ברבורים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1תרג\2
הגהה, ניסוח, הרחבה, עריכה, תקלדה
שורה 22: שורה 22:


== מאפיינים ==
== מאפיינים ==
הברבורים דומים לאווזים גם בהתנהגותם המשפחתית. שני בני הזוג קשורים זה לזה לכל ימי חייהם, והצעירים נשארים עם הוריהם עד לעונת הדגירה הבאה. הברבורים חיים בלהקות גדולות מבלי לאבד את ייחודם המשפחתי. שני בני הזוג בונים את הקן ומגדלים את הגוזלים. כמות הביצים [[בהטלה]] נע בין 3 ל-8 ביצים, עליהן דוגרת הנקבה במשך כ-5 שבועות, כשהזכר שומר עליה.
הברבורים דומים לאווזים גם בהתנהגותם המשפחתית. שני בני הזוג קשורים זה לזה לכל ימי חייהם, והצעירים נשארים עם הוריהם עד לעונת הדגירה הבאה. הברבורים חיים בלהקות גדולות מבלי לאבד את ייחודם המשפחתי. שני בני הזוג בונים את הקן ומגדלים את הגוזלים. כמות הביצים [[בהטלה]] נע בין -11 ביצים, עליהן דוגרת הנקבה במשך כ-7שבועות, כשהזכר שומר עליה ולפעמים הולך להביא אוכל.


בעבר נחשבו הברבורים לעופות מאכל, אך כיום הם מוגנים מציד במדינות רבות. פלומת הברבור - כלומר הנוצות התחתיות והרכות שלו - משמשת לכרים ולריפוד. ("פוך")
בעבר נחשבו הברבורים לעופות מאכל, אך כיום הם מוגנים מציד במדינות רבות. פלומת הברבור - כלומר הנוצות התחתיות והרכות שלו - משמשת לכרים ולריפוד. ("פוך")
שורה 31: שורה 31:


==הברבור בתרבות==
==הברבור בתרבות==
השם "ברבור" נזכר ב[[תנ"ך]]: '''"וברברים אבסים"''' ([[מלכים א']], ה', 3) כסוג מזון יוקרתי, אולם רבים מן המפרשים (למשל [[רש"י]]) המזהים אותו עם ה[[תרנגול]] [[רבי סעדיה גאון]] תרגם את הברבור ל"אווז"{{הערה|[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=5747 דש באווזין ותרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מאי – אווז הבית] מתוך פורטל דף יומי}}, וכך גם חוקרים בימינו כמו [[יהודה פליקס]] סבורים כמותו שכן האווז שהיה ידוע באותו הזמן כחיה ש[[פיטום אווזים וברווזים|מפטמים]] ובגלל צבע נוצותיו הלבנים שככל הנראה מרומזים בשמו (ברי-לבן חלק){{הערה|חי וצומח בתורה, תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים על ידי כמאתיים תמונות וציורים, יהודה פליקס, ישראל הצעיר, ירושלים, 1984, עמ' 60}};כמו כן מוזכר הברבור גם בזמירות [[שבת]] בנעימה "להתענג בתענוגים, '''ברבורים''' ושלָו ודגים" (מתוך הפיוט "[[מה ידידות]]"), כמעדן חגיגי ומיוחד.
השם "ברבור" נזכר ב[[תנ"ך]]: '''"וברבורים אבססיים"''' ([[מלכים א']], ה', 3) כסוג מזון יוקרתי, אולם רבים מן המפרשים (למשל [[רש"י]]) המזהים אותו עם ה[[תרנגול]] [[רבי סעדיה גאון]] תרגם את הברבור ל"אווז"{{הערה|[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=5747 דש באווזין ותרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מאי – אווז הבית] מתוך פורטל דף יומי}}, וכך גם חוקרים בימינו כמו [[יהודה פליקס]] סבורים כמותו שכן האווז שהיה ידוע באותו הזמן כחיה ש[[פיטום אווזים וברווזים|מפטמים]] ובגלל צבע נוצותיו הלבנים שככל הנראה מרומזים בשמו (ברי-לבן חלק){{הערה|חי וצומח בתורה, תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים על ידי כמאתיים תמונות וציורים, יהודה פליקס, ישראל הצעיר, ירושלים, 1984, עמ' 60}};כמו כן מוזכר הברבור גם בזמירות [[שבת]] בנעימה "להתענג בתענוגים, '''ברבורים''' ושלָו ודגים" (מתוך הפיוט "[[מה ידידות]]"), כמעדן חגיגי ומיוחד.


בתרבויות אחרות הוא מוזכר כסמל לטוהר וליופי. האלה ההודית [[גאיטרי]] מתוארת כשהיא מלווה בברבור; ואילו בתרבות המערב האירופית מוזכר הברבור באגדה "[[הברווזון המכוער]]" כסמל ליצור יפהפה שהוא כליל השלמות.
בתרבויות אחרות הוא מוזכר כסמל לטוהר וליופי. האלה ההודית [[גאיטרי]] מתוארת כשהיא מלווה בברבור; ואילו בתרבות המערב האירופית מוזכר הברבור באגדה "[[הברווזון המכוער]]" כסמל ליצור יפהפה שהוא כליל השלמות.

