הצגת המקור של הדף "יהדות זאגרב"

[[קובץ:Sinagoga1906 11.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת המרכזי בזאגרב שנחנך ב-[[1867]] והוחרב על ידי שלטונות ה[[אוסטאשה]] ב-[[1942]]]]
'''יהדות זאגרב''' היא [[קהילה יהודית]], הכוללת מספר [[קהל]]ים החיים בעיר [[זאגרב]] [[עיר בירה|בירת]] [[קרואטיה]] משלהי [[המאה ה-18]] ועד ימינו. ב-[[1940]] הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 12,000 נפשות והייתה השנייה בגודלה בקרב קהילות [[יהדות יוגוסלביה]] לאחר [[יהדות בלגרד|קהילת בלגרד]].{{הערה|שם=לוקר1|'''הקהילה היהודית בזאגרב - מבוא''', בתוך: [[צבי לוקר]] (עורך), [[פנקס הקהילות]] - יוגוסלאוויה, הוצאת [[יד ושם]], ירושלים, 1988, עמ' 128-127.}}

תיעוד ליהודים שהתגוררו בזאגרב קיים מהמחצית השנייה של [[המאה ה-14]] ועד גירושם מהעיר ב-[[1526]] על ידי [[פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד הראשון מלך הונגריה, בוהמיה וקרואטיה]]. בראשית [[המאה ה-18]] שבו סוחרים ורוכלים יהודים לאזור, ומשום שנאסר עליהם להתגורר בעיר עצמה, ייסדו קהילות קטנות ב[[כפר]]ים וב[[עיירה|עיירות]] שסבבו אותה. [[כתב הסובלנות]], שהוציא [[יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] הוביל לראשית ההתיישבות היהודית בעיר. ב-[[1806]] נוסדה רשמית הקהילה היהודית בזאגרב עת התגוררו בה 75 יהודים. במהלך מרבית [[המאה ה-19]] זכתה הקהילה ליחס עוין מצד השלטון המקומי, בעיקר בשל התחרות הכלכלית עם סוחרי העיר. עם זאת, עלה בידי בני הקהילה לפתח מעמד כלכלי איתן ובניה היוו את [[אבן הראשה]] של כלכלת העיר המודרנית. לאחר [[הקרע ביהדות הונגריה]] התפצלו יהודי זאגרב לשתי קהילות, [[יהדות נאולוגית|קהילה נאולוגית]] גדולה ו[[יהדות אורתודוקסית|קהילה אורתודוקסית]] קטנה אשר לתקופה מסוימת הוכרה על ידי השלטונות כקהילה עצמאית. לאחר כינון [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] זכו יהודי זאגרב ל[[שוויון זכויות]]. ב-[[1867]] הוקם [[בית הכנסת בזאגרב]]. ב-[[1910]] מנתה הקהילה 4,233 נפשות, שהיוו 5.67 אחוזים מכלל האוכלוסייה. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] התחולל ב[[ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים]] תהליך [[עיור]] מהיר, שכלל גם את הקהילה היהודית, אשר הכפילה את מספר בניה. ב-[[1931]] נמנו בזאגרב 8,702 יהודים, שנחלקו לשלושה קהלים: קהל נאולוגי, [[יהדות ספרד|קהל ספרדי]] שמנה 625 נפשות וקהל אורתודוקסי שמנה 160 נפשות.

לאחר ה[[אנשלוס]] ו[[חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה]], הגיעו לעיר מאות פליטים יהודים. ב-[[6 באפריל]] [[1941]], במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], פלשה [[גרמניה הנאצית]] ל[[ממלכת יוגוסלביה]] והכניעה אותה תוך ימים אחדים. אזור זאגרב נכלל בשטחי [[מדינת קרואטיה העצמאית]] תחת [[ממשלת בובות|ממשלת הבובות]] של ה[[אוסטאשה]]. מיד הוחל ב[[אנטישמיות|רדיפות יהודים]] תוך פרסום תקנות המגבילות את [[זכויות הפרט]] והזכויות הכלכליות של יהודי העיר. החל מיוני 1941 ביצעו שלטונות האוסטאשה [[אקציה|אקציות]] בעיר, עצרו אלפים מיהודי העיר וגירשו אותם למחנות מעצר זמניים ול[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] שונים. במחנות אלו טבחו אנשי האוסטאשה ביהודי העיר תוך שימוש ב[[נשק קר]] וב[[נשק חם]]. מאות הוכו למוות, ואחרים נורו. העצורים שנותרו הובלו ל[[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[יאסנובאץ]]. מפקדי ה[[גסטאפו]] בזאגרב לא היו שבעי רצון מקצב גירוש יהודי העיר, ועל כן בראשית [[1942]] נטלו את הפיקוד על מבצעי הגירוש. באוגוסט 1942 ובמרץ [[1943]] בוצעו שתי האקציות המרכזיות האחרונות בזאגרב. העצורים באקציות אלו שולחו ב[[טרנספורט]]ים ל[[אושוויץ]]. ראשי האוסטאשה סירבו לדרישות הגרמנים לביצוע אקציות נוספות בשל תבוסתה המסתמנת של גרמניה הנאצית במלחמה.

לאחר סיום המלחמה וכינון [[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה]], שבה [[שארית הפליטה]] לעיר וחידשה את הפעילות הקהילתית. ב-[[1947]] התגוררו בזאגרב 2,214 יהודים וכמחצית מהם [[עלייה|עלו]] ל[[ישראל|מדינת ישראל]] לאחר הקמתה או היגרו ל[[ארצות הברית]]. [[המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה|השלטון הקומוניסטי]] ביוגוסלביה, אף על פי שהיה ליברלי ממקביליו ב[[מזרח אירופה]], התנגד לסממנים קהילתיים משום שראה בהם ביטוי של [[התבדלות]]. כך נשאה הקהילה אופי חילוני תוך שנכבדיה השתלבו במערכות השלטוניות המקומיות והארציות. לאחר [[מלחמת העצמאות של קרואטיה]], נקט הממשל הקרואטי גישה אוהדת לקהילה היהודית על רקע רצונו לשפר את התדמית ה[[לאומנות|לאומנית]] שדבקה בו. לקהילה מונה שוב [[רב ראשי]], והוקמו מוסדות חינוך ותרבות עם צביון יהודי בולט. ב-[[2008]] חל פילוג בקרב יהודי העיר, והם נחלקו לשתי קהילות: קהילת "בית ישראל", והקהילה היהודית המרכזית. ב-[[2016]] התגוררו בזאגרב 1,200 יהודים וב-[[2022]] התגוררו בעיר 1,400 יהודים.

==היסטוריה==
===ראשית הקהילה===
קיימות עדויות מעטות על נוכחות יהודים בזאגרב ב[[ימי הביניים]]. יוסף ושאול, שני שליחים שנשלחו מטעמו של [[חסדאי אבן שפרוט]] ל[[יוסף, מלך הכוזרים]] עברו בשטחי [[ממלכת קרואטיה (925–1102)|ממלכת קרואטיה]] במהלך מסעם וחנו באזור. בהמשך בשלהי [[המאה ה-14]], תקופת שלטונה של [[מריה, מלכת הונגריה]] מתועד בעיר יהודי בשם אליאס. במהלך [[המאה ה-15]] קיימות תעודות משפטיות המעידות על יהודים שהיו בעלי בתים בזאגרב וכן על קיומו של המוסד הכנסייתי דוֹמוּס יוּדָאיאוֹרוּם (ב[[לטינית]]: Domus Judaeorum, "בית יהודי"), שתפקידו היה ללמד [[מומר]]ים את הלכות ה[[נצרות]]. מקיומו של מוסד זה מקישים החוקרים שהיו בעיר יהודים שהמירו או אולצו להמיר את דתם. היהודים התגוררו בעיר העתיקה של זאגרב, אזור המכונה בזאגרב המודרנית גְרָאדֶץ{{אנ|Gradec, Zagreb}}, אך אין עדויות על פעילות קהילתית. ב-[[1526]] הכריז [[פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד הראשון מלך הונגריה, בוהמיה וקרואטיה]] על זאגרב כ[[ספר (פוליטיקה)|אזור ספר צבאי]] וגירש ממנה את תושביה היהודים.{{הערה|שם=לוקר1}}{{הערה|שם=רימון|[https://www.rimon.hr/jewish-zagreb יהדות זאגרב], באתר rimon.hr {{אנגלית}}.}}

בראשית [[המאה ה-18]] החלו יהודים לשוב לאזור. הם היגרו מאזורי [[בורגנלנד]], דרום [[הונגריה]] המודרנית ומאזור [[דלמאטיה]]. המהגרים היו [[סוחר]]ים, רוכלים, [[פקיד]]ים ו[[אומן|אומנים]]. בתחילה נאסר עליהם להתיישב בזאגרב ועל כן התגוררו בכפרים ובעיירות בסביבתה. ב-[[1729]] הוצא צו רשמי האוסר על התיישבות יהודים בזאגרב. כמו כן נאסר עליהם להשתתף ב[[יריד]]י מסחר. בהמשך, ניתנו היתרי שהייה למספר ימים תמורת תשלום [[מס גולגולת]] והשהות הוגבלה לאזורים ספציפיים בעיר. במחצית השנייה של המאה ה-18, הותר ליהודים להגיע לזאגרב למשך שלושה ימים בשבוע לצורך השתתפות בירידים. לאחר [[כתב הסובלנות]] שהוציא [[יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] עברו היהודים בהדרגה ובמינון נמוך אל העיר עצמה. למרות זאת, ובשל זכויות [[אוטונומיה|אוטונומיות]] מהן נהנתה הרשות המקומית, נקבעו תקנות מקומיות שהגבילו את זכויות כתב הסובלנות. ב-[[1783]] קבעו הרשויות שרק יהודים שנולדו בזאגרב וכאלו שהיגרו אליה בזמן מתן כתב הסובלנות יכולים להמשיך ולהתגורר בה, אך לא תושבים חדשים. כן נקבעה מכסת נישואין בקרב יהודי העיר. ב-[[1785]] נוסדה "[[חברה קדישא|החברה קדישא של קהל קדוש זאגרב]]" וב-[[1789]] תועדו שתי משפחות יהודיות שגרו בזאגרב במגורי קבע: וייס ושטיגלר.{{הערה|שם=לוקר1}}{{הערה|שם=לוקר5}}{{הערה|[http://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=16359 צילום מבנה החברה קדישא בזאגרב (2000)], באתר [[המרכז לאמנות יהודית]].}}

