפלגה.

המצב השתנה לרעה בשנת [[1924]], בעקבות [[מרד אוגוסט (גאורגיה)|מרד אנטי-רוסי ואנטי-סובייטי בגאורגיה]] שדוכא, והידרדרות המצב הכלכלי שבאה בעקבותיו. יחס השלטונות ליהודים הפך לעוין. פעילות ציונית נאסרה, תלמודי תורה נסגרו, [https://www.elusivedreamsbook.com/ אליהשוולי] פרש מניהול בית הספר (כבר ב-[[1923]]) לטובת מנהל שאיננו יהודי, והשפה העברית נעלמה עם השנים כמקצוע בבית הספר.{{הערה|{{PDF}} גרשון בן אורן, "בית הספר היהודי ב[[גאורגיה הסובייטית]]"}} התוכנית הסובייטית לאגד את כל היהודים ב[[קולחוז]] יהודי נכשלה, גם בזכות השלטון הסובייטי המקומי. בהסכם שקט עם השלטון המקומי, פיתחו היהודים מפעלים קטנים תחת מעטפת ממשלתית,{{הערה|שם=LTR-הערה1|Sascha L. Goluboff,"[http://books.google.com/books?vid=ISBN0812218388&id=QfWii9yeYdQC&pg=PA69&lpg=PA69&ots=cCq70_4fQo&dq=Jewish%3Bgeorgia&sig=JfRwdQSfBuCwAr3ihBt5N88X00c#PPA69,M1 Jewish Russians: Upheavals in a Moscow Synagogue]", עמ' 69}} וכך, למרות הכול, המשיכו יהודי גאורגיה לשגשג במסחר.

המנהיגות הציונית החלה למקד את מאמציה ב[[עלייה לארץ ישראל]], לנוכח התנגדותם של השלטונות הסובייטים למאמצים אלה. באותה שנה גם יצא העיתון השני של יהודי גאורגיה, "מקאבאלי" ("მაკავეელი"), שנסגר לאחר צאת גיליונו השלישי. באותן שנים יצאו לאור עיתונים יהודיים נוספים.{{הערה|בין העיתונים שיצאו לאור היו: "ייברֶיסקאיה ז'יזן" ([[רוסית]], "החיים היהודיים", 1920), "קאווקאזסקי ייברייסקי וֶסטניק" (רוסית, "המודיע היהודי של הקווקז", 1919-1920), "משרוֹמֶלי אֶבּראֶלי" (גאורגית-רוסית, "העמל היהודי", 1933)}} במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] הורע אף יותר המצב הכלכלי והפוליטי. פעילות פוליטית וציונית דוכאה על ידי השלטונות הסובייטים. פעילים רבים נאסרו ונרצחו.

למרות כל אלה, הייתה הקהילה היהודית בגאורגיה אחת הקהילות אותן לא הצליח המשטר הסובייטי להחריב. ייתכן שהסיבה לכך הייתה העובדה שלא היו להם ארגונים מיוחדים שניתן היה לבטלם ובכך לפגוע בשלמות הקהילה. ייתכן גם כי הסיבה הייתה שהמשטר הסובייטי בגאורגיה כולה לא היה חזק מספיק.{{הערה|ירמיהו ברנובר, [http://www.daat.ac.il/daat/history/hevra/hashpaat-2.htm השפעת החברה והאידאולוגיה הסובייטית על המיעוט היהודי שם], באתר דעת}}

=== בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה ===
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נלחמו אלפי יהודים גאורגים נגד ה[[נאצים]] כחיילים ב[[הצבא האדום|צבא הסובייטי]], ורבים מהם קיפחו בה את חייהם. בתקופת המלחמה התרכזו יהודים בגאורגיה, מהמפונים משטחי הכיבוש הנאצי. בשנת [[1926]] מנו יהודי גאורגיה 21,471 איש, ובשנת [[1939]] 24,000 איש.{{הערה|בנימין פינקוס (1988), '''[http://books.google.com/books?vid=ISBN0521389267&id=52Ew77pZsNUC&pg=PA126&lpg=PA126&dq=THE+JEWS+OF+GEORGIA&sig=80kA-BOOf0px59D-5VZCAfQuJeU#PPA91,M1 יהודי ברית המועצות: תולדות מיעוט לאומי]''', {{אנגלית}}, {{ISBN|0521389267}} הודפס בעברית בשנת 1986, על ידי מוסד ביאליק עבור המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון, תשמ"ו}}

