עקיבא (תנועת נוער)

"עקיבא" הייתה תנועת נוער ציונית בעלת גוון מסורתי, אשר פעלה בפולין משנת 1924. חברי התנועה היו פעילים בייסודו של הארגון היהודי הלוחם, ואף עמדו בראש פעילויותיו בקרקוב.

תנועת עקיבא נוסדה בשנת 1923 והייתה לגדולה מתנועות הנוער של פולין בטרם הכיבוש הנאצי. בקרקוב היה המרכז הגדול ביותר של התנועה, אף כי מזכירות התנועה הייתה בוורשה. השם "עקיבא" נבחר על מנת לסמל את אהבת ישראל ואת הרצון לטפח את המורשת הרוחנית-ציונית. אחת המטרות העיקריות שהתנועה שמה לעצמה הייתה לימוד השפה העברית, וקיומם של דיונים בנושאים יהודים-ציוניים, אקטואליים בקרב חניכי ויהודי פולין. בעקבות הפעילות השוטפת, והמוטיבציה של חברי התנועה להשריש ערכים ותרבות ציוניים בצעירי קרקוב היהודים, השתנתה החשיבה בקרב בני הנוער היהודים בעיר. בקרבם הייתה נפוצה החשיבה של התבוללות והתערבבות בתרבות הנוצרית מכיוון שהם לא ראו חשיבות רבה ברוח הציוניות ובכלל בזהותם כיהודים.

בנוסף לכך ניסתה התנועה להגיש סיוע כספי, וצרכים בסיסיים לנצרכים ביותר בגטאות. התנועה אף העבירה יהודים לעבודות חקלאות ומקצועות מבוקשים בארץ ישראל, על מנת שעם עלייתם לארץ ישראל יוכלו לתרום ולפתח את המדינה בדרך זו. בשנת 1930 הצליחו חברי התנועה להגשים את חלומם הציוני, כאשר שלחו פלוגות הכשרה שעשו את תקופת לימודן בפתח תקווה (שכונת עקיבא בתוך שכונת אחדות היום), וב-1938 בנו שני קיבוצים בארץ ישראל, "נווה איתן" ו"בית יהושע". בין המפעלים הראשונים של "תנועת עקיבא", הייתה חוות הכשרה "בגיטבולטוב", אשר שימשה כמקום להכשרת עובדים לחקלאות ומקצועות נוספים הרצויים בארץ ישראל, החווה שימשה גם מקום מפגש ודיונים לגבי מהות התנועה, דרכי פעולה ועוד. חווה נוספת שהוקמה על ידי התנועה היא החווה בכפר "קופאליני", שהייתה מרכז חשוב מאוד לתנועה, בחווה זו במשך הזמן, התגבש רעיון המלחמה אשר לא בא על מנת להציל את חברי התנועה, אלא לצורך נקמה והגנה על כבודו של העם היהודי. כפי שביטא זאת ליבסקינד, אחד מחברי התנועה העיקריים בקרקוב: "אנו נלחמים על שלוש שורות בהיסטוריה".