===תחת בית הבסבורג===
ב-[[1806]] נוסדה רשמית הקהילה היהודית בזאגרב, עת מנתה 75 נפשות. ראש הקהילה הראשון היה יעקב שטיגלר שלימים הפך ל[[תעשיין]] ויצרן [[מעלית|מעליות]]. במחצית הראשונה של [[המאה ה-19]] המשיכו ראשי השלטון המקומי במדיניות אנטי-יהודית. ב-[[1831]] נרכש מבנה אשר שימש כ[[בית כנסת|בית תפילה]] ומגורי רב הקהילה.{{הערה|שם=שוורץ|[[גאברו שוורץ]], [http://jewishencyclopedia.com/articles/903-agram-zagreb יהדות זאגרב], באתר [[האנציקלופדיה היהודית]] {{אנגלית}}.}} ב-[[1838]] דרשו סוחרי העיר זאגרב לגרש את היהודים בעיר על רקע תחרות כלכלית. מקצת מיהודי העיר גורשו בצו הרשות המקומית ולאחרים נאסרה הכניסה לירידי מסחר. במאי [[1839]] פנו נכבדי קהילות זאגרב ו[[ואראז'דין]] ל[[הפרלמנט הקרואטי|סאבור]] של [[ממלכת קרואטיה (ההבסבורגית)|ממלכת קרואטיה]] ודרשו לשמור על חירויות הפרט של היהודים בכל קהילות הממלכה. ב-[[1840]] העביר הסאבור תקנה ובה הותר ליהודים להתיישב בכל חלקי הממלכה להוציא אזורי [[כרייה]]. ניתנו [[חופש פולחן]], זכות ללימודים במוסדות אקדמיים וחופש עיסוק חוץ מרכישת נכסי דלא-ניידי. ב-[[1843]] שוב פנו ראשי הקהילה לסאבור בדרישה להעניק [[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה מלאה ליהודי הממלכה]]. עם זאת, באותה השנה נאסר על יהודי העיר להעסיק פועלים שאינם יהודים וב-[[1844]] הודיעו ראשי השלטון המקומי לרשויות השלטון האוסטרי כי הם מסרבים ליישם את כתב הסובלנות. המעמד המשפטי של יהודי זאגרב היה מעורפל. ברצותו היה השלטון המקומי מחיל חוקים שאומצו בפרלמנט ההונגרי וברצותו היה מחיל תקנות שאומצו בפרלמנט האוסטרי. ב-[[1835]] התגוררו בזאגרב 38 משפחות יהודיות שמנו 234 נפשות.{{הערה|שם=לוקר2|'''הקהילה היהודית בזאגרב - התבססות הקהילה''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 130-129.}}

רק לאחר [[מהפכת 1848 בהונגריה]] הוחל בהסדרת מעמדם המשפטי של יהודי העיר. ב-[[1850]] נבחר לראשונה בן הקהילה גְיוּרוֹ הירשלר למועצת העיר. ב-[[1857]] מנתה הקהילה 756 נפשות. לאחר כינון [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] הוכרז על [[שוויון זכויות]] ליהודי האימפריה. עם זאת, רק ב-[[21 באוקטובר]] [[1873]] חוקק הסאבור של [[ממלכת קרואטיה-סלאבוניה]] את חוק שוויון הזכויות בשטח הממלכה. ההתבססות בעיר הייתה מהירה וזרמו אליה בעלי [[מקצועות חופשיים]] וכן משפחות סוחרים ותעשיינים אמידות. החלה [[הגירה פנימית]] משמעותית מיישובי הסביבה לזאגרב. ב-[[1880]] התגוררו בעיר 1,285 יהודים שהיוו כארבעה וחצי אחוזים מכלל האוכלוסייה, וב-[[1910]] מנתה הקהילה 4,233 יהודים שהיוו 5.67 אחוזים מכלל האוכלוסייה. במועד זה ציינו שליש מבני הקהילה ש[[שפת אם|שפת האם]] שלהם היא [[גרמנית]], חמישית ציינו ששפת אימם [[הונגרית]] והשאר [[קרואטית]].{{הערה|שם=לוקר2}} התקופה האוסטרו-הונגרית הייתה מכוננת בחיי יהודי זאגרב ובמהלכה התערו בני הקהילה בכל שדרות החיים בעיר. בני הקהילה תרמו לפיתוח הכלכלה המודרנית, היו מעורים בחיים הפוליטיים ומילאו תפקיד מרכזי בחיי התרבות.{{הערה|שם=לוקר5}}{{הערה|שם=סניישקה1}}

בראשית [[המאה ה-20]] החלה פעילות ציונית בזאגרב. צעירי הקהילה אשר יצאו ללימודים ב[[וינה|ווינה]] התערו שם בחוגי הנוער הציוני והצטרפו לארגונים כגון "בר גיורא". בשובם לזאגרב הפכו לפעילים הציוניים הראשונים.{{הערה|שם=לוקר5|'''הקהילה היהודית בזאגרב - ראשיתה של ציונות, מבנה חברתי וארגונים חברתיית''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 135-132.}} מנגד, מקצת מבני הקהילה השתייכו לחוגי [[שמאל וימין בפוליטיקה|הימין הרדיקלי]] ונודעו כ[[לאומנות|לאומנים]] קרואטים. חלקם אף [[משומד|המירו את דתם]]. מבין הנודעים בקבוצה זו ניתן לציין את המומר [[יוסיף פרנק]] ממובילי הימין הלאומני בתקופה האוסטרו-הונגרית אשר כיהן כיושב ראש "מפלגת הזכויות הקרואטית". נכדו של פרנק [[אאוגן קווטרניק]] הפך לימים לראש שירותי הביטחון הקרואטיים במסגרת שלטון ה[[אוסטאשה]].{{הערה|שם=תפוצות|כיוון=שמאל}}

=== בין מלחמות העולם===
לאחר מלחמת העולם הראשונה וכינון [[ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים]] היו רבים מיהודי זאגרב בעלי אזרחות זרה או חסרי היתרי שהות כגון אִינְקוֹלָאט{{אנ|Inkolat}} או הֶיימָאטְרֶכְט{{גר|Heimatrecht}} ועלה חשש גדול בקרבם שיגורשו מחוץ לממלכה. החשש התבסס על תקנות החירום שהוציא הממשל הזמני ובמסגרתן במהלך [[1919]] גורשו נתינים "זרים" ובכללם יהודים רבים מ[[וויבודינה]] ומ[[בוסניה (אזור)|בוסניה]]. לאחר ביסוס השלטון הוברר כי אין כוונה לגרש יהודים מזאגרב. במקביל הגישו יהודי זאגרב ו[[אוסייק]] בקשה לפרלמנט הקרואטי בקשה להקמת איגוד קהילות יהודיות באזור קרואטיה. ביולי 1919 אישרה הממשלה הזמנית את הקמתו של "איגוד הקהילות היהודיות בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים" ובראשו הועמד ד"ר [[הוגו שפיצר]].{{הערה|[[מנחם שלח]] (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', הוצאת יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים 8-5.}}

בראשית [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] גברה מאוד פעילות [[התנועה הציונית]] בעיר.{{הערה|שם=לוקר2}} בינואר 1919 התקיימה בזאגרב הוועידה הראשונה של ההסתדרות הציונית בממלכה, באוגוסט הוקם ארגון הנוער הציוני שמנה כ-1,500 חברים. ב-[[1920]] כבר מנתה התנועה ציונית 10,000 חברים. בראש ההסתדרות הציונית בזאגרב עמד [[עורך דין|עורך הדין]] ד"ר [[אלכסנדר ליכט]], אשר לימים כיהן כיושב ראש ההסתדרות הציונית בממלכת יוגוסלביה. ליכט פעל להעמקת הפעילות הציונית בזאגרב ובתקופתו קמו ארגוני ומועדוני נוער כגון [[מכבי (ספורט)|מכבי]] וארגוני נשים כגון [[ויצו]]. יצאו לאור [[ביטאון|ביטאונים]] ו[[כתב עת|כתבי עת]] שונים ברוח התנועה. עוד נודע הפעיל הציוני [[איוואן יעקבי]] בנו של הרב [[הושע יעקבי]]. לליכט הייתה אופוזיציה בקרב ציוני בוסניה שהובלה על ידי ד"ר [[מוריץ לוי]] שטען כי הנהגת התנועה היא אשכנזית ברובה, מדירה את רגלי הספרדים ונוקטת בקו אידאולוגי נוקשה. בהמשך, גם [[דוד אלבלה]] מ[[בלגרד]] מתח ביקורת על התנהלותו של ליכט על רקע זה. ב-[[28 ביוני]] [[1921]] עם כינונה הרשמי של "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים" כ[[מונרכיה חוקתית]] הצהיר השלטון על שוויון זכויות לכל אזרחי הממלכה.{{הערה|שם=תפוצות|[https://dbs.bh.org.il/he/זאגרב/מקום יהדות זאגרב], באתר [[בית התפוצות]].}}{{הערה|שם=לוקר5}}{{הערה|שם=איוואן|[http://zbl.lzmk.hr/?p=499 איוואן יעקבי], באתר zbl.lzmk.hr {{קרואטית}}.}}{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 15-9.}}

ב-[[1929]] פיזר [[אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה|המלך אלכסנדר הראשון]] את הפרלמנט ושלטונו הפך ל[[אבסולוטיזם פוליטי|אבסולוטי]]. החלה פעילות נרחבת נגד [[המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה|המפלגה הקומוניסטית]] ורבים מחבריה נעצרו. חלק מהעצורים היו יהודים ומהם מיהודי זאגרב. העצורים הועמדו למשפט, מקצתם [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] ורובם נכלאו. המשטרה היוגוסלבית פשטה לא אחת על סניפי תנועות הנוער היהודיות, בוצעו חיפושים והוחרם רכוש.{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 20-19.}} ב-[[1931]] מנתה הקהילה 8,702 נפשות שנחלקו לשלושה קהלים: [[יהדות נאולוגית|קהל נאולוגי]], [[יהדות ספרד|קהל ספרדי]] קטן שמנה 625 נפשות ו[[יהדות אורתודוקסית|קהל אורתודוקסי]] שמנה 160 נפשות.{{הערה|שם=לוקר4}}

בשלהי [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] החלו לזרום פליטים יהודים [[אנשלוס|מאוסטריה]] ובהמשך מ[[צ'כוסלובקיה]]. בעת ההיא נתונה הייתה הקהילה על פרשת דרכים. מחד, גברה מאוד ה[[התבוללות]] בקרב יהודי העיר. 431 יהודים [[משומד|המירו את דתם]] ל[[נצרות קתולית]]. מנגד, עלה מניינם של הקומוניסטים היהודים אשר פעלו באופן "חצי מחתרתי" והקימו גם תנועות נוער, בהן היו חברים צעירים אשר כמה עשרות מהם, כגון [[רוברט דומאני]], הצטרפו ל[[הבריגדות הבינלאומיות|בריגדות הבינלאומיות]] ולחמו ב[[מלחמת האזרחים בספרד]]. לימים הצטרפו חברי תנועות הנוער הקומוניסטיות לשורות [[הפרטיזנים של טיטו]]. גם התנועה הציונית הייתה במשבר שהעמיק לאחר פרישת [[ברית הציונים הרוויזיוניסטים]] מהתנועה. ארגון הנוער המוביל בקרב צעיריה הציוניים של זאגרב היה [[השומר הצעיר]].{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 32-28.}}