על פי מחקרו של [[מרדכי אלטשולר]], "יחס הנאצים ליהדותם של 'ההרריים' ושל עדות מזרחיות אחרות",{{הערה|{{PDF}} מרדכי אלטשולר, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000942 יחס הנאצים ליהדותם של 'ההרריים' ושל עדות מזרחיות אחרות], מתוך האתר של [http://jic.tau.ac.il/ פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב].}} פרסם 'המכון לחקר הגבולות וחוץ-לארץ' שב[[גרמניה]] חוברת המפרטת את 'רשימת הלאומים, העמים והשבטים של האזורים שהיו פעם ברית-המועצות'. חוברת זו כללה את היהודים ההרריים כקבוצה אחת וחלק מ[[יהודי ברית המועצות]]. בין הגרמנים התגלע ויכוח: מצד אחד ראשי משטרת-הביטחון, שראו בכל היהודים בקווקז, קרי היהודים הרוסיים, הגאורגיים וההרריים, גורם זר ומזיק שיש להשמידו, ומצד שני, משרד החוץ הגרמני, שאנשיו היו מעוניינים לטפח את אהדת ה[[האסלאם בגאורגיה|מוסלמים המקומיים]] לגרמניה, ולכן ביקשו להתחשב בהשפעה שעלולה להיות ל[[רצח המוני]] של יהודים הרריים על האוכלוסייה המקומית. הם סברו כי השבטים באזור יפרשו את רדיפת היהודים כמטרה כוללת של הגרמנים להשמיד את כל הקווקז. בהקשר זה התעוררה גם השאלה האם יהודי ההרים הם מגזע יהודי או שמא הם עם עתיק שקיבל עליו את ה[[יהדות]]. בהתאם לשיקולים אלה החליטו הגרמנים להניח בינתיים ליהודי ההרים. על כל פנים, בסופו של דבר לא כבשו הגרמנים את [[גאורגיה]].

המוסד התרבותי היהודי היחיד שהמשיך להתקיים היה [[המוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי ליהודי גאורגיה]], שנפתח בטביליסי בשנת [[1933]]. כ-60 ציורים של [[שלום קובושווילי]] הציגו את חיי היומיום הגאורגיים וההיסטוריה של יהדות גאורגיה. המוזיאון נסגר בשנת [[1951]], שנים מספר לאחר שמנהלו, [[אהרון קריכלי]], נעצר בשנת 1948. חלק מהציורים המוצגים הועברו ל[[המוזיאון הממלכתי להיסטוריה של גאורגיה|מוזיאון הממלכתי להיסטוריה של גאורגיה]]{{הערה|{{PDF}} גרשון בן אורן, "[http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000938 המוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי ליהודי גאורגיה]", מתוך האתר של [http://jic.tau.ac.il/ פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב].{{ש}}{{PDF}} לילי מגל, "[http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000937 גנזי המוזיאון ליהודי גאורגיה והסיכוי לחידושו]", מתוך האתר של [http://jic.tau.ac.il/ פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב].}} על שם ג'נשיה שבטביליסי, חלק למוזיאונים אחרים, והיתר נעלמו. כמו כן, רב היהודים האשכנזים בגאורגיה, שהגיע לגאורגיה זמן קצר לפני כן, נעצר בשנת [[1948]] או ב-[[1949]]. עד סוף שנת [[1952]] הביאה המערכה האנטי-יהודית לסגירת בתי כנסת ולמעצרם של החכם עמנואל דווידאשווילי וכן של כמה משומרי בתי הכנסת, על פי ריאיון עם פניה באזוב שנערך על ידי ורה ידידה.{{הערה|יעקב רועי, '''[http://books.google.com/books?id=E_MxlYGaLggC&pg=PA165&ots=rjtSTmPL_i&dq=%22gershon+ben+oren%22&sig=TI96-NGzPMx9jLjxZzkx8cZZfWs#PPA131,M1 תרבות וזהות יהודית בברית המועצות]''', עמ' 31, באנגלית, {{מסת"ב|0814774326}}}}

