הצגת המקור של הדף "יחסי איראן–ישראל"

{{יחסי מדינות
| מדינה 1 = איראן
| מדינה 2 = ישראל
| מפה = Iran Israel Locator (without West Bank).png
| משטר 1 = [[רפובליקה אסלאמית]]
| משטר 2 = [[דמוקרטיה פרלמנטרית]]
| צבע 1 = #339933
| צבע 2 = #e3801c
}}
'''יחסי [[איראן]]–[[ישראל]]''' ככלל מחולקים לשניים: לפני המהפכה האיסלמית ולאחריה. היחסים נעים על פני קשת רחבה של מצבים, ועברו עליות ומורדות רבות. החל מברית פוליטית ("[[ברית הפריפריה]]") בין שתי המדינות בתקופת [[שושלת פהלווי]], והמשך בעוינות לאחר [[המהפכה האיראנית]] בשנת 1979 ועלייתו לשלטון של [[אייתוללה]] [[רוחאללה ח'ומייני]]. עוינות זו הלכה והחריפה עם השנים בצל אימוץ גישות של [[אנטי-גלובליזציה]], [[אנטי-ציונות]], אנטי-מערביות ו[[אנטי אמריקניזם]] ככלי מרכזי ב[[יחסי החוץ של איראן|מדיניות החוץ של איראן]] שהולידה את "[[ציר ההתנגדות]]". עם הזמן החריף [[הסכסוך האיראני-ישראלי]]. נכון לעשור השלישי של המאה ה-21, בין ישראל לאיראן שוררות עוינות ואיבה, וזאת על רקע הסיוע לסורים ו[[תוכנית הגרעין האיראנית]].

עד [[המהפכה האיראנית]] של [[1979]] נהנתה ישראל מיחסי ידידות עם איראן (שבאותה תקופה הייתה תחת שלטונה של [[שושלת פהלווי]]), ואיראן נחשבה לידידתה ה[[אסלאם|מוסלמית]] הקרובה ביותר של ישראל.

== היסטוריה ==
===היחסים בשנים 1948–1979===
[[קובץ:Saffinia Israel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[צירות|ציר]] איראן בישראל, [[רזא סאפיניה]], מגיע לבית הנשיא [[חיים ויצמן]] ב[[רחובות]] ב[[יום העצמאות]], [[1950]]]]
בשנת 1947, בהצבעה על [[תוכנית החלוקה]], הצביעה [[המדינה האימפריאלית של איראן|איראן]] נגד הקמתה של מדינת ישראל. אולם בשנת 1950 הייתה איראן בין המדינות הראשונות אשר הכירו במדינת ישראל בזירה הבין-לאומית, בהכירה בישראל "[[דה פקטו|דה-פקטו]]" במרץ 1950, והייתה המדינה השנייה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] שעשתה זאת<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/8/8.pdf|הכותב=אורי ביאלר|כותרת=דלק מאיראן - שליחותו של צבי דוריאל בטהראן 1956–1963, עמ' 152.}}</ref>. איראן אף הקימה נציגות שלה בישראל, אך ב-[[11 ביולי]] 1951 הודיעה איראן על ביטול הכרתה במדינת ישראל וסגירת שגרירותה בישראל{{הערה|'''[[ישראל 50]]''' בעמוד על שנת 1951}}. ענייני איראן בישראל יוצגו בשנים שלאחר מכן בידי שגרירות שווייץ.

במהלך שנות ה-50 הייתה איראן חברה ב[[ברית בגדאד]] עם [[עיראק]]. ואולם לאחר ההפיכה בעיראק בשנת 1958 הידרדרו יחסי איראן ומדינות ערב, ואיראן החלה להדק את הקשרים עם ישראל{{הערה|{{מעריב||פרס נוקטת צעדי תגמול|19600728|20}}}}. במאי 1959 הגיעו לישראל, בחשאי, ארבעה חברי פרלמנט מאיראן והתקבלו בלשכתו של יושב ראש הכנסת [[נחום ניר-רפאלקס|נחום ניר]] בלשכתו בתל אביב.

ביוני 1960 הגיעה משלחת מתאגרפים מאיראן לישראל, כחלק מהידוק הקשרים{{הערה|{{מעריב|י. פורת|מתאגרפי ישראל ופרס דרוכים לקרב|19600626|85}}}}. על פיתוח הקשרים מטעם ישראל היו מופקדים צבי דוריאל, [[מאיר עזרי]] – שהחל את דרכו כעוזרו של דוריאל ולאחר מכן היה ציר ושגריר באיראן – ו[[יעקב נמרודי]] שהיה שליח ביטחוני באיראן. פקיד קונסולרי מאיראן נשלח לישראל ופעל משגרירות שווייץ.

בראשית 1960 התפרסם שבכוונת איראן לפתוח נציגות בישראל, אך הדבר נדחה בלחץ מדינות ערב ו[[פקיסטן]]{{הערה|{{מעריב||במקום הפקיד הקונסולארי תוקם נציגות פרסית בישראל|19600719|22}}}}. ב-23 ביולי 1960 אמר השאה ב[[מסיבת עיתונאים]] כי איראן הכירה בישראל, כי הכרה זו אינה חדשה, וכי סגירת הנציגות בתל אביב נבעה מבעיות תקציביות{{הערה|{{מעריב||השאה: פרס מכירה בישראל|19600724|12}}}}. הודעה זאת הביאה לתגובות נזעמות ביותר מצד מדינות ערב, אך איראן עמדה מאחורי ההחלטה להדק את הקשרים עם ישראל{{הערה|{{מעריב||מדינות ערב מאיימות בניתוק היחסים עם פרס|19600724|104}}}}. בדצמבר 1961 ביקר באיראן בחשאי [[ראש ממשלת ישראל]], [[דוד בן-גוריון]], ונפגש עם ראש הממשלה עלי אמיני.

[[מלחמת ששת הימים]] הביאה לשינוי גם ביחס של האליטות המשכילות ושל שאר העם לישראל. איראנים רבים בחרו להציב את ישראל במחנה המעצמות הקולוניאליות{{הערה|{{העוקץ|ליאור שטרנפלד|1967 ולא 1979: נקודת המפנה ביחסים בין ישראל לאיראן|2013/03/18/1967-ולא-1979-נקודת-המפנה-ביחסים-בין-ישראל-לא}}}}. בתקופה מדינית חדשה זו איראן החליטה להחליף את תפקיד [[מצרים]] בתמיכתה בפלסטינים, שהתמעטה לאחר מותו של [[גמאל עבד אל נאצר|נאצר]], "ידידו של השאה ובעל-הברית האמין והחשוב ביותר של איראן מבין כל הכוחות הערבים". השאה גם הפציר "על פירוק הנשק הגרעיני באזור", שהיה מכוון לישראל. נהאונדי אף טוען כי כמה חודשים לפני [[מלחמת יום הכיפורים]] [[אנואר סאדאת]] הגיע לביקור חשאי אצל השאה בטהראן, ושם כנראה הודיע לשאה על תוכניתו לתקוף את ישראל. בנוסף לכך ש"מתחילת התקיפה המצרית, השאה אפשר למטוסי התובלה [[ברית המועצות|הסובייטים]] הכבדים להעביר אספקת ציוד צבאי ל[[קהיר]] דרך מרחב האוויר האיראני... ולאחר מכן גם הוא הורה על הענקת סיוע מידי על-סך מיליארד דולר למצרים.