לקהילת זאגרב השתייכו יהודי העיירה וְרְבּוֹבֶץ {{אנ|Vrbovec}}. קהילה התקיימה שם החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. בשלהי המאה הוקם בית עלמין יהודי. ב-1931 התגוררו בוורבובץ 57 יהודים. הקהילה חרבה בשואה. נכון ל-[[2010]] ניתן היה לאתר את בית העלמין היהודי. השטח היה לא מתוחזק ומגודל צמחייה עבותה. במקום אותרו 50 [[מצבה|מצבות]].{{הערה|[http://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=17318 צילום אזור בית העלמין בוורבובאץ (2000)], "באתר המרכז לאמנות יהודית".}}{{הערה|[https://iajgscemetery.org/eastern-europe/croatia/vrbovec קהילת ורבובאץ], באתר jewish cemetery project {{אנגלית}}.}}

===שואת יהודי זאגרב===
[[קובץ:Znak MGZ 300109.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הסמל אותו נאלצו לענוד יהודי זאגרב בעת משטר האוסטאשה]]
[[קובץ:Jewish prisoner in Jasenovac.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התעשיין היהודי מזאגרב תיאודור גרינפלד (1879–1942), עם הגעתו למחנה ההשמדה יאסנובאץ מאולץ להסיר את טבעת הנישואין שלו, לפני שהוצא להורג על ידי כיתת יורים ביחד עם רעייתו תרזה לבית כהן]]
[[קובץ:Ustaše militia execute prisoners near the Jasenovac concentration camp.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנשי האוסטאשה בעת הוצאה להורג של אסירים סמוך למחנה ההשמדה יאסנובאץ]]
בפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הכריזה [[ממלכת יוגוסלביה]] על [[מדינה נייטרלית|נייטרליות מדינית]]. במקביל החלו מגעים בין שליחיו של [[פאבלה, נסיך יוגוסלביה|הנסיך פאבלה]] לנציגי [[גרמניה הנאצית]] אודות הצטרפותה של יוגוסלביה ל[[מדינות הציר]]. ב-[[4 באוקטובר]] [[1940]] פורסמו תקנות רשמיות שהגבילו את הפעילות הכלכלית של יהודי יוגוסלביה וקבעו [[נומרוס קלאוזוס]] במוסדות להשכלה גבוהה. בהמשך, הוגבלו גיוסם של יהודים לצבא וקבלתם לקורסי קצינים. ב-[[25 במרץ]] [[1941]] חתמו ב[[וינה|ווינה]] [[דראגישה צבטקוביץ']] ראש ממשלת יוגוסלביה ו[[יואכים פון ריבנטרופ]] שר החוץ הגרמני על [[ההסכם התלת-צדדי]]. ב-27 במרץ פרצה בממלכה [[הפיכה צבאית]] בתמיכת [[מנהלת המבצעים המיוחדים]] הבריטית. הנסיך פאבלה, מועצת העוצרים וממשלת יוגוסלביה הודחו, ו[[פטר השני, מלך יוגוסלביה|פטר השני]] הומלך למלך יוגוסלביה. ב-[[6 באפריל]] פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה וכבשה אותה תוך ימים אחדים. ב-[[10 באפריל]] 1941 נכנסו כוחות גרמניים לזאגרב ועימם עשרות רבות של גולים לאומניים קרואטים שנמלטו מהממלכה בתקופת שלטונה של ממלכת יוגוסלביה. עם הגעתם כוננה [[המדינה העצמאית של קרואטיה]] בראשות [[אנטה פאבליץ']].{{הערה|שם=לבל|[[ג'ני לבל]], [http://www.daat.ac.il/daat/v-articles/belgradshoa.pdf עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגרד 1521 - 1942], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2006, באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]], אוחזר ב-30 במרץ 2014.}}{{הערה|שם=לוקר7|'''הקהילה היהודית בזאגרב - השואה''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 145-139.}}

ב-[[11 באפריל]] פוזרה הנהלת הקהילה והוחרמו משרדיה.{{הערה|[http://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=17317 צילום בית הקהילה היהודית שהוחרם על ידי האוסטאשה (2000)], באתר "המרכז לאמנות יהודית".}} לאחר חלוקת יוגוסלביה לאזורי כיבוש, נמלטו מקצת מיהודי זאגרב לאזור הכיבוש האיטלקי. אחרים הצטרפו [[המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה|למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה]] ובהמשך לכוחות [[הפרטיזנים של טיטו]]. ב-[[14 באפריל]] התפרסמו תקנות "שמירת הרכוש הלאומי הקרואטי" ובמסגרתו בוטלו עסקאות שבוצעו עם יהודים. ב-[[17 באפריל]] כונן "הצו להגנת המדינה הקרואטית" ובעקבותיו הוקמה משטרת ביטחון הפנים של האוסטאשה בראשות [[אאוגן קווטרניק]]. ב-[[22 באפריל]] הכריז שר הפנים הקרואטי [[אנדריה ארטוקוביץ']] כי קרואטיה תפתור את [[הבעיה היהודית]] בדרכה של גרמניה. עם זאת, מעדות במשפטו של מפקד משטרת זאגרב פְּרָאנְיוֹ טְרוּהָר (בקרואטית: Franjo Truhar), עולה כי ארטוקוביץ' הורה לטרוהר "לטבוח את היהודים והסרבים ללא הבחנה". עוד הצהיר: "קודם נחרים את רכושם ואחר כך נוציא להורג את כולם". ב-[[30 באפריל]] חוקקו חוקי הגזע הראשונים ובכללם ענידת [[טלאי צהוב|סימון מיוחד ליהודים]]. ב-[[2 במאי]] הוצא צו "ההגנה על התרבות הלאומית והארית של הקרואטים" ובכללו איסור פעילות תרבותית של יהודים בקרב האוכלוסייה הכללית.{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 147-144.}}

ב-[[5 במאי]] הוטל עוצר ובמסגרתו נאסרה תנועת יהודים ו[[סרבים]]. בנוסף נאסר עליהם להתגורר באזורים מסוימים בזאגרב והם נאלצו לעזוב את דירותיהם. ב-[[4 ביוני]] נאסר על יהודים לשנות [[שם משפחה]] ולהשתמש בשמות עם קונוטציה סלאבית. ב-[[5 ביוני]] התפרסם צו ובו נדרשו כל יהודי זאגרב להצהיר באופן מפורט על כל רכושם. ב-[[30 באוגוסט]] תוקנה תקנה ובמסגרת [[הפקעה|הופקע]] כל הרכוש היהודי ובכלל זה מבני מגורים, חוות חקלאיות, חברות ומפעלי תעשייה. אנשי האוסטאשה בזאגרב פעלו בשיטות של [[פשע מאורגן]] במטרה [[סחיטה (עבירה)|לסחוט כספים]] מהקהילה או לבצע מעשי שוד באמתלות של חיפוש בדירות מבוקשים. כך, במאי 1941 נעצרו ראשי הקהילה בזאגרב ושחרורם הותנה בתשלום [[כופר נפש]] ב[[זהב]], [[תכשיט]]ים ו[[מטבע חוץ]]. וכך במהירות שמטו אנשי האוסטאשה את הבסיס הכלכלי מבני הקהילה. מאפריל הוחל במעצרים בקרב בני הקהילה, אך לא באופן כולל. מיוני הוחל בשליחת העצורים למחנות הריכוז שהקים שלטון האוסטאשה.{{הערה|שם=לוקר7}}{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 153-148.}}

ב-[[26 ביוני]] פרסם אנטה פאבליץ את "הצו המיוחד לענייני היהודים" ובו נכתב:

{{ציטוטון|הואיל והיהודים גורמים לאי שקט באוכלוסייה הכללית, וספסרותם פוגעת באזרחים, יש לראותם אחראים באופן קיבוצי לאירועים ולהעבירם למחנות הסגר.}}

בעקבות הצו הוחל במצוד אחר יהודי זאגרב ובמקביל בהקמתם של מחנות ריכוז שיקלטו את העצורים. ביוני 1941 הוקם [[גוספיץ' (מחנה ריכוז)|מחנה גוספיץ']], [[קרושצ'יצה]] ולאחריו [[ידובנו]]. [[פג (אי)|באי פג]] הוקמו שני מחנות ריכוז האחד לגברים: [[מחנה הריכוז סלאנה]] והשני לנשים וילדים: [[מחנה הריכוז מטאינה]]. באוגוסט הוקם [[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[יאסנובאץ]] ובהמשך [[סטארה גראדישקה]]. בספטמבר 1941, הוקם במימון כפוי של יהודי זאגרב מחנה הריכוז [[לובורגראד]] ועלות ההקמה הייתה 1.3 מיליון [[קונה (מטבע)|קונות]]. בדצמבר 1941 הוקמו מחנות הריכוז [[טניה (מחנה ריכוז)|טניה]] ו[[ג'קובו (מחנה ריכוז)|ג'קובו]].{{הערה|שם=מחנות|'''מחנות ההשמדה''', בתוך: צבי לוקר (עורך), [[פנקס הקהילות]] - יוגוסלאוויה, עמוד 317.}} עד סוף יוני נאסרו כמה אלפים מיהודי זאגרב ושולחו לידובנו ולאי פאג. השוטרים שביצעו את המעצרים תוגמלו כספית בעבור כל יהודי שעצרו.{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 165-164.}}

ב-[[23 בנובמבר]] 1941 פורסמה תקנה בדבר גרוש "אלמנטים לא רצויים" ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]]". מיד לאחר פרסום התקנה נערכה [[אקציה]] בזאגרב ובה נעצרו מרבית בני הקהילה. בדצמבר 1941 עידכן אנטה פאבליץ' את שר החוץ האיטלקי [[גליאצו צ'אנו]] כי בשטח מדינת קרואטיה העצמאית נעצרו 35,000 יהודים. עצורי זאגרב הובלו למחנות מעצר זמניים ב[[קרשקו]], בסָמוֹבּוֹר{{אנ|Samobor}} ובדְרָאגָאנִיץ'{{אנ|Draganić, Karlovac County}}. בהמשך נשלחו מאות למחנה מעצר ליד [[קופריבניצה]] וכ-300 נטבחו שם על ידי אנשי האוסטאשה בעיקר באמצעות [[נשק קר]]. חלקם הוכו למוות ב[[אלה (נשק)|אלות]]. מאות נשלחו ל[[ידובנו]] וכ-100 נרצחו עם הגעתם. הנשים והילדים נשלחו ברובם למחנה הריכוז לובורגראד וקרושצ'יצה, אך גם פוזרו במחנות נוספים ומשם הובלו ל[[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[יאסנובאץ]]. מרבית הגברים נשלחו ישירות ליאסנובאץ. עד סוף שנת 1941 נרצחו מרבית יהודי זאגרב שנעצרו. חלק מהיהודים שלא גורשו היו מקורבים לראשי השלטון, ובמקביל הפעילה הכנסייה הקתולית של זאגרב לחץ על ראשי האוסטאשה לחדול מגירוש יהודים. מפקדי ה[[גסטפו]] שלא היו מרוצים מקצב חיסול היהודים בקרואטיה הפעילו לחץ על ראשי האוסטאשה להאצת פעילותם, ולבסוף נטלו את הפיקוד על מבצעי הגירוש. בפברואר [[1942]] מונה [[שטורמבאנפיהרר]] [[הנס הלם]] (ב[[גרמנית]]: Hans Helm) לנספח לעניינים משטרתיים בזאגרב ולאחראי על גירוש היהודים שנותרו באזור קרואטיה. הוא החל לנהל משא ומתן עם ראשי האוסטאשה על ביצוע הגירושים.{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמוד 209.}}