=== מכתב ח"י המשפחות ===
{{ערך מורחב|מכתב ח"י המשפחות}}
{| border=1 align=left cellpadding=4 cellspacing=0 style="margin: 0.5em 1em 1em 1em; background: #f9f9f9; border: 2px #aaaaaa solid; border-collapse: collapse; font-size: 95%;" width=25%
|-
!colspan=4|עיקר ההתיישבות היהודית בגאורגיה לפני העלייה בשנת{{הערה|מקור הנתונים: לאונרד שרואטר (1979), '''[http://books.google.com/books?id=LOmBVENjK3sC&pg=PA120&ots=qXxxDzBdKB&dq=%22georgian+jews%22&sig=nKLvferMzc2TrJDqEjQ-m1nP8yc#PPA122,M1 יציאת מצרים האחרונה]''', עמ' 122, באנגלית, {{מסת"ב|0295956852}}}}1971
|- style="background: #ccccff;"
![[ערי גאורגיה|עיר]]
!אוכלוסיית העיר
!מספר היהודים
!הערות
|-align=right
|align=right|[[טביליסי]]||875,000||40,000||
|-align=right
|align=right|[[כותאיסי]]||170,000||20,000||
|-align=right
|align=right|[[יהדות קולאשי|קולאשי]]||9,000||9,000||{{הערה|רוב רובה של העיר הייתה מורכבת מיהודים}}
|-align=right
|align=right|[[אוני (עיר)|אוני]]||?||3,500||{{הערה|היהודים מהווים את הרוב בעיירה}}
|-align=right
|align=right|[[פותי]]||4,600||3,000||
|-align=right
|align=right|[[צחינוואלי]]||30,300||1,500||
|-align=right
|align=right|[[בתומי]]||101,000||1,300||
|}
הזדהותם של יהודי גאורגיה עם [[ישראל|מדינת ישראל]] הגיעה לשיאה לאחר [[מלחמת ששת הימים]] בשנת [[1967]]. בתחילה סירבו השלטונות הסובייטים לבקשת היהודים לעלות לישראל. באוגוסט [[1969]], 18 (ח"י) משפחות יהודיות מגאורגיה, בהנהגה של שבתי אלהשווילי, שלחו מכתב לוועדה לזכויות האדם של ה[[או"ם]], בתביעה להגר לישראל.

המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של קבוצת יהודים סובייטים ל[[עלייה לישראל]]. הדבר גרם למערכה אינטנסיבית של [[ממשלת ישראל]] והעולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי [[ברית המועצות]] לישראל. מכתב שני נשלח בנובמבר 1969 ל[[או תאנט]], המזכיר הכללי של האו"ם, דרך [[גולדה מאיר]], שהייתה אז [[ראש ממשלת ישראל]].

ביולי [[1971]], קבוצה של יהודים גאורגים קיימו [[שביתת רעב]] בחזית בית הדואר ב[[מוסקבה]]. מאבקם של יהודי גאורגיה הוביל לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] החלה עלייה מסיבית לישראל. כ-30,000 יהודים גאורגים עלו לישראל, וחלקם למדינות אחרות. כ-17 אחוזים מיהודי ברית המועצות עלו לארץ בתקופה זו. מספר היהודים בגאורגיה ירד מ-28,300 בשנת [[1979]] ל-24,800 ב-[[1989]].

בשנת [[1991]] הכריזה [[גאורגיה]] על עצמאותה. מאז עלו לישראל כמה אלפי יהודים גאורגים. בשנת [[1993]] הוערך מספרם של היהודים בגאורגיה ב-14,500 איש.

=== עליית שנות ה-70 ===
{{הפניה לערך מורחב|העלייה מברית המועצות בשנות השבעים}}
פתיחת שערי ברית המועצות לעלייה מגאורגיה לא שברה את [[מסך הברזל]], והעולים נאלצו עם עלייתם להתנתק מכל קשר עם ארץ מוצאם. במרוצת הזמן התפתחה תרבות של יהודי גאורגיה בישראל. עליית יהודי גאורגיה הייתה העלייה הראשונה של יהודים מברית המועצות לישראל. בישראל יצא עיתון ישראלי בשפה ה[[גאורגית]] בשם: "עלייה מגאורגיה", המופץ עד היום. כמה אלפים מיהודים אלה היגרו ל[[ארצות הברית]], לפורסט היל שברובע [[קווינס]] [[ניו יורק]].{{הערה|אנליס אורלק, '''[http://books.google.com/books?id=iRjiPR-GnnoC&pg=PA129&ots=PWU-2OHb-c&dq=georgian+jews&sig=I8-UlgzGf-Ob-nvqkrErNjNAWYw#PPA129,M1 יהודי ברית המועצות האמריקנים]''', עמ' 129, באנגלית, {{מסת"ב|0313300747}}}}

