הצגת המקור של הדף "ממלכת הונגריה (1920–1946)"

{{מדינה
| שם בשפת המקור = Magyar Királyság
| סוג מדינה = לשעבר
| דגל = Flag of Hungary (1915-1918, 1919-1946).svg
| סמל = Coat of arms of Hungary (1915-1918, 1919-1946; angels).svg
| שפה רשמית = [[הונגרית]]
| עיר בירה = [[בודפשט]]
| הקמה = חידוש ה[[מונרכיה]]
| תאריכי הקמה = [[29 בפברואר]] [[1920]]
| פירוק = הקמת [[הרפובליקה ההונגרית השנייה]]
| תאריכי פירוק = [[1 בפברואר]] [[1946]]
| ישות קודמת = {{דגל|הונגריה (1920–1945)}} [[הרפובליקה ההונגרית (1919–1920)|'''1920:'''{{ש}}הרפובליקה ההונגרית]] {{ש}} {{דגל|צ'כוסלובקיה}} [[הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה|'''1938:'''{{ש}}הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה]] {{ש}} {{דגל|אוקראינה}} [[קרפטו-אוקראינה|'''1939:'''{{ש}}קרפטו-אוקראינה]] {{ש}} {{דגל|הרפובליקה הסלובקית (1939–1945)}} [[הרפובליקה הסלובקית (1939–1945)|הרפובליקה הסלובקית]] {{ש}} {{דגל|ממלכת רומניה}} [[ממלכת רומניה|'''1940:'''{{ש}}ממלכת רומניה]] {{ש}} {{דגל|ממלכת יוגוסלביה}} [[ממלכת יוגוסלביה|'''1941:'''{{ש}}ממלכת יוגוסלביה]]
| ישות יורשת = {{דגל|צ'כוסלובקיה}} [[הרפובליקה הצ'כוסלובקית השלישית|'''1945:'''{{ש}}הרפובליקה הצ'כוסלובקית השלישית]] {{ש}} {{דגל|ממלכת רומניה||+}} {{ש}} {{דגל|הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה||+}} {{ש}} {{דגל|ברית המועצות||+}} {{ש}} {{דגל|הונגריה (1946–1949, 1956–1957)}} [[הרפובליקה ההונגרית השנייה|'''1946:'''{{ש}}הרפובליקה ההונגרית השנייה]]
| מפה = [[קובץ:Kingdom of Hungary (1942).svg|250px]]
| כיתוב מפה = ממלכת הונגריה בשנת 1942
}}
לאחר נפילת [[הרפובליקה הסובייטית ההונגרית|ממשלתו]] ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] של [[בלה קון]], ערכו ההונגרים בינואר [[1920]] בחירות לפרלמנט בן בית אחד, אשר הכריז על [[מיקלוש הורטי]] כ[[עוצר (שליט)|עוצר]]. ביוני 1920 נחתם [[חוזה טריאנון]] אשר קבע את גבולותיה של [[הונגריה]], תוך שהוא קורע שני שלישים משטחה, ושיעור דומה מאוכלוסייתה, לטובת שכנותיה [[רומניה]], [[יוגוסלביה]] ו[[צ'כוסלובקיה]].

מדיניותה של הונגריה משלב זה ואילך התמקדה בניסיון לקבל בחזרה את השטחים שאבדו. תוך כדי כך נקלעה הונגריה לברית עם [[אדולף היטלר]], אשר תמך בה בבוררויות בינלאומיות שהחזירו לה את מקצת השטח, בשנים [[1938]] ו-[[1940]].

הונגריה הצטרפה להיטלר במלחמתו ב[[ברית המועצות]] ביוני [[1941]]. ב-[[19 במרץ]] [[1944]] כבשו הגרמנים את הונגריה שכן חששו כי ההונגרים מתכוונים להפר את הברית עמם, ולעבור לצידה של ברית המועצות. הכיבוש הביא עמו את [[השואה]] ל[[יהדות הונגריה]] ומאות אלפים הושמדו ב[[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] [[אושוויץ]]. באוקטובר 1944 הדיחו הגרמנים את הורטי, והעלו במקומו כשליט את [[פרנץ סלשי]] ומפלגתו הפשיסטית [[צלב החץ]]. בשלב זה הייתה מלחמתם של הגרמנים ובעלות בריתם אבודה. הסובייטים נמצאו על אדמת הונגריה, וצרו על [[בודפשט]]. כיבושה של הונגריה על ידי הסובייטים הושלם באפריל [[1945]], ובפברואר [[1946]] הוקמה [[הרפובליקה ההונגרית השנייה]].

