מבצר אריוואן

מבצר אריוואן
**Երևանի բերդը**
	מראה של אריוואן בשנת 1796, מאת ג. סרגייביץ'
מידע על המבנה
סוג	מוצב
מיקום	הגדה השמאלית של נהר הרזדאן, ירוואן, ארמניה
תקופת הבנייה	1582–1583
תאריך הריסה	החל משנות ה-1860 ועד ההרס הסופי ב-1930
נשלט על ידי	האימפריה העות'מאנית; האימפריה הפרסית; האימפריה הרוסית; ברית המועצות
מצב	הרוס
בעלות נוכחית	ארמניה
פתוח לציבור	כן
קרבות	המלחמה העות'מאנית-פרסית; (1623–1639); המלחמה העות'מאנית-פרסית; (1722–1727); המלחמה העות'מאנית-פרסית; (1730–1736); המלחמה הרוסית-פרסית, 1826-1828
קואורדינטות	40°10′23″N 44°30′10″E / 40.173056°N 44.502778°E

מבצר אריוואן (בארמנית: Երևանի բերդը (ירוואני בֶּרדֶה); בפרסית: قلعه ایروان, (גאלה-יה ירוואן); באזרית: ايروان قالاسى (איראבאן קלאסי); ברוסית: Эриванская крепость (אירוונסקאיה קרפוסט)) הוא מבצר מהמאה ה-16 בירוואן.

היסטוריה

המצודה נבנתה בתקופת השלטון העות'מאני, ב- 83–1582 על ידי סרדאר פרחאת פאשה.^[2]^[3] הוא הוחזק בתקופות שונות על ידי העות'מאנים והפרסים. המבצר נהרס על ידי רעידת אדמה בשנת 1679. אחרי רעידת האדמה, מושל ארוואן הספווית, זאל חאן, ביקש מהשאה סיוע בבנייתה מחדש של אריוואן, כולל המבצר וארמון הסרדארים.

ב-12 ביולי 1679, סגן העוצר הספווית של אזרבייג'ן (אזרבייג'ן ההיסטורית, הידועה גם בשם אזרבייג'ן האיראנית), מירזה איברהים, הגיע לאריוואן. תפקידו היה לבנות מחדש את המבצר, מקום מושבו של המושל של אריוואן. רבים מתושבי הכפרים גנג'ה, אגוליס ודאשט הועברו בכפייה לאריוואן כדי לבצע את עבודת הבנייה. עבודת הכפייה נמשכה עד החורף. מאוחר יותר, השאה התיר לכולם לחזור לבתיהם, על אף ששיקום המבצר לא היה גמור. עבודת הבנייה נמשכה, והסתיימה בשנים הבאות. באוקטובר 1827, במהלך מלחמת רוסיה–פרס (1826–1828), הצבא הרוסי בהנהגתו של איוואן פסקביץ' כבש את אריוואן, ומבצר אריוואן לא היה בשימוש למטרות צבאיות מאז, עד אשר ההרס המוחלט שלו ב-1930.

ב-1853, המבצר נהרס על ידי רעידת אדמה נוספת. בשנת 1865 שטחה של המצודה נרכשה על ידי נרסס טאירנטס, סוחר של הגילדה הראשונה. מאוחר יותר, ב-1880, טאיראנטס בנה מפעל ברנדי בחלקו הצפוני של המבצר. המבצר נהרס לחלוטין ב-1930 בתקופת השלטון הסובייטי, אך כמה חלקים של חומות ההגנה עדיין נותרו.^[4]

תיאור

מבצר אריוואן נחשב לעיירה קטנה נפרדת מן העיר. בין העיר למבצר היה שטח נקי מבינוי. המבצר היה מלבני עם היקף של כ-1200 מטר. חומה הקיפה את המצבר משלושה צדדים; בצד רביעי (המערבי) עמד המבצר על שפת ערוץ נהר זאנגו (כיום, נהר הרזדאן). בחלק הצפוני-מערבי של המבצר הגיע הערוץ לעומק של 640 מטר, לא נגיש, ולכן לא בנו שם חומה.

למבצר היו שלושה שערים: תבריז, שירוואן וקורפו. בפינות של החומות היו מגדלים. חנו במבצר חיל של כ-2,000 חיילים, והיו בתוכו כ-800 בתים. תושבי הקבע של המבצר היו מוסלמים מקומיים בלבד. הארמנים הורשו לעבוד בשווקים במהלך היום, אך הם היו צריכים לנעול ולחזור לבתיהם בשחאר (העיר הראשית) בלילות.

