פסק דין זיבוטפסקי נגד קלינטון – הבדלי גרסאות
מ Midrashah העבירה את הדף זיבוטפסקי נגד קלינטון ל־זיבוטופסקי נגד קלינטון: דיוק בשם המשפחה זיבוטופסקי |
הפסיקה ניתנה בערכאה המשפטית הגבוהה ביותר, אז הסיפור סגור ולא מתמשך. |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אקטואלי|כל הערך=כן}} |
|||
'''זיבוטפסקי נגד קלינטון''' (ב[[אנגלית]]: ''Zivotofsky v. Clinton'') הוא החלטת [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] שבו קבע בית המשפט כי מחלוקת על תקנות בדבר דרכונים אינה שאלה פוליטית ולפיכך על שאלה זו להיפתר בין כותלי בתי המשפט. באופן ספציפי, הוריו של הנער האמריקאי מנחם בנימין זיבוטפסקי ביקשו שבדרכונו האמריקאי יהיה כתוב:"[[ישראל]]", ולא "[[ירושלים]]" (ללא ציון מדינה), כמקום הולדתו. [[מחלקת המדינה]] דחתה בקשה זו עקב מדיניות ארוכת שנים של אי נקיטת עמדה בדבר [[מעמדה החוקי של ירושלים|מעמדה המדיני של ירושלים]]. בית המשפט קבע כי זיבוטפסקי יוכל לשים למבחן בית המשפט את החוקתיות של חוק הקונגרס משנת [[2002]] שהורה למזכירת המדינה לרשום אנשים שנולדו בירושלים ככאלה שנולדו בישראל. צעד משפטי זה ננקט אל מול התנגדותה של מחלקת המדינה שטענה כי עניינים של [[מדיניות חוץ]] הם בעלי אופי פוליטי ובכך אינם שפיטים בבתי המשפט. |
'''זיבוטפסקי נגד קלינטון''' (ב[[אנגלית]]: ''Zivotofsky v. Clinton'') הוא החלטת [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] שבו קבע בית המשפט כי מחלוקת על תקנות בדבר דרכונים אינה שאלה פוליטית ולפיכך על שאלה זו להיפתר בין כותלי בתי המשפט. באופן ספציפי, הוריו של הנער האמריקאי מנחם בנימין זיבוטפסקי ביקשו שבדרכונו האמריקאי יהיה כתוב:"[[ישראל]]", ולא "[[ירושלים]]" (ללא ציון מדינה), כמקום הולדתו. [[מחלקת המדינה]] דחתה בקשה זו עקב מדיניות ארוכת שנים של אי נקיטת עמדה בדבר [[מעמדה החוקי של ירושלים|מעמדה המדיני של ירושלים]]. בית המשפט קבע כי זיבוטפסקי יוכל לשים למבחן בית המשפט את החוקתיות של חוק הקונגרס משנת [[2002]] שהורה למזכירת המדינה לרשום אנשים שנולדו בירושלים ככאלה שנולדו בישראל. צעד משפטי זה ננקט אל מול התנגדותה של מחלקת המדינה שטענה כי עניינים של [[מדיניות חוץ]] הם בעלי אופי פוליטי ובכך אינם שפיטים בבתי המשפט. |
||
גרסה מ־00:26, 9 ביוני 2015
זיבוטפסקי נגד קלינטון (באנגלית: Zivotofsky v. Clinton) הוא החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית שבו קבע בית המשפט כי מחלוקת על תקנות בדבר דרכונים אינה שאלה פוליטית ולפיכך על שאלה זו להיפתר בין כותלי בתי המשפט. באופן ספציפי, הוריו של הנער האמריקאי מנחם בנימין זיבוטפסקי ביקשו שבדרכונו האמריקאי יהיה כתוב:"ישראל", ולא "ירושלים" (ללא ציון מדינה), כמקום הולדתו. מחלקת המדינה דחתה בקשה זו עקב מדיניות ארוכת שנים של אי נקיטת עמדה בדבר מעמדה המדיני של ירושלים. בית המשפט קבע כי זיבוטפסקי יוכל לשים למבחן בית המשפט את החוקתיות של חוק הקונגרס משנת 2002 שהורה למזכירת המדינה לרשום אנשים שנולדו בירושלים ככאלה שנולדו בישראל. צעד משפטי זה ננקט אל מול התנגדותה של מחלקת המדינה שטענה כי עניינים של מדיניות חוץ הם בעלי אופי פוליטי ובכך אינם שפיטים בבתי המשפט.
ביולי 2013, קבע בית המשפט לערעורים כי החוק מהווה פגיעה בלתי חוקתית בסמכויות ההכרה הדיפלומטית של הנשיא (להכיר או לא להכיר בירושלים כחלק מישראל).[1]
ב-21 באפריל 2014, בית המשפט העליון העניק לעתירה של זיבוטפסקי צו עיון מחדש (כלומר הוא מקבל את עתירתו של זיבוטפסקי לדון בתיק), כשהתיק עתה נקרא "זיבוטפסקי נגד קרי".[2]
ב-8 ביוני 2015, ברוב של 6-3 פסל בית המשפט העליון את חוק הקונגרס משנת 2002, כשהוא קובע כי הקונגרס חרג מסמכויותיו בחקיקת חוק זה, וכי סמכויות ההכרה הדיפלומטית בריבונות ממשלה זרה (במקרה זה על ירושלים), כפי שהוא מתבטא ברישום בדרכון, הם בסמכות בלעדית של הנשיא (האחראי על מחלקת המדינה שרושמת את הדרכון).[3][4][5] [6]