==עלייתו של הורטי לשלטון==
[[קובץ:Mikloshorthy.jpg|שמאל|ממוזער|180px|מיקלוש הורטי]]
לאחר נפילתה של הרפובליקה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] בראשותו של [[בלה קון]], וכיבושה של [[בודפשט]] על ידי ה[[רומניה|רומנים]] באוגוסט [[1919]], עלה לשלטון האדמירל [[מיקלוש הורטי]] מפקד הצי הקיסרי [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|האוסטרו-הונגרי]] לשעבר, אשר הקים "צבא לבן" במזרח המדינה, שהיה מכוון כנגד צבאו האדום של קון. הורטי נכנס לבודפשט בנובמבר 1919 בראש צבאותיו.

בינואר [[1920]] הצביעו לראשונה כלל ההונגרים (לרבות הנשים) ב[[בחירות]] חשאיות. ההצבעה לא הייתה חופשית לחלוטין, שכן השתתפות מפלגות השמאל בבחירות נאסרה על ידי הורטי. רוב ימני גדול נבחר לפרלמנט בן בית אחד. במרץ 1920 הכריז הבית על ביטול ה"פשרה" עם [[בית הבסבורג]] משנת [[1867]] אשר איחדה את [[אוסטריה]] והונגריה ל"ממלכה הדואלית", והשיב את המונרכיה על כנה, שכן מאז נובמבר 1919 הייתה הונגריה ל[[רפובליקה]]. הוחלט כי לעת עתה תידחה בחירתו של מלך עד להשבת הסדר האזרחי על כנו. הורטי נבחר ל[[עוצר (שליט)|עוצר]] לתקופת ביניים, שעתידה הייתה להמשך עשרים וארבע שנים. הורטי הוסמך למנות את ראש הממשלה ההונגרי, להטיל [[וטו]] על חקיקה, לכנס ולפזר את הפרלמנט ולפקד על כוחות הצבא.

==חוזה טריאנון==

ועידת השלום שהתכנסה ב[[פריז]] בשנת [[1919]] על מנת להסדיר את גבולותיה של אירופה החדשה לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] הניבה מספר הסכמים, אשר נגעו למדינות המנוצחות - [[גרמניה]], [[אוסטריה]], [[בולגריה]], [[טורקיה]] ו[[הונגריה]]. חתימת ההסכם עם הונגריה נדחתה עד ל-[[4 ביוני]] [[1920]], שכן לא ניתן היה לקיים משא ומתן יעיל עם הונגריה בתקופת הכאוס שיצרו משטריהם של [[מיהאי קארואי]] ו[[בלה קון]]. ההסכם, שכונה "[[חוזה טריאנון]]" על שם מקום חתימתו, ארמון טריאנון ב[[ורסאי]], היווה מכה קשה לשאיפות הלאומיות ההונגריות. הארץ איבדה שני שלישים משטחה ומאוכלוסייתה, שירדה לשמונה מיליון נפש מ-21 מיליון לפני המלחמה. כשליש מן ה[[מדיארים|הונגרים האתנים]], כשלושה מיליון בני אדם, מצאו עצמם נתינים של ארצות זרות - [[רומניה]], [[צ'כוסלובקיה]] ו[[יוגוסלביה]]. ההסכם הותיר את הונגריה כמעט הומוגנית באוכלוסייתה. ההונגרים היוו 90% מן האוכלוסייה בשטח הונגריה שלאחר טריאנון, הגרמנים כ-6%, והיתר היו [[סלובקיה|סלובקים]], [[קרואטיה|קרואטים]], [[רומניה|רומנים]], [[צוענים]] ו[[יהודים]] (היהודים מנו כ־475,000 איש בשנת 1920).

[[קובץ:Österreich-Ungarns Ende-HE.png|שמאל|ממוזער|250px|השוני בין גבולות [[ממלכת הונגריה]] ב[[האימפריה האוסטרו הונגרית|אימפריה האוסטרו הונגרית]] לבין הונגריה העצמאית לאחר חוזה טריאנון]]
על פי הוראות החוזה הפסידה הונגריה את השטחים הבאים:
* אזור [[טרנסילבניה]] ניתן ל[[רומניה]].
* [[סלובקיה]] ו"[[רותניה הקרפטית]]" ניתנו ל[[צ'כוסלובקיה]].
* [[קרואטיה]], מזרח סלובניה, חלקו המערבי של מחוז [[באנאט]], ואזור [[וויבודינה]] צורפו לממלכה החדשה של ה[[סרביה|סרבים]], [[קרואטיה|קרואטים]] ו[[סלובניה|סלובנים]] שנקראה [[יוגוסלביה]].
* אזור הבורגנלנד ניתן לאוסטריה, כפי שהוחלט בחוזה סן ז'רמן. מחוז [[שופרון|שׁוֹפְּרוֹן]] נותר בידי הונגריה, לאחר שהעניין הוכרע ב[[משאל עם]] שנערך בדצמבר [[1921]].