בשנת [[1975]] בעקבות ההסדר האיראני-עיראקי על [[שט אל-ערב]] הופסק שיתוף הפעולה הישראלי-איראני בעניין הלחימה העקיפה בעיראק והסיוע ל[[כורדים]] במלחמתם [[גרילה|הגרילית]], ובמקום החלו להתחמם היחסים בין איראן לעיראק, ובתוך כך גם היחסים בין השאה ל[[סדאם חוסיין]]. עדות ליחסים קרובים אלו ניתן למצוא בכך שסאדאם היה מבין הראשונים לשלוח לשאה נורת אזהרה בדבר הסכנה המרחפת על שלטונו, ואף להזהירו מפני [[רוחאללה ח'ומייני]].

במוסדות בין-לאומיים החלה איראן להימנות בין המדינות המגנות את ישראל, דבר שהגיע לשיאו בתמיכת [[איראן]] ב[[החלטה 3379]] של [[העצרת הכללית של האו"ם]], בשנת 1975, החלטה שהשוותה את הציונות לגזענות. כמו כן, בריאיון שהעניק השאה ל[[מייק וולאס]] בשנת [[1976]] נשמע השאה משתמש בטיעונים אנטישמים מובהקים ובהם שישראל שולטת על כלל כלי-התקשורת בארצות הברית ובעולם. כמו כן טען כי [[הלובי היהודי בארצות הברית]] הוא המשפיע ביותר על מדיניותה של ארצות הברית וכי לישראל יש שליטה על כלל המהלכים האמריקאים ועל כלל ענייני המדינה{{הערה|Houshang, Nahavandi. The Last Days, End of Reign, And Death of the King (Los Angeles: Book Publishing Company, 2004). Pp. 49-53, 208-209. {{פרסית}}}}.

כל ראשי ממשלות ישראל מאז ראשית שנות השישים ביקרו באיראן ([[לוי אשכול]] ב-1966 ו[[גולדה מאיר]] ב-1972{{הערה|[http://www.archives.gov.il/NR/exeres/552CE4E0-D346-41AC-ACCD-AB0564D4E9D9,frameless.htm?NRMODE=Published 'מה דעתך על הרומן שלי עם השאח?': פגישת ראש הממשלה גולדה מאיר והשאה של איראן, מאי 1972], ב[[ארכיון המדינה]]{{קישור שבור|11.06.2018}}}}), וכך גם שרי החוץ ורבים אחרים, בהם מפקדיו הבכירים של [[צה"ל]] וראשי [[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים]]. מן העבר השני הגיעו לביקורים ראשי הצבא האיראני, שרים ואישים בכירים רבים. יחסי הכלכלה היו מפותחים ביותר, ואיראן המשיכה למכור לישראל נפט על אף לחצי מדינות ערב. לצורך עסקאות הנפט בין המדינות הוקמה לאחר [[מלחמת ששת הימים]] וסגירת [[תעלת סואץ]] חברה משותפת – חברת Trans Asiatic Oil, שמשרדיה שכנו ב[[רמת גן]]. כמו כן, הוקם [[קו צינור אילת-אשקלון]], שהזרים את הדלק הגולמי האיראני שהגיע לאילת דרכו אל הים התיכון, ומשם למדינות שונות{{הערה|{{מעריב|[[שמואל שגב]]|איראן וישראל שותפות בצינור הנפט|19811007|80}}}}. חברות ישראליות קיימו פעילות כלכלית ענפה באיראן וישראל עזרה לאיראן בפיתוח החקלאות ומי-השתייה.

==== קשרים צבאיים ====
הקשרים הביטחוניים היו אף הם הדוקים, והיצוא הביטחוני מישראל לאיראן גאה בעשור האחרון לשלטון השאה. היו אומנם מכשולים, אך על רקע האינטרסים המשותפים והודות לפעילותם של שני שגריריה של ישראל באיראן – [[מאיר עזרי]] ו[[אורי לוברני]] – התגברה ישראל עליהם{{הערה|(מנשרי, ד.1988, איראן במהפכה, תל אביב:אוניברסיטת תל אביב)}}. איראן וישראל פיתחו קשרים צבאיים ומסחריים הדוקים. קשרים אלו באו לידי ביטוי בפרויקטים צבאיים משותפים, כגון [[פרויקט פרח|פרויקט "פרח"]], הניסיון האיראני-ישראלי לפתח טיל חדש (1977–1979){{הערה|Martin Bailey, "The Blooming of Operation Flower," The Observer, 2 February 1986, p. 19; Elaine Scoliono, "Documents Detail Israeli Missile Deal With the Shah," New York Times, 1 April 1986, p. A17.|כיוון=שמאל}}. בנוסף מכרה ישראל לאיראן [[אמצעי לחימה]] שונים, כגון [[עוזי]], וקיימה מפגשים בין ה[[סאוואכ]], [[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים|המוסד]] ושירות המודיעין הטורקי.

מבצע "פרח-צור", [[מיזם משותף]] בין איראן לישראל שעסק בפיתוח טילי ים-ים מתקדמים ביותר, גרסה מתקדמת של טילי [[הרפון]] האמריקניים, המגיעים לטווח של 200 ק"מ{{הערה|ראו את דיווחו של רונן ברגמן, מ"הארץ" ב-19 במרס 1999 "5 מיליון סיבות לדבר עם איראן". בנוסף ראו: in "Israel's Outstanding Debt to Iran Viewed," FBIS Document FTS19990319001273, 19 March 1999.}} שר הביטחון [[עזר ויצמן]] וסגן שר המלחמה של איראן, הגנרל חסן תופאניאן, שוחחו על ייצור משותף של הטיל הישראלי [[יריחו (טיל)|יריחו-2]] בעל שם הקוד Project Flower – "פרויקט פרח"{{הערה|("Minutes from Meeting Held in Tel Aviv between H. E. General M. Dayan, Foreign Minister of Israel, and H.E. General H. Toufanian, Vice Minister of War, Imperial Government of Iran," Top Secret Minutes from Israel's Ministry of Foreign Affairs, 18 July 1977, in Digital National Security Archive).}}.