הפנים

ארמון סרדאר

הארמון ישב בשטח הצפון-מערבי של המבצר, מעל ערוץ הנהר. הוא היה בניין רבוע ורחב, מחולק למדורים רבים. ההרמון היה אחד מהחלקים הגדולים, כשאורכו היה 61 מטרים ורוחבו 38 מטרים. הוא היה מחולק לחדרים ומסדרונות רבים. ארמון הזה נבנה בשנת 1798 בתקופת שלטונו של מחמוד, בנו של חוסיין-עלי חאן.^[5]

הארמון ישב על מקומם של ארמונות קודמים, אשר הושמדו כל פעם שחאן החליט לבנות חדש. הארמון שנבנה בשנת 1798 היה האחרון, והוא נבנה בסגנון אדריכלי פרסי, והכיל "שושבאנד אוויה" ("אולם מראות"), בו הקרניז היה מכוסה זכוכית צבעונית והתקרה הייתה מעוטרת בתמונות של פרחים נוצצים. ועל קירות האולם היו שמונה תמונות שצוירו על בד של מולכים שונים מן האימפריה הפרסית.^[6]^[7]

לאחר שכבשו הרוסים את אריוואן, באחד האולמות של הארמון, העלו החיילים מופע של הקומדיה המפורסמת של אלכסנדר גריבוידוב, Горе от ума, בנוכחות המחבר. לוח זיכרון אשר מנציח את האירוע מצוי במפעל היין אררט ירוואן, אשר כיום יושב במיקום שבו המבצר היה פעם.^[8]

הפנים של ארמון סרדאר
הפנים של קיוסק הסירדארים
פירוט של קישוט הקיר של רמון סרדר, 1828, על ידי האמן האזרי מירזה גאדים אירוואני

ההרמון ובית המרחץ

הקירות הפנימיים של הרמון החאן היו מכוסים בשיש, עם דפוסים צבעוניים. הייתה בו בריכת שחייה (32 מ' אורך, 9 מ' רוחב, 2 מ' עומק).^[9]

מסגדים

היו במבצר שני מסגדים. אחד היה מסג' רג'ב-פאשה והשני היה מסגד עבאס מירזא. ההריסות של מסגד רג'ב-פאשה נשארו עד תחילת עבודות השיקום של אריוואן בשנת 1930. רק קיר אחד של מסגד עבאס מירזא נותר עומד.

מסגד רג'ב-פאשה

המסגד הזה נבנה בשנת 1725 בתקופת שלטונו של הטורקי רג'ב-פאשה חאן. היה זה בניין מקושת בעל 4 עמודים עם קירות חיצוניים מעוטרים. במהלך התקופה הפרסית, הוא שימש כמחסן נשק, כי היה זה מסגד סוני, והפרסים היו מוסלמים שיעים. בשנת 1827, המסגד הומר לכנסייה רוסית אורתודוקסית, ונקרא על שם הבתולה הקדושה.^[10]

מסגד עבאס מירזא (המסגד של סרדאר)