הונגריה איבדה את המוצא לים, אשר היה בשליטתה באזור קרואטיה משנת [[1102]]. כן איבדה את [[בוסניה והרצגובינה|בוסניה]] שבה שלטה משנת [[1878]].

מבחינה כלכלית איבדה הונגריה 61.4% משטחי ה[[יער]]ות, 88% מן ה[[עץ|עצים]] הראויים לעיבוד, 62.2% ממסילות ה[[רכבת]], 64.5% מהדרכים הסלולות, 83.1% מתפוקת ה[[ברזל]] שלה, 55.7% ממפעליה התעשייתיים, ו-67% ממוסדותיה הפיננסיים.

התנאים הצבאיים שהושתו על הונגריה היו דומים לאלו שהוטלו על גרמניה ב[[חוזה ורסאי]]. הצבא ההונגרי הוגבל ל-35,000 חיילים, ונאסר גיוס החובה. כן הוטל התנאי כי לא תיסלל בהונגריה מסילת ברזל בעלת יותר מזוג פסים יחיד. הונגריה ויתרה על כל הטריטוריות בעולם שהיו שייכות ל[[מונרכיה]] האוסטרו-הונגרית, והתחייבה לשלם [[פיצויי מלחמה]] למדינות המנצחות.

שלוש המדינות שזכו בשטחים נרחבים מהונגריה, [[צ'כוסלובקיה]], [[רומניה]] ו[[יוגוסלביה]], כרתו ביניהן [[ברית הגנה]] מפני הונגריה אשר נקראה "ההסכמה הקטנה". היה ברור כי הונגריה לא תשלים עם אובדן שני שלישים משטחה, ומדינות אלו הסכימו ביניהן על הגנה הדדית מפני תביעותיה הטריטוריאליות של הונגריה. בעלת ברית מפתיעה נמצאה להונגריה דווקא ב[[איטליה]], אשר טענה כי ביחס לקורבנות שהקריבה במלחמה ולמאמץ שהשקיעה, היו רווחיה הטריטוריאליים קטנים מן הנדרש. איטליה הסתבכה בסכסוך טריטוריאלי עם יוגוסלביה באשר לעיר הנמל [[פיומה]] אשר נתפסה על ידי לאומנים (ביניהם המשורר [[גבריאלה ד'אנונציו]]), וסופחה לשטח איטליה, כאשר על פי ההסכמים הייתה צריכה להיות בשטחה של יוגוסלביה. סכסוך זה, וסכסוכים אחרים הביאו לכך שאיטליה הפכה להיות לבת בריתה של הונגריה, ותמכה בדרישותיה הטריטוריאליות, אל מול "מדינות ההסכמה הקטנה" שנתמכו על ידי [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. לאחר השתלטותו של [[בניטו מוסוליני]] על איטליה, והשתלטותו של [[אדולף היטלר]] על [[גרמניה]], הפכו יחסים אלה לבעלי חשיבות רבה בעיצוב מטרותיו ודמותו של המשטר בהונגריה.

==העוצרות המוקדמת – ממשלות בתלן==

הורטי מינה את [[פאל טלקי]] כראש ממשלתו ביולי [[1920]]. ממשלתו של טלקי הייתה ממשלה ימנית, ואף חוקקה את החקיקה האנטי-יהודית הראשונה בהונגריה - חוק ה"[[נומרוס קלאוזוס]]" שהגביל את מספרם של "הגורמים הבלתי מהימנים מבחינה פוליטית" (היהודים, במשתמע) במוסדות ההשכלה הגבוהה. ממשלה זו החלה לפעול לקראת [[רפורמה אגררית]], וחילקה 3,850 קמ"ר מן האחוזות הגדולות לחקלאים הקטנים.

ממשלתו של טלקי הזדעזעה כאשר ערך הקיסר [[קרל הראשון, קיסר אוסטריה|קרל הראשון]] ל[[בית הבסבורג]] (שכ[[מלך הונגריה]] נקרא קארוי הרביעי) ניסיונות כושלים לתפוס את השלטון, במרץ [[1921]]. ניסיון זה הביא לוויכוח בין ה[[שמרנים]] אשר תמכו בהחזרת בית הבסבורג, ובין הרדיקלים הימנים אשר תמכו בבחירת מלך הונגרי חדש. הדבר פילג את ממשלתו של טלקי, והוא נאלץ להתפטר. את מקומו תפס הרוזן [[אישטוואן בתלן]], שהיה מתומכיו העיקריים של הורטי בעת [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] שקדמה לעלייתו לשלטון. בתלן ייסד מפלגה חדשה בשם "מפלגת האחדות" והורטי מינה אותו לראש הממשלה. לאחר כישלון ניסיונו השני לתפוס את השלטון בהונגריה, מת קארל הרביעי באוקטובר 1921.