למרות הקשרים ההדוקים והמיוחדים באופיים שהתפתחו בין שתי המדינות בתקופת השאה, יחסי המדינות לא היו רשמיים-גלויים: איראן לא הכירה בישראל [[דה יורה]], השגרירויות הוצגו כנציגויות כלכליות ודגל לא התנוסס עליהן, הדיפלומטים לא נכללו ברשימות הדיפלומטים הזרים{{הערה|ראו למשל: {{מעריב||הערבים בפרס נכשלו במאבק נגד - שלטים|19631023|60}}}} וחילופי ביקורים נשארו חסויים.

==== פרשת היחמור הפרסי ====
[[קובץ:יחמור פרסי בהרי יהודה.jpg|ממוזער|זכר בוגר של יחמור פרסי בערוץ נחל קטלב, אוגוסט 2020]]
בתחילה חי היחמור, כפי הנראה, רק בקדמת [[אסיה]] וב[[חבל הבלקן|בלקן]], וכן באזורים נוספים ב[[אירופה]], ומאוחר יותר הופץ כחיית ציד לרוב חלקי אירופה, וכן ל[[אמריקה]], ואף ל[[ניו זילנד]].

ב[[ארץ ישראל]] היה מצוי תת-המין '''[[יחמור פרסי]]''' בחורשים צפופים ב[[הגליל|גליל]]. מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20]] הוא לא נצפה עוד בטבע, וגם לא היה מצוי ב[[גן חיות]] כלשהו.

בשנת [[1956]] נתגלה בדרום מערב [[איראן]] עדר יחמורים פרסיים, כ-25 במספר, סמוך לנהרות [[דז]] {{אנ|Dez River}} ו[[קרחה (נהר)|קרחה]] {{אנ|Karkheh River}}, וזאת לאחר כמה עשורים שסברו כי נכחד מן העולם. מן העדר הזה נתפסו ונלקחו מספר פרטים לשם הקמת גרעין רבייה ב[[גן החיות אופל]] {{אנ|Opel Zoo}} שב[[קרונברג]] {{אנ|Kronberg im Taunus}} שב[[גרמניה]]. עדר נוסף היה קיים בגן החיות הפרטי של ה[[מוחמד רזה שאה פהלווי|שאה הפרסי]] ואנשי [[רשות שמורות הטבע]] ניהלו מ-1975 משא ומתן עם אחיו של השאח במטרה לקבל שני זוגות. הזדמנות נפלה בחלקם כשהנסיך הגיע למסע ציד בארץ על מנת לצוד [[יעל]] עם קרניים גדולות בשביל האוסף הגדול של השאה. הנסיך והצייד שהתלווה אליו, סרקו את הארץ ולא מצאו את סיפוקם, עד שגילו, ב[[חי בר יטבתה]] יעל זקן עם קרניים גדולות. הנסיך החל מיד במשא ומתן עם [[אברהם יפה]], מנהל רשות שמורות הטבע והגנים, והציע לו שתי מכוניות [[מרצדס]]. יפה ביקש בתמורה שני יחמורים מהעדר של השאח, והנסיך הסכים, קיבל את היעל, אבל התעכב מלמסור את היחמורים.
בשנת [[1976]] הובאו לארץ שני זוגות מגן החיות הגרמני ושוכנו ב[[גן החיות של תל אביב]]. שנתיים אחרי כן, בדצמבר 1978, בעיצומה של [[המהפכה האיראנית]], הנסיך, שעמד לברוח, הודיע ליפה לשלוח נציג בהקדם לקבל את היחמורים. יפה שלח את מייק ון חרבנברוק, עובד הולנדי בחי-בר{{הערה|{{הארץ|קובי בן-שמחון|בני הזוג ון חרבנברוק מהנגב מנסים להפוך את סטייק היען ללהיט החדש במטבח הישראלי|0000017f-e4d3-dc7e-adff-f4ffaacd0000|16 בינואר 2009}}}}. כשהוא הגיע ל[[טהראן]], הוא מצא אותה ריקה מהשאח, אחיו, ומכל אנשיו שכבר ברחו. הוא התבקש לעזוב את איראן מיד. ון חרבנברוק יצא מהמלון לכיוון שדה התעופה, אך בדרך, שעברה בשמורה של השאח, הוא הבחין בארבע נקבות מעדר השאח והחליט לצוד אותן במהירות ולהמשיך לשדה התעופה עם השלל. ב-[[8 בדצמבר]] הגיעו הנקבות בטיסה האחרונה של אל-על מטהראן וצורפו אליהן בישראל שני הזכרים שהגיעו שנתיים לפני כן{{הערה|[[אורי צאן]], '''חלום שהתגשם, עולם החי של ארץ התנ"ך "חי-בר"''', עמ' 137–139, [[הוצאת אר-אין]], 1990}}.

מבצע להצלתו והשבתו לטבע החל עם הקמת [[גרעין רבייה]] ב[[חי-בר]] [[חי-בר כרמל|כרמל]]. המבצע נמשך בהצלחה עד ימינו אנו, והיחמורים נפוצים עתה בגליל המערבי, בנחל כזיב ובפארק גורן, בין מושב עבדון במערב למצפה אבירים ומעלות במזרח. זהו העדר הגדול ביותר של יחמור פרסי החי בטבע. בשנת [[2005]] הוחל בשחרור יחמורים לטבע ב[[שמורת נחל שורק]] שב[[הרי יהודה]]{{הערה|{{הארץ|צפריר רינת|פרויקט ניטור מיוחד של גן החיות התנ"כי בירושלים ורשות הטבע והגנים מעלה כי כ-60 יחמורים פרסיים, מין שהיה נפוץ בעבר בישראל אך נכחד מהטבע, הצליחו להתבסס באזור נחל שורק|1.6568464|17 באוקטובר 2018}}}}. שיעור אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל הוא כ-340 פריטים נכון לשנת [[2022]]; כ-300 פרטים חיים ב[[מחוז הצפון|צפון הארץ]]{{הערה|{{ynet|ישראל מושקוביץ|ארבעה יחמורים פרסיים הושבו לטבע בגליל העליון|environment-science/article/hjcam5tri|10 בנובמבר 2022}}}} וכ-40 חיים באזור [[נחל שורק]]. בעקבות ההשבה לטבע, חיים יחמורים באזור נחל כזיב בגליל המערבי, בגליל העליון ליד סאסא, בכרמל ובאזור של נחל שורק בהרי יהודה{{הערה|עמית דולב, [https://www.parks.org.il/new/dama-mesopotamica יחמור פרסי], באתר [[רשות הטבע והגנים]], 24 באפריל 2020}}.