[[קובץ:Dror Yikra Georgia Style.ogg|ממוזער|הפיוט "[[דרור יקרא]]" בנוסח יהדות גאורגיה בביצוע שותא יעקבשוילי]]
=== עליית שנות ה-90 ===
{{הפניה לערך מורחב|העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים}}

במפקד שנערך בשנת [[1989]] נמצא כי 16,054 יהודים התגוררו בגאורגיה.{{הערה|דונלד פקמן וכריסטינה בראט פאולסטון (1998), '''[http://books.google.com/books?id=sHB1kFCB4wYC&pg=PA231&dq=georgian+jews&sig=BXGF36ixpIfCd_wS0_5IgioqE8c#PPA231,M1 מיעוטים לשוניים במזרח ובמרכז אירופה]''', עמ' 231, {{ISBN|1853594164}}}} העלייה מ[[חבר המדינות|חבר המדינות העצמאיות]] ששיאה היה ב[[שנות התשעים של המאה ה-20]], החלה בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], כאשר נפתחו שערי [[ברית המועצות]], בעידן שלטונו הליברלי של [[מיכאיל גורבצ'וב]]. עליית יהודי גאורגיה, בדומה לעלייה מיתר ברית המועצות, לא הייתה בעיקרה עלייה בעלת מניעים ציוניים. הסיבות לעלייה זו היו בעיקר כלכליות, בצירוף החשש לביטחון האישי, עקב נפילת ה[[קומוניזם]] והתוהו ובוהו ששרר ב[[גאורגיה]] בשנים הראשונות שלאחריו.

=== עצמאות גאורגיה ===
הכרזת העצמאות של גאורגיה, [[מלחמת האזרחים הגאורגית]] והמשבר הכלכלי שפקד את גאורגיה שבאו בעקבותיה, הביאו להגירה של יהודים מגאורגיה שחלקם [[עלה לישראל]].

בתחילת [[המאה ה-21]] הוערך מספרם של יהודי גאורגיה בכיותר מ-200,000 איש, וכ-150,000{{הערה|שם=number|[http://www.georgianjews.org/stat.php?id=152&lang=he התיישבות בני העדה הגרוזינית בישראל] באתר הקונגרס העולמי של יהודי גאורגיה}} מתוכם חיים בישראל. יהודי גאורגיה השתלבו היטב בחיים הכלכליים והחברתיים בישראל, אך עם זאת, שומרים הם על מורשתם העתיקה ומנהגי אבותיהם. וכך גם יהודי גאורגיה שהיגרו למדינות אחרות, ממשיכים לקיים חיי תרבות כשל אבותיהם, אם כי השפה המדוברת בפיהם, בנוסף ל[[גאורגית יהודית]], היא, לעיתים קרובות, עברית.

בשנת 2005 עלה לראשונה בישראל [[ערוץ טלוויזיה]] בשפה הגאורגית - [[ערוץ GTV|GTV]]. הוא שודר בתחילה ב[[yes הטלוויזיה בלוויין|יס]] ולאחר מכן, בתחילת [[2007]], גם ב[[HOT|הוט]].

במהלך חייהם בגאורגיה פיתחו יהודי גאורגיה [[ניב (סיווג שפה)|ניב]] שנקרא "[[גאורגית יהודית]]", להג עדתי יהודי שנתגלה במחקר. יהודי גאורגיה עצמם גורסים כי השפה המדוברת על ידיהם היא ה[[גאורגית]] עצמה.

באופן היסטורי מילאה היהדות החרדית תפקיד מפתח בענף היהלומים ב[[אנטוורפן]]. מאז [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|ההגירה הגדולה של יהודי ברית המועצות לשעבר]], החלו להגיע לאנטוורפן יהודים רוסים ויהודים גאורגים, אליהם הצטרפו ישראלים ממוצא יהודי-גאורגי, ותוך זמן קצר הפך רחוב "פליקנסטראט" לשכונה יהודית, שרובה הייתה של יהודי גאורגיה, לרובם היה גם [[דרכון ישראלי]].{{הערה|דמיאן זאיך, דינה סיגל וה.ג. ון דה בונט (2003), '''[http://books.google.com/books?id=YCy90TloXjsC&pg=PA56&dq=georgian+jews&sig=Oaxh3YUs04MYhpE4xIK3xuVW6sg#PPA56,M1 הפשע המאורגן חובק העולם: מגמות והתפתחויות]''', עמ' 56–57, באנגלית, {{מסת"ב|1402018088}}}}

להגירה הזו לאנטוורפן קדמה הגירה בעלת מאפיינים דומים ל[[וינה|ווינה]]. כרגע מונה הקהילה בווינה בעיקר יהודים גאורגים, [[יהדות בוכרה|בוכרים]] ומיעוטים של [[יהדות אוסטריה|יהודים מקומיים]], ו[[יהדות פרס|פרסים]].