בתלן שלט בפוליטיקה ההונגרית במשך עשור שלם, בשנים 1921 עד [[1931]]. הוא שינה את חוק הבחירות כך שיתאים למטרותיו, סיפק משרות לאנשיו, ו"הסדיר" את תוצאות הבחירות באזורים הכפריים. משטרו היה שמרני, והוא סיפק להונגריה תקופה של שגשוג, שקט ורגיעה לאחר מוראות מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים. בתלן עצר את הרדיקלים הימנים ממסע הטרור שלהם כנגד היהודים והשמאלנים בכך שסיפק להם משרות. ב-1921 ערך הסכם עם הסוציאל-דמוקרטים וה[[איגוד מקצועי|איגודים המקצועיים]] ואיפשר את פעולתם ושחרור אסירים פוליטיים, בתמורה להגבלות מסוימות על ה[[תעמולה]] שהפיצו, על החופש ל[[שביתה פוליטית]], והימנעותם מלפעול בקרב החקלאים. הסכמה זו הביאה לכך שמגוון של דעות היה מיוצג בפרלמנט, והונגריה התקרבה ל[[דמוקרטיה]], אם כי פעילות המפלגה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] עדיין נאסרה. ב-[[1922]] הביא בתלן להצטרפותה של הונגריה ל[[חבר הלאומים]] וחתם על ברית ידידות עם [[איטליה]] בשנת [[1927]], ובכך שבר את הבידוד הבינלאומי שהונגריה הייתה מצויה בו. מטרתה העיקרית של מדיניות החוץ ההונגרית, בתקופת בתלן ובתקופת הבאים אחריו, עד לסיום [[מלחמת העולם השנייה]], הייתה לגרום לרביזיה בתנאי [[חוזה טריאנון]] ולהחזיר לידי הונגריה את השטחים שאבדו. בתלן ראה בחיזוק הכלכלה ההונגרית ומעמדה של הונגריה בעולם את הדרך להשיג מטרה זו. בשימוש במטרה זו שהייתה מוסכמת על כלל ההונגרים מנע בתלן את הביקורת על מדיניותו הכלכלית והחברתית, בטענה שזו מכוונת להשגת הרביזיה הנכספת.

==הדרך אל הציר==
===ממשלתו של גומבוש===

[[השפל הגדול]] בשנת [[1929]] פגע אף בהונגריה, וגרם לירידה ברמת החיים ובשינוי חד לימין בהלך הרוח הפוליטי. בשנת [[1931]] מונה הרדיקל הימני [[גיולה גמבש]] להיות שר ההגנה, וב-[[1932]] החליף גומבוש את בתלן בתפקיד ראש הממשלה.

בכהונתו כראש ממשלה נקט גומבוש בפעילות רבה במישור הבינלאומי. לדעת גומבוש חייב האינטרס ההונגרי יצירת ציר מדיני עם [[איטליה]] ה[[פשיזם|פשיסטית]], ו[[אוסטריה]]. בסמוך לאחר מינויו טס לאוסטריה וביקר את [[בניטו מוסוליני]]. השניים הגיעו מיד להבנה, ומוסוליני הצהיר כי הוא תומך ברביזיה של [[חוזה טריאנון]] ובמשתמע בהחזרת שטחים שנמסרו ל[[צ'כוסלובקיה]], [[רומניה]] ו[[יוגוסלביה]] לידי הונגריה. מוסוליני אף הבטיח לגומבוש סיוע צבאי במלחמה עם יוגוסלביה או רומניה אם זו תפרוץ. בשנת [[1933]] עלתה [[המפלגה הנאצית]] לשלטון בגרמניה. גומבוש הפך למנהיג הראשון מחוץ לגרמניה שביקר את מנהיג גרמניה החדש. מיד לאחר מכן חתם גומבוש על הסכם סחר עם גרמניה שסייע מאוד לכלכלתה של הונגריה בשנות [[השפל הגדול]]. צעדים אלו הרתיעו מנהיגים הונגרים רבים שסברו שיחסיו של גומבוש עם גרמניה עלולים לפגוע בתמיכתה של איטליה (מכיוון שטרם נוצר הציר האיטלקי-גרמני, ובאותה העת היו המדינות חלוקות בדבר האיחוד לו הטיפו הגרמנים בין גרמניה לאוסטריה, שנראה לאיטלקים כאיום ישיר). לבסוף החליט גומבוש לדבוק בבריתו עם איטליה ואוסטריה, כאשר הבהיר היטלר כי יתמוך בצעדים הונגריים כנגד צ'כוסלובקיה אך לא כנגד יוגוסלביה או רומניה. היטלר אף התנגד לדרישתו של גומבוש להגדיל את צבאה של הונגריה אשר חוזה טריאנון הגביל ל-35,000 חיילים, בעוד שמוסוליני תמך בדרישה זו.

