בת ים (מיתולוגיה)
בת ים או בתולת ים היא יצור אגדי, שחציו העליון דמוי אישה וחציו התחתון דמוי דג.
בסיפורי עם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך ההיסטוריה רבים דיווחו כי חזו בפלא, ובהם כריסטופר קולומבוס, שהתעקש כי ראה שלוש בתולות ים במסעו הראשון לאמריקה.
סופר כי אחותו של אלכסנדר הגדול הפכה לבתולת ים לאחר מותה (כמו שביקשה מהאלים), וכאשר פגשה במלחים בים האגאי ושאלה אותם אם אחיה עדיין חי, כל תשובה מלבד האישור כי אלכסנדר עדיין חי ושולט באימפריה, הייתה מכניסה אותה להתקף זעם אלים שבסופו היו מוצאים הנוכחים על הסיפון את מותם בייסורים.
במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המיתולוגיה בנות הים נפוצות בעיקר בחופי הפרא, שם רואים בהן הדייגים סימן לסערה מתקרבת. בנות הים הן נשים בעלות זנבות דגים וקרומי-שחייה קטנים בין אצבעותיהן. יש להן קול יפה ומיוחד והן נוהגות להתקשט באצות, קונכיות וכוכבי ים.
בנות הים נוהגות לצאת מן האוקיינוס ולשבת על הסלעים. בחלק מן הסיפורים (בהם יש בלבול בין בנות ים לסירנות) בנות הים מפתות מלחים ודייגים כדי להובילם למותם. הן מתנהגות בהתחלה כטובות לב וחביבות ולאחר מכן משתמשות בקולן כדי להסיח את דעתם של המלחים וכך בעצם להטביע את המלחים ללא ידיעתם. גרסה אחרת גורסת כי בנות הים ידועות ביכולתן להפנט ולפתות דייגים וימאים ולהוציאם מדעתם.
האגדות מספרות כי לעיתים מובילות הבתולות את הגברים לממלכתן התת-ימית ושוכחות שאלו אינם יכולים לנשום מתחת למים, מה שמוביל למותם של הגברים בייסורים. אחרים סבורים כי בתולות הים מטביעות את הגברים בכוונה תחילה.
בתולת ים או סירנה אפשר לאתר בחופי פרא. כך שאם המלחים שטים באוקיינוס על יד חוף פרא, ולפתע הם שומעים קול שירה הם יודעים שהם כנראה לא ייצאו משם בחיים. את שיריהן של בתולות הים והסירנות עוד לא ניתן למצוא בבירור, אך רק אודיסאוס שקשר את עצמו לעמוד עץ כבד באמצע ספינתו זכה לשמוע את שירתן ולהישאר בחיים.
לשיר יש גרסאות רבות. גרסה אחת גורסת כי השיר מדבר על אהבתן למלחים ורצון להתחתן איתם, גרסה אחרת גורסת כי השיר מספר על כך שהן מנסות להביא את המלחים למוות במעמקי הים, גרסה אחרת גורסת כי השיר מספר על מלחים ש״ישנים לנצח״ בקרקעית הים כתוצאה מפגישה איתן, אך קולן מצליח לבלבל את המלחים כך שלא ישימו לב למילים ולסכנה שהם נמצאים בה. בעוד שגרסה אחרת גורסת כי השיר הוא בכלל כישוף והן שרות על כך שהמלחים יאהבו את הים וירצו להיות איתו ואיתן לנצח, מה שגורם למלחים באותו רגע לרצות להיות עם הים ואיתן לנצח. לפי סיפורו של אודיסאוס (שכנראה עבר שינויים במשך דורות) השירה מתחילה בצליל הדומה לפעמון, ולאחר מכן מתחיל השיר שאותו איש אינו זוכה לשמוע ולספר.
ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא ניסוח לא אנציקלופדי.בכמה מן המקורות היהודיים מוזכרת ברייה שחציה אדם וחציה דג והיא מוזכרת בשמות שונים: "שריינ"א", "סירינ"ה", "סילונית" "סירונית" ו"דולפין".
בפרשת ויקרא, פרק י"א פסוק י' מופיע: "וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם". בספרא מוסבר שהמילים "נפש החיה" באו לרבות את הסילונית. רמב"ן פירש שנפש החיה הן החיות שחיות במים אך יש להם רגליים והן הולכות כחיות בשדה: "חיה, זו חית הים, נפש, בן הסירני". המלבי"ם אף הוסיף שסירונית (או סילונית) היא חיה שחציה אדם וחציה דג.
מובא בגמרא, מסכת בכורות, פרק ראשון דף ח' עמ' א': "הדולפנין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא...". בפירוש רש"י לדברי הגמרא נכתב: "הדולפנין פרים ורבים מבני אדם, שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים שיש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א" (סירינ"ה). באותו מקום מפרש פירוש התוספות: "הדולפינין פרים ורבים מבני אדם... יולדין ומגדלין מבני אדם". כלומר, בניגוד לשאר החיות, בני אדם ודולפינים מסוגלים להתרבות.
גם בהלכות טומאה דרשו חז"ל בהקשר לבת הים: "אדם כי ימות באהל", ולא סילונית.[דרושה הבהרה]
גם החיד"א מזכיר בספרו "מדבר קדימות" את בת הים (מערכת ד'): "דג יש בים שקורין סירינ"ה מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האניה, ואחר כך נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה" (ס' קטן נקרא צמח צדיק פרק י"ז).
בספר הערוך ערך "סרני" הביא מאי דאמרו וכתב שהיא מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחצי' ולמטה דג ושבזמנו ראוה שר וספנים בים מלכות נורוויגא כחום היום יושבת על שרטון ובשומעה קול צללה מיד בתוך הים.
בספר "צל עולם" חלק ב' שער י' מובא: "ויש דגים אשר ראשם גופם פניהם ושדיהם כדמות בתולה ומשוררים בנעימות ונקרא שריינ"א".
בספר "ערוך השולחן"[1] נידון באריכות האם יש לדג זה סנפיר וקשקשת.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נועה מנהיים, המיתוסים והסיפורים שנקשרו לבתולות הים, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014- בת ים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בתולות ים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סימן פ"ג ס"ז