===מאז המהפכה האסלאמית===
====ניתוק היחסים על ידי איראן====
לקראת סוף דצמבר [[1978]] החמיר מאוד מעמדה של [[ישראל]] ב[[איראן]]. ממקום גלותו ב[[צרפת]] הצהיר ח'ומייני, כי אם יודח ה[[שאה]] ותקום ממשלה אזרחית חדשה שתיהנה מאמונו, הוא ינתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ויפסיק את זרימת הנפט אליה. ח'ומייני הורה לנאמניו שלא לעכב את יציאתם של הישראלים מאיראן וקרא שלא לפגוע לרעה בתושבים ה[[יהודים]] של המדינה. כדי שלא לתת לאנשי הדת עילה להסית נגד ישראל והיהודים החליטה ממשלת ישראל לשמור על "פרופיל נמוך" ביחסיה עם איראן. אף כי שום עסקה מסחרית לא התבטלה באותה תקופה, הוחלט בירושלים שלא לתת עוד פרסום למהות ולאופי היחסים עם איראן.

עם מינויו של מהדי בזרגאן לראש הממשלה הראשון של ה"רפובליקה האסלאמית האיראנית" לאחר נפילת ממשלת [[שאפור בח'תיאר]], ניסתה ישראל לבחון האם ניתן להמשיך בקשרים כלשהם למרות ההצהרות הרשמיות של ח'ומייני לגבי מדינת ישראל. אולם לאחר שמפקד חיל-האוויר ורוב מפקדי הצבא האיראני הוצאו להורג בשל נאמנותם לשאה, החליטה חברת [[אל על]] להפסיק את טיסותיה ל[[טהראן]]. למחרת נעשתה ההתקפה הראשונה על משרדי אל על בטהראן ומיד הוחל בפינוי המשפחות הישראליות ונציגי חברות ישראליות מאיראן. בין התאריכים 11–18 בפברואר 1979 [[חילוץ הישראלים מאיראן (1979)|חולצו 33 ישראלים מאיראן]]. ב-[[18 בפברואר]] 1979 נמלטו שגריר ישראל, [[יוסף הרמלין]], וצוות [[שגרירות ישראל בטהראן]] מאיראן. במעמד ראש הממשלה, שר החוץ וחבר "מועצת המהפכה המוסלמית" הניף [[יאסר ערפאת]] את [[דגל פלסטין]] על בניין השגרירות הישראלית בטהראן. ימים מעטים לאחר מכן נפגשה קבוצה של "אינטלקטואלים יהודים" עם [[האני אל-חסן]], בלשכתו של [[ראש ממשלת איראן]], ומסרה לידיו מכתב הזדהות עם [[אש"ף]] והסתייגות מהציונות. תוך זמן קצר הקים האני אל-חסן, בערים שונות, ועדים לתמיכה ב"מהפכה הפלסטינית"{{הערה|([[שמואל שגב]], 1981, המשולש האיראני:היחסים החשאיים בין ישראל-איראן-ארצות הברית, תל אביב:ספריית מעריב)}}.

=====רקע אידאולוגי=====
התפיסה ה[[אנטישמיות|אנטי-יהודית]] וה[[אנטי-ציונות|אנטי-ציונית]] של הרפובליקה האסלאמית של איראן, והעוינות הנובעת ממנה, [[הכחשת השואה#הכחשת השואה בקרב מוסלמים|הכחשת השואה]], הקריאה במוצהר להשמדתה של ישראל והתמיכה ברוח ובחומר בארגונים כ[[חמאס]] ו[[חזבאללה]] החולקים עמה את אותה האידאולוגיה אינה עומדת לעצמה אלא מהווה מרכיב חשוב בתפיסת המשטר בנוגע למעמדו של ה[[אסלאם]] בעידן המודרני ולאתגרים הניצבים לפני ה[[מוסלמים]] בעת החדשה. לפי תפיסה זו, העימות בין המשטר האסלאמי לבין ישראל הוא בבחינת ציר מרכזי במאבק המקיף יותר בין האסלאם לבין [[המערב]] ה[[אימפריאליזם|אימפריאליסטי]] ו[[קפיטליזם|תרבותו החומרנית]] אשר ישראל נתפשה כמייצגת אותם, ומכאן גם היעדר נכונותה של איראן לפשרה בנושא זה עד כה. מעבר לאידאולוגיה המוסלמית, המדיניות האנטי ישראלית שירתה את יומרתה של איראן להיות מנהיגת [[העולם המוסלמי]] וגורם מרכזי בזירת [[המזרח התיכון]], את נחרצותה להפגין את הצלחת [[המהפכה האסלאמית]] ואת המשטמה ל[[שאה]] והקשר שטווה עם ישראל{{הערה|שם=ReferenceA|(מנשרי, ד.1999, איראן לאחר ח'מיני: אידאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, תל אביב: [[מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום]])}}{{הערה|שם=ליטבק|[[מאיר ליטבק]], [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/14/meirl.pdf איראן וישראל: האיבה האידאולוגית ושורשיה]}}.

===איבה ועוינות בין המדינות===
במשך השנים נשאר שלטון האייתולות באיראן נאמן לקו הבלתי מתפשר נגד ישראל, גם כאשר דגלים אחרים של מדיניותם המהפכנית התפשרו עם צורכי ניהול המדינה. איראן לא חדלה להניף את דגל העוינות לישראל, לגנות את מדינות ערב על חוסר נחרצותן במאבק נגדה ועל מוכנותן לשאת ולתת עמה על שלום, ולתמוך במדינות ובתנועות ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטיות]] וה[[טרור פלסטיני|טרוריסטיות]] הנאבקות נגדה{{הערה|[http://www.globalsecurity.org/military/world/iran/zionist-entity.htm The Zionist Entity and Iran, 1979-1999], globalsecurity.org|כיוון=שמאל}}{{הערה|{{ynet||מפקד צבא איראן: ישראל לא תתקיים בעוד 25 שנה|5007672|25 באוגוסט 2017}}}}. איראן סיפקה נשק לפלסטינים, למשל ב[[קארין איי]] וב[[קלוס סי]], לחמאס ותמכה בחזבאללה. יחד עם חזבאללה הייתה איראן מעורבת ב[[הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה|פיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה]] ב-1992 ו[[הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה|פיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה]] ב-1994. דוברים איראנים נוהגים לכנות את ישראל "[[הישות הציונית|המשטר הציוני]]", כינוי שנטבע לראשונה על ידי [[רוחאללה ח'ומייני]], במטרה להציג את השלילה מבחינתם בישראל. החל משנת [[1979]] צוין כל שנה [[יום ירושלים (איראן)|יום ירושלים הבין-לאומי]] כיום הזדהות עם המאבק נגד הציונות.