בשנת [[1935]] הצליח גומבוש לשכנע את הורטי לפזר את הפרלמנט ולערוך בחירות חדשות. תוצאת הבחירות הגדילה את כוחו של הימין הרדיקלי, אשר קיבל את השלטון בפרלמנט, והגדיל מאוד את כוחו של גומבוש. גומבוש הרחיב וחימש את הצבא, מילא את שורות הצבא בקצינים השייכים לימין הרדיקלי, והרחיב את שליטתו במנגנון שירות המדינה, שאף את שורותיו מילא בתומכיו. מטרתו של גומבוש, כפי שהצהיר בפני [[הרמן גרינג]] בשנת [[1936]], הייתה כי בתוך שנתיים תהיה הונגריה מדינה פשיסטית, והוא יהיה הדיקטטור שלה. מטרות אלו לא הוגשמו, מאחר שגומבוש מת ממחלת כליות באוקטובר 1936.

===בוררות וינה הראשונה ובוררות וינה השנייה===
====ההתקרבות לגרמניה====

ממותו של גומבוש ואילך הפכה הונגריה לתלויה יותר ויותר בגרמניה של [[היטלר]]. ההסכמים הכלכליים עם גרמניה גרמו לשיפור בכלכלתה של הונגריה וליציאתה ממצב השפל הכלכלי, אך הפכו אותה לתלויה בגרמניה הן לאספקת חומרי גלם, והן כשוק הראשי למוצריה.

[[קובץ:Flag of the Arrow Cross Party 1937 to 1942.svg|שמאל|ממוזער|220px|דגל מפלגת [[צלב החץ]].]]
היטלר הבטיח להונגריה את השבת הטריטוריות שאבדו בה, ולא היסס להפעיל לחץ כלכלי ואיומים בהתערבות צבאית על מנת לגרום להונגרים ליישר קו עם מדיניותו האירופית, וכן עם ה[[אנטישמיות]] ורדיפת היהודים. בכך מצא אוזניים קשובות בהונגריה. שנות השלושים ראו בהונגריה את ייסודה של מפלגת [[צלב החץ]] הפשיסטית, בהנהגתו של [[פרנץ סלשי]] קצין צבא בדימוס שמצא את ייעודו בהטפה לדעות אנטישמיות ונאציות, אשר קיבלו גוון הונגרי מקומי.

לאחר ה[[אנשלוס]], הוא סיפוח [[אוסטריה]] לגרמניה בשנת [[1938]], מצאה עצמה הונגריה בעלת גבול משותף עם מדינה גרמנית בעלת עוצמה, אשר הייתה יורשתה של האימפריה ההבסבורגית אשר השפיעה על המדינה ההונגרית מן המערב מזה מאות בשנים. היה זה מצב מאיים מחד, ומבטיח מאידך. היו שראו בהיגררות לצד הגרמנים אל הרפתקאות טריטוריאליות משום סיכון, והיו שראו בגרמניה את הכלי באמצעותו יושבו להונגריה השטחים שאבדו בחוזה טריאנון.

יורשו של גומבוש, קלמן קרני, ניסה לפייס את האנטישמים והנאצים, מספר חודשים לאחר ה"אנשלוס" בחקיקת "החוק היהודי הראשון" אשר קבע מכסות המגבילות את מספר היהודים ל-20% במקצועות שונים. החוק לא השביע את רצון הרדיקלים, והורטי מינה את ראש הממשלה בלה אימרדי, שמרן, שהיה בעל דעות אנטישמיות ברורות. אימרדי אסר על פעילות המפלגות הפשיסטיות מחד, אך מאידך יזם חקיקת חוק יהודי שני, שהיה בעל הוראות מחמירות יותר מן הראשון. הורטי נאלץ לפטרו בפברואר [[1939]], ומינה במקומו את [[פאל טלקי]], אשר אישר את חקיקת החוק היהודי. הייתה זו הפעם הראשונה שההתייחסות אל היהודים בהונגריה לא הייתה לפי ההצהרה על דתו של האדם, כי אם לפי מוצאו. גישה זו התאימה יותר לרוח שנשבה מגרמניה, והיא צעד מכריע בדרך לאסונם של יהודי הונגריה הממשמש ובא.