באוגוסט 1942 בוצעה אקציה נוספת בזאגרב ובה נעצרו 1,300 יהודים שנמלטו מהאקציה הראשונה ומצאו מחבוא בדירות מסתור ובכפרים סביב זאגרב. תמורת כל יהודי שילמו שלטונות האוסטאשה לגרמנים 30 [[רייכסמארק]]. בתקופה זו נעשה ניסיון על ידי [[הסוכנות היהודית]] להציל ילדים יהודים מאירופה ולהעלותם לארץ ישראל. לילדי זאגרב הוקצו 50 [[סרטיפיקט]]ים. במועד זה כבר היו מרבית ילדי הקהילה במחנות ריכוז. רב הקהילה [[שלום פרייברגר]], לו היו קשרים עם ראשי [[הכנסייה הקתולית]] בזאגרב ועם ראשי קהילות יהודיות מחוץ ליוגוסלביה ובכלל זה [[ועדת העזרה וההצלה בבודפשט]], פעל להצלת ילדים מהקהילה.{{הערה|[http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201488.pdf קרואטיה העצמאית], באתר יד ושם, אוחזר ב-15 בספטמבר 2014.}} לאחר מאמצים קדחתניים אותרו 11 ילדים ובני נוער ובכללם בנו יחידו של הרב, [[ראובן ירון (מלחין)|רובן פרייברגר]], והועברו ל[[הונגריה]] ול[[טורקיה]] ומשם [[עלייה|עלו]] חלקם ל[[ארץ ישראל המנדטורית]].{{הערה|שם=לוקר7}} הפיקוד הישיר על מעצר וגירוש יהודי זאגרב הוטל על [[האופטשטורמפיהרר]] [[פרנץ אברומייט]]. ה[[טרנספורט]]ים יצאו מזאגרב ב-[[13 באוגוסט]] והגיעו ל[[אושוויץ]] ב-[[16 באוגוסט]].{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 212-210.}}

בזאגרב נותרו עדיין יהודים אשר זכו להגנת שלטונות האוסטאשה, בשל סיבות כלכליות, קרבה אישית, נשואים בנישואי תערובת או מומרים. בראשית [[1943]] התנהל משא ומתן בין ראשי האוסטאשה לגרמנים על השלמת גירוש היהודים. על פרנץ אברומייט הוטל להשלים את מבצע הגירוש. ה[[חשמן]] [[אלויזיה סטפינאץ]] הארכיבישוף של זאגרב ניסה להתערב ולהציל יהודים מומרים ובני נישואי תערובת ואף כתב מכתב חריף לאנטה פאבליץ' ובו הוא דורש שלא לגרש את היהודים. שלטונות האוסטאשה השתהו בביצוע ה[[אקציה|אקציות]] אך לבסוף נכנעו ללחץ הגרמני. ב-[[3 במאי]] 1943 לפנות בוקר החלה האקציה האחרונה בזאגרב ובמהלכה נעצרו כ-1,400 יהודים. ב-[[5 במאי]] הגיע לזאגרב [[היינריך הימלר]] כדי לעמוד מקרוב על השלמת הגירושים ולהיפגש עם ראשי האוסטאשה. הימלר עזב את זאגרב בשעות אחר הצהריים ועם עזיבתו החלו הטרנספורטים לאושוויץ.{{הערה|שם=לוקר7}}{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 217-213.}} בראשית [[1944]] לחצו הגרמנים שוב על ראשי האוסטאשה לפעול לחיפוש, מעצר וגירוש מלא של כל היהודים שעדיין מצויים בשטחי מדינת קרואטיה העצמאית. ראשי השלטון השהו את פעולתם ולבסוף סירבו. תבוסת גרמניה [[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|בחזית המזרחית]] ו[[פלישת בעלות הברית לאיטליה|שחרור איטליה]] על ידי [[בעלות הברית]] הובילו את ראשי האוסטאשה למסקנה, שתבוסת גרמניה במלחמה היא ודאית ועליהם למקסם רווחים לקראת ההסכמים העתידיים שיבואו בעקבותיה.{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמוד 223.}}

לאורך כל תקופת הגירושים במדינת קרואטיה העצמאית עלה בידי מקצת מיהודי זאגרב להימלט לשטחי הכיבוש האיטלקיים. באזורים אלו, סירב [[צבא ממלכת איטליה|הצבא האיטלקי]] למסור יהודים המצויים בחזקתו לגרמנים, וזאת למרות לחץ כבד חוזר ונשנה שהופעל על ראשיו. לאחר [[הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה|כניעת איטליה]] החלו הגרמנים במצוד אחרי היהודים שהיו תחת חסותם. עם זאת, התקדמות כוחות [[הפרטיזנים של טיטו]] גרמה לשחרור מחנות ריכוז והשמדה בשטחים השונים. כך גם שחרור השטחים האיטלקיים על ידי בעלות הברית. אלפי פליטים יהודים גדשו את האזורים שבשליטת טיטו ואת שטחי איטליה אשר בשליטת [[בעלות הברית]] ומספרם נאמד בקרוב ל-4,000 נפשות. רבים היו במצב גופני ונפשי קשים מאוד. באזורים האיטלקיים סייע לפליטים ארגון [[דלאסם]] ובאזורים היוגוסלביים נותרו אלפים בשטחים פתוחים, חלקם עדיין באזורי קרבות. רובם ניסו לעשות את דרכם לאזורים שבשליטת בעלות הברית באיטליה.{{הערה|{{דבר||קריאה נואשת של שרידי היהודים ביוגוסלאויה|19440827|25}}.}}{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 276-227.}} הפיקוד העליון של הפרטיזנים מינה את ד"ר [[הינקו גוטליב]] לטיפול בבעיית הפליטים היהודים וביולי 1944 הוא הגיע למפקדת בעלות הברית ב[[בארי (עיר)|בארי]] במטרה להסדיר את פינוי הפליטים מאזורי הקרבות ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]] או לשטחים הנתונים בשליטת בעלות הברית. נציגי בעלות הברית לא גילו עניין רב בבקשות ובפועל לא פונו פליטים יהודים מאזורי הקרבות ומאות מהם נהרגו תוך כדי הלחימה או שנתפסו על ידי הגרמנים והוצאו להורג.{{הערה|מנחם שלח (עורך), '''תולדות השואה - יוגוסלביה''', עמודים 339-331.}}

רבים מצעירי הקהילה הצטרפו לכוחות [[הפרטיזנים של טיטו]], חלקם כגון: [[רוברט דומאני]], [[אדולף שטיינברגר]] ו[[פאבלה פאפ]] נהרגו בקרבות וזכו לעיטור [[גיבור יוגוסלביה]] לאחר המלחמה. חלקם השתלבו בהמשך בעיקר במערך הרפואה של [[צבא יוגוסלביה]] וכן התערו בחוגי השלטון ומהם ניתן לציין את הגנרלים [[סטייפן שטיינר]] ו[[הרברט קראוס]] ואת [[פרופסור]] [[ליאון גרשקוביץ']].

===לאחר השואה===
לאחר תום המלחמה וכינון [[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה]] שבו [[שארית הפליטה|מאות הפליטים]] ואנשי כוחות הפרטיזנים בחזרה לעיר וחידשו את הפעילות הקהילתית. ב-[[1946]] מונה הרב ד"ר [[הינקו אורבך]] לרב הראשי של הקהילה, ונעשה ניסיון שלא צלח לחדש את חיי הדת. ב-[[1948]] עלה הרב ל[[ישראל]] יחד עם מאות רבות מיהודי העיר. עד [[1952]] עלו מחצית מיהודי זאגרב לישראל או היגרו ל[[ארצות הברית]]. ב-[[1986]] ציינה הקהילה 180 שנים להיווסדה והאירוע צוין בישראל וביוגוסלביה וזכה להדים תקשורתיים. ב-[[1988]] ערך המוזיאון של זאגרב [[תערוכה]] בשיתוף קהילת זאגרב שנשאה את השם "יהודי יוגוסלביה" והוצגה גם ב[[בלגרד]], ב[[סרייבו]], ב[[נובי-סאד]] וב[[ניו יורק]]. בראשית [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] לאחר [[התפרקות יוגוסלביה]] וכינון קרואטיה הפכה קהילת זאגרב למרכז החיים היהודיים במדינה. מ-1986 ועד [[1993]] כיהן [[סלאבקו גולדשטיין]] כיושב ראש הקהילה.{{הערה|'''הקהילה היהודית בזאגרב - שיקום הקהילה''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 146-145.}}{{הערה|[http://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=17316 צילום בית התפילה של קהילת זאגרב (2000)], באתר "המרכז לאמנות יהודית".}} במהלך [[מלחמת העצמאות של קרואטיה]] נפגעו משרדי הקהילה היהודית מ[[פצצה]] שהוטמנה במקום. לאחר המלחמה וכינון קרואטיה תחת נשיאותו של [[פרניו טוג'מן]], דבקה במדינה תדמית [[לאומנות|לאומנית]]. פקידי הממשל החדש בנסותם לְהָזֵם תדמית זו בעיני העולם ככלל וארצות הברית בפרט, נקטו במדיניות של פתיחות יתרה מול יהודי קרואטיה.{{הערה|[http://www.rce.eu.com/189.html הישג למשלחת 'מרכז רבני אירופה' בשיחותיה עם ראשי השלטון בקרואטיה], באתר [[מרכז רבני אירופה]].}} וכך, העניק הממשל סיוע כספי נרחב לשיקום בית הקהילה היהודית. הנשיא טוג'מן אף עידן התבטאויות שהופיעו בכתביו ונתפשו כ[[אנטישמיות]]. למרות קו פייסני זה, מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, החל גל הגירה מזאגרב למדינות שכנות ולישראל.{{הערה|שם=מורשת|[http://www.heritageabroad.gov/Portals/0/Images/Countries%20Docs/CROATIA_Report_2006.pdf אתרי מורשת יהודית בקרואטיה (2005)], באתר heritageabroad.gov {{אנגלית}}.}} החל מ-1993 מכהן ד"ר אוגניין קראוס כנשיא הקהילה היהודית בזאגרב.{{הערה|שם=צנדו}} בפקולטה למדעי החברה של [[אוניברסיטת זאגרב]] פועלת מחלקה ללימודי יהדות.{{הערה|שם=רימון}} ב-[[2008]] חל פיצול בקהילה והיא נחלקה לשני קהלים. קהל שכונה "בית ישראל" בראשות סלאבקו גולדשטיין ובנו [[איבו גולדשטיין]] והקהילה הכללית בראשות אוגניין קראוס.{{הערה|שם=סלאבקו}}