ישראל מבחינתה מציגה את איראן כמקור העיקרי לסכנה הקיומית שלה ואיום ממשי על תהליך השלום ועל יציבות האזור בכלל{{הערה|שם=ReferenceA}}. דוברים ישראלים פועלים להדגיש את הסכנה שבהצהרות האיראניות להשמדת ישראל אל מול טענות של גורמים שונים שאין לייחס להצהרות משקל רב{{הערה|Joshua Teitelbaum, [http://jcpa.org/text/ahmadinejad2-words.pdf what iranian leaders really say about doing away with israel], אתר המרכז הירושלמי ליחסי ציבור ומדינה}}.

איראן כרפובליקה אסלאמית מתחילתה התנגדה לישראל ותמכה בפלסטינים, זאת משום שראתה בישראל כמדינה בלתי חוקית. הרפובליקה התנגדה לכל [[הסכם שלום]] ערבי-פלסטיני עם ישראל, ומתוך התנגדות זו קראה ל[[הסכם קהיר (1994)|הסכם עזה-יריחו]] כ"כתם בושה" ו"בגידה חסרת תקדים", ואף קראה להתנגדות אלימה לשם מניעת הסכם זה מלצאת לפועל{{הערה|שם=ברגמןאלתרמן|רונן ברגמן, and שחר אלתרמן. נקודת האל־ חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה. כנרת, 2007.}}{{הערה|שם=CORDESMANHASHIM|Anthony H. Cordesman and Ahmed S. Hashim. Iran: Dilemmas Of Dual Containment (Oxford: Wesview Press, 1997)|כיוון=שמאל}}.
לתפיסתה של איראן ישראל אינה מדינת היהודים שהגיעו לארץ-ישראל על-מנת להקים מדינה ליהודים ולהקריב את עצמם עבורה, אלא היא [[קנוניה]] מערבית לשמירת האינטרסים המערביים במזרח-התיכון{{הערה|שם=ברגמןאלתרמן}}. איראן רואה את ישראל כמעין מחסום מערבי אזורי להתאחדות מדינות האסלאם. ומכאן בעצם רואה את ישראל כשלוחה של ארצות הברית שעליה לעקוף את משוכתה בטרם תוכל להתמודד מול ארצות הברית. ביטויים לכך ניתן למצוא בכינוייה את ארצות הברית כ"[[השטן הגדול]]" ואת ישראל כ"[[השטן הקטן]]", שלוחה של ה"שטן הגדול"{{הערה|שם=CORDESMANHASHIM}}.

הרפובליקה האסלאמית רואה עצמה כיריבה האזורית של ישראל ומבקשת ליצור עמה מאזן-כוחות. ביטויים לכך ניתן למצוא בהתבטאותו של מוחמד יזדי, ראש הרשות השופטת האיראנית שב-[[1998]] שטען כי איראן מפתחת טילי שיהאב-3 על מנת שיהוו מענה ליכולות הגרעינית של ישראל, ועל מנת ליצור "שיווי-משקל צבאי" עמה. בדצמבר [[2001]] אמר אכבר האשמי רפסנג'אני כי "שימוש בפצצה גרעינית נגד ישראל תשמיד אותה לחלוטין, זאת בעוד אותו שימוש נגד עולם האסלאם יגרום רק לנזקים, נזקים המתקבלים על הדעת"{{הערה|שם=CORDESMANHASHIM}}.

מדיניותה של איראן כלפי ישראל לא השתנתה באופן מהותי בתקופה החל מ-1997 בה כיהן [[מוחמד ח'אתמי]] הרפורמיסטי, כ[[נשיא איראן]]. בין השאר כינה ח'אתמי את ישראל "מדינה בלתי חוקית" ו"טפיל"{{הערה|[http://www.globalsecurity.org/military/world/iran/zionist-entity-2.htm The Zionist Entity and Iran 2000-2005], globalsecurity.org|כיוון=שמאל}}. אולם היו שראו סימני מתינות בכך שח'אתמי אמר ש"היהודים בטוחים באיראן", וכי כל המיעוטים הדתיים צריכים להיות מוגנים{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/middle_east/368234.stm דיווח של ה-BBC בנוגע להתבטאויותיו המתונות של ח'אתמי מ-14 ביולי 1999]}}, בכך שב[[ינואר]] [[2004]] הוא דיבר עם כתב ישראלי, אשר שאל אותו באילו תנאים איראן עשויה להכיר בישראל{{הערה|[https://web.archive.org/web/20070312104303/http://www.cidi.nl/news/2004/220104a.html דיווח של ה-BBC מ-22 בינואר 2004 על דבריו של ח'אתמי עם הכתב הישראלי (ארכיון)]}} ובכך שב-[[8 באפריל]] 2005, ישב ח'אתמי ליד [[נשיא מדינת ישראל]], יליד איראן, [[משה קצב]], ב[[הלוויה|הלווייתו]] של ה[[אפיפיור]] [[יוחנן פאולוס השני]] בשל סדר האלפבית. קצב אף טען שהוא דיבר עם ח'אתמי והם לחצו ידיים, אולם ח'אתמי הכחיש זאת{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/4425487.stm דיווח ה-BBC מ-9 באפריל 2005 על הכחשתו של ח'אתמי כי לחץ את ידו של הנשיא קצב]}}.

נשיא איראן מ-2005 ועד 2013 [[מחמוד אחמדינז'אד]], קולני יותר באיבתו לישראל. הוא [[הכחשת השואה|הביע פקפוק בהתרחשות השואה]] וטען שאם האירופים מרגישים צורך לפצות את היהודים על [[השואה]] עליהם להקים מדינה ציונית באירופה במקום ישראל.

החל מסוף שנות ה-90 עמדו יחסי ישראל איראן בצל התפתחות [[תוכנית הגרעין האיראנית]] והפעילות הישראלית למניעת הגעת נשק גרעיני לידי איראן. ישראל [[הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית|פעלה נגד תוכנית הגרעין האיראנית]] במישור הדיפלומטי בקהילה הבין-לאומית, וגם רמזה שאיננה שוללת תקיפה באיראן, אפשרות שהופיעה בעיתונות כבר ב-1998{{הערה|[http://www.twf.org/News/Y1998/19980705.html המאמר מה"טורונטו סאן": ישראל זקוקה למטוסים כדי לתקוף באיראן, מ-5 ביולי 1998]}}, אם הקהילה הבין-לאומית לא תעצור את פיתוח הנשק הגרעיני של איראן{{הערה|[http://news.scotsman.com/international.cfm?id=1292472003 המאמר בעיתון Scotsman: "ישראל מאיימת לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים", מ-23 בנובמבר 2003]}}. כמו כן יוחסו ל[[המוסד|מוסד]] חיסולים של מדעני גרעין איראניים.

