יוסף בילבסקי
 | |
| לידה |
1920 לודז', הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 1943 (בגיל 23 בערך) ורשה, גנרלגוברנמן  |
יוסף (יוזק) בילבסקי (1920 – 1 במאי 1943) היה חבר בארגון צבאי יהודי, וממפקדי הקרבות באזור המברשתנים[א] במרד גטו ורשה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בילבסקי נולד ב 1920 בלודז', למשפחה ציונית. למד בבית ספר מקצועי והצטיין בכישורים טכניים. נחשב כמי שיש לו "ידי זהב".
בנעוריו הצטרף לתנועת בית"ר ועם השנים עלה בשרשרת המנהיגות בתנועה. בשנת 1938 מונה לקצין מפקדת הקן של בית"ר בלודז'. הקן מנה בזמנו 700 בית"רים.[1]
בתחילת מלחמת העולם השנייה עבר לוורשה ולחם לצד צבא פולין בעת פלישת גרמניה הנאצית לפולין. בתום הקרבות המשיך בפעילותו בבית"ר, והיה מראשוני החברים בארגון הצבאי היהודי.
לקח חלק פעיל בארגון והשתתף ברבות מן הפעולות, בין היתר חיסול בוגדים, רכש ואיסוף מידע. בנוסף היה אחראי לייצור נשק, רמונים ופצצות, וכן לפעולות הדרכה בשימוש בנשק.
בשנים 1942–1943 ניסה למצוא דרכי הצלה ליהודים בכיבוש הגרמני. יחד עם חברו לארגון, סאלק האזנשפרונג, נסע להונגריה. בנסיעתם השנייה הצליחו השניים להבריח 75 יהודים מפולין להונגריה וכמה מהם שרדו את השואה.
במרד גטו ורשה היה אחד ממפקדי יחידות הלחימה באזור המברשתנים, יחד עם חיים לופאטא ודוד שולמן. מטה מפקדת אצ"י במברשתנים היה בשביינטויארסקה 30, תחת פיקודו של סמואל לופט. בילבסקי נלחם באומץ וגבורה עד אשר המברשתנים עלו בלהבות. אז עבר לכיכר מורונבסקה והצטרף ללוחמי אצ"י בקרבות שם.
בשלהי המרד יצא עם קבוצת לוחמים לאוטבוצק וניסה לארגן שם לוחמה פרטיזנית, אך עד מהרה התגלתה הקבוצה וכותרה על ידי הצבא הגרמני. במקום התנהל קרב עקוב מדם, בסופו הוא נהרג.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף בילבסקי, ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות.
- משה ארנס, "דגלים מעל הגטו", הוצאת ידיעות אחרונות, 2009.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על שם בית החרושת למברשות שהיה באותו האזור.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתוך ארכיון מכון ז'בוטינסקי