==דמוגרפיה==
בשלהי המאה ה-18 הגיעו לאזור מהגרים מ[[בורגנלנד]], מדרום [[הונגריה]] המודרנית ומ[[דלמטיה]]. הם התיישבו בכפרים בסביבות העיר ובהדרגה עברו לתוך זאגרב. בראשית [[המאה ה-19]] הגיעו מהגרים מאזור [[בוהמיה]] ו[[סלובקיה]] המודרנית. כך קיים תיעוד להגירת משפחות מ[[ויסוצ'ינה (מחוז)|מחוז ויסוצ'ינה]], מאזור [[הראדץ קראלובה (מחוז)|מחוז הראדץ קראלובה]] אשר ב[[צ'כיה]] המודרנית, מהעיר [[טרנצ'ין]] בסלובקיה המודרנית וכן מאזור [[ואש (מחוז)|מחוז ואש]] אשר בהונגריה המודרנית.{{הערה|Snješka Knežević{{כ}}, [https://www.tportal.hr/kultura/clanak/zidovi-u-zagrebu-pridoslice-i-starosjedioci-20130224 יהודי זאגרב - המהגרים וילידי העיר אשר בנו את הקהילה ואת העיר], באתר tportal.hr {{קרואטית}}.}} ב-[[1806]] נמנו בעיר 75 יהודים. תהליך מתן זכויות האזרח המלאות ליהודי זאגרב אשר הושלם בתקופה [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|האוסטרו-הונגרית]] והתפתחותה של קהילה משגשגת ובעלת מעמד כלכלי איתן האיצו את ההגירה לעיר, הן מהכפרים והיישובים סביבה והן מרחבי השטחים האוסטרו-הונגריים. במקביל, הפכה העיר ל[[מטרופולין]] ולמרכז עסקים, מסחר ותרבות אזורי. ב-[[1890]] התגוררו בזאגרב 1,924 יהודים שהיוו 5 אחוזים מכלל האוכלוסייה וב-[[1910]] מנתה הקהילה 4,233 נפשות שהיוו 5.67 אחוזים מכלל האוכלוסייה. [[מלחמת העולם הראשונה]] הובילה לשינוי סדרי עולם. בשלהי המלחמה לקראת קריסת [[הצבא האוסטרו-הונגרי]] השתוללו [[עריק]]ים מכוחות [[הקאדר הירוק]], פגעו בקהילות יהודיות קטנות בעיירות ובכפרים והדבר הוביל ל[[הגירה פנימית]] לזאגרב. לאחר המלחמה התרחש תהליך [[עיור]] מואץ ב[[ממלכת יוגוסלביה]] והקהילה גדלה משמעותית. תהליך זה התרחש גם באוכלוסייה הכללית ובשיעורים גבוהים יותר. ב-[[1932]] נמנו בזאגרב 8,702 יהודים שהיוו 4.69 אחוזים מכלל האוכלוסייה. דהיינו, מ-1910 ועד 1931 מספר בני הקהילה הוכפל, כאשר מספר האוכלוסין הכללי גדל פי שניים וחצי.

לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון בגרמניה החלה עזיבת יהודים את גרמניה. חלקם הגיעו לזאגרב והתיישבו בה. בהמשך, לאחר ה[[אנשלוס]] ובשל [[חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה]] גבר מאוד זרם ה[[פליט]]ים לעיר. לפליטים הייתה העדפה להגיע לקהילת זאגרב משום גודלה, המוסדות המאורגנים שפעלו בה וקרבתה [[תרבות גרמניה|לתרבות הגרמנית]]. עבור חלקם שימשה זאגרב כתחנת מעבר בדרכם ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]]. ב-1932 נמנו בממלכת יוגוסלביה 202 יהודים שהוגדרו כפליטים ועוד 4,400 פליטים שעברו דרכה. ב-[[1934]] עברו דרך זאגרב 4,200 יהודים. הפליטים היוו נטל כלכלי לא מבוטל על הקהילה וגרמו לחיכוכים עם האוכלוסייה המקומית. קהילת זאגרב פתחה עבורם מוסדות [[הכשרה מקצועית]] ולבני הנוער חוות הכשרה לקראת העלייה. ב-[[1940]] היו 3,200 פליטים יהודיים בקרואטיה והם שוכנו על חשבון קהילת זאגרב ביישובים שונים וכן בעיר עצמה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בזאגרב 11,000 נפשות ועוד כ-1,000 פליטים התגוררו בעיר. לפי מקורות אחרים שכנו בעיר כ-2,000 פליטים יהודים. במועד זה היו רשומים 9,367 יהודים כחברי הקהילות המאורגנות השונות. השאר לא השתייכו לקהילות המאורגנות, או שסירבו להזדהות כיהודים ב[[מפקד אוכלוסין|מפקדי האוכלוסין]] או שהיו [[נישואי תערובת ביהדות|בני תערובת]]. בשל העובדה שמספר היהודים בקהילה עצמה היה 11,000 נחשבה קהילת זאגרב לשנייה בגודלה בממלכת יוגוסלביה לאחר [[יהדות בלגרד|בלגרד]], שם חלקה של הקהילה האורגאנית היה גדול יותר.{{הערה|שם=עלמין}}{{הערה|'''הקהילה היהודית בזאגרב - פליטי אוסטריה וגרמניה''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 137-136.}}

ב-[[1947]] נמנו בעיר 2,214 יהודים ועם הקמת מדינת ישראל עלו מאות אליה. כן היה גל הגירה ל[[ארצות הברית]].{{הערה|שם=רימון}} במקביל, היגרה לעיר [[שארית הפליטה]] מרחבי קרואטיה וכן מ[[בוסניה (אזור)|בוסניה]]. בראשית [[המאה ה-21]] התגוררו בזאגרב 1,000 יהודים{{הערה|שם=וירטואלי}} וב-[[2016]] מנתה הקהילה 1,200 נפשות. במפקדי האוכלוסין שנערכים בקרואטיה, לא קיימת חובה להצהיר על דתו או מוצאו האתני של נפקד. וכך, בוחרים חלק מבני הקהילה שלא להצהיר על יהדותם ומספר בני הקהילה מוערך על ידי שני הארגונים הקהילתיים. לפי נתוני הרישום בקהילה ומשלמי המיסים לקהילה, נמנו ב-[[2022]] בקהילה היהודית בזאגרב 1,400 נפשות.{{הערה|לפי התכתבות עם משרדי הקהילות, המשיבים: סאשה צבטקוביץ' (בקרואטית: Saša Cvetković) מזכיר הקהילה היהודית בזאגרב (בקרואטית: Židovska općina Zagreb), ובורוט איוואנוסה (בקרואטית: Borut Ivanusa) מזכירת הקהילה הדתית "בית ישראל" בקרואטיה (בקרואטית: Židovska vjerska zajednica Bet Israel u Hrvatskoj).}}

<div style="clear:middle;float:middle;">
<timeline>
Colors=
 id:lightgrey value:gray(0.9)
 id:darkgrey value:gray(0.8)
 id:sfondo value:rgb(1,1,1)
 id:barra value:rgb(0.6,0.7,0.8)

ImageSize = width:600 height:500
PlotArea = left:50 bottom:50 top:30 right:30
DateFormat = x.y
Period = from:0 till:12000
TimeAxis = orientation:vertical
AlignBars = justify
ScaleMajor = gridcolor:darkgrey increment:1000 start:0
ScaleMinor = gridcolor:darkgrey increment:500 start:0
BackgroundColors = canvas:sfondo

BarData=
 bar:1806 text:1806
 bar:1835 text:1835
 bar:1880 text:1880
 bar:1890 text:1890
 bar:1900 text:1900
 bar:1910 text:1910
 bar:1921 text:1921
 bar:1931 text:1931
 bar:1940 text:1940
 bar:1947 text:1947
 bar:1970 text:1970
 bar:1994 text:1994
 bar:2000 text:2000
 bar:2016 text:2016
 bar:2022 text:2022
PlotData=
 color:barra width:22 align:left
 bar:1806 from: 0 till:75
 bar:1835 from: 0 till:234
 bar:1880 from: 0 till:1285
 bar:1890 from: 0 till:1924
 bar:1900 from: 0 till:3237
 bar:1910 from: 0 till:4233
 bar:1921 from: 0 till:5970
 bar:1931 from: 0 till:8702
 bar:1940 from: 0 till:12000
 bar:1947 from: 0 till:2214
 bar:1970 from: 0 till:1341
 bar:1994 from: 0 till:1600
 bar:2000 from: 0 till:1000
 bar:2016 from: 0 till:1200
 bar:2022 from: 0 till:1400
PlotData=
 bar:1806 at:75 fontsize:XS text: 75 shift:(-5,5)
 bar:1835 at:234 fontsize:XS text: 234 shift:(-7,5)
 bar:1880 at:1285 fontsize:XS text: 1,285 shift:(-10,5)
 bar:1890 at:1924 fontsize:XS text: 1,924 shift:(-10,5)
 bar:1900 at:3237 fontsize:XS text: 3,237 shift:(-10,5)
 bar:1910 at:4233 fontsize:XS text: 4,233 shift:(-10,5)
 bar:1921 at:5970 fontsize:XS text: 5,970 shift:(-10,5)
 bar:1931 at:8702 fontsize:XS text: 8,702 shift:(-9,5)
 bar:1940 at:12000 fontsize:XS text: 12,000 shift:(-12,5)
 bar:1947 at:2214 fontsize:XS text: 2,214 shift:(-10,5)
 bar:1970 at:1341 fontsize:XS text: 1,341 shift:(-10,5)
 bar:1994 at:1600 fontsize:XS text: 1,600 shift:(-10,5)
 bar:2000 at:1000 fontsize:XS text: 1,000 shift:(-10,5)
 bar:2016 at:1200 fontsize:XS text: 1,200 shift:(-10,5)
 bar:2022 at:1400 fontsize:XS text: 1,400 shift:(-10,5)
TextData=
 fontsize:M pos:(200,20)
 text:(2022 - 1806) ברגאז ידוהי תייסולכוא
</timeline>
</div>