====הקשרים בין איראן שלאחר המהפכה וישראל====
לאחר עליית ה[[אייתוללה]] [[רוחאללה ח'ומייני|ח'ומייני]] לשלטון והצהרתו שהוא תומך בכיבוש [[ירושלים]] מידי ה[[ציונות|ציונים]], נותקו היחסים בין שתי המדינות והוחלפו בעוינות גלויה. ח'ומייני טבע את המונח "השטן הקטן" עבור ישראל (תואר "[[השטן הגדול]]" יוחס לארצות-הברית), ובתגובה [[ארצות הברית]] העבירה את כלל הנשק שהובטח ונקנה על ידי [[מוחמד רזא שאה פהלווי|פהלווי]] טרם המהפכה ל[[ישראל]]{{הערה|שם=סיפורים|[[פסטיבל מספרי סיפורים]], 2011, הרצאתו של האלוף [[אליעזר שקדי]].}}. למרות העוינות הרבה נגד ישראל, לא בחלה ממשלתו של ח'ומייני ברכישת נשק מישראל בזמן מלחמת איראן עיראק{{הערה|מנשרי, ד.1988, איראן במהפכה, תל אביב:אוניברסיטת תל אביב}}. על רקע האינטרס המשותף של שתי המדינות בבלימת עיראק, [[פרשת איראן-קונטראס|איראן רכשה מישראל כלי נשק]] בשווי של 2.5 מיליארד דולר באמצעות מתווכים בעת [[מלחמת איראן–עיראק]], ב[[שנות ה-80 של המאה העשרים]]{{הערה|[http://www.iran-press-service.com/articles_2002/Aug_2002/israel_iran_arms_29802.htm ISRAEL-MADE MILITARY EQUIPMENTS FOR IRAN SEIZED IN GERMANY], August 29, 2002, Iran Press Service{{קישור שבור|11.06.2018}}}}.

על פי דוח ועדת הקונגרס האמריקנית שחקרה את [[פרשת איראן-קונטראס]], דוח שפורסם בנובמבר 1987, "מכירת נשק אמריקני לאיראן באמצעות ישראל החלה בקיץ 1985, לאחר שנתקבל אישורו של הנשיא רייגן"{{הערה|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/US-Israel/Iran_Contra_Affair.html סקירה קצרה של פרשת איראן-קונטראס].}} במכירת הנשק נכללו: "2,008 טילי [[BGM-71 טאו|טאו]] ו-235 ערכות עבור טילי [[MIM-23 הוק|הוק]] נשלחו לאיראן דרך ישראל". משלוחים נוספים של נשק מישראל לאיראן, בהיקף של עד 2 מיליארד דולר, אשר הכילו 18 מטוסי [[F-4|פנטום]]{{כ}}, 46 מטוסי [[סקייהוק]] וכ-4,000 טילים סוכלו על ידי משרד המשפטים האמריקאי, ו"לפי דוחות שלא אומתו, ישראל הסכימה למכור לאיראן טילי אוויר-אוויר מדגם [[סיידווינדר]], ציוד [[מכ"ם]], תחמושת למרגמות ול[[תת-מקלע]]ים, מכשירי [[טלפון שדה]], מנועי טנקים מסוג [[M60 פטון|M60]] ופגזים, וכמו כן [[חלקי חילוף]] עבור מטוסי תובלה מדגם [[C-130]]{{הערה|[http://www.consortiumnews.com/2005/russiantext.html דיווח לקונגרס האמריקני, לגבי המידע שהיה בידי המודיעין הרוסי אודות מכירות אמל"ח ישראלי לאיראן, ופתרון משבר בני הערובה בשגרירות בטהראן]}}{{הערה|[http://www.globalsecurity.org/military/world/iran/intro.htm סקירה אודות מכירות האמל"ח של ארצות הברית לאיראן, ושל ישראל לאיראן]}}. [[האובזרבר]] הלונדוני אף העריך כי מכירות הנשק מישראל לאיראן במשך המלחמה הגיעו ל-500 מיליון דולר מדי שנה{{הערה|[http://www.washington-report.org/backissues/1186/8611002.html הדיווח מה"אובזרבר", מנובמבר 1986]}}, והמגזין [[טיים מגזין|טיים]] דיווח כי במהלך 1981 ו-1982, "הישראלים פתחו חשבונות בנקים בשווייץ כדי לטפל בצד הפיננסי של העסקאות"{{הערה|לאינפורמציה נוספת אודות מכירות טילי ההוק הישראליים לאיראן ראו את כתבתו של Richard Johns - "Arms Embargo Which Cannot Withstand The Profit Motive" מה"פייננשל טיימס", 13 בנובמבר 1987.}}.

בשנת [[1998]], איש העסקים הישראלי [[נחום מנבר]] נידון ל-16 שנות מאסר בישראל על סחר עם איראן{{הערה|[http://www.globes.co.il/DocsEn/did=362353.htm דיווח מגלובס על נחום מנבר מ-6 במאי 1997]}}. במהלך החקירה התברר ש"מאות חברות" מקיימות קשרי עסקים בלתי חוקיים עם איראן{{הערה|[http://www.cnn.com/WORLD/meast/9807/16/israel.treason דיווח מ"סי. אן. אן" אודות תוצאות חקירתו של מנבר מ-16 ביולי 1998]}}.

====עליית מדרגה בסכסוך (2005–הווה)====
{{הפניה לערך מורחב|הסכסוך האיראני-ישראלי}}
הנשיא [[מחמוד אחמדינז'אד|אחמדינז'אד]] ערך ב[[אוקטובר]] [[2005]] ועידה בטהראן שכותרתה "עולם ללא ציונות", בה הצהיר כי "יש למחוק את ישראל מהמפה", וכי הקמת [[ישראל|מדינת ישראל]] הייתה צעד תוקפני כלפי ה[[אסלאם]]. מדינות שונות כמו [[ארצות הברית]], [[צרפת]], [[קנדה]] ו[[בריטניה]] הגיבו בגל גינויים על דבריו{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס|נשיא איראן: "למחוק את ישראל מהמפה"|3159614|26 באוקטובר 2005}}}}.

