לדלג לתוכן

מונואמין אוקסידאז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונואמין אוקסידאז
שיוך oxidoreductase, oxidoreductase, acting on the CH-NH2 group of donors, oxygen as acceptor עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
קוד MeSH D08.811.682.664.750 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D008995 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מונואמין אוקסידאז (בקיצור MAO) הוא אנזים המהווה קטליזטור לחימצון של קבוצה של מוליכים עצביים המכונים מונואמינים (למשל נוראדרנלין, דופאמין וסרוטונין) ונמצאים בגבול הממברנה של המיטוכונדריה ברוב צורות התאים בגוף. כמו כן מסוגל ה-MAO לחמצן אמינים ראשוניים, שניוניים ושלישוניים.

סוגים של MAO

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני סוגי MAO-A : MAO ו-MAO-B. שני סוגי ה-MAO חיוניים בעיכוב פעולתם של מוליכים עצביים מונואמיניים כגון סרוטונין ודופמין. את שניהם ניתן למצוא בנוירונים (תאי עצב) ובאסטרוגליה.

עם זאת, ישנם גם הבדלים ביניהם:

  • MAO-A – נמצא בעיקר בנוירונים[1].
  • MAO-B – נמצא בעיקר בטסיות הדם.

למונואמין אוקסידאז יש חשיבות גדולה בוויסות רגשות. כמויות גדולות או קטנות של מונואמין אוקסידאז מזוהות עם מחלות נפשיות כמו דיכאון, דחף לביצוע עבירות ופוביות.

מונואמין אוקסידאז מווסת את תהליך ההפקה של מוליכים עצביים קטכולאמינים מקבוצת המונואמיניים. מוליכים עצביים אלו כוללים את האדרנלין, הנוראדרנלין והדופמין[2].

מונואמין אוקסידאז הנמצא בדם מנטרל אמינים שמקורם במזונות כמו שוקולד וגבינה, כדי למנוע מהם לגרום לעליה מסוכנת בלחץ הדם[2].

שימוש תרופתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מעכב מונואמין אוקסידאז

בתרופות המעכבות את פעולתו של אנזים זה (MAO inhibitors או בקיצור MAOI) נעשה שימוש בטיפול בדיכאון.

זוג הגנים האחראיים על המונואמין אוקסידאז (MAOA ו־MAOB) בגוף נמצאים סמוך זה לזה בזרוע הקצרה של כרומוזום X.

הגן של MAOA נמצא בגן Xp11[1].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מונואמין אוקסידאז בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
  2. ^ 1 2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.