==כלכלה==
[[קובץ:Palace Zagreb Hotel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מלון פאלאס בזאגרב שהוקם על ידי [[שאנדור אלכסנדר]] {{אנ|Šandor Alexander}} והיה בבעלותו]]
יהודי זאגרב תרמו באופן משמעותי לביסוס הכלכלה המודרנית בעיר. בראשית ההתיישבות היהודית באזור היו בני הקהילה רוכלים וסוחרי [[בקר]]. בהמשך, פיתחו תעשיינים יהודים את ענפי התעשייה הקלה והכבדה והקימו [[מפעל]]ים אשר העסיקו מאות עובדים. ב-[[1843]] הוטל מס מיוחד על יהודי זאגרב אותו נאלצה לשלם הקהילה והוא עמד על 800 פלורינים אוסטרו-הונגריים.{{אנ|Florin (Australian coin)}}. המס עלה בהתמדה וב-[[1899]] עמד על 20,000 פלורינים (כ-10,000 [[דולר אמריקני]]).{{הערה|שם=שוורץ}}

ד"ר [[מאברו זק"ש]] ייסד את ענף [[רפואה משפטית|הרפואה המשפטית]] באזור קרואטיה והיה ה[[מרצה]] הראשון בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת זאגרב.{{הערה|שם=וירטואלי|[https://www.jewishvirtuallibrary.org/zagreb יהדות זאגרב],באתר [[הספרייה היהודית הווירטואלית]] {{אנגלית}}.}} ב-[[1866]] הותקנה [[מרכזייה|מרכזיית הטלפון]] הראשונה בעיר בבית משפחת שוורץ. ד"ר ליודוויט שוורץ (בקרואטית: Ljudevit Švarc) יזם את הקמת קו ה[[חשמלית|חשמליות]] בעיר. [[תחנת רדיו|תחנת הרדיו]] הראשונה בעיר הוקמה על ידי בן הקהילה אִיבוֹ שטרן. ב-[[1919]] ייסד שמואל ברגר מנכבדי הקהילה את המוזיאון האתנוגרפי הקרואטי{{אנ|Ethnographic Museum, Zagreb}} והיה מנהלו הראשון. בעידן היוגוסלבי נמנו מקרב בני הקהילה אומנים רבים. מפעלים בבעלות יהודית הפכו ל[[תאגיד]]ים כאשר משרות הניהול הוחזקו בידי הבעלים המקוריים. המעמד הכלכלי האיתן שצברה שכבת המשפחות העשירות בזאגרב היה כרטיס כניסה ל[[בורגנות]] המקומית ובמקרים מסוימים אף ל[[אצולה]] המקומית. התעשיין [[ויקטור גוטמן]] זכה לתואר [[ברון|בארון]] ושמואל דוד אלכסנדר כיהן כיושב ראש איגוד התעשיינים בקרואטיה. עוד ניתן לציין את משפחת התעשיינים דויטש-מאצליסקי ובכללם פיליפ דויטש ובנו אלברט דויטש-מאצליסקי. ב-1931 נמנו 70 רופאים, 65 עורכי דין, 55 פקידי הרשות המקומית ו-3 חברים במועצת העיר מקרב בני הקהילה.{{הערה|שם=לוקר3|'''הקהילה היהודית בזאגרב - חיי הכלכלה''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 131-130.}}{{הערה|שם=צנדו}}{{הערה|שם=סניישקה1}}

==חינוך==
[[קובץ:Kinder garden 1926.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גן הילדים היהודי בזאגרב ב-1926, הגננת מרים ויילר]]
ב-[[1841]] הוקם [[בית ספר יסודי]] קהילתי ובו לימדו ב[[גרמנית]]. ב-[[1852]] הוא נסגר בשל בעיות כלכליות. ב-[[1855]] נפתח בית ספר יסודי ובו לימדו בכיתות א'–ג'. ב-[[1865]] הוחלפה שפת הלימוד מגרמנית לקרואטית.{{הערה|שם=לוקר4}} בשלהי [[המאה ה-19]] למדו 240 תלמידים בבית הספר היסודי היהודי ו-260 תלמידים במערכת החינוך היסודית הכללית. ב-[[1898]] הקימה הקהילה בית ספר פרו-גמנסיה (בגרמנית: Realschule){{ביאור|מדובר במוסד המקביל לחטיבת ביניים של ימינו, לא בבית ספר תיכון. בבית הספר למדו כיתות ד'-ו'.}} כן פעל [[תלמוד תורה]] לצד בית הכנסת.{{הערה|שם=שוורץ}} ב-[[1923]] הוקם [[גן ילדים]] יהודי שפעל עד 1941. בראשית [[המאה ה-20]] פרסם הרב [[גאברו שוורץ]] מספר [[מסה (חיבור עיוני)|מסות]] העוסקות בתולדות יהודי זאגרב. בהמשך, הרב ד"ר [[שלום פרייברגר]] פרסם שני ספרי לימוד העוסקים ב[[תולדות עם ישראל]] ויהודי קרואטיה. ב-[[1931]] למדו בבית הספר היסודי היהודי 232 תלמידים ובמערכת החינוך היסודית העירונית 294 תלמידים. בשנה זו למדו בתלמוד התורה 40 תלמידים. במחצית השנייה של [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] הפעיל הרב פרייברגר בית מדרש בתוך בית הקהילה.{{הערה|שם=לוקר6}}{{הערה|שם=צנדו}}

ב-[[1992]] נפתח גן ילדים יהודי וב-[[2003]] נוסד "בית הספר היסודי היהודי על שם לאה דויטש".{{הערה|שם=צנדו}}

==חיי הדת והקהילה==
===חיי הקהילה===
בהתאם לתקנות האוסטרו-הונגריות ובהמשך תקנות ממלכת יוגוסלביה, כל עדה הייתה מאורגנת כיחידה ארגונית עצמאית וזכתה לאוטונומיה בניהול חיי הדת כגון ענייני [[אישות]]. כל אזרח שהצהיר על היותו יהודי היה חייב להשתייך לאחת מהיחידות הקהילתיות ולשלם לה מס קהילה.{{הערה|שם=לוקר4}} בעידן היוגוסלבי יזם ד"ר [[הוגו שפיצר]] את הקמת איגוד הקהילות בממלכה ועמד בראשו. ב-[[1920]] ניצחו נציגי [[התנועה הציונית]] בראשות ד"ר הוגו כהן בבחירות לראשות הקהילה. כהן ערך רפורמות רבות בחיי הקהילה. בראשות הקהילה עמדה מועצה של 90 חברים. פעלו ארגונים שונים כגון [[חברה קדישא]], ארגון ל[[גמילות חסדים]] וכן פעל בעיר תא של ארגון [[בני ברית]].{{הערה|שם=לוקר4}} עד למלחמת העולם השנייה היו שלושה קהלים אשכנזי-ניאולוגי גדול, ספרדי ואורתודוקסי קטנים אשר הוכרו כקהילות נפרדות. לאחר [[השואה]] קמה קהילה אחת אשר נשאה צביון [[נוסח אשכנז|אשכנזי]] ובהמשך, החל מ[[שנות ה-50 של המאה ה-20]] נשאה אופי חילוני מובהק. ב-[[2008]] התפצלה הקהילה לשתי קהילות, הקהילה המרכזית וקהילת "בית ישראל".

===תרבות ואמנות===
בתקופה האוסטרו-הונגרית יצרו יהודי זאגרב מערך תרבותי קהילתי עשיר והשתלבו בחיי התרבות והחברה הכלליים. ניתן לציין את ה[[מנצח]] [[מילאן זק"ש]] שהיה המנצח והמנהל האמנותי של "האופרה של זאגרב" בין השנים 1911–1932 ואת ה[[מוזיקאי]] [[ז'יגה הירשלר]] שעסק בתיעוד והוראת [[מוזיקה יהודית]] עממית.{{הערה|שם=לוקר5}} ב-[[1933]] נוסדה [[מקהלה]] קהילתית בשם "אחדות". הקהילה הוציאה לאור מספר [[ביטאון|ביטאונים]]. ה[[ירחון]] {{קישור שפה|קרואטית|Židovska smotra|המבט היהודי}} (בקרואטית: Židovska smotra) יצא לאור בשנים 1906–1916 והיה הביטאון הראשון של התנועה הציונית במרחב הסלאבי-דרומי. הירחון הופץ בקרואטית. ב-[[1917]] יצא לאור ביטאון ההמשך שנקרא "יהודים" (בקרואטית: Židov) והופץ עד 1941. כן הופץ ירחון לילדי הקהילה בשם "אביב". בזאגרב נוסדה "האגודה להפצת אמנות יהודית" אשר הפיצה ירחון בשם "אמנות" (ב[[תעתיק]] קרואטי: Omanut) בעריכת [[הינקו גוטליב]].{{הערה|שם=לוקר6|'''הקהילה היהודית בזאגרב - הפעילות התרבותית ומרכז המול"ות היהודית''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 138-137.}}

===חיי הדת===
[[קובץ:Library of Eretz Yisrael (12175254734).jpg|שמאל|ממוזער|250px|חותמת קהילת זאגרב]]
ב-[[1809]] מונה [[אהרן פאלוטה]] (בגרמנית: Aaron Palota) ל[[רב ראשי|רבה הראשי]] של קהילת זאגרב.{{הערה|Mark H. Gelber (עורך), {{כ}}[https://books.google.co.il/books?id=OrrnBQAAQBAJ&pg=PA231&lpg=PA231&dq=aaron+palota&source=bl&ots=DSw_woIl6A&sig=ArcUs7fyDcxKoIjFwR6sqUvBYMg&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjIhM62yZrdAhXPa1AKHSyDABUQ6AEwEHoECAIQAQ#v=onepage&q=aaron%20palota&f=false The Jewish Reception of Heinrich Heine], הוצאת מקס נימאייר, [[טובינגן]], 1992, עמודים 153–154 {{אנגלית}}.}} ב-1831 נרכש בית תפילה שבו התגורר רב הקהילה. הרב פאלוטה שהיה אורתודוקסי אדוק נקלע למאבק עם הרפורמיסטים בקהילה. בתקופה זו כבר נבדלו שתי קהילות בעיר, פלג שמרני קטן ומרבית הקהילה שהתפללה ברוח ליברלית. ב-[[1840]] מונה הרב [[מוריץ גולדמן]] תלמידו של [[שד"ל]] לרב הקהילה. רשמית אהרן פאלוטה נותר במשרת הרב הראשי עד ליום מותו ב-[[1843]], אך בפועל תפקידו היה זוטר.{{הערה|שם=גאברו1|גאברו שוורץ, [http://www.ffzg.unizg.hr/judaistika/wp-content/uploads/2013/06/Schwarz.pdf תולדות יהודי זאגרב במאה ה-19] {{קרואטית}}.}}{{הערה|שם=שוורץ}} התפילות נוהלו ב[[גרמנית]] והרב גולדמן ניהל אותן בסגנון [[יהדות גרמניה|קהילות גרמניה]] [[יהדות רפורמית|הרפורמיות]], עניין שהוביל לחיכוכים רבים בקהילה בין שמרנים למתונים. ב-[[1849]] החלו מגעים בין הקהילות לאיחוד וכחלק משיתוף פעולה זה סיים הרב גולדמן את כהונתו כרב ראשי וכיהן כרב בקהילה. לאחר [[1860]] [[משומד|התנצר]]. ב-1850 מונה הרב [[ליאופולד רוקונשטיין]] שכיהן ברבנות ב[[אוראדיה]] לרב הראשי.{{הערה|שם=סניישקה1|סניישקה קנז'ביץ', [http://snjeska-knezevic.com/traganja-za-proslim.aspx יהודי זאגרב] {{קרואטית}}.}} הרב רוקונשטיין שהיה מקובל על שתי הקהילות כיהן במשרתו עד [[1858]] ובתקופתו התאחדו האורתודוקסים והנאולוגים למטרת הקמת בית כנסת מרכזי לקהילה.