המסגד הזה היה שיעי, והוא נבנה בתחילת המאה התשע עשרה, בתקופת שלטונו של החאן האחרון של שושלת החאנים האריוואנים, חוסיין-חאן. המסגד נקרא "עבאס מירזא ג'אמי", על שם בנו של חוסיין-חאן. החזית הייתה מכוסה בזכוכית ירוקה וכחולה, בסגנון האדריכלות האזרית-איראנית. כשכבשו הרוסים את המבצר, מסגד שימש כמחסן נשק.^[11]^[12]^[13]^[14]^[15] במהלך התקופה הסובייטית המסגד, כמו מבנים דתיים רבים (כנסיות, מקדשים, ומנזרים ארמנים) נותרו נטושים ומוזנחים, וכיום רק המסגרת של המסגד נשמרה.^[16]^[17]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצר אריוואן בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ԵՐԵՎԱՆ ՔԱՂԱՔԻ ՊԱՏՄՈՒԹՅԱՆ ԵՎ ՄՇԱԿՈՒՅԹԻ ԱՆՇԱՐԺ ՀՈՒՇԱՐՁԱՆՆԵՐԻ ՊԵՏԱԿԱՆ ՑՈՒՑԱԿ (State List of the Immovable Historical and Cultural Monuments of the City of Yerevan)
^ Arutyunyan, V. “Yerevan”, Moscow, 1968, p. 18
^ History of the Erivan Fortress
^ (בארמנית) Բերդերը
^ Hovhannes Shahkhatunyants, Ստորագրութիւն Կաթուղիկէ Էջմիածնի և հինգ գաւառացն Արարատայ, vol 2, p. 52
^ (ברוסית) Прикосновение к истории
^ (בארמנית) T. Kh. Hakobyan, The History of Yerevan (Երևանի պատմությունը (1801 — 1879 թթ.)), pp. 240-42
^ Հայրենագիտական Էտյուդներ [Armenian etudes]. Yerevan: «Սովետական գրող». 1979. pp. 283–84.
^ (ברוסית) I. Chopin, Historical monuments of the Armenian Oblast (Исторический памятник Армянской области), p. 867
^ (בארמנית) Hakobyan, Tadevos. ԵՐԵՎԱՆԻ ՊԱՏՄՈՒԹՅՈՒՆԸ (1500–1800 ԹԹ. (English: History of Yerevan (1500-1800), 1979, Yerevan State University. p. 370
^ Chopin, Historical monuments of the Armenian oblast (Исторический памятник Армянской области), p. 867
^ (בארמנית) Gevont Alishan, Ayrarat. (Այրարատ), p. 311
^ Lynch, Harry F.B. Armenia, travels and studies, volume 1, Longman, Green & Co., 1901, Harvard University, p. 283
^ (בארמנית) Shahaziz, Yervand. Old Yerevan (Հին Երևանը), pp. 34-35, 182
^ (בארמנית) Adamyants, Adam. Topography of Yerevan (Տեղագրութիւն Երեւանի), Yerevan, 1889, pp. 38-39
^ European Charter for Regional or Minority Languages (ECRML) report for Armenia
^ Website of the Government of the Republic of Armenia

[arlis.am-1] ԵՐԵՎԱՆ ՔԱՂԱՔԻ ՊԱՏՄՈՒԹՅԱՆ ԵՎ ՄՇԱԿՈՒՅԹԻ ԱՆՇԱՐԺ ՀՈՒՇԱՐՁԱՆՆԵՐԻ ՊԵՏԱԿԱՆ ՑՈՒՑԱԿ (State List of the Immovable Historical and Cultural Monuments of the City of Yerevan)

[2] Arutyunyan, V. “Yerevan”, Moscow, 1968, p. 18

[noy1877.am-3] History of the Erivan Fortress

[4] (בארמנית) Բերդերը

[5] Hovhannes Shahkhatunyants, Ստորագրութիւն Կաթուղիկէ Էջմիածնի և հինգ գաւառացն Արարատայ, vol 2, p. 52

[6] (ברוסית) Прикосновение к истории

[7] (בארמנית) T. Kh. Hakobyan, The History of Yerevan (Երևանի պատմությունը (1801 — 1879 թթ.)), pp. 240-42

[8] Հայրենագիտական Էտյուդներ [Armenian etudes]. Yerevan: «Սովետական գրող». 1979. pp. 283–84.

[9] (ברוסית) I. Chopin, Historical monuments of the Armenian Oblast (Исторический памятник Армянской области), p. 867

[hakobyan-10] (בארמנית) Hakobyan, Tadevos. ԵՐԵՎԱՆԻ ՊԱՏՄՈՒԹՅՈՒՆԸ (1500–1800 ԹԹ. (English: History of Yerevan (1500-1800), 1979, Yerevan State University. p. 370

[11] Chopin, Historical monuments of the Armenian oblast (Исторический памятник Армянской области), p. 867

[12] (בארמנית) Gevont Alishan, Ayrarat. (Այրարատ), p. 311

[13] Lynch, Harry F.B. Armenia, travels and studies, volume 1, Longman, Green & Co., 1901, Harvard University, p. 283

[14] (בארמנית) Shahaziz, Yervand. Old Yerevan (Հին Երևանը), pp. 34-35, 182

[15] (בארמנית) Adamyants, Adam. Topography of Yerevan (Տեղագրութիւն Երեւանի), Yerevan, 1889, pp. 38-39

[16] European Charter for Regional or Minority Languages (ECRML) report for Armenia

[17] Website of the Government of the Republic of Armenia

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]