לודוביקה סימנוביץ'
 | |
| לידה |
21 בפברואר 1759 שורנדורף, דוכסות וירטמברג  |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1827 (בגיל 68) לודוויגסבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| שם לידה |
Kunigunde Sophie Ludovike Reichenbach |
  | |
סופי לודוביקה סימנוביץ' (בגרמנית: Sophie Ludovike Simanowiz; 21 בפברואר 1759 – 3 בספטמבר 1827) הייתה ציירת פורטרטים גרמנית בסגנון קלאסי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביה היה חובש צבאי ואמה הייתה בתו של רוקח. היא נולדה בצריף בו הועסק אביה. בשנת 1762 עברה משפחתה לרודוויגסבורג, שם גדלה עם פרידריך שילר ואחיותיו.[2] כריסטופין, שהייתה הראשונה שזיהתה את כישרונו של פרידריך, הפכה לחברה שלה לאורך החיים.
משפחתה העריכה את כישרונה האמנותי ועשתה כל מאמץ לקדם את הקריירה שלה. האקדמיה הדוכסית בלודוויגסבורג ובית הספר בשטוטגרט לא קיבלו נשים, אך בשנת 1776 הסכים פרופסור בקרלסשול, ניקולה גויבל, להעביר לה שיעורים פרטיים.
בשנת 1787, בתמיכתם הכספית של הדוכס קרל השני אויגן ופילגשו פרנציסקה פון הוהנהיים, היא הצליחה לנסוע לפריז וללמוד אצל המיניאטוריסט אנטואן וסטייה. היא נשארה כמעט שנתיים, ואז קיבלה משימה לצייר דיוקנאות עבור הדוכס פרידריך אויגן, אחיו של קרל, במומפלגארד (בהווה מונבליארד). דיוקנאות אלה מעולם לא הושלמו, כאשר היא חזרה לשטוטגרט בשנת 1789 כדי להתחתן עם סגן פרנץ סימנוביץ', בן כיתה ותיק של שילר, שהיה ארוסה מאז 1786.
ממכתביה מאותה תקופה עולה כי היא התגעגעה לפריז, ולמרות התנאים המעורערים שנוצרו בזמן המהפכה, היא ניצלה את ההזדמנות לחזור כאשר בעלה הקצין הוזעק להתייצב שם. כשהגיעה לשם, היא הצליחה להתארח אצל חברה ותיקה משטוטגרט, זמרת האופרה, הלנה בלטי, שנישאה למרקיז.
בשנת 1792, מצבה נעשה רעוע כאשר מארחיה עברו חיפוש מצד אוהדי המונרכיסטים ונאלצו לברוח לאחוזתם בספרד. סימנוביץ' נותרה מאחור. בתחילת 1793, חברתה עזרה לה לברוח לנורמנדי שם קיבלה דרכון לצאת מצרפת. כשהגיעה לשטרסבורג, היא הייתה חולה מאוד ובילתה שישה שבועות במיטה, מטופלת על ידי חברים.
כשחזרה ללודוויגסבורג, היא התחילה לצייר דיוקנאות של משפחת שילר. דיוקנאותיהם של פרידריך ורעייתו שרלוט נעשו בזמן שהייתה בולנשטיין.
בשנת 1798 הועבר בעלה, לשטוטגרט והיא הצטרפה אליו לשם. בשנה שלאחר מכן הוא לקה בשבץ ששיתק את רגליו. היא הפכה למטפלת שלו בעשרים ושמונה השנים הבאות. בשנת 1812 הם חזרו ללודוויגסבורג. אחיה הבכור, פרידריך, היה כומר בארדמנהאוזן הסמוכה ולעיתים קרובות הם היו משתתפים שם בפגישות פוליטיות כדי להביע סולידריות עם אלה שנלחמו בנפוליאון.
פרנץ נפטר ביוני 1827 והיא נפטרה כמה חודשים לאחר מכן.
היא השלימה כ-100 דיוקנאות (אף אחד לא חתום), רובם באוספים פרטיים. יש לה אנדרטה במוזיאון העירוני של שורנדורף. אחד האחיינים שלה היה המדען הידוע, קרל רייכנבאך.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gertrud Fiege: Ludovike Simanowiz. Eine schwäbische Malerin zwischen Revolution und Restauration (exhibition catalog). Deutsche Schillergesellschaft, 1991 ISBN 3-928882-32-5
- ^ Wintterlin (1892), "Simanowiz, Kunigunde Sophie Ludovike", Allgemeine Deutsche Biographie (ADB) (in German), 34, Leipzig: Duncker & Humblot, pp. 344–346
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "לודוביקה סימנוביץ'".