בת ים (מיתולוגיה)

בת ים, ציורו של ג'ון ויליאם ווטרהאוס

בת ים או בתולת ים היא יצור שחציו העליון דמוי אדם וחציו התחתון דמוי דג. בתולות הים אינן יצור אגדי אף על פי שהרוב חושבים כך.

האגדה

לפי האגדה, בנות הים נפוצות בעיקר בחופי הפרא, שם רואים בהן הדייגים סימן לסערה מתקרבת. בנות הים הן לרוב נשים צעירות בעלות זנבות דגים וקרומי-שחייה קטנים בין אצבעותיהן. יש להן קול יפה ומיוחד והן נוהגות להתקשט באצות, קונכיות וכוכבי ים. לעומת בנות הים נאות המראה, בני הים יתוארו כבעלי שיניים ושיער בצבע ירוק, אף ועיני חזיר .

בנות הים נוהגות לצאת מן האוקיינוס ולשבת על הסלעים. בחלק מן הסיפורים בנות הים מפתות מלחים ודייגים כדי להובילם למותם. הן מתנהגות בהתחלה כטובות לב וחביבות,ולאחר מכן משתמשות בקולן כדי להסיח את דעתם של המלחים,וכך בעצם להטביע את המלחים ללא ידיעתם. גרסה אחרת גורסת כי בנות הים ידועות ביכולתן להפנט ולפתות דייגים וימאים ולהוציאם מדעתם.

האגדות מספרות כי לעתים מובילות הבתולות את הגברים לממלכתן התת-ימית ושוכחות שאלו אינם יכולים לנשום מתחת למים, מה שמוביל למותם של הגברים בייסורים. אחרים סבורים כי בתולות הים מטביעות את הגברים בכוונה תחילה.

בתולת ים, או סירנה אפשר לאתר בחופי פרא. כך שאם המלחים שטים באוקיינוס על יד חוף פרא,ולפתע הם שומעים קול שירה,הם יודעים שהם כנראה לא יצאו משם בחיים. את שיריהן של בתולות הים והסירנות עוד לא ניתן למצוא בבירור,אך רק אודיסאוס הקשר את עצמו לעמוד עץ כבד באמצע ספינתו- זכה לשמוע את שירתן ולהשאר בחיים.ולפי סיפורו (שכנראה עבר שינויים במשך דורות) השירה מתחילה בצליל הדומה ל פעמון , ולאחר מכן מתחיל השיר.שאותו איש אינו זוכר.

בהיסטוריה

לאורך ההיסטוריה רבים דיווחו כי חזו בפלא, ובהם כריסטופר קולומבוס, שהתעקש כי ראה שלוש בתולות ים במסעו הראשון לאמריקה.

סופר כי אחותו של אלכסנדר הגדול הפכה לבתולת ים לאחר מותה, וכאשר פגשה במלחים בים האגאי ושאלה אותם אם אחיה עדיין חי, כל תשובה מלבד האישור כי אלכסנדר עדיין חי ושולט באימפריה, הייתה מכניסה אותה להתקף זעם אלים שבסופו היו מוצאים הנוכחים על הסיפון את מותם.

ביהדות

בכמה מן המקורות היהודיים מוזכרת ברייה שחצייה אדם וחצייה דג והיא מוזכרת בשמות שונים: "שריינ"א", "סירינ"ה", "סילונית" ו"סירונית".

כתוב בתורה, פרשת ויקרא, פרק י"א פסוק י': "וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם", כתוב ב"תורת כהנים" שהמילים "נפש החיה" באו לרבות את הסילונית. רמב"ן פירש ש"שרץ המים" הוא ככלל הדגים בים ו"נפש החיה" הם החיות שחיות במים אך יש להם רגליים והן הולכות כחיות בשדה: "חיה, זו חית הים, נפש, בן הסירני". הראב"ד אף הוסיף שסירונית (או סילונית) היא חיה שחציה אדם וחציה דג ומנגנת (=שרה) כאדם.

מובא בגמרא, מסכת בכורות, פרק ראשון דף ח' עמ' א': "הדולפנין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא...". רש"י מפרש במקום את דברי הגמרא וכותב: "הדולפנין פרים ורבים מבני אדם, שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים שיש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א" (סירינ"ה). באותו מקום מפרש פירוש התוספות: "הדולפינין פרים ורבים מבני אדם... יולדין ומגדלין מבני אדם". (במקור אחר כתוב שכל חיה שאדם יבוא אליה - החיה תמות. בגמרא זו מובא החידוש: למעט הדולפין).

גם בהלכות טומאה דרשו חז"ל בהקשר לבת הים: "אדם כי ימות באהל", ולא סילונית.

החיד"א כתב בספרו "מדבר קדימות" מערכת ד': "דג יש בים שקורין סירינ"ה מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האניה, ואחר כך נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה" (ס' קטן נקרא צמח צדיק פרק יז).

במוסף הערוך ערך "סרני" הביא מאי דאמרו וכתב שהיא מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחצי' ולמטה דג ושבזמנו ראוה שר וספנים בים מלכות נורוויגא כחום היום יושבת על שרטון ובשומעה קול צללה מיד בתוך הים.

בספר "צל עולם" חלק ב' שער י' מובא: "ויש דגים אשר ראשם גופם פניהם ושדיהם כדמות בתולה ומשוררים בנעימות ונקרא שריינ"א".

ספר "ערוך השולחן" האריך לדון על אותו דג אם יש לו סנפיר וקשקשת.

ראו גם

• סירנה
• דג הבישוף

קישורים חיצוניים

• תבנית:אנציקלופדיה ynet
• נועה מנהיים, המיתוסים והסיפורים שנקשרו לבתולות הים, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014