בין השנים [[2008]]–[[2015]] נעשו ניסיונות להכשיל את [[תוכנית הגרעין האיראנית|תוכנית הגרעין האיראני]], באמצעי [[לוחמת סייבר|סייבר]] ו[[התנקשות]] בבכירים בתוכנית האיראנית. איראן האשימה את ארצות הברית וישראל בפעילות העוינת{{הערה|{{ynet|דודי כהן|התנקשות באיראן: מדען גרעין חוסל בפתח ביתו|4098999|23 ביולי 2011}}}}{{הערה|{{mako|עמית ולדמן|מדען גרעין חוסל בטהרן, אירן מאשימה: ישראל אחראית|93a0937f03bc431017|news-world/international|11 בינואר 2012}}}}. נכון לשנת 2015 [[איראן]] ו[[סוריה]] הוגדרו כסכנה המשמעותית ביותר למדינת ישראל.

כנגד זאת, במרץ 2012 יזמו זוג ישראלים קמפיין עם מסרים בעד אהבה בין העמים שכלל [[כרזה]] וויראלית עם מסר של שלום ואהבה לעם האיראני, בתגובה מספר איראנים הביעו מסרים זהים בהם גולש איראני שצילם את עצמו עם מסכה אשר מזוהה עם מתנגדי השלטון באיראן אשר קרא להפסקת הסכסוך ורצון העם האיראני לשלום ואהבה עם מדינת ישראל. יוזמי הקמפיין העלו את נתוני החשיפה של הקמפיין אשר נחשף לכמעט 33 אלף גולשים מאיראן לעמוד וכ-50 אלף לייקים{{הערה|{{ynet|דודי כהן|איראנים נגד מלחמה: "אוהבים אתכם". צפו|4210000|30 במרץ 2012}}}}.

במהלך [[מלחמת האזרחים בסוריה]], כוחות איראניים של [[משמרות המהפכה האסלאמית]] נפרסו ב[[סוריה]] ולראשונה הגיעו למגע ישיר עם גבול ישראל, מה שעורר, לפי דיווחים לא רשמיים, מספר היתקלויות חמושות בין כוחות שתי המדינות. באפריל [[2018]], בעקבות מספר אירועים כאלה, צוטט ראש [[אמ"ן]] לשעבר ה[[אלוף]] במיל' [[עמוס ידלין]] כי ישראל נמצאת בעימות ישיר מול איראן{{הערה|שם=ידלין|{{מעריב אונליין||ידלין: "אנחנו בשלב העימות הישיר בין ישראל לאיראן"|news/israel/Article-634129|24 באפריל 2018}}}}. ב-[[3 ביולי]] 2018 האשים גנרל בכיר איראני את ישראל בגנבת עננים שמורידים גשם באיראן. השירות המטאורולוגי באיראן דחה את דבריו: "מדינה לא יכולה לגנוב עננים"{{הערה|{{ynet|[[סוכנות הידיעות הצרפתית|AFP]]|גנרל איראני: הסיבה לבצורת - ישראל גונבת עננים|5302496|3 ביולי 2018}}}}. בתחילת שנת 2022 צה"ל חשף במהלך מבצע [[מבצע שומר החומות]] מל"טים איראניים שוגרו לעבר ישראל ויורטו בדרכם על ידי מטוסי "אדיר" F35. זוהי הפלת הבכורה של מל"ט על ידי מטוס זה.

במהלך [[מלחמת חרבות ברזל]] הייתה [[מעורבות איראן במלחמת חרבות ברזל|לאיראן מעורבות ניכרת]], עקיפה וישירה, בלחימה. פעולות בולטות בלחימה בין ישראל לאיראן:
* באפריל 2024 תקפה ישראל את [[ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי|קונסוליית איראן בדמשק]] והרגה את הגנרל האיראני [[מוחמד רזא זאהדי]]. בתגובה לכך, לפנות בוקר יום ראשון, 14 באפריל, [[המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024)|איראן שיגרה]] מאות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטבמ"ים לעבר ישראל. במבצע ההגנה [[מגן ברזל]] יורטו כל הכטב"מים וכמעט כל טילי השיוט. טילים בליסטיים מעטים פגעו ב[[בסיס נבטים]] אך גרמו נזק קל, והבסיס המשיך לתפקד.
* בתגובה לכך נערכה ב-[[19 באפריל]] [[2024]] [[התקיפה הישראלית באיראן (אפריל 2024)|תקיפת ישראל באיראן]], שבה הותקף בסיס של [[חיל האוויר האיראני]] שנמצא ליד העיר [[אספהאן]]. לפי דיווחי איראן, הייתה פגיעה בבסיס ללא לנפגעים.
* ב-[[31 ביולי]] [[2024]] [[ההתנקשות באסמאעיל הנייה|נהרג ראש הזרוע המדינית של חמאס]], [[אסמאעיל הנייה]], ב[[סיכול ממוקד]] ב[[טהראן]], שיוחס לישראל.
* איראן ערכה [[המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024)|מתקפת טילים נוספת]] ב-1 באוקטובר 2024, וגם במתקפה זו יורטו מרבית הטילים. עם זאת, נצפו פגיעות ב[[בסיס נבטים]]{{הערה|{{ynet|יואב זיתון|המתקפה האיראנית: תמונות הלוויין חושפות את הנזק בבסיס נבטים|news/article/rknql2sca|3 באוקטובר 2024}}}}.

== יחסים עם ממשלת איראן הגולה והאופוזיציה באיראן ==
[[קובץ:Canadian-Iranian in exile standing with Israel.jpg|ממוזער|איראנית גולה, לובשת את דגל איראן שלפני המהפכה, מניפה את דגלי ישראל וקנדה בהפגנה ל[[מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים|השבת החטופים]] ב[[ונקובר|וונקובר]], קנדה.]]
באפריל 2023 הגיע [[רזא כורש עלי פהלווי]], יורש העצר של השאה אשר הקים ב-2013 [[הממשלה האיראנית הגולה]] לביקור בישראל כאורח של שרת המודיעין [[גילה גמליאל]], במטרה להשתתף בטקס יום הזיכרון לשואה ביד ושם, ערך פגישות עם שרי ממשלה וביקור בכותל{{הערה|{{ynet|רועי רובינשטיין|בנו של השאה: "מטרת חיי - שלטון חילוני באיראן, כמו בישראל"|news/article/hylhaq6g2|19 באפריל 2023}}}}. בין היתר הגיע גם לשיחת תנחומים בבית משפחת די השכולה באפרת, לאחר מותם של האחיות מאיה ורינה ואמם לוסי בפיגוע הירי בצומת חמרה שהתרחש במהלך חג הפסח{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=|כותרת=Son of Iran’s last shah pays condolence call to Dee family, visits Western Wall {{!}} The Times of Israel|אתר=The Times of Israel|תאריך=18 באפריל 2023|כתובת=https://www.timesofisrael.com/son-of-irans-last-shah-pays-condolence-call-to-dee-family-visits-western-wall/}}{{אנגלית}}}}{{הערה|[https://www.gov.il/he/departments/news/iran170423 ביקור היסטורי: בנו של השאה האחרון של איראן הגיע לישראל כאורח של שרת המודיעין] באתר משרד המודיעין}}.