====[[בוררות וינה הראשונה]]====

עוד בנובמבר [[1937]] הבטיח היטלר להונגרים כי יקבלו חלק מצ'כוסלובקיה, אשר אותה זמם לחלק לחלקים, עליהם ישתלט. ההונגרים חפצו לקבל לידיהם את [[סלובקיה]] וסובקרפטיה, אותם איבדו לטובת המדינה הצ'כוסלובקית החדשה בחוזה טריאנון. כפי שב[[חבל הסודטים]] שימש המיעוט דובר הגרמנית עילה לדרישות טריטוריאליות, כך היה המיעוט ההונגרי בצ'כוסלובקיה קולני בדרישתו לחזור לחיקה של המולדת ההונגרית. [[הסכם מינכן|הסכמי מינכן]], אשר נכרתו ב-[[30 בספטמבר]] [[1938]] וקבעו כי על צ'כוסלובקיה למסור את חבל הסודטים לידיה של גרמניה, כללו אף נספח שקבע כי על צ'כוסלובקיה לשאת ולתת עם [[פולין]] והונגריה על פתרון המחלוקות הטריטוריאליות שביניהן. אם לא תיפתרנה הבעיות בין הצדדים באופן ישיר תוך שלושה חודשים, קבע הנספח, כי אז יחליטו בעניין ארבע החותמות על הסכמי מינכן - גרמניה, איטליה, [[צרפת]] ו[[בריטניה]]. פולין לא חיכתה למשא ומתן וכבשה מן הצ'כים חבל אדמה במורבייה הצפונית. הונגריה פתחה בדיונים עם הצ'כים באוקטובר 1938. לאחר מספר ימי דיונים הודיעו הצדדים על כישלון השיחות. לאחר מתיחות רבה בין שתי המדינות, הוסכם בין הצדדים על מינויים של האיטלקים והגרמנים כ[[בוררות|בוררים]] בין הצדדים. הבוררים המיועדים הודיעו על הסכמתם. אנגליה וצרפת הודיעו כי אין להם עניין בבוררות, אך יצטרפו לוועידה של ארבע המדינות שחתמו על הסכמי מינכן אם זו תתכנס. ב-[[29 באוקטובר]] ביקשו רשמית הונגריה וצ'כוסלובקיה מאיטליה וגרמניה להיות לבוררים בסכסוך ביניהן, והודיעו מראש כי יכבדו את תוצאות הבוררות. הן שר החוץ האיטלקי [[גליאצו צ'אנו]] והן שר החוץ הגרמני [[יואכים פון ריבנטרופ]] ראו בבוררות הזדמנות להגביר את השפעתם, ולהמעיט את השפעת האנגלים והצרפתים במזרח אירופה. הצ'כוסלובקים נגררו אל הבוררות בשל טעות בהערכת המנהיגים ה[[סלובקים]], ובהם [[יוזף טיסו]], כי תמיכת הגרמנים נתונה להם.

הבוררות נערכה בווינה בהשתתפות שרי החוץ צ'אנו וריבנטרופ. אלה החליטו להעניק להונגריה שלושה מחוזות בסלובקיה, וכן שטחים נרחבים בסובקרפטיה (תוך שהם משאירים את [[ברטיסלאבה]] בשליטת הסלובקים), ובסך הכול כ-12,000 קמ"ר (רובם בשטח סלובקיה של ימינו, ויתרתם מצויים כיום בשטח [[אוקראינה]]). השטח היה מיושב באוכלוסייה של למעלה ממיליון איש, מהם כ-60% [[מדיארים]] וכ-35% סלובקים. גם שטחים בהם לא היה רוב מדיארי סופחו להונגריה במסגרת זו. סלובקיה איבדה 21% משטחה, ואת העיר השנייה בגודלה במדינה (קאשה - קושיצ'ה). המדינה החדשה, יציר הסכמי מינכן, קרפטו-אוקראינה ([[זקרפטיה]]), איבדה את שתי הערים הגדולות שבה, את רוב השטח הניתן לעיבוד, ואת זכות הקיום העצמאי. ב-[[5 בנובמבר]] 1938 נכנסו צבאות הונגריה לטריטוריות החדשות, וב-[[11 בנובמבר]] נכנס הורטי כמנצח לקושיצ'ה, ממנה החלו הסלובקים והצ'כים להימלט. ב-[[12 בנובמבר]] קיבל הפרלמנט ההונגרי חוק המספח את השטחים החדשים להונגריה, וקובע כי הם שני מחוזות במדינה ההונגרית.

במרץ [[1939]] הכריזה סלובקיה על עצמאות מלאה, וצ'כוסלובקיה חדלה מלהתקיים. הונגריה ניצלה את ההזדמנות וסיפחה את יתרתה של סובקרפטיה בתמיכת היטלר. ב-[[15 במרץ]] תקפו כוחות הונגריה אף את סלובקיה, אך לאחר מלחמה קצרה ביותר, שכללה בפעם הראשונה את הפעלת חיל האוויר ההונגרי, הורתה גרמניה להונגריה לעצור ולהסיג את כוחותיה, שכן ראתה בסלובקים בני ברית אסטרטגיים במאבקים הטריטוריאליים ב[[מרכז אירופה]]. הונגריה הותירה בידיה לאחר אירוע זה כאלפיים קמ"ר נוספים משטחה של סלובקיה.

====בוררות וינה השנייה====

[[קובץ:Northern_Transylvania_yellow.png|ממוזער|300px|מפת רומניה כאשר החלק שנמסר לריבונות הונגרית בתכתיב וינה מסומן בצהוב]]
לאחר הצלחתה בקריעתה של סלובקיה הדרומית וסובקרפטיה מצ'כוסלובקיה, פנתה עתה מדיניות החוץ ההונגרית אל [[טרנסילבניה]]. הורטי ביקש לחזור על ההישג, שהיווה את מטרת מדיניותו מזה כעשרים שנה, והיטלר, אשר כבר היה מעורב עמוק ב[[מלחמת העולם השנייה]] נענה לו שוב. ביוני [[1940]] התכנסו שוב הבוררים, צ'אנו וריבנטרופ, והורו לרומניה להשיב את צפון טרנסילבניה, על שניים וחצי מיליון תושביה, לידי הונגריה. הרומנים שנותרו בחבל סבלו בשנים הבאות מאפליה, ואף ממעשי טבח. בהיסטוריה של רומניה מכונה אירוע זה [[תכתיב וינה]].

===ההצטרפות אל הציר===

בשלב זה, בסוף שנת [[1940]] עמדה מדיניות החוץ ההונגרית בפני דילמה. מחד, היו ההונגרים עדים לחיסול שכניהם ובעלי בריתם ה[[פולין|פולנים]] וה[[אוסטריה|אוסטרים]] בידי היטלר, שהוכיח כי הוא מסוגל להפר את מילתו, וכי דרישותיו הטריטוריאליות לעולם אינן באות על סיפוקן. מאידך, רק הברית עם היטלר היא שהביאה להונגריה את שביקשה מדיניותה להשיג מזה שני עשורים - השגת חבלי הארץ שאבדו בהסכמי טריאנון, ושרבים מהם עדיין היו בידיים זרות. רבים, אשר ראו את היטלר כובש את [[צרפת]] בתוך שישה שבועות בשנת 1940, סברו כי במהלך העשורים הבאים יהיה היטלר הפוסק האחרון באירופה, וכי ראוי לקפוץ על העגלה כל עוד אפשרי הדבר.

ראש הממשלה [[פאל טלקי]] התנודד בין שני קצוות אלו. הוא נמנע מלהצטרף לגרמניה עם תחילת מלחמת העולם השנייה, בספטמבר [[1939]]. אך ב-[[20 בנובמבר]] [[1940]] צירף את ארצו ל[[ההסכם התלת-צדדי|ברית המשולשת]] שבין איטליה, גרמניה ו[[האימפריה היפנית]]. היה זה הצעד הסופי בשורה של צעדים, עליהם פיקח השגריר ההונגרי ב[[ברלין]] [[דמה סטויאי]], שנועדו לתאם את מדיניותה וכלכלתה של הונגריה לצורכי מלחמתה של גרמניה.

בדצמבר [[1940]] חתמה הונגריה על "ברית ידידות נצחית" עם יוגוסלביה (אשר עדיין אחזה בידה חבלי ארץ רבים שהתקבלו מהונגריה בשנת 1920). בשלב זה הייתה יוגוסלביה היחידה מן המדינות הסובבות את הונגריה שלא הייתה בשליטת הגרמנים או בברית הדוקה עמם. במרץ [[1941]] כאשר שינויי השלטון ביוגוסלביה העלו לשלטון כוחות אנטי-גרמניים, והיטלר נאלץ לפלוש ליוגוסלביה, דרש היטלר מהונגריה כי תצטרף אליו. טלקי נקרע בין שתי המחויבויות הסותרות, ושילם את המחיר האישי הכבד ביותר - הוא [[התאבדות|התאבד]] על מנת שלא להורות על הפרת הברית אשר חתם אך שלושה חודשים לפני כן.

==הלחימה לצידה של גרמניה==
{{ערך מורחב|הונגריה במלחמת העולם השנייה}}
יורשו, הרדיקל הימני [[לסלו ברדושי]], תיאם את פעולותיו עם גרמניה. לאחר שגרמניה תקפה את יוגוסלביה, הורה הורטי על משלוח כוחות צבא אשר כבשו מחדש את השטחים שהיו שייכים להונגריה בעבר - מחוז וויבודינה, וכן חלקים מ[[קרואטיה]] ו[[סלובניה]]. הרווח הטריטוריאלי שהושג עלה במחיר כבד ביותר. ב-[[26 ביוני]] [[1941]], ארבעה ימים לאחר פתיחת [[מבצע ברברוסה]], הוא הפלישה הגרמנית לברית המועצות, הצטרפה אף הונגריה ללוחמים לצידה של גרמניה וכבשה מידי הסובייטים שטחים ב[[גליציה המזרחית]]. הצבא ההונגרי גרש כ-18,000 [[פליטים]] יהודים, אזרחי [[פולין]] ו[[ברית המועצות]], שנמלטו להונגריה עם פרוץ המלחמה ואף תושבי הונגריה ממוצא יהודי שמסיבות שונות לא יכלו להוכיח את [[אזרחות]]ם ההונגרית למרות שחיו בהונגריה עשרות בשנים בעת ההיא ומבין תושביה היהודים של [[קרפטרוס#דמוגרפיה|קרפטרוס]], בעת ההיא מסופחת מזה שנתיים להונגריה{{הערה|מתוך הערך על [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201461.pdf קמנץ פודולסק] באתר [[יד ושם]]}}{{הערה|1={{יוטיוב|KQsPgrSs5HU|שם='''פרח ונר לישראל קסטנר'''}}, מתוך דברי דניאל ברנד, בנם של [[יואל ברנד]] ו[[האנזי ברנד]] בטקס אזכרה ל[[ישראל קסטנר]], 2013, החל בדקה 07:20}}, שהוסגרו לידי הגרמנים על ידי ההונגרים. [[הטבח בקמניץ-פודולסקי|מרביתם הוצאו להורג]], ב[[אקציה]] הגדולה ביותר עד אותו הזמן בין [[26 באוגוסט|26]] לבין [[29 באוגוסט]] [[1941]] ב[[קמניץ-פודולסקי]].

ב-[[27 ביוני]] [[1941]] הכריז לסלו ברדושי מלחמה על [[ברית המועצות]]. מחשש שגרמניה תתן את תמיכתה לרומנים, שלחה [[ממשלת הונגריה]] כוחות לתמוך במאמץ המלחמתי הגרמני במהלך [[מבצע ברברוסה]]. תמיכה זו עלתה ביוקר להונגרים; כל [[הארמייה השנייה (הונגריה)|הארמייה ההונגרית השנייה]] אבדה במהלך [[קרב סטלינגרד]].

[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-244-2306-15, Ostfront, Rückzug ungarischer Truppen.jpg|ממוזער|שריון וחי"ר הונגרי בנסיגה, אוגוסט 1944]]
במרס [[1942]] הוחלף ברדושי ב[[מיקלוש קאלאי]], שמרן זהיר, בעל מחויבות פחותה למטרה הגרמנית, משרידי ממשלתו השמרנית של בתלן. לאחר התבוסה ב[[הקרב על סטלינגרד|קרב על סטלינגרד]] החל קאלאי לנהל מגעים עם ממשלות [[בריטניה]] ו[[ארצות הברית]], אך לא יצר כל קשר עם הרוסים, כפי שדרשו מעצמות המערב.

ב-19 במרץ [[1944]] הורה היטלר לכוחות גרמניים [[מבצע מרגרטה|לכבוש את הונגריה]]. סטויאי מונה לראש ממשלה, והורטי הודיע על פרישתו מפעילות ציבורית, ולמעשה הושם על ידי הגרמנים ב[[מעצר בית]]. סטויאי היה אמנם ראש הממשלה, אך את ענייניה של הונגריה ניהל מעתה "מיופה הכוח" הגרמני, [[אדמונד וזנמאייר]].
באוקטובר אותה שנה נתפסו ההונגרים שוב בניסיון להפסיק את המלחמה, והגרמנים פתחו ב[[מבצע פאנצרפאוסט]]. הם החליפו את הורטי במנהיג [[צלב החץ]] [[פרנץ סלשי]]. הוכרזה "ממשלת אחדות לאומית" פרו-גרמנית, והיא המשיכה את המלחמה לצד גרמניה.

ב-[[21 בדצמבר]] [[1944]] נפגשה "אספה זמנית" הונגרית ב[[דברצן]], באישור ברית המועצות. אספה זו בחרה ממשלה זמנית בראשות [[בלה מיקלוש]], מפקד [[הארמייה הראשונה (הונגריה)|הארמייה ההונגרית הראשונה]]. בסוף מרץ [[1945]] גורש משטרו של סלשי מהונגריה.

== ביטול המונרכיה ==
ב-[[1 בינואר]] [[1946]] בוטלה ה[[מונרכיה]] באופן רשמי, והוקמה [[הרפובליקה ההונגרית השנייה]], אשר הוחלפה באוגוסט [[1949]] על ידי [[הרפובליקה העממית ההונגרית]].

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{מדינות הציר}}
{{היסטוריה של הונגריה}}

[[קטגוריה:הונגריה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:מדינות לשעבר באירופה]]
[[קטגוריה:מדינות שהוקמו ב-1920]]
[[קטגוריה:ממלכת הונגריה (1920–1946)|*]]
[[קטגוריה:מדינות שהתפרקו ב-1946]]