יקופ"ו
יקופ"ו (ברוסית: ЕКОПО - Еврейский комитет помощи жертвам войны; עברית: הוועד היהודי לעזרת נפגעי מלחמה) היה ארגון שנוסד במטרה לסייע לנפגעי מלחמת העולם הראשונה מקרב היהודים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה עברה טלטלה קשה על יהודי האימפריה הרוסית. בעקבות המלחמה נוצרו מספר בעיות קשות בקרב האוכלוסייה היהודית, הידרדרות המצב הכלכלי, היווצרות בעיית הפליטים, מפרנסים רבים גויסו לצבא, גירוש המוני של יהודים מאזורי הקרבות.
לצורך טיפול בכלל הנזקקים היה צורך בהקמת מסגרת למען מתן סיוע. מספר ארגונים יהודיים נטלו לעצמם לסייע לנפגעים, עם ארגונים אלו נמנים, אופ"ה, אזע, אורט ואחרים. בערים בהן התרכזו פליטים ומגורשים הוקמו ועדים שאספו תרומות כספיות וגם ביגוד ומזון. בווילנה ובוורשה נטלה על עצמה כל משפחה יהודית לעזור לשתי משפחות של פליטים[1].
הפעילות הזו הייתה מקומית ובלתי מתואמת. היוזמות הראשונות לארגן ולתאם פעילות זו נעשו כמעט במקביל בשתי ערים, מוסקבה וסנקט פטרבורג[1]. ב-24 בנובמבר 1914 במוסקבה הוקמה "האגודה היהודית המוסקבאית לעזרת נפגעי המלחמה" או בראשי תיבות יבופ"ו (EVOPO). ב-18 באוגוסט 1914 ביוזמת בית הכנסת הגדול של סנקט פטרבורג זומנה אספה כללית של חברי הקהילה והוחלט על הקמתו של "הועד היהודי לעזרת נפגעי המלחמה" או בראשי תיבות יקופ"ו (EKOPO).
ראשיתו של הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם קבלת ההחלטה להקים את הארגון הוגשה בקשה לקבלת אישור ממשרד הפנים של האימפריה הרוסית. בספטמבר 1914 התקבל אישור זה. יקופ"ו הפך לארגון אם לכמעט כלל הארגונים היהודיים שעסקו במתן סיוע ליהודים שנפגעו ממלחמה[2].
בין 8-6 בינואר 1915 בווילנה התקיים הכינוס הראשון של הנהלת יקופ"ו. בכינוס דנו איך להמציא עוד כספים לפעילות הארגון וחלוקת תפקידים בין ארגוני עזרה יהודיים שונים. יקופ"ו החל לעבוד בפריסה ארצית והחל לשלוח שליחים לחבלי ארץ שונים.
ב-4 באוגוסט 1915 החליטה ממשלת האימפריה הרוסית כי "עד לעיון מחדש בחוקי היהודים" לאור המצב העגום של הפליטים היהודים הותר להם להתגורר באופן זמני מחוץ לתחום המושב, חוץ ממספר ערים, כגון: מוסקבה וסנקט פטרבורג. בין 20 ל-29 באוגוסט 1915 לאחר קבלת היתר מן הממשלה התקיימה ועידה ראשונה של יקופ"ו בפטרוגראד. הוועידה שימשה בעצם לגושפנקא לכך שארגון יקופ"ו הוא הגוף הכלל-ארצי היחיד שמייצג את ענייני הפליטים היהודים וכי כל גופי העזרה היהודים האחרים בעצם כפופים ליקופ"ו[3].
ב-30 באוגוסט 1915 פורסם צו ממשלתי לפיו הוקמה מועצה מיוחדת לענייני פליטים, על המועצה הוטל לטפל בפליטים. לאחר החלטה זו התחילה ממשלה רוסית להעביר תרומות ליקופ"ו.
בשלהי 1915 עוצב סופית המבנה הארגוני של יקופ"ו. בוועד המרכזי היו 62 נציגים, מספר נציגים של פטרוגראד, חמישה נציגים ממוסקבה, שלשה נציגים מקייב ושני נציגים מכל המחוזות שבהם היה ריכוז של פליטים יהודים, כמו כן היה נציג אחד של אופ"ה, אחד של אורט ושלשה נציגים של אז"ע.
פעילות הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיופי כוח של יקופ"ו יחד עם ועדי עזרה מקומיים הקימו מוקדי עזרה שטיפלו בשלל בעיות, בין היתר הם דאגו להעביר פליטים יהודים לערים שבהן היה אפשר לדאוג למציאת פרנסה וקורת גג, הם דאגו להחזיר ילדים להוריהם. במקומות שבהם לא היו ועדי עזרה דאגו שליחי יקופ"ו להקים ועדים כאלו ולהכוינם.
עד אמצע 1915 התרכזה רוב פעילות הארגון במתן עזרה לריכוזים הגדולים של הפליטים שהתקבצו בווילנה ובקובנה, אך עם הכיבוש של ערים אלו על ידי גרמנים מוקד הפעילות העיקרית עבר למינסק, לבוברויסק ולהומל[3].
עד סוף 1916 העניק הארגון סיוע ל-240 אלף יהודים (כלל המספר היהודים המגורשים עמד על 350 אלף)[4].
הארגון המשיך את פועלו גם אחרי מהפכת פברואר ובתקופת מלחמת אזרחים, בעיקר סניף הארגון בעיר קייב. הארגון פסק לפעול ב-1920 חוץ מהסניף בלנינגראד (לקופ"ו) שפסק לפעול בשנות השלושים. כמו כן הארגון המשיך לפעול בגבולות פולין וסייע לקהילות שנפגעו כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה והמלחמה הפולנית-סובייטית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרה סברדלובה, "הוועד היהודי לעזרת נפגעי מלחמה" (יקופ"ו) 1916-1914, יהדות זמננו, כרך 4, עמ' 288-269.
- מרה סברדלובה, יקופ"ו והסיוע לנפגעי המלחמה במארס-אוקטובר 1917, שבות, כרך 13, עמ' 30-19.
- מיכאל בייזר, יהודי לנינגרד 1939-1917, מרכז זלמן שזר, 2005.
- Evgeniya Pevzner, "Evreiskiy Komitet pomoshi zhertvam voyni (1914-1921)", Tirosh 10, pp. 141-154.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יקופ"ו, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)