בהמשך אותה שנה, מכתב חברי כנסת אשר קרא לתמוך במיעוט האזרי במדינה, עורר את כעסו של פהלווי שראה בו איום של פגיעה בשלמות הטריטוריאלית של אירן{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|מכתב הח"כים נגד "דיכוי האזרים" באיראן - שעורר את זעמו של יורש השאה הגולה|news/article/hyymdypx3|1 במאי 2023}}}}.

== ראו גם ==
{{קישורי פורטל|איראן}}
* [[טהראן - חיפה - תל אביב]]
* [[קול דויד]]
*[[טבעת האש האיראנית]]

==לקריאה נוספת==
* [[שמואל שגב]], '''המשולש האיראני: הקשרים החשאיים בין ישראל-איראן-ארצות הברית''', [[ספרית מעריב]], 1981. {{ULI|003642224}}
*[[רונן ברגמן]], '''[[נקודת האל-חזור (ספר)|נקודת האל-חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה]]''', הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2007 {{ULI|007746785}}
* [[יועז הנדל]] ו[[יעקב כץ (עיתונאי)|יעקב כץ]], '''ישראל נגד איראן: מלחמת הצללים''', זמורה ביתן מודן, תשע"א 2011. {{ULI|010245205}}
* יוסי אלפר, '''מדינה בודדה: החיפוש החשאי של ישראל אחרי בעלות ברית באזור''', [[הוצאת מטר]] {{ULI|013005183}}
* דורון יצחקוב, '''איראן-ישראל 1948–1963 : קשרים בילטרליים בצל שותפות אינטרסים במרחב גאופוליטי משתנה'''. בהוצאת מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה ומרכז אליאנס ללימודים איראניים, אוניברסיטת תל אביב
* משה אהרונוב, [[מאיר ליטבק]], '''איראן – מקיסרות פרסית למהפכה אסלאמית''' (ספר 9 בסדרה '''המזרח התיכון בימינו'''), [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשע"ד–2014, פרק 9.3.4.3: היחסים עם ישראל, עמ' 114–118.
* [[ראובן מרחב]], '''מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה''', [[ידיעות ספרים]], 2022, פרקים 10–13, עמודים 134–161
* דנה פרייזלר - סווירי, "[https://www.idf.il/אתרי-יחידות/מרכז-דדו/גיליון-35-מעגל-שלישי/המב-ם-כביטוי-לתחרות-האסטרטגית-האזורית-בין-ישראל-לאיראן-דנה-פרייזלר-סווירי/ המב״ם כביטוי לתחרות האסטרטגית האזורית בין ישראל לאיראן]", כתב העת '''[[בין הקטבים]]''' גיליון [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/מרכז-דדו/גיליון-35-מעגל-שלישי/גיליון-35-מעגל-שלישי/ 35: מעגל שלישי].
* אלוף (מיל') עמידרור, "[https://www.idf.il/אתרי-יחידות/מרכז-דדו/גיליון-35-מעגל-שלישי/איראן-כאתגר-צבאי-ומדיני-לישראל-אלוף-מיל-עמידרור/ איראן כאתגר צבאי ומדיני לישראל]", כתב העת '''[[בין הקטבים]]''' גיליון 35: מעגל שלישי.
* [[משה יגר]], '''ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967''', [[הוצאת כרמל]], 2021, עמ' 152–158.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=יחסי איראן–ישראל}}
* [http://www.archives.gov.il/NR/exeres/1392F711-295E-4A8D-99AC-E5FF26104000,frameless.htm?NRMODE=Published 35 שנים לעלייתו לשלטון באיראן של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני - נציגי ישראל מדווחים] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20150923173445/http://www.archives.gov.il/NR/exeres/1392F711-295E-4A8D-99AC-E5FF26104000,frameless.htm?NRMODE=Published |date=2015-09-23 }}, באתר ארכיון המדינה, פורסם ביום 05/02/2014
* {{הארץ|יוסי מלמן|המלחמה הקרה בין ישראל לאיראן|1.1581208|2 בדצמבר 2011}}
* {{הארץ|אלוף בן|ישראל ואיראן מנסות להסתיר את הקרב המשפטי שמתנהל ביניהן בשווייץ. הפרטים המלאים|1.2540225|15 בינואר 2015}}
* {{וואלה|עדי חשמונאי|"פרס שטוחה לרגליך": כשקו תל אביב-טהראן היה מבוקש כמו פריז|2893739|4 באוקטובר 2015}}
* [http://podcast.zeresh.co.il/tag/יוסי-אלפר/ שיחה של] [[תמר עילם גינדין]] עם [[יוסי אלפר]] (ראש דסק אירן ב[[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים|מוסד]]) ב[[פודקאסט]] "אירניום מועשר"
* [https://blog.nli.org.il/tag/יחסי-ישראל-איראן/ כתבות ומאמרים בנושא יחסי ישראל-איראן] בבלוג "הספרנים" של [[הספרייה הלאומית]]
* {{העוקץ|ליאור שטרנפלד|והשאה אמר לו "כאן, בחדר הזה, אין אסלאם"|2013/06/03/והשאה-בכבודו-ובעצמו-אמר-לו-כאן-בחדר-הז}} - סקירה על הסרט הדוקומנטרי של דן שדור, "לפני המהפכה", המספר את סיפורה של הקהילה הישראלית הגדולה באיראן בשנות ה-60 וה-70.
* יוני בן-מנחם, [https://mida.org.il/2023/04/07/שלב-חדש-במערכה-בין-ישראל-ואיראן/ שלב חדש במערכה בין ישראל ואיראן], [[מידה (אתר אינטרנט)|אתר מידה]], 7 באפריל 2023
* סימה שיין ורז צימט, [https://www.inss.org.il/he/publication/strategic-survey-iran/ איראן: בתקופת שפל, עודנה האיום העיקרי על ביטחון ישראל], באתר [[המכון למחקרי ביטחון לאומי|INSS המכון למחקרים]], 6 בינואר 2021

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{ניווט יחסי חוץ|איראן|ישראל}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:יחסי איראן–ישראל|*]]