גרסה מ־18:38, 13 בפברואר 2018

קריאת טבלת מיוןברבור
ברבור שר
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: אווזאים
משפחה: ברווזיים
שבט: ברבורים
סוגים
  • Cygnus
  • Coscoroba
שם מדעי
Cygnini
‏Bechstein, 1803
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ברבור בים

ברבורים (שם מדעי: Cygnus) הם עופות מים גדולים בעלי קרבה גנטית לאווז ולברווז.

ברבורים שחורי-צוואר
ברבור מחצצר
ברבור מצוי
קבוצת ברבורים שרים

מאפיינים

הברבורים דומים לאווזים גם בהתנהגותם המשפחתית. שני בני הזוג קשורים זה לזה לכל ימי חייהם, והצעירים נשארים עם הוריהם עד לעונת הדגירה הבאה. הברבורים חיים בלהקות גדולות מבלי לאבד את ייחודם המשפחתי. שני בני הזוג בונים את הקן ומגדלים את הגוזלים. כמות הביצים בהטלה נע בין 5ל-11 ביצים, עליהן דוגרת הנקבה במשך כ-7שבועות, כשהזכר שומר עליה ולפעמים הולך להביא אוכל.

בעבר נחשבו הברבורים לעופות מאכל, אך כיום הם מוגנים מציד במדינות רבות. פלומת הברבור - כלומר הנוצות התחתיות והרכות שלו - משמשת לכרים ולריפוד. ("פוך")

תחת השם ברבור נכללים 7 מינים שונים (מיני ברבורים). הברבורים של חצי הכדור הצפוני הם בעלי פלומה לבנה, אך אלה הדרומיים מעוטרים בצבעים שונים.

הברבור אוכל מזון צמחוני מהמים (כ-4 ק"ג ביום), אולם ברבורים צעירים אוכלים גם תולעים וחסרי חוליות אחרים.

הברבור בתרבות

השם "ברבור" נזכר בתנ"ך: "וברבורים אבססיים" (מלכים א', ה', 3) כסוג מזון יוקרתי, אולם רבים מן המפרשים (למשל רש"י) המזהים אותו עם התרנגול רבי סעדיה גאון תרגם את הברבור ל"אווז"[1], וכך גם חוקרים בימינו כמו יהודה פליקס סבורים כמותו שכן האווז שהיה ידוע באותו הזמן כחיה שמפטמים ובגלל צבע נוצותיו הלבנים שככל הנראה מרומזים בשמו (ברי-לבן חלק)[2];כמו כן מוזכר הברבור גם בזמירות שבת בנעימה "להתענג בתענוגים, ברבורים ושלָו ודגים" (מתוך הפיוט "מה ידידות"), כמעדן חגיגי ומיוחד.

בתרבויות אחרות הוא מוזכר כסמל לטוהר וליופי. האלה ההודית גאיטרי מתוארת כשהיא מלווה בברבור; ואילו בתרבות המערב האירופית מוזכר הברבור באגדה "הברווזון המכוער" כסמל ליצור יפהפה שהוא כליל השלמות.

בשפה היומיומית נזכר הביטוי "שירת הברבור" שמקורו באגדה על שיר מיוחד ששר הברבור לפני מותו - מטפורה למפעלו האחרון של אדם.

מיון הברבורים

ישנם שני סוגי ברבורים: הסוג ברבור (Cygnus) והסוג היחיד ברבור קוסקורובה (Coscoroba coscoroba)

שם שם מדעי תמונה משקל תפוצה
ברבור קוסקורובה Coscoroba coscoroba משקל: 3.8-5.4 ק"ג נפוץ בדרום אמריקה
ברבור מצוי (ברבור אילם) Cygnus olor משקל: 10-23 ק"ג נפוץ ברחבי אסיה ובאירופה
ברבור שר Cygnus cygnus משקל: 7.4-14 ק"ג נפוץ באיסלנד וצפון אירופה ואסיה
ברבור מחצצר Cygnus buccinator משקל: 7-13.6 ק"ג נפוץ בצפון אמריקה
ברבור הטונדרה Cygnus columbianus משקל: 4.3–9.5 ק"ג נפוץ במזרח אסיה, אירופה וצפון אמריקה
ברבור שחור Cygnus atratus משקל: 4-9 ק"ג נפוץ באוסטרליה
ברבור שחור-צוואר Cygnus melanocoryphus משקל: 3.5-6.7 ק"ג נפוץ בדרום אמריקה ובעיקר בקולומביה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דש באווזין ותרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מאי – אווז הבית מתוך פורטל דף יומי
  2. ^ חי וצומח בתורה, תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים על ידי כמאתיים תמונות וציורים, יהודה פליקס, ישראל הצעיר, ירושלים, 1984, עמ' 60