עדות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף נפרד בעניין עדות במשפט העברי. ראה דף השיחה.
הסרת קט'
שורה 18: שורה 18:
*[[עד זומם]]
*[[עד זומם]]
[[קטגוריה: דיני ראיות]]
[[קטגוריה: דיני ראיות]]
[[קטגוריה: הלכה]]


[[en:Testimony]]
[[en:Testimony]]

גרסה מ־16:57, 4 ביולי 2008

עדות היא מסירת תיאור של מאורע או נושא מסוים, על ידי מי שחווה אותם בצורה קרובה. עדות נמסרת במקרים אחדים:

  • במשטרה, במסגרת חקירה של אירוע.
  • בבית המשפט, כניסיון לבירור האמת במסגרת ההליך המשפטי.
  • במחקר היסטורי, לשם תיעוד המאורעות הנחקרים.

עדות בבית משפט

עדות בבית משפט ניתנת על-פי דיני הראיות.

עד מעיד בבית משפט על כל מה שקלט במישרין בחושיו (ראיתי את... , שמעתי קול נפץ..., חשתי חום רב... ). העד רשאי להעיד עובדות אלה בלבד. התרשמותו, דעותיו ומסקנותיו של העד מאותן עובדות פסולות בדרך כלל כראיה, בהיותן "עדות סברה".

עדות של עד מומחה, כגון רופא, פסיכולוג, שמאי וכדומה, שונה מעדות רגילה, מאחר ובית המשפט רשאי לקבל את המסקנות של המומחה העולה מהממצאים שלפיו.

עדות שמיעה

עדות שמיעה, או עדות מפי השמועה, משמעה דברים ששמע אדם מפי אחר. עדות מפי השמועה אסורה על פי דיני הראיות, למעט חריגים מסוימים, שכן האדם ששמע את הדברים אינו יכול להיחקר לגבי אמיתות תוכנם. צד להליך משפטי אינו רשאי להביא עד שיספר על דברים ששמע מפי אחר ולא קלט אותם בעצמו באופן בלתי אמצעי. החריגים הנם, עדות על דברים שאמר אדם בעת אירוע אלימות. לדוגמה, אדם מוכה צועק "פלוני, מדוע אתה מכה אותי". אמירה זו תהיה קבילה גם אם תובא על ידי האדם ששמע אותה. כמו כן, אמירות המלוות מעשה או אמירות שנאמרות בעת אירוע מרגש, גם הן קבילות במידה ואדם כלשהו יעיד לגבי עצם אמירתן. הרציונל הוא שאמירות כאלה אינן חשודות כאי אמירת אמת עקב הנסיבות בהן הן נמסרות.

ראו גם