ב-[[1867]] התמנה הרב [[הושע יעקבי]] לרב הראשי של יהודי זאגרב. הרב יעקבי היה רב אורתדוקסי אך הנהיג את הקהילה ברוח "[[נאו-אורתודוקסיה (יהדות)|תורה עם דרך ארץ]]". הרב יעקבי הקים את תלמוד-התורה ב[[זאגרב]] ניהל אותו ולימד בו, לימד יהדות בבתי הספר התיכוניים, עמד בראש הוועד המנהל של בית האבות היהודי, נתן חסות לפעילות הציונית, נתן שעורי יהדות ועברית, גם בביתו, והקים ארגוני נשים יהודיות. כמו כן קשר קשרים עם כל ראשי השלטון ומנהיגי הדתות האחרות ביוגוסלביה, השתתף בפעילויות לרווחת כלל האוכלוסייה ונחשב דמות אהודה מאוד גם בציבור הכללי. ב-1885 נשא לראשונה בשפה ה[[קרואטית]] את הדרשה בבית הכנסת הגדול בזאגרב (לפני כן נישאו דרשות ב[[גרמנית]]) וכן חיבר ספרי לימוד בנושאי יהדות בקרואטית. לתקופה מסוימת פעלו שתי הקהילות יחדיו וגייסו כספים להקמת בית כנסת חדש. בראשית 1867 חל קרע בין הסיעות בעקבות הכנסת [[עוגב]] לבית הכנסת החדש.{{הערה|שם=שוורץ}}{{הערה|שם=גאברו1}}{{הערה|[https://bib.irb.hr/datoteka/949057.Jurkic_Sviben_Arti_Musices_49_1_149_173.pdf T. JURKIĆ SVIBEN, SYNAGOGUE MUSIC OF NORTHERN CROATIA, ARMUD6 49/1 (2018) 149-173], באתר bib.irb.hr {{אנגלית}}.}}

לאחר [[הקרע ביהדות הונגריה]] התפלגו רשמית יהודי זאגרב לשתי קהילות. [[יהדות נאולוגית|קהילה נאולוגית]] גדולה ו[[יהדות אורתודוקסית|קהילה אורתודוקסית]] קטנה. ב-[[1879]] הכירו השלטונות במעמדה העצמאי של הקהילה האורתודוקסית. האורתודוקסים התבדלו מהנאולוגים, ובהמשך אף גילו התנגדות עזה לפעילות הציונית. בראש הקהל האורתודוקסי עמד ליאון הסל ורב הקהילה היה לזר וייס. ב-[[1902]] מונה הרב [[גאברו שוורץ]] לרב בקהילה הנאולוגית. הרב שוורץ ערך והדפיס [[סידור|סידורי תפילה]] בקרואטית. בהמשך קם בזאגרב גם [[יהדות ספרד|קהל ספרדי]] קטן אשר ב-1931 מנה 625 נפשות. בראש הקהל עמד סֶזָר גאון ורבניו היו [[מנחם רומנו]] ויצחק ברוך.{{הערה|שם=לוקר4|'''הקהילה היהודית בזאגרב - הארגון הקהילתי''', בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות, עמודים 132-131.}} ב-[[1906]] ביטלו השלטונות את מעמדה העצמאי של הקהילה האורתודוקסית. ב-[[1927]] מונה הרב [[משה מרגל]] לרב הראשי והוא כיהן במשרתו עד [[1937]]. ב-1926 ניתן שוב מעמד עצמאי לקהילה האורתודוקסית וב-1927 זכתה הקהילה הספרדית למעמד העצמאי. ב-1936 כיהן ברבנות בזאגרב הרב ד"ר [[שלום פרייברגר]] וב-[[1941]] מונה לרב הראשי של הרשות המקומית זאגרב.{{הערה|שם=צנדו|[https://www.cendo.hr/Opcine.aspx?id=30 קהילת זאגרב], באתר cendo.hr {{קרואטית}}.}}

לאחר המלחמה מונה [[הינקו אורבך]] לרב הראשי והוא כיהן במשרתו עד 1948 עת עלה לישראל. עד ל-[[1998]] לא מונה רב ראשי לקהילת זאגרב. הקהילה היא חילונית באופייה ורק מעטים בעיקר מזקני הקהילה נוהגים להתפלל. מ-1998 ועד [[2006]] כיהן ברבנות הרב ד"ר כותל דדון {{אנ|Kotel Da-Don}} מישראל. הרב נקלע לסכסוך עם חלק מראשי הקהילה וב-[[2008]] פוטר מתפקידו. הפיטורין זכו לביקורת נוקבת מראשי הממשל הקרואטי ובכללם מ[[נשיא קרואטיה]] [[סטייפן מסיץ']] והובילו לפילוג בקהילה. חלק מבני הקהילה ובראשם סלאבקו גולדשטיין ובנו איבו גולדשטיין הקימו את קהילת "בית ישראל" ומינו את הרב דדון לראש הקהילה, ונכון ל-2018 הוא מכהן בתפקידו זה. הקהילה היהודית העירונית של זאגרב המשיכה את פעילותה במוסדות נפרדים וב-2008 מינתה את הרב צבי אליעזר אלוני {{אנ|Zvi Eliezer Alonie}}.{{הערה|ארי ניימן, [https://www.bhol.co.il/news/62956 רב חדש מונה לזגרב], באתר [[בחדרי חרדים]], 7 במרץ 2006.}} לאחריו מונה בן העיר זאגרב לוציאנו משה פרלביץ' {{אנ|Luciano Moše Prelević}} המכהן גם כרב הראשי ליהודי מונטנגרו.{{הערה|שם=צנדו}}

===מוסדות הקהילה===
ב-1785 נוסדה החברה קדישא וב-[[1854]] הרחיבה האגודה את פעילותה ועסקה גם ב[[ביקור חולים]] ובכלל זה מתן סיוע רפואי. לאחר [[הקרע ביהדות הונגריה]] פעלו למעשה שלוש אגודות חברה קדישא לנאולוגים, לאורתודוקסים ולספרדים והן התפצלו בהמשך ל-6 אגודות: שלוש חברות קדישא שעסקו ב[[קבורה (יהדות)|קבורה]] ושלוש אגודות סעד וביקור חולים. ב-[[1846]] הקימו האחים יעקב, [[יוליוס אפשטיין]] וז'יגה אפשטיין את "האגודה למען האנושיות" (בקרואטית: Društva čovječnosti) אשר פעלה לסיוע לנזקקים מכל שכבות האוכלוסייה בעיר, יהודים ולא יהודים וזכתה לתמיכה ולסיוע של השלטונות האוסטרו-הונגריים. ב-[[1857]] נבנה בית הקהילה היהודית בעיר. במבנה שכנו משרדי הקהילה, בית כנסת, גן ילדים קהילתי ובהמשך גלריה לאמנות ומועדון חברים.{{הערה|שם=מורשת}} ב-[[1887]] נוסדה "אגודת הנשים על שם ילנה פריסטר" אשר עסקה בביקור חולים וב[[הכנסת כלה|הכנסת כלות]]. האגודה פעלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ומנתה כ-800 חברים. ב-[[1906]] הוקם [[בית יתומים]] על שם "תיאודור שילינגר" אשר פעל עד שלהי שנות ה-30. ב-[[1910]] הוקם [[בית אבות|בית האבות]] על שם לאלוסלאב שוורץ ומומן מ[[עיזבון|עזבונו]] של שוורץ אשר היה סוחר אמיד בעיר.{{הערה|שם=לוקר5}} במהלך מלחמת העולם השנייה הוחרם מבנה בית האבות על ידי האוסטאשה ובהמשך ננטש. ב-[[1957]] הקימה הקהילה בית אבות חדש על שם לאלוסלאב שוורץ.{{הערה|שם=צנדו}}{{הערה|שם=סניישקה1}}

במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] נוסד ארגון "מנות המזון" אשר סיפק מזון ותרופות למשפחות המגויסים. ב-[[1927]] נפתח סניף של תנועת [[בני ברית]]. כן פעלה "אגודת הפקידים היהודים" שעסקה בתאום אירועי חינוך ותרבות. במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] הוקמו בזאגרב אגודות [[הכשרה]] והן הכשירו נוער יהודי מכל קצוות יוגוסלביה, ובכלל זה נערים ממשפחות קשות יום מ[[יהדות מקדוניה|קהילות מקדוניה]].{{הערה|שם=לוקר5}}

בבית הקהילה אשר שוקם לאחר מלחמת העצמאות של קרואטיה, שוכנת [[ספרייה]] מהגדולות ב[[בלקן]] ובה מסמכים וחפצי [[יודאיקה]] מקהילות יהודי קרואטיה ככלל וזאגרב בפרט.{{הערה|שם=מורשת}}

===בתי הכנסת===
[[קובץ:Zagreb Synagogue Standl 1867.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת בזאגרב עם השלמת בנייתו ב-1867]]
[[קובץ:Praška Street Zagreb parking lot.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מגרש החנייה בו שכן בית הכנסת בזאגרב כפי שצולם ב-2009]]
[[קובץ:Spomen ploča Sinagoga Zagreb.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלט ההנצחה לבית הכנסת המוצב במגרש החנייה]]
ב-[[1809]] נרכש מבנה ובו שכן בית [[רב ראשי|הרב הראשי]] ובית התפילה הראשון של הקהילה. ב-[[1840]] נחנך בית הכנסת ו[[בית מדרש|בית המדרש]] של הרב מוריץ גולדמן. ב-[[1841]] נחנך בית הכנסת האורתודוקסי בעיר והוא נסגר בפברואר [[1858]]. בראשית [[המאה ה-21]] פעל בית תפילה בתוך [[בניין משרדים]] בעיר.{{הערה|שם=צנדו}}{{הערה|[http://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=17316 בית התפילה המודרני של קהילת זאגרב (2000)], באתר "המרכז לאמנות יהודית".}}

====בית הכנסת הגדול בזאגרב====
{{ערך מורחב|בית הכנסת בזאגרב}}
ב-[[1833]] הותר לקהילה לרכוש שטח לבניית בית כנסת מרכזי. במועד זה לא יכלה הקהילה לעמוד בעלויות הרכישה וההקמה. ב-[[1855]] החליטו פרנסי הקהילה לממש את זכותם לרכוש ולבנות בית כנסת, וב-[[1861]] מונתה ועדה ציבורית שתנהל את הפרויקט. נרכשה קרקע סמוך לכיכר המרכזית של העיר הנקראת בָּאן יֶלָאצִ'יץ'{{אנ|Ban Jelačić Square}}. בית הכנסת תוכנן על ידי ה[[אדריכל]] [[פראניו קליין]] בקווי המתאר של [[בית הכנסת טמפלגאסה]] וב[[סגנונות באדריכלות|סגנון אדריכלי]] [[אדריכלות נאו-מורית|נאו-מורי]]. אורכו של המבנה עמד על 30 מטרים, רוחבו על 19.7 מטרים וגובהו המרבי עמד על 24 מטרים. הוא תוכנן ל-488 מתפללים. ב-[[27 בספטמבר]] [[1867]] נחנך [[בית הכנסת בזאגרב]] בנוכחות אישי ציבור מהאוכלוסייה הכללית והיהודית. עם פתיחתו הוכנס [[עוגב]] למבנה והעניין גרם לקרע עם [[יהדות אורתודוקסית|הקהילה האורתודוקסית]] אשר בניה סירבו להתפלל במקום.{{הערה|שם=גאברו1|כיוון=שמאל}} הגידול המהיר במספר בני הקהילה אילץ את פרנסי הקהילה לבצע תכנון מחדש של אולם התפילה. ב-[[1921]] הורחבה תפוסת המתפללים ל-708. תוכנית להגדלת מספר המושבים ל-944 נגנזה. ב-[[1933]] הותקנה במבנה מערכת [[הסקה מרכזית]].

לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והחלת שלטון האוסטאשה, מונה [[איוואן ורנר]] לראש העיר זאגרב. באוקטובר [[1941]] הוציא ורנר [[צו הריסה]] לבית הכנסת. ב-[[10 באוקטובר]] 1941 הוחל בהריסת המבנה ובאפריל [[1942]] הוא נהרס כליל. כל ההליך צולם למטרות תעמולה אנטישמית. הצילומים הוצגו בתערוכות בכל רחבי [[מדינת קרואטיה העצמאית]] כהמחשה לפתרון הסופי של "[[הבעיה היהודית]]". [[חזנות|חזן]] בית הכנסת [[ברנרד גרונר]] בסיוע גורמים מקומיים הצליח להציל 8 [[ספר תורה|ספרי תורה]]. לאחר המלחמה [[הלאמה|הלאימו]] שלטונות יוגוסלביה את הנכס. ב-[[1959]] נבנה במקום בניין משרדים, והוא חרב כליל בשריפה שפרצה במקום ב-[[1980]]. המקום הוסב ל[[מגרש חנייה]]. החל מהמחצית השנייה של [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ביקשה הקהילה משלטונות יוגוסלביה להקים בית כנסת ומרכז תרבות חדשים באתר ונתקלה בסירוב מוחלט. לאחר עצמאות קרואטיה אישר הממשל המקומי את הפרויקט. ב-[[31 בדצמבר]] [[1999]] לאחר מאבק משפטי הוחזר הנכס לידי הקהילה היהודית. הפיצול בקהילת זאגרב בין הקהילה הכללית לבית קהילת "בית ישראל" בראשות [[סלאבקו גולדשטיין]] ו[[איבו גולדשטיין]] עיכב את התכנון הסופי של האתר. ב-[[2015]] הציגה הקהילה תוכנית למבנה החדש המשולבת ב[[תוכנית מתאר מקומית|תוכנית המתאר המקומית]] והוחל בהליך אישורה. בית הכנסת עתיד להכיל אולם תפילה בן 200 מושבים, את משרדי רב הקהילה וכן אולם תרבות.{{הערה|שם=מורשת}}{{הערה|שם=סלאבקו|[https://www.jutarnji.hr/vijesti/hrvatska/vlada-i-grad-uz-projektzagrebacka-sinagoga-imat-ce9-katova-iznad-zemlje-i-3-ispod/472018/ מבנה בית הכנסת החדש יהיה בעל 9 קומות מעל הקרקע ועוד 3 מתחתיה], באתר www.jutarnji.hr, {{כ}}1 בפברואר 2015, {{קרואטית}}.}}{{הערה|Knežević Snješka,{{כ}} [https://www.ipu.hr/content/radovi-ipu/RIPU-23-1999_121-148_SKnezevic.pdf בית הכנסת בזאגרב], באתר ipu.hr {{קרואטית}}.}}{{הערה|[http://www.yadvashem.org/yv/pdf-drupal/en/education/zagreb1.pdf בית הכנסת בזאגרב], באתר [[יד ושם]] {{אנגלית}}.}}

===בתי העלמין===
{{הפניה לערך מורחב|בית הקברות מירוגוי}}
[[קובץ:קבר יהודי זאגרב א.jpg|ממוזער|קבר יהודי בזאגרב, מגן דוד בולט.]]
יהודי העיר זאגרב קברו את מתיהם בשלושה [[בית עלמין|בתי עלמין]]. בית העלמין היהודי הראשון הוקם ב-[[1811]] והיה בשימוש עד [[1877]]. בית העלמין השני נחנך ב-[[1858]] והיה בשימוש עד [[1878]]. ב-[[1876]] הוקם בזאגרב [[בית הקברות מירוגוי]] וב-1878 נחנכה בו חלקה יהודית. החל מ-1878 הובאו יהודים לקבורה בבית עלמין זה. בחלקה היהודית ישנם 10 גושי קבורה לבני הקהילה ה[[אשכנזים]]-נאולוגים, 2 גושים לבני [[יהדות ספרד|הקהילה הספרדית]] וגוש אחד לבני הקהילה [[יהדות אורתודוקסית|האורתודוקסית]]. לפי [[חוק עזר]] עירוני הקיים עוד מהתקופה [[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה|היוגוסלבית]], בקברים שאינם מתוחזקים לאורך שנות [[דור]] ניתן להשתמש מחדש. ב-[[1961]] פונו 1,000 קברי יהודים מהחלקות השונות ונקברו ב[[קבר אחים]] בשטח החלקה היהודית. לאורך השנים עד לכינון קרואטיה נעשה שימוש בקברי יהודים לקבורה חוזרת בהתאם לחוק העזר העירוני. וכך, נכון ל-[[2009]] אותרו בבית העלמין כ-1,500 [[מצבה|מצבות]], אף על פי שטרום מלחמת העולם השנייה היו 4,000–5,000 מצבות. בחלקה קיימת [[אנדרטה]] לזכר הנספים [[השואה|בשואה]].{{הערה|שם=עלמין|[https://iajgscemetery.org/eastern-europe/croatia/zagreb יהדות זאגרב], באתר jewish cemetery project {{אנגלית}}.}}{{הערה|[http://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=set&id=16360 צילום החלקה היהודית בבית העלמין מירוגוי (2000)], באתר [[המרכז לאמנות יהודית]].}}{{הערה|שם=מורשת}}

==לקריאה נוספת==
* [[שלום פרייברגר]], [https://books.google.co.il/books?id=f_JRHQAACAAJ&dq=jews+of+zagreb&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwi_3cmixJndAhUSwAIHHZycB4U4ChDoAQhCMAQ Jewish Heritage in Zagreb and Croatia],{{כ}} "Cultural Society "Miroslav Shalom Freiberger, הוצאה מחודשת 1993 {{קרואטית}}.
* [[מנחם שלח]], [https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=486009 חשבון דמים: הצלת יהודי קרואטיה על ידי האיטלקים 1943-1941], הוצאת מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 1986.
* מנחם שלח, תולדות השואה - יוגוסלביה, הוצאת יד ושם, 1986.
* [[סלאבקו גולדשטיין]], [[איבו גולדשטיין]], [https://books.google.co.il/books?id=ehVSjgEACAAJ&dq=The+Holocaust+in+Croatia+(Russian+and+East+European+Studies)&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjhn8bE15ndAhVK_qQKHamVA40Q6AEIJjAA The Holocaust in Croatia], הוצאת [[אוניברסיטת פיטסבורג]], 2016 {{אנגלית}}.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Judaism in Zagreb|תצוגה=יהדות זאגרב}}
* [https://web.archive.org/web/20200603111737/http://cja.huji.ac.il/browser.php?mode=treefriend&id=721&f=origin יהדות זאגרב], באתר [[המרכז לאמנות יהודית]]
* [https://web.archive.org/web/20160520011928/http://www.zoz.hr/home.php?content=naslovna&setlang=en אתר הקהילה היהודית בזאגרב] {{אנגלית}} ו{{קרואטית}}
* [http://www.bet-israel.com אתר קהילת בית ישראל בזאגרב] {{אנגלית}} ו{{קרואטית}}
* {{ג'ואיש ג'ן|101579}}
* [https://web.archive.org/web/20180901003715/http://serbianna.com/analysis/archives/1806 “Jews”: The Solution to the Jewish Question in the Independent State of Croatia], באתר serbianna.com {{אנגלית}}
* Snješka Knežević{{כ}}, [https://www.tportal.hr/kultura/clanak/zidovi-u-zagrebu-pridoslice-i-starosjedioci-20130224 יהודי זאגרב - המהגרים וילידי העיר אשר בנו את הקהילה ואת העיר], באתר tportal.hr {{קרואטית}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=-9xXMG6FJDs גורל יהודי קרואטיה בשואה - סביבת למידה], [[יד ושם]] {{וידאו}}
* התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל, [* התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל, [https://www.youtube.com/watch?app=desktop&v=kO5Zlfte-oE&feature=youtu.be "נשכחים" - על שואת יהודי יוגוסלביה], באתר [[Youtube]] {{וידאו}} "נשכחים" - על שואת יהודי יוגוסלביה], באתר [[Youtube]] {{וידאו}} (הקטע העוסק בזאגרב מתחיל 44:40 מתחילת הסרט)
* {{המשקיף||רבבות פליטים באיטליה משוועים לעלייה - הייענו? חוסלה הקהילה היהודית האחרונה ביוגוסלביה|19430604|4}}
* {{הצופה||גירוש יהודי זאגרב - הקהילה האחרונה של יהודי יוגוסלאביה|19430606|19}}
* {{על המשמר||איך נכרתה יהדות קרואטיה|19441117|34}}
* {{הצופה||שרידי היהודים ביוגוסלאביה|19590522|45}}
* {{מעריב|יהודה סבוראי|הציונית היא טאבו, אך אין יהודי שאינו מזדהה עם ישראל|19800622|155}}
* {{ערוץ7|חיים לב|קרואטיה: זוכרים את השואה - ללא הממשל|320404|18 באפריל 2016}}
* {{ynet|אילת מאמו שי|ביקור בעיר האירופית שנשארה ידידותית ליהודים|judaism/discourse/article/hyqzaywlc|14 באוגוסט 2024}}

== ביאורים ==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
{{ערך מומלץ}}
[[קטגוריה:קהילות יהודיות בקרואטיה|זאגרב]]
[[קטגוריה:זאגרב]]