עלייתו של [[מיכאיל סאקשווילי]] לשלטון בגאורגיה הביאה לשינויים מרחיקי לכת בגאורגיה. החלפת השלטון בוצעה בהפיכה ללא שפיכות דמים, וכן גם ההשתלטות על המחוז הבדלני בדרום-מערב גאורגיה, [[אג'ריה]]. אהבת/הערצת ה[[גאורגים|עם הגאורגי]] לישראל, באה לידי ביטוי במדיניותו, והקשר בין [[ישראל]] לגאורגיה התפתח במהירות. ישראלים, ביניהם ילידי גאורגיה, החלו להשקיע בגאורגיה. השקעות של ישראלים בגאורגיה הוערכו באוגוסט [[2008]] בכמיליארד דולר.{{הערה|{{ynet||השקעות ישראלים בגיאורגיה - מיליארד דולר|3580177|10 באוגוסט 2008}}}} גאורגיה הפכה ליעד לטיולים בעיקר לילידי המדינה. במהלך [[המלחמה בדרום אוסטיה|פלישת רוסיה לגאורגיה]] באוגוסט 2008, נקלעו ישראלים שהגיעו לפקוד את קיברי משפחותיהם ב[[גורי (עיר)|גורי]] לקראת [[תשעה באב]].
[[קובץ:Tbilisi israeli2007.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל]] ב[[בית הכנסת הגדול (טביליסי)|בית הכנסת הגדול]] ב[[טביליסי]], בנוכחות [[נשיא גאורגיה]], [[מיכאיל סאקשווילי]]]]
השגריר הישראלי בגאורגיה היה [[שבתאי צור]], יליד גאורגיה, וכן השגריר הגאורגי בישראל, דובר העברית, [[לאשה ז'ווניה]], היה יהודי. שני שרים בממשלתו של סאקשווילי הם יהודים: שר ההגנה, [[דוד קזרשווילי]], בעל דרכון ישראלי, ו[[תמור יעקובשווילי]].

ה[[נשיא גאורגיה|נשיא]] סאקשווילי הגיע לביקור לא רשמי בישראל, באוקטובר [[2006]], בעקבות חניכת [[צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן]], וחנך מרכז לחקר האנרגיה ב[[אוניברסיטת חיפה]] וקיבל מן המוסד תואר [[דוקטור לשם כבוד]]. הוא נתקבל בסבר פנים יפות בקרב קהילת יוצאי גאורגיה בישראל. ישראל סייעה לגאורגיה, יחד עם מדינות מערביות אחרות, בחימוש ה[[צבא גאורגיה|צבא הגאורגי]] ואימונו.

בבחירות שנערכו בגאורגיה, ב-[[5 בינואר]] [[2008]], השתתפו גם אזרחי ישראל יוצאי גאורגיה שקיבלו, לאחר ששונה החוק הגאורגי בעניין תעודת זהות גאורגית. תעמולת הבחירות התנהלה גם בישראל.{{הערה|{{הארץ|עידן רינג|הקשר הגיאורגי. מאחורי השלט "כולנו מישה" מסתתר סיפור פוליטי-כלכלי שלם|1.1467822|26 בדצמבר 2007}}}}

== חב"ד בגאורגיה ==
פעילותה של חסידות חב"ד בגאורגיה החלה בשנת [[ה'תרנ"ג|תרנ"ג]] ([[1893]]), כאשר רבי [[שלמה יהודה ליב אליעזרוב]] נשלח על ידי יהודי [[ארץ ישראל]] למדינה, במטרה לאסוף כסף עבורם. בדרכו לגאורגיה עבר הרב ב[[לובביץ']], בה שכן באותה תקופה מעוזה של חסידות [[חסידות חב"ד|חב"ד]], והתבקש על ידי [[שלום דובער שניאורסון|הרבי הרש"ב]] לפעול בשיטת "לזרוע רוחניות ולקבץ [[גשמיות]]".

בשנת [[ה'תרס"ה]] נשלח הרב שוב לגאורגיה, ופעל שם רבות עד לחזרתו ל[[חברון]], בה שימש כרב ומד"א.

הפעילות הקבועה של חב"ד בגאורגיה החלה כתוצאה מפניה של קבוצה מיהודי המדינה לרבי הרש"ב, בבקשה לשלוח להם רבנים בשביל לחזק את היהדות וללמד את תורת החסידות. הרבי נאות לבקשתם, וסמוך לחג הפסח תרע"ו (1916), הגיע הרב שמואל לויטין לעיר [[כותאיסי]].

עם בואו החל לפעול להכשרת דור רבנים ומלמדים מבני המקום. פעילות זו היא זו שביססה את יהדות גאורגיה, ומפירותיה יצאו מנהיגי העדה בדורות הבאים.

הרב לויטין גם הקים ישיבה בעיר כותאיסי, ואליה שלח הרבי הרש"ב מתלמידיו, כדי שיסייעו לרב לויטין. הישיבה בשיאה מנתה כ-600 תלמידים.

על הפעילים החב"דיים באותה תקופה נמנו: הרב אברהם לוי'ק סלאווין, הרב [[נחום שמריהו ששונקין]], הרב חיים מרדכי פרלוב, הרב [[יעקב ישראל זובער]] ועוד.

בין הערים שבהן פעלו השלוחים: [[כותאיסי]], [[קולאשי]], [[סצ'חרה]], אוני, [[סוחומי]], [[בתומי|בטומי]], [[טביליסי]] ועוד.

בשנת תש"ו עזבו אחרוני השלוחים את גאורגיה.

בשנת תשנ"ב, נשלח הרב [[רפאל אלאשוילי]], רבה הראשי של יהדות גאורגיה בישראל, בשליחות [[מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מליובאוויטש]] לחזק את היהדות במדינה.

כיום משמשים מספר [[שלוחי חב"ד|שלוחים]] ב[[בתי חב"ד]] בגאורגיה.

== רבנים ראשיים ==
* הרב חכם [[עמנואל דודאשוילי]] (דוד), מרבניה הראשיים של יהדות גאורגיה בין השנים [[1970]]–[[1980]].
* הרב חכם [[יהודה בוטרשוילי]], כיהן כרב הראשי של יהדות גאורגיה בשנים 1970–[[1985]] מטעם רבני העדה.
* הרב חכם [[יעקב דבראשוילי]], כיהן כרב הראשי של העדה בישראל בין השנים [[1980]]–[[1988]].
* הרב חכם [[רפאל אלאשוילי]], כיהן כרב הראשי בין השנים 1988–[[2005]].
* הרב חכם [[משה מיכאלשוילי]], כיהן כרב הראשי בין השנים 2005–[[2014]].

== קישורים חיצוניים ==
* '''[[האנציקלופדיה העברית]]''', ערך "גאורגיה", פרק: תולדות היהודים בגאורגיה, עמ' 174–175
* יצחק דוד, [http://www.georgianjews.org/stat.php?id=118&lang=he יהדות גאורגיה וארץ-ישראל]; גרשון בן אורן, [http://www.georgianjews.org/stat.php?id=117&lang=he תולדות יהודי גאורגיה עד ימי המשטר הסובייט'], אתר הקונגרס העולמי של יהודי גאורגיה
* [http://jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=279&letter=C#986 האנציקלופדיה היהודית], באנגלית
* {{פעמים|גרשון בן אורן, וולף מוסקוביץ|מאפייני לשון הדיבור של יהודי גרוּזיה|31.5(1)|31, תשמ"ז 1987, עמ' 119-95}}
* {{מה-יא"ה|גרשון בן-אורן|מונטיפיורי ויהודי גרוזיה|1000413109|'''[[פעמים]]''' 20 (סתיו תשנ"ד), עמ' 69–76 חוברת שיוחדה לנושא שתדלנותו המדינית של מונטיפיורי במלאת מאתיים שנה להולדתו.}}
* {{פעמים|גרשון בן אורן (ציצואשווילי)|סקר ביבליוגראפי של יהדות גאורגיה|4.9(1)|4, חורף תש"ם 1980, עמ' 113-111}}
* {{פעמים|קונסטנטין לרנר|יהודי גאורגיה אסטרטגיה של הישרדות|52.10(1)|52, קיץ תשנ"ב, עמ' 145–147 - סקירת ספרן של רחל ארבלי ולילי מגל, "בארץ גיזת הזהב - תולדות יהודי גאורגיה ותרבותם"}}
* {{פעמים|גרשון בן אורן|בית הספר היהודי בגאורגיה הסובייטית|9.3(1)|9, תשמ"א 1981, עמ' 37–42. חוברת שהוקדשה לתולדות החינוך היהודי בקהילות המזרח}}
* '''אדמו"רי חב"ד ויהדות גאורגיה''', בהוצאת מכון הספר - תפארת רפאל, בעריכת הרב [[זושא וולף]], תשע"ו

== ראו גם ==
* [[הצלת יהודי גאורגיה, בוכרה, אירן ואפגניסטן בצרפת הכבושה]]

== לקריאה נוספת ==
* רחל ארבל, לילי מגל (מגלאשווילי), '''בארץ גיזת הזהב: תולדות יהודי גרוּזיה ותרבותם''', {{מסת"ב|9650506098}}
* זאב לוין (עורך), '''מרכז אסיה : בוכרה ואפגניסטן''', [[מכון בן צבי]], ירושלים 2018.
* קונסטנטין לרנר, "Judaeo-Christians in the Ancient Georgian Capital Mtzkheta", 1991
* {{JSTOR|קונסטנטין ב' לרנר, מיכאל טשרנין|"ידיעות על תולדות ירושלים בכתבי יד גרוזיניים עתיקים"|23407253|קתדרה|גיליון 112, יוני 2004, עמ' 45-54}}
* גרשון בן-אורן, "[http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_84.6(1).pdf שלושה תרגומי התנ"ך האחרונים לגרוזית: בגאורגיה, בשוודיה ובישראל]", '''פעמים''' 84 קיץ תש"ס
* נתן אליהשווילי, [http://www.benyehuda.org/eliashvili/index.html '''היהודים הגרוּזים בגרוּזיה ובארץ ישראל'''] על פי מהדורת [[גצל קרסל]], [[הוצאת צ'ריקובר]], תל אביב 1975, מפרויקט בן-יהודה
* אטנלוב יצחק, "'''המחול הגאורגי בישראל'''", האגודה למען יהדות גאורגיה בלוד, 1990. {{ULI|003787526}}
* יונתן חיים גורל, "החכם הגרוזי באגדת הקדושים הגרוזית", עבודת גמר באוניברסיטה העברית בירושלים. {{ULI|009244629}}
* אברהם ספיר, '''יהדות גרוזיה- קולאשי''', תל אביב, 2003. {{ULI|004447399}}
* לאונרד שרואטר, [http://books.google.com/books?vid=ISBN0295956852&id=LOmBVENjK3sC&pg=PA14&lpg=PA14&ots=qXwyyHBfNA&dq=Synagogue%3Bgeorgia%3Bkutaisi&sig=Lg7RnaeUDKr8WaeXlC2h2jCAKro#PPA3,M1 יציאת מצרים האחרונה], פרק 7, "גאורגיה: יהדות משיחית", באנגלית, עמ' 119–130 {{ISBN|0295956852}}
* גרשון בן אורן, '''גאורגיה : דפי מידע ומבחר מקורות ''', ירושלים : [[מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח]], תש"ס, {{מסת"ב|9652350818}}
* [https://www.chabadlibrary.org/books/arum/mem/14.htm?q=אברהם+סלאווין+גרוזיה ספריית חב"ד - ליובאוויטש: פרק יב. בישיבה בעיירות גאורגיה], על התקופה הסובייטית
* דפנה יזרעאל (עורכת), '''גאורגיה: כותאיסי, קולאשי, אוני: מסע אל הקהילה היהודית''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]], 2010, {{ISBN|9789652272737}}
* גלית חזן-רוקם, '''אדם לאדם גשר''', פתגמים של יהודי גורגיה בישראל, הוצאת [[יד בן צבי]], 199. {{ULI|003848105}}{{הערה|על הספר ראו: יורם בילו, [http://mayaeh.tau.ac.il/wp-content/uploads/moreshet/_repositoryTL15/p_gz_001.pdf "הפתגמים של יהודי גורגיה - הגשר והמחקר"], מתוך האתר של פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב.}}
* רוני מילר, [https://www.elusivedreamsbook.com/ '''חלומות נכזבים על ארץ ישראל: מכתבים לנתן אליהשווילי,'''] הוצאת [[ספרי ניב]], 2022
* Ronnie Miller. [https://www.elusivedreamsbook.com/ '''Elusive Dreams: Letters to Zion'''] (Friesen Press, 2023)

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים
|ויקישיתוף=Category:Judaism in Georgia
|שם ויקישיתוף=תמונות יהדות גאורגיה
}}
* {{אתר רשמי|http://www.georgianjews.org/index.php|הקונגרס העולמי של יהודי גאורגיה}}
* [http://jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=279&letter=C#986 האנציקלופדיה היהודית] {{אנגלית}}
* [https://www.anumuseum.org.il/communities/Archive/Tbilisih.asp הקהילה היהודית בטביליסי, גאורגיה] {{עברית}}
* [http://www.daat.ac.il/daat/tfila/lehaney/lehaney1.PDF לחני התפילה של יהודי גרוּזיה], עמ' 9–56
* [http://www.haruth.com/JewsGeorgia.html Jews of the Republic of Georgia] {{אנגלית}}
* יעקב רועי (1991), '''[http://books.google.com/books?id=E_MxlYGaLggC&pg=PA390&ots=rjtRPkIM0f&dq=rizhinashvili&sig=wNyChKVk_kZvv1aMGmFtKOAdtxA#PPA391,M1 התרבות והזהות היהודית ברוסיה הסובייטית]''', באנגלית, {{מסת"ב|0814774326}}
* [https://web.archive.org/web/20071001045100/http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/17/2327.rtf הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות מורשת יהדות גאורגיה (גרוּזיה), התשס"ז-2007] - למחקר תיעוד והנצחה של מורשת יהדות גאורגיה, [https://web.archive.org/web/20070929231525/http://www.cohenrimoncohen.com/viewBill.asp?id=10026 19.3.2007]
* "[https://web.archive.org/web/20070928192401/http://bet-refael.com/bet_refael/show_art.php?artID=104 תסגרו אחד נפתח עשרות]" - סיפור ניסיונות הסובייטים לסגירת בתי הכנסת בקולאשי וערים אחרות
* מאמרם של תמילה מגאלובלישווילי ויולון גגושידזה, "הפזורה היהודית והנצרות הקדומה בגאורגיה", בספרה של תמילה מגאלובישווילי (1998), '''[http://books.google.com/books?id=PkZjdVAzsvIC&pg=RA2-PA248&ots=YIPf0C4-1D&dq=George+III+Georgia+bagrationi&sig=WvxlNeD3Kx_VVVzNfwxC49sBfRo#PRA2-PA39,M1 הנצרות הקדומה בקווקז]''', עמ' 39 באנגלית, {{מסת"ב|070070633X}}
* {{הארץ|אנשיל פפר|"לא משנה לי מי ישלוט - אף פעם לא פגעו בי כי אני יהודי"|1.1343369|17 באוגוסט 2008}}
* {{הארץ|לילי גלילי|בדידותו של האמן הגרוזיני במלחמה|1.1343700|18 באוגוסט 2008}}
* {{ynet|רועי מנדל|הפגנה למען גאורגיה: "אסור לגמגם מול רוסיה"|3582210|14 באוגוסט 2008}}
* {{ynet|יצחק טסלר|2,500 שנות יהדות: גאורגיה מתגעגעת|4979982|23 ביוני 2017}}
* {{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/Georgia-Shevarnadze-Attends-Synagogue-Reopening/fe0e9a23f69f9f62f67626a3ad66461a טקס חנוכת בית הכנסת המשוקם בעיר] [[אוני (עיר)|אוני]], במעמד נשיא [[גאורגיה]] [[אדוארד שוורדנדזה]], 1995. בארכיון הסרטונים של [[AP]]
* {{סרטונים}} [http://www.aparchive.com/metadata/GEORGIA-VANDALS-DESECRATE-JEWISH-GRAVE-STONES/063ca0df5580431cfd7e389ccee25818 הרס וחילול מצבות בבית הקברות היהודי] ב[[טביליסי]], 1998. בארכיון הסרטונים של [[AP]]
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=VQXbN0-xxeg '''סעודה גרוזינית'''], [[סרט תעודה]] על יהודי גאורגיה בישראל, [[מבט שני]], [[ערוץ 1]], 28 בינואר 1986
* {{אנו – מוזיאון העם היהודי||קהילת יהודי גיאורגיה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007474497305171|יהודים - גאורגיה (רפובליקה)}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{יהדות גאורגיה/ערים}}
{{יהדות אסיה}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:יהדות גאורגיה|*]]
[[קטגוריה:גאורגיה: דת]]
[[קטגוריה:יהדות הקווקז|גאורגיה]]
[[קטגוריה:יהדות התפוצות לפי מדינה|גאורגיה]]
[[קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו]]