רדיוס אטומי

אורביטלים אטומיים ברמות שונות

רדיוס אטומי הוא אומדן סטטיסטי למרחק מגרעין האטום לקליפת האלקטרונים האחרונה, באזור הרחוק ביותר שבו יש סבירות של 90% למצוא את האלקטרונים. הרדיוס האטומי נמדד בסדר גודל של אנגסטרם.

את הרדיוס האטומי קובעים על פי האורביטל האטומי מסוג S ברמת האנרגיה הגבוהה ביותר. הרדיוס הוא אומדן בלבד, מכיוון שמשוואת שרדינגר המייצגת את ההסתברות למצוא אלקטרון באורביטל אטומי מסוים אינה מגבילה אורביטלית מסוג S, ולכן ניתן לטעון שהרדיוס האטומי של כל אטום הוא בגודל היקום כולו. לכן צמצמו את הרדיוס לאזור שבו ההסתברות להימצאות האלקטרון היא 90 אחוז.

למרות שנהוג להתייחס ל"רדיוס" של אטום, אין זה אומר שהאטום הוא כדורי. הרדיוס מציין את ההסתברות למציאת אלקטרון ולא את הצורה האמיתית של האטום, שמורכב ברובו המוחלט מריק.

לרדיוס האטומי ישנם השפעות נרחבות על הקשרים שהוא יכול לבצע, על כושר ההתקטבות של האטום ועל חוזק וגמישות הקשרים במולקולות.

ישנן מספר שיטות למדידת הרדיוס האטומי של יסוד הלשהו, השיטה העיקרית היא מדידת חצי המרחק בין שני גרעיני אטומים של היסוד הקשורים בקשר קוולנטי או למציאת רדיוס של אטום טעון - ע"י המרחק בין גרעיני הגביש.

רדיוס של אטום טעון שלילית יהיה גדול מרדיוס האטום הנייטרלי מכיוון שנוסף לו אלקטרון , רדיוס של אטום טעון חיובית יהיה קטן מרדיוס האטום הנייטרלי מאותה הסיבה . למשל רדיוסו של אטום החמצן המסומן באות o הוא 0.74 אנגסטרום ורדיוסו של האניון o^-2 הוא 1.